איך נתקוף באיראן וכמה יעלה לנו להשמיד את הגרעין האיראני?

השאלה האם לתקוף את מתקני הגרעין האיראניים היא לא רק דילמה ביטחונית, אלא גם שאלה כלכלית כבדת משקל. להוציא מבצע צבאי כזה לפועל שדורש טיסה של אלפי קילומטרים, חימושים מתקדמים, תדלוק אווירי ושיתוק ההגנות של אויב זו משימה מורכבת שמגיעה עם תג מחיר עצום - גם תג מחיר ישיר בדמות הוצאות צבאיות התקפיות והגנתיות וגם תג מחיר עקיף - דרך ההשפעות על הבורסה, המשק והכלכלה.

אבל מול האיום הקיומי שמציב לנו משטר האייתוללות שכבר לא מסתיר את הכוונות שלו מאחורי תכנית הגרעין, בזמן שהוא מצפצף על כל ההסכמים הבינלאומיים ומעשיר במהירות אורניום לרמת סף-גרעינית כך שלפי מומחים הוא נמצא בטווח של ימים בודדים מיכולת גרעינית - דוחק את הקברניטים שלנו לפינה.

אם יהיה לחמינאי "כפתור אדום" על השולחן הוא לא יהסס להשתמש בו ואל מול המו"מ המקרטע בין ארה"ב לאיראן נראה שהתקפה צבאית זה הדבר היחיד שישים לגרעין האיראני סוף. אם כן, כמה כסף יעלה לנו לפגוע בכורים האיראניים ולהוציא אותם מידי שימוש? 

אתרי הגרעין: מבצר מתחת להר

לפני שננסה לפרוט למזומנים את עלויות ההתקפה אנחנו צריכים להבין מול מה אנחנו מתמודדים. תוכנית הגרעין האיראנית היא לא מטרה פשוטה. איראן, שלמדה מההפצצה הישראלית על הכור העיראקי ב-1981, פיזרה את מתקני הגרעין במספר אתרים מבוצרים היטב ברחבי המדינה כששלושה מהם מרכזים על פי החשדות את פעילות ההעשרה הגרעינית: נתנז, פורדו ואראק. 

• התוכנית הבריטית לפיתוח מקורות אנרגיה עתידיים: גרעין ורוח
• אנרגיה גרעינית, לא מה שחשבתם

כל אחד מהאתרים האלה מציב אתגר ייחודי, הן מבחינה צבאית והן מבחינת העלות של התקיפה שלו. מתקן הגרעין בנתנז הוא האתר המרכזי להעשרת אורניום שנמצא כ-40 ק"מ דרום-מזרחית לעיר קאשאן. זה אתר ענק המשתרע על פני כ-100,000 מטרים רבועים רוב רובו חפור כ-8 מטרים מתחת לפני הקרקע. המתקן מוגן בקירות בטון שמגיעים לעובי של כ-2.5 מטרים ובשנת 2004 כשהחלו דיבורים על תקיפה האיראנים מיהרו לחזק את האתר עם בטון נוסף כדי להפוך אותו לעמיד אפילו יותר בפני תקיפות אוויריות. המשמעות של זה היא שכדי לפגוע במתקן בנתנז ידרשו חימושים כבדים ומדויקים כאלו שמסוגלים לחדור שכבות הגנה כאלה.

אבל אם חשבנו שלפצח כמה שכבות בטון זה קשה - פורדו הוא האתגר קשה פי כמה. האתר ממוקם בלב הר כ-20 ק"מ מהעיר קום (עיר מקודשת עבור השיעים) המתקן בפורדו קבור בעומק של 80-90 מטרים מאחורי סלע הררי. הוא נבנה לאט ותחת איפול כבד ושימש במקור כבונקר הגנה עבור ההנהגה של משמרות המהפכה והוסב בהמשך לאתר העשרת אורניום המוגן ביותר של המדינה. המיקום העמוק ושכבות הביטון איתן בנו אותו הופכות אותו כמעט לחסין עבור רוב הפצצות הקונבנציונליות, בעבר ארצות הברית שקלה שימוש באמצעים לא-קונבנציונליים כדי לפגוע בו. פורדו יכול להכיל כ-3,000 צנטריפוגות שמיועדות להעשיר אורניום לרמות שיאפשרו חימוש גרעיני תוך הגנה כמעט הרמטית על תהליך ההעשרה.

