"המסחר בחוזים עתידיים הפך להיות אורגיה של ספקולציות"
הזינוק במחירי הנפט והסחורות בשנים האחרונות הגביר את כעסם של הצרכנים, אשר נאלצים לשלם יותר עבור הדלק ומפנים אמצע מאשימה כלפי הסוחרים בשוק החוזים העתידיים. הטענה הרווחת היא כי הספקולנטים מנסים לגרוף רווחים מעסקאות על החוזים העתידיים, ולכן מרימים את מחיר הנפט. המשקיעים, מצד שני, לא נשארים חייבים ומגיבים לביקורת הציבורית באומרם: "אל תאשימו אותנו".
הסוחרים בשוק טוענים כי אין הם אחראים לזינוק בנפט, שכן הביקושים גדולים וההיצע הדוק בגלל המצב הרעוע של מלאי הנפט. לטענתם, הנתונים הכלכליים בשוק הם שהביאו לזינוק בנפט, ולא מומנטום המסחר.
אנדרו ספרן, ראש מחלקת מסחר בסחורות בבית ההשקעות סיטיגרופ, אומר כי "הסוחרים לא ממש ספקולנטים. הם פשוט מחפשים השקעות אלטרנטיביות".
מחיר הנפט נגע לפני מספר שבועות ב-100 דולר לחבית, והוצאות הצרכנים על דלקים וחשמל רק עולות. הביקורת הציבורית בארה"ב כנגד הסוחרים בשוק החוזים העתידיים התגברה ב-2007, כאשר הנפט הכפיל את מחירו מ-50 דולר ל-100 דולר לחבית.
"זו ספקולציה טהורה", מאשים האנליסט פיידל גלט מבית ההשקעות אופנהיימר, אשר מדגיש כי המצב היום זהה לחלוטין למצב באותה תקופה אשתקד, כך שאין שום סיבה לזינוק בנפט. "דבר לא השתנה", מבהיר גלט.
קבוצות להגנת הצרכן בארה"ב טוענות כי המסחר בחוזים העתידיים, בו לוקחות חלק קרנות גידור, בנקים וסוחרי נפט אחרים, אחראי לניפוח מלאכותי של מחירי הזהב השחור. מחזורי המסחר הגדלים בשוק ממחישים את הטענה, והסוגיה הפכה לאקוטית עד שהקונגרס בעצמו נאלץ לקיים דיון בנושא.
"שוק החוזים העתידיים בסחורות הפך להיות אורגיה של ספקולציות, קרנבל של חמדנות", התבטא בחריפות חבר הקונגרס קארל לווין מהמפלגה הדמוקרטית. "אני לא רואה שום הצדקה לכך שהנפט ייסחר ב-100 דולר לחבית".
כלכלת ישראל (X)נתון כלכלי מדאיג - גירעון בחשבון השוטף, לראשונה משנת 2013; מה זה אומר?
נקודת מפנה בכלכלה המקומית: גירעון בחשבון השוטף ברבעון השלישי של 2025, אחרי שנים רצופות של עודף. האם צריך לדאוג?
לראשונה מאז 2013 נרשם בישראל גירעון בחשבון השוטף של מאזן התשלומים, אירוע שעלול לבטא נקודת מפנה משמעותית במבנה המקרו-כלכלי של הכלכלה הישראלית. ברבעון השלישי של 2025 הסתכם הגירעון, בניכוי עונתיות, בכ-1.1 מיליארד דולר, לעומת עודף זניח של 0.1 מיליארד דולר בלבד ברבעון הקודם, ועודפים רבעוניים ממוצעים של כ-3.8 מיליארד דולר בשנים שקדמו לכך.
המשמעות אינה טכנית בלבד. החשבון השוטף משקף את יחסי החיסכון-ההשקעה של המשק כולו ואת יכולתו לייצר מטבע חוץ נטו. מדובר על גירעון של תנועות הון ומעבר מעודף לגירעון מאותת כי המשק צורך, משקיע ומשלם לחו"ל יותר משהוא מייצר ומקבל ממנו - שינוי שעשוי להשפיע על שער החליפין, על תמחור סיכונים ועל מדיניות מוניטרית ופיסקלית גם יחד.
הסיבה: לא סחר החוץ, אלא ההכנסות הפיננסיות: הסיפור האמיתי מאחורי הגירעון
בניגוד לאינטואיציה, הגירעון אינו נובע מקריסה ביצוא או מזינוק חריג ביבוא הצרכני. למעשה, חשבון הסחורות והשירותים נותר בעודף של 1.8 מיליארד דולר ברבעון השלישי, שיפור ניכר לעומת הרבעון הקודם. יצוא השירותים הגיע לשיא של 22.9 מיליארד דולר, כאשר 77% ממנו מיוחס לענפי ההייטק, תוכנה, מו"פ, מחשוב ותקשורת.
הגורם המרכזי להרעה הוא חשבון ההכנסות הראשוניות, שבו נרשם גירעון עמוק של 3.7 מיליארד דולר, לעומת 2.0 מיליארד דולר בלבד ברבעון הקודם. סעיף זה כולל תשלומי ריבית, דיבידנדים ורווחים לתושבי חו"ל על השקעותיהם בישראל, והוא משקף במידה רבה את הצלחתו של המשק הישראלי למשוך הון זר, אך גם את מחיר ההצלחה הזו.
הכנסות תושבי חו"ל מהשקעות פיננסיות בישראל קפצו ל-10.0 מיליארד דולר ברבעון, בעוד שהכנסות ישראלים מהשקעות בחו"ל הסתכמו ב-6.4 מיליארד דולר בלבד. הפער הזה לבדו מסביר את מרבית המעבר לגירעון. במילים פשוטות: חברות ישראליות מצליחות, רווחיות ומושכות השקעות, אך הרווחים זורמים החוצה, לבעלי ההון הזרים.
