דודי וויסמן שותק אבל 2.5 מיליון שקל ידברו במקומו

הייתם מאמינים? זה נראה כאילו למרות מה שכולם חשבו, דודי וויסמן לא מתכוון לוותר לחרדים בקלות. הוא בעצמו לא נותן תשובות אבל 2.5 מיליון שקל על קמפיין פרסום בהחלט מסבירים את עמדתו
משה בנימין |

כל מי שניסה להבין היכן בדיוק עומד דודי וויסמן בסיטואציה שהתפתחה בעקבות חרם הרבנים ולאן נושבת הרוח, מקבל את התשובות דווקא בקמפיין יחסי הציבור והפרסום של קבוצת דור אלון. כך באופן קלאסי מתקבלת תמונת טיפול במשבר על-ידי יועצי תקשורת המסבירים את עמדת וויסמן שלא לוותר למרות שהוא עצמו לא נדרש לעמוד בחזית האירועים.

חרם הרבנים במגזר החרדי כנגד רשת שפע שוק ועסקיו של דודי וויסמן, עקב פתיחת סניפי AM-PM בשבת, נפתח בקול תרועה רמה ולמרות שהוא כבר לא בכותרות, הוא עדיין רחוק מלהסתיים.

החרם שצדדים רבים הוחלפו בו עם רבנים וחצרות שיוצאים ונכנסים שמר על שקט תקשורתי מאופק וסבלני דווקא מהאיש שנמצא במוקד ההתרחשות – הבעלים של קבוצת דור אלון המחזיקה תחתיה את מגה, AM-PM ושפע שוק.

ישקר כל מי שיגיד שהוא לא חשב שעוד לפני פסח דודי וויסמן ירד מהעץ עליו הוא טיפס ויתפשר עם החרדים, כלומר יוותר על הכל, יסגור את סניפי AM-PM בשבת והם בתמורה יחזרו לסניפיו. אבל לוויסמן יש מסתבר תוכניות אחרות.

בשביל רגעים כאלו משלמים למשרדי יחסי ציבור

אז דודי מחליט, לבד או בעצת יועצי התקשורת שלו, לנקוט במהלך של דום שתיקה. ללא תגובות, ללא הודעות לעיתונות (עד הקמפיין) וללא תקיפה ישירה של מארגני החרם. הכל טוב ויפה אך בכל זאת מישהו צריך לשים את האצבע בסכר שנפרץ ולמתן את הסערה סביב הקבוצה.

קודם מטפטפים ואז בוחרים משפט מנצח

פה נכנס משרד הפרסום ויחסי הציבור לתמונה (שטרית מדיה גרופ) – זה התחיל בטפטוף קל של "מי לדעתכם המרוויח הגדול מהחרם?" או במילים אחרות חפשו את האינטרס אצל המתחרה – שופרסל, ללא כל ספק המרוויחה העיקרית מהחרם אך לגמרי לא בטוח ולא מוכח שאכן החרם תודלק על-ידי אנשי שופרסל – הם מצידם מכחישים בכל תוקף. בכל אופן זוהי פעילות תקשורתית שמחליפה יציאה ברורה של וויסמן לתקשורת אבל די מסבירה את עמדתו בנושא.

המהלך הבא שמסביר את האג'נדה התקיפה של וויסמן באופן עקיף הוא השקעה של כ-2.5 מיליון שקל בקמפיין שילוט חוצות תחת הסלוגן "דור אלון – היום יותר מתמיד" מלווה בבאנרים ענקיים ב- YNET תחת אותו סלוגן כדי לפנות למאסה ובה גם מוסברת עמדת החברה במכתב פנייה לכלל הלקוחות.

בגדול - ימים יגידו האם העובדה שוויסמן לא סגר את סניפי השבת מיד עם בקשת החרדים והאם המו"מ שנגרר בעצם פועל לרעתו, אבל מה שכן רואים בבירור הוא מקרה קלאסי בו בעל נכס משאיר את הבמה למשרד הפרסום כדי שיסביר אג'נדה ועמדה באמצעי תקשורת המוניים – כך למעשה וויסמן נמצא עם רגל אחת בפנים ורגל אחת בחוץ.

מקרה כזה הוא גם שעת מבחן עבור הקו התקשורתי בו בחרו יועצי התקשורת – מה שיותר מעניין הוא למעשה המשקל שלהם בהחלטה אם לסגור את הסניפים או להשאירם פתוחים והאם איומי "אחרית הימים" של הציבור החרדי על עסקיו של וויסמן הוצגו בפניו כפקטור על-ידי יועציו ונלקחו בחשבון.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)
סיכום שנה

השנה של מנהלי הבנקים - הטוב, החלש, הפיננסי, והאם כל אחד יכול לנהל בנק?