אראק, לעומת שני המתקנים האלה יותר פגיע. הכור למים כבדים (IR-40) באראק נמצא מעל פני הקרקע מכפה עליו מבנה בטון כבד אבל רובו בנוי מעל לפני הקרקע. גם הכור בבושהר שמיועד לייצור חשמל נחשב פגיע יחסית אבל תקיפה שלו יכולה לגרום לפיזור חומרים רדיואקטיביים וגם לעימות או הסתבכות דיפלומטית עם רוסיה שעוזרת בהפעלה של האתר. לכן סביר להניח שהמתקן בבושהר, לא יהיה יעד עבור מכה התקפית ראשונית. אתרים נוספים, כמו מתקני מחקר בטהראן או מתקנים להמרת אורניום שנמצאים באספהאן, גם הם משניים בחשיבות שלהם במירוץ לפצצה אבל הם עדיין דורשים 'טיפול' צבאי.

• מה פתוח, מה סגור? נתב"ג, בנקים, רכבת והאזהרה של צה"ל
• תקיפה ישראלית באיראן - שאלות ותשובות
• תוכן שיווקי "הקרנות הפאסיביות מהוות 60% מהענף"

כך או כך, אנחנו מבינים שאין כאן "מטרה אחת" אין פה כמו שאומרים "זביינג וגמרנו" יש צורך בתקיפה סינכרונית על מספר אתרים, כשלכל אחד יש רמת הגנה שונה, מה שמסבך את המבצע ומייקר מאוד את העלות שלו.

פצצות חודרות בונקרים: המפתח להשמדה

כדי לפגוע במתקנים המבוצרים כמו נתנז ופורדו, אנחנו נצטרך להשתמש בפצצות חודרות בונקרים (bunker busters) מתקדמות. לא מדובר בפצצות רגילות זה העילית של העילית. מדובר בחימוש כבד, מדויק ויקר מאוד, שתוכנן במיוחד כדי לפרוץ מבנים מחוזקים, לפצח שכבות של הגנה ולפוצץ את החומר נפץ רק כשהטיל מגיע אל המטרה שבעומק האדמה.

הפצצה המרכזית שברשות ישראל היא ה-GBU-28 הפצצה הזאת רכשנו מארצות הברית כבר ב-2009. זו פצצה במשקל 5,000 ליברות, שמסוגלת לחדור כ-6 מטרים של בטון מזוין או כ-30 מטרים של אדמה לפני שהיא מתפוצצת. היא נועדה במקור לפגוע בבונקרים בעיראק, והיא הוכיחה את עצמה בניסויים רבים כיעילה ועוצמתית. עם זאת, המומחים תמימי דעים שהיא לא תספיק כדי לחדור לעומק של המתקן בפורדו, אולי היא תצליח לגרום נזק לפתחי המנהרות של המתקן אבל בכל מקרה לא תשבית אותו. העלות של פצצה כזאת נעה סביב 120-150 אלף דולר ליחידה, ומבחינת עלות-תועלת היא נחשבת זולה יחסית לאפקט שהיא מייצרת.

בשנים האחרונות, ישראל שדרגה את הארסנל שלה עם ה-GBU-72 A5K, פצצה חדשה ומתקדמת יותר במשקל דומה, שנבדקה בהצלחה בארצות הברית ב-2021. היא מצוידת במערכת הנחיה מתקדמת (JDAM) ומרעום חכם שמאפשר פיצוץ בעומק האדמה. העלות כאן גבוהה הרבה יותר כ-288 אלף דולר לפצצה, לפי הנתונים של חיל האוויר האמריקני (לפי עסקת נשק בה נמכרו 125 יחידות תמורת 36 מיליון דולר). ישראל ככל הנראה מחזיקה עשרות פצצות כאלה שהגיעו לכאן במסגרת עסקאות חשאיות עם ארצות הברית.

אנחנו לא רק שילמנו על פצצות אלא גם פיתחנו לאורך השנים חימושים שנועדו להתמודד עם תרחישי תקיפה כאלה. כמו ערכת ההנחיה Spice-2000 לפצצות כבדות וטילי שיוט כמו "רמפאג'" ו"דלילה", שיכולים לפגוע במטרות מרחוק ולהשמיד תשתיות הפצצות האלו יכולים לבוא לעזר בשיתוק מערכות החשמל או האוורור של המתקנים. 

לפי ההערכות כדי לתקוף את שלושת המתקנים המרכזיים אותם סקרנו נצטרך עשרות פצצות חודרות בונקרים, להנחית לפחות בין 8-10 פצצות על כל מתקן כמו נתנז ופורדו, ולשגר פצצות מדרגה נמוכה יותר לאתרים פגיעים יותר כמו המתקן באראק. אם ככה ה"בוקר טוב" שלנו מגיע לעשרות מיליוני דולרים - עלות החימושים לבדם בשביל להנחית את המכה הראשונית יכול להגיע ל-10-20 מיליון דולר, וזה עוד לפני שמחשבים את המטוסים שישאו אותם.

טייסות התקיפה: לטוס, להפציץ ולחזור

אנחנו ממשיכים את התרחיש שמבצע התקיפה יובל מהאוויר - יש עוד אופציות כמו פגיעות סייבר או התקפות מטילי שישוגרו מצוללות אבל בן פחות סבירות. לכן בתרחיש התקיפה שלנו חיל האוויר הישראלי הוא הכוח שיישא בנטל העיקרי - לטעון את הפצצות ולהנחית אותן על המטרות. הטייסים שלנו יעזרו במטוסי קרב כיוון שלישראל אין מפציצים אסטרטגיים כבדים כמו אלה שברשותה של ארצות הברית. עיקר המשימה תוטל על מטוסי ה-F-15I ("רעם") אלו מסוגלים לשאת פצצות כבדות ולטוס לטווחים ארוכים אליהם יצטרפו מטוסי ה-F-16I ("סופה") שמתאימים יותר למשימות תמיכה ויוכלו לחפות ולבטח את הטייסות בדרך אל היעד. 

בנוסף, למטוסי ה-F-35I ("אדיר") החמקניים יהיה תפקיד קריטי בשלב הראשון של המבצע הם יצטרכו להגיע ראשונים אל שטח האויב להשמיד את מערכות המכ"ם והגנה האווירית כדי 'לנקות את השמיים' לטייסות שבדרך (בעבר דווח שישראל כבר פגעה במכמ"ים האיראניים כתגובה להתקפת הטילים הבליסטיים אבל סביר שחלקן תוקנו או שנדרש לוודא שאין סכנה אחרת מהיבשה לקראת הגעת המטוסים.

מומחים צבאיים מעריכים שתקיפה משולבת על שלושת אתרי הגרעין תדרוש כ-100 מטוסי קרב עבור הגל הראשון כ-90 למשימות התקפה ישירה ועוד כ-10 מטוסים כגיבוי וחיפוי. כל מטוס יצטרך לשאת פצצות כבדות ולחלקם תהיה משימת ליווי, שיבוש אלקטרוני או איסוף מודיעין. זה מאמץ עצום מבחינתנו, אם אנחנו מדברים על 100 מטוסים זה אומר שכמעט שליש מצי המטוסים שלנו יוקדש למבצע. על פי הערכות לחיל האוויר יש בין 330 עד 350 מטוסי קרב כשרק חלק מהם מתאימים וכשירים למשימה הזאת.