הרווחיות במערכת נשארת גבוהה, האוצר מקדם מס רווחי יתר של 15%, ובחדרי ההנהלה הדגש עובר להתייעלות, שירות ודיגיטל; היתרונות והחסרונות של כל מנכ"ל

רונן קרסו |

השנה הבנקים בישראל מסיימים תקופה של רווחים גבוהים ופעילות מואצת כמעט בכל קו עסקי. בתוך התמונה הזו משרד האוצר מקדם מס רווחי יתר על הבנקים בשיעור של 15%, צעד שמגיע בזמן שהמערכת נהנית ממרווחים ומהיקפי פעילות שמחזקים מאוד את השורה התחתונה. המס מתוכנן לארבע שנים, וההערכה היא שהוא מכניס לקופת המדינה 1 עד 1.5 מיליארד שקל בכל אחת מהשנים הקרובות. מבחינת הבנקים זו תוספת עלות שמתרגמת להפחתה ברווח הנקי, בתקופה שבה התוצאות עצמן נראות חזקות ביחס לשנים קודמות. הבנקים יתגברו על "הקנס" הזה גם אם הוא יעבור, הם מרוויחים בקצב של 30 מיליארד שקל, השנה שני בנקים חצו את ה-100 מיליארד שקל - לאומי שמוביל ופועלים אחריו. כבר אמרו חכמים בהשקעות שחברה טובה יכולה להכיל מנהל לא מבריק. וורן באפט אמר שהוא מחפש חברות שכל אחד יכול לנהל אותן.

 בנקים זה עסק קשה מבחינת ניהול כוח אדם, רגולציה, פוליטיקה ארגונית, אבל המודל העסקי - פשוט מאוד. אמרו לנו בעבר כמה מנכ"לי בנקים שאכן זה ניהול צמוד, שוטף, הרבה מאוד מטלות ועניינים לארגן ולסדר בכל יום, אבל לא ניהול שדורש גאונות נדירה. היה אחד שחשב שאנחנו צוחקים איתו כששאלנו אותו מה הוא חושב על ההשקפה הזו  - הוא היה בטוח שהתוצאות של הבנק הן רק בזכותו. יש כאלה, והוא כבר שנים לא במערכת הבנקאית.

 בכל מקרה, אנחנו בנקודת זמן וחייבם לומר זאת שמי שבאמת אחראי על רווחי הנבקים הוא הנגיד, פרופ' אמיר ירון. בלחיצת כפתור הוא מעלה או מוריד את ההון המרותק ומשפיע על הרווחים, בשיחת מייל הוא מחייב ריבית נמוכה על העו"ש ומקטין את הרווחים דרמטית.  בנקים מרוויחים בהתאם לטווח ידוע וברור, ולראייה - הם מאוד קרובים ביכולת ייצור התשואה על ההון מהפעילות הבנקאית. ועדיין - מבין כל הבנקים, יש טובים וטובים פחות. מי הטוב ביותר? מנהל סניף גדול מאוד של בנק אחר אמר לנו - "הוא מצליח בגלל שהוא לא בנקאי, הוא חושב אחרת". הוא התכוון לחנן פרידמן שהצליח בשנים האחרונות וגם בשנה החולפת להוביל את לאומי לפסגה ולהישאר שם. הוא ידע לזהות בקורונה את ההזדמנות הנוחה להתייעל, הוא ידע לכוון להייטק, והוא מצליח לייצר רווחים גם מסביב, לרבות מהשקעות ריאליות של הבנק דרך לאומי פרטנרס. 

באופן יחסי, דיסקונט מאחור, אבי לוי עוד לא מצליח לחלץ לגמרי את העגלה התקועה, אבל היא מתחילה לזוז נכון. כל האחרים איכשהו במרכז, כשבכלל - ההבדלים בין כולם קטנים יחסית. מי שהיום חלש יכול שנה הבאה לזנק וההיפך. 


בלי גרעין שליטה, עם תקרות שכר ועם פחות רעש מסביב

מבין חמשת הבנקים הגדולים, שלושה פועלים בלי גרעין שליטה. כולם כפופים למגבלות שכר על הנהלות בכירות, אבל בפועל מנכ"ל אחד מציג עלות שכר גבוהה יותר מהשאר, בעיקר בגלל האופן שבו מחושבת התקרה בפועל. ומכאן זה ממשיך לעוד מאפיינים משותפים שמגדירים את שכבת ההנהלה בבנקים הגדולים השנה.

חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)
סיכום שנה

השנה של מנהלי הבנקים - הטוב, החלש, הפיננסי, והאם כל אחד יכול לנהל בנק?

הרווחיות במערכת נשארת גבוהה, האוצר מקדם מס רווחי יתר של 15%, ובחדרי ההנהלה הדגש עובר להתייעלות, שירות ודיגיטל; היתרונות והחסרונות של כל מנכ"ל

רונן קרסו |

השנה הבנקים בישראל מסיימים תקופה של רווחים גבוהים ופעילות מואצת כמעט בכל קו עסקי. בתוך התמונה הזו משרד האוצר מקדם מס רווחי יתר על הבנקים בשיעור של 15%, צעד שמגיע בזמן שהמערכת נהנית ממרווחים ומהיקפי פעילות שמחזקים מאוד את השורה התחתונה. המס מתוכנן לארבע שנים, וההערכה היא שהוא מכניס לקופת המדינה 1 עד 1.5 מיליארד שקל בכל אחת מהשנים הקרובות. מבחינת הבנקים זו תוספת עלות שמתרגמת להפחתה ברווח הנקי, בתקופה שבה התוצאות עצמן נראות חזקות ביחס לשנים קודמות. הבנקים יתגברו על "הקנס" הזה גם אם הוא יעבור, הם מרוויחים בקצב של 30 מיליארד שקל, השנה שני בנקים חצו את ה-100 מיליארד שקל - לאומי שמוביל ופועלים אחריו. כבר אמרו חכמים בהשקעות שחברה טובה יכולה להכיל מנהל לא מבריק. וורן באפט אמר שהוא מחפש חברות שכל אחד יכול לנהל אותן.

 בנקים זה עסק קשה מבחינת ניהול כוח אדם, רגולציה, פוליטיקה ארגונית, אבל המודל העסקי - פשוט מאוד. אמרו לנו בעבר כמה מנכ"לי בנקים שאכן זה ניהול צמוד, שוטף, הרבה מאוד מטלות ועניינים לארגן ולסדר בכל יום, אבל לא ניהול שדורש גאונות נדירה. היה אחד שחשב שאנחנו צוחקים איתו כששאלנו אותו מה הוא חושב על ההשקפה הזו  - הוא היה בטוח שהתוצאות של הבנק הן רק בזכותו. יש כאלה, והוא כבר שנים לא במערכת הבנקאית.

 בכל מקרה, אנחנו בנקודת זמן וחייבם לומר זאת שמי שבאמת אחראי על רווחי הנבקים הוא הנגיד, פרופ' אמיר ירון. בלחיצת כפתור הוא מעלה או מוריד את ההון המרותק ומשפיע על הרווחים, בשיחת מייל הוא מחייב ריבית נמוכה על העו"ש ומקטין את הרווחים דרמטית.  בנקים מרוויחים בהתאם לטווח ידוע וברור, ולראייה - הם מאוד קרובים ביכולת ייצור התשואה על ההון מהפעילות הבנקאית. ועדיין - מבין כל הבנקים, יש טובים וטובים פחות. מי הטוב ביותר? מנהל סניף גדול מאוד של בנק אחר אמר לנו - "הוא מצליח בגלל שהוא לא בנקאי, הוא חושב אחרת". הוא התכוון לחנן פרידמן שהצליח בשנים האחרונות וגם בשנה החולפת להוביל את לאומי לפסגה ולהישאר שם. הוא ידע לזהות בקורונה את ההזדמנות הנוחה להתייעל, הוא ידע לכוון להייטק, והוא מצליח לייצר רווחים גם מסביב, לרבות מהשקעות ריאליות של הבנק דרך לאומי פרטנרס. 

באופן יחסי, דיסקונט מאחור, אבי לוי עוד לא מצליח לחלץ לגמרי את העגלה התקועה, אבל היא מתחילה לזוז נכון. כל האחרים איכשהו במרכז, כשבכלל - ההבדלים בין כולם קטנים יחסית. מי שהיום חלש יכול שנה הבאה לזנק וההיפך. 


בלי גרעין שליטה, עם תקרות שכר ועם פחות רעש מסביב

מבין חמשת הבנקים הגדולים, שלושה פועלים בלי גרעין שליטה. כולם כפופים למגבלות שכר על הנהלות בכירות, אבל בפועל מנכ"ל אחד מציג עלות שכר גבוהה יותר מהשאר, בעיקר בגלל האופן שבו מחושבת התקרה בפועל. ומכאן זה ממשיך לעוד מאפיינים משותפים שמגדירים את שכבת ההנהלה בבנקים הגדולים השנה.