המרחק בין בסיס האוויר לאתרי הגרעין נע בין כ-1,500 עד 1,800 ק"מ ומחייב תכנון קפדני. כל מטוס יבלה באוויר בין 4 ל-6 שעות לפחות. ואם נתחיל לחשב את זה אז עלות שעת טיסה של מטוס קרב מודרני נעה בין 20-25 אלף דולר (עבור F-15 ו-F-16) ו-30 אלף דולר וצפונה עבור מטוס החמקן ה-F-35 שהטיסה וגם התחזוקה שלו יקרה באופן משמעותי. אם נכפיל את זה ב-100 מטוסים אנחנו מגיעים לעלות תפעולית שבטווח של בין 10 ל-15 מיליון דולר עבור הגיחה המבצעית הראשונה וזה כסף שילך רק עבור שעות הטיסה נטו. אם נוסיף לזה את התחזוקה אחרי המשימה, חלקי חילוף ואפילו ואת הסיכון לאובדן מטוסים כשמטוס F-35, למשל, עולה לפחות 100 מיליון דולר ליחידה אנחנו מבינים איזו מכה כלכלית זה יהיה לאבד מטוס וזה עוד לפני הסכנה הממשית לחיי הטייס.

בנוסף, כדי להגיע לאיראן ולחזור, מטוסי הקרב יצטרכו לתדלק באוויר לפחות פעם אחת, וזה בשל המרחק וגם החימוש הכבד שמקפיץ את צריכת הדלק. חיל האוויר מפעיל צי מוגבל של מטוסי תדלוק מדגמי בואינג 707 ו-KC-130, ולכן נעשה שימוש גם בשיטות יצירתיות בהן מטוסי F-15 מתדלקים את ה-F-16 באוויר. תקיפה של שלושת אתרי הגרעין המרכזיים תדרוש כ-12 מטוסי תדלוק עבור כ-100 מטוסים תוקפים. כל מטוס צורך כ-8–10 טון דלק כך שהעלות הכוללת של הדלק וגם מאמצי התדלוק תעמוד על כ-5–10 מיליון דולר. התדלוק מתבצע מעל אזורים בטוחים ודורש תיאום מורכב מה שעשוי להאריך את משך המשימה ל-6–8 שעות ולהקפיץ את העלויות.

עלות שיתוק ההגנה האווירית האיראנית

כדי לאפשר את תקיפת אתרי הגרעין, צריך יהיה לפתוח את המבצע בדיכוי ההגנה האווירית האיראנית שזה שלב חיוני ויקר במיוחד. מערך ההגנה כולל סוללות מתקדמות מדגם S-300 ובאוואר-373, לצד מערכות קצרות ובינוניות טווח, מכ"מים ניידים, ותותחי נ"מ. כדי לשתק אותם נצטרך להשתמש בטילי שיוט כמו "דלילה" ו"פופאי", כטב"מים מתאבדים כמו "הארופ", וטילים נגד-מכ"ם (כגון AGM-88 HARM), שכל אחד מהם עולה בין מאות אלפי דולרים למיליון דולר ליחידה. 

מטוסי F-35I יובילו את הגל הראשון וילוו גם עם מטוסי לוחמה אלקטרונית שישדרו שיבוש מכ"מים. ההערכה היא שיהיה צורך בעשרות רבות של חימושים כדי לשתק את שכבות מערך ההגנה שמגנות על הכורים. עלות החימושים לדיכוי ההגנה האווירית עשויה להגיע ל-10-20 מיליון דולר. בנוסף, מטוסי מודיעין ייעודיים כמו "שביט" או "עיטם" ישדרו שיבוש אלקטרוני כדי לטשטש את תמונת המכ"ם של האויב. השיבוש אמור לנטרל את היכולת של טילי נ"מ להנעל על מטוסים ישראליים, אבל הוא מוגבל. ברגע שהתקיפה תתחיל סוללות ששרדו את התקיפות יתחילו לשגר מטחים "עיוורים" לעבר האזורים בשמיים בהם טסים המטוסים, מה שדורש תכנון שישמיד את רוב המכ"מים והמשגרים כבר בשלב הראשוני של המבצע.

אז כמה זה יעלה לנו? 

כשלוקחים את כל מרכיבי התקיפה ומתחילים לפרוט אותם למספרים מבינים מהר מאוד שמדובר באחד המבצעים הצבאיים היקרים שישראל אי פעם תוציא לפועל. רק החימושים המדויקים לגל התקיפה הראשון - פצצות חודרות בונקרים, טילי שיוט, חימושים מונחים יעלו לנו בין 10 ל-20 מיליון דולר. הפעלת כ-100 מטוסי קרב, עם שעות טיסה, תחזוקה, תדלוק וצוותי אוויר, תוסיף עוד 10 עד 15 מיליון דולר. התדלוק האווירי לבדו עם כל המורכבות שלו יוסיף בין 5 ל-10 מיליון דולר.

ולפני שהמטוסים בכלל פוגעים במטרה, נצטרך לפתוח להם את השמיים ולשתק את ההגנה האווירית האיראנית. שלב קריטי שדורש חימושים יקרים, מטוסי חמקן, לוחמה אלקטרונית ומטוסי מודיעין מה שמקפיץ את המחיר בעוד 15 עד 30 מיליון דולר. כלומר, רק המכה הראשונה זו שאמורה להנחית את הפגיעה הקריטית באתרים ולאפשר לטייסות לחזור הביתה בשלום תעלה לנו בין 40 ל-75 מיליון דולר, וזה בלי שדיברנו על גיחות ההמשך, עלות ההכנות המוקדמות (כל הרכש הביטחוני של החימושים שכבר עלו כ-5 מיליארד שקל) או על אובדן אפשרי של מטוסים חלילה וחס.

כל זה עוד לפני שקל אחד שהוצאנו על מערך ההגנה בעורף., על יירוט טילים שיגיעו גם יגיעו, על כוננות או על שיתוק המשק (אפילו ליום אחד). אבל גם אם נתעלם לרגע מהתגובה וננסה לתאר תרחיש תיאורטי של “זביינג וגמרנו” העלות הישירה של תקיפה אווירית נרחבת על מתקני הגרעין באיראן מוערכת בין 150 ל-250 מיליון שקל. לילה אחד, עשרות גיחות, מאות פצצות וטונות של דלק והקופה מתרוקנת.

אחרי תקיפה ישראלית התגובה הצפויה מצד טהראן ושלוחותיה לא תאחר לבוא  וישראל תידרש להפעיל את כל מערך ההגנה שלה בעוצמה ובמהירות. כבר באפריל בשנה שעברה קיבלנו הצצה למה שיכול לחזור על עצמו גם הפעם: כ-331 שיגורים בהם טילים בליסטיים, טילי שיוט וכטב״מים - יורטו בלילה אחד במבצע אווירי והגנתי מרהיב אבל כזה שעלה לנו כ-4 מיליארד שקל. 

העלות העצומה הזאת משקפת לנו את תג המחיר של שנצטרך לשלם על ההגנה מול התגובה האיראנית: כל מיירט של מערכת חץ-3 שמיירט טילים בליסטיים מחוץ לאטמוספירה, עולה כ-3.5 מיליון דולר; שרביט קסמים עולה כמיליון דולר ליירוט; וכיפת ברזל האופציה ה״זולה״ מביניהן עומדת על כ-50 אלף דולר ליירוט בודד. 

מאזן העלויות מוטה בבירור: על כל טיל פשוט יחסית שמשוגר אלינו, אנחנו צריכים להגיב עם מיירט שעולה לנו פי עשרה ויותר. לפי הערכות מערכת הביטחון לילה של יירוטים אינטנסיביים יכול לעלות למדינה בין 4 ל-5 מיליארד שקל - סכום שיכול לזנק אפילו יותר אם זאת תהיה מערכה ממושכת. העלות המצטברת של יירוטים, הפעלת מערכות הגנה ומטוסים, והתמודדות עם עימות רב-זירתי יכולה לכלות את תקציב הביטחון של ישראל שעומד על כ-64 מיליארד שקל בשנה תוך ימים בודדים. אמנם מערכת הלייזר "מגן אור" אמורה להכנס לפעילות מבצעית ולהוזיל משמעותית את עלות היירוטים אבל היא עדיין מתמודדת בעיקר עם יירוט כטב"מים כך שבטווח הנראה לעין ישראל תיאלץ להמשיך ולשלם ביוקר על כל דקה של הגנה.

כמובן שאין כאן מקום להתחשבנות. אנחנו מוכנים להשכיב כל הון שבעולם כדי להציל את החיים של ישראלי אחד, כל שכן כשמדובר על החיים של הפרויקט הציוני כולו. זה המחיר שצריך לשלם - ונשלם בשמחה - כדי להסיר את האיום הקיומי ולכרות לנצח את ראש התמנון האיראני אבל בסופו של יום ברור לכולנו שמדובר באירוע כלכלי לא פחות מצבאי.

שאלות ותשובות בנושא: תקיפה ישראלית עצמאית באיראן

מהם שני התרחישים המרכזיים שישראל שוקלת לתקיפה באיראן?

ישראל בוחנת שני תרחישים עיקריים: תקיפה מצומצמת ותקיפה רחבה. התקיפה המצומצמת מתמקדת בשני מתקני העשרת אורניום – בפורדו ונתנז – מתוך מטרה לעכב את תוכנית הגרעין בכמה שנים. התקיפה הרחבה כוללת פגיעה בכלל מתקני הגרעין הידועים לישראל וגם בתקיפות על תשתיות צבאיות – מה שצפוי להצית מלחמה אזורית רחבה יותר.

מה ההבדל העיקרי בין תקיפה מצומצמת לתקיפה רחבה?

בתקיפה מצומצמת ישראל תפגע בעיקר ב"צוואר הבקבוק" של תוכנית הגרעין – כלומר במקומות שבהם מופק החומר הבקיע. לעומת זאת, תקיפה רחבה תכלול עשרות מטרות, גם צבאיות, ותכוון לא רק לעצור את תוכנית הגרעין אלא גם לנטרל את יכולת התגובה של איראן. תקיפה כזו תיחשב לפתיחה של מערכה צבאית מלאה.

מדוע ישראל שוקלת פעולה עצמאית בלי סיוע אמריקני?

לפי הדיווחים, ישראל הפכה "רצינית יותר" בנוגע לאפשרות של תקיפה באיראן בגלל המבוי הסתום במו"מ על הסכם הגרעין. גם העובדה שארה"ב מצמצמת נוכחות צבאית באזור, נתפסת על ידי ישראל כהתנתקות אפשרית – ומובילה אותה לבחון אופציה צבאית ללא שותפה המרכזית.

מהם היעדים המיידיים במקרה של תקיפה מצומצמת?

שני היעדים הבולטים הם מתקני ההעשרה בפורדו ובנתנז. מדובר באתרים מרכזיים להפקת אורניום מועשר. עם זאת, יש הערכות שמדובר במתקנים שסיימו כמעט את תפקידם, כך שהשפעת תקיפתם תהיה בעיקר עיכוב ולא עצירה מלאה של התוכנית.

מה יכול לקרות אם ישראל תבחר בתקיפה רחבה?

במקרה כזה תיפתח, ככל הנראה, מערכה ממושכת מול איראן. לפי תמיר הימן, מדובר במערכה של ימים ושבועות – לא "לילה אחד של אלימות". איראן תנסה להגיב בכלים שונים, וישראל תידרש להחליט אם היא מגיבה בצורה מוגבלת או ממשיכה להסלים כדי לנסות לייצר שינוי עמוק במאזן האזורי.

האם תקיפה כזו עלולה להוביל את איראן לפרוץ לגרעין?

זאת אחת ההסתברויות המדאיגות ביותר מבחינת ישראל. עד כה המנהיג העליון ח'אמנאי נמנע מלתת פקודה על "פריצה" סופית לגרעין. אבל תקיפה ישראלית, במיוחד בלי גיבוי אמריקני, עלולה לשנות את הגישה הזו – ולדחוף את איראן להאיץ את תוכניתה, לא רק כסף גרעינית אלא גם מעבר לכך.

איך נראית כרגע פריסת הכוחות האמריקניים במזרח התיכון?

פריסת הכוחות מצומצמת בהרבה ממה שהייתה למשל בקיץ ובסתיו 2024. כיום נמצאת באזור נושאת מטוסים אחת בלבד – הקרל וינסון, שמפעילה מטוסי F-35. בנוסף, יש נוכחות של מפציצי B-52 באי דייגו גרסיה. עם זאת, כוחות רבים חזרו לארה"ב, ונוכחות אמריקנית ישירה בעיראק, סוריה ותימן צומצמה.

מה היתרון המבצעי המרכזי של ארה"ב כרגע באזור?

היתרון העיקרי הוא האפשרות להוציא לפועל תקיפות אסטרטגיות באמצעות המפציצים הכבדים שנמצאים באי דייגו גרסיה. מדובר בפלטפורמה שבזכותה יכולה ארה"ב לפעול מרחוק ולבצע תקיפות מדויקות גם בעומק איראן – אם תבחר להצטרף.

האם יש שינוי בגישה של טראמפ בנוגע לאיראן?

כן. טראמפ הביע לאחרונה ספק גובר באשר לאפשרות להגיע להסכם עם איראן. הוא אמר שהוא "פחות בטוח" שאיראן מוכנה לוותר על הגרעין, ושנראה לו שהם "מושכים זמן" במו"מ. מדובר בהחמרה ביחס שלו לעומת העבר, וייתכן שזה ישפיע גם על הלחץ הרפובליקני בוושינגטון.

כיצד הגיבה איראן לאירועים האחרונים?

איראן כבר הודיעה שהיא תקים מתקן חדש להעשרת אורניום ותחליף צנטריפוגות ישנות במתקן פורדו. היא גם דחתה את ההצעה האחרונה של ארה"ב להסכם חדש, וטענה שהיא לא הייתה חלק ממשא ומתן רציני. דובר משרד החוץ האיראני טען ש"ההצעה לא הייתה מאוזנת".

מה קובעת הסוכנות הבין-לאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א)?

לראשונה מזה 20 שנה, הסוכנות קבעה באופן חד משמעי כי איראן מפרה את התחייבויותיה הגרעיניות. מדובר באמירה שמחזקת את העמדה הישראלית שהזמן לפעול הולך ואוזל, ושהתוכנית האיראנית חצתה גבולות אדומים.

מה היה במבצע "ימי תשובה"?

מבצע "ימי תשובה", שבוצע באוקטובר 2024, היה תגובה ישירה למתקפה איראנית על ישראל. במסגרתו תקף חיל האוויר עשרות מטרות צבאיות בעומק איראן, כולל בסיסי שיגור טילים ומערכות הגנה אווירית. מדובר באחת הפעולות הצבאיות הנרחבות שביצעה ישראל אי פעם בתוך איראן.

מה מטרת הפגישות הקרובות בין ישראל לארה"ב?

השר רון דרמר וראש המוסד דדי ברנע ייפגשו עם שליח אמריקני מיוחד, בניסיון נוסף לשכנע את ארה"ב בעמדה הישראלית – ולמנוע הסכם שמבחינת ישראל מהווה איום אסטרטגי. הפגישה צפויה להתמקד באזהרה מפני ההשלכות של "הסכם חלש".