בני גאון בראיון ל-Bizportal : "הצעירים רואים רק אקזיטים"
על רקע המצב המורכב בו נמצא שוק ההון, כאשר גיוס כספים הפך לעסק פשוט הרבה פחות ובאופן כללי נראה כאילו זו שעת המבחן של המנהלים, בני גאון, בעל השליטה בגאון אחזקות ואולי המנכ"ל המיתולוגי של המדינה, פורס בפנינו את משנתו בענין זה ובמספר נושאים נוספים.
(ש) בכנס המשקיעים של גאון בית השקעות? דברת על "צמיחה לאלפיון העליון בלבד" למה התכוונת?
(ת) ללא סדר יום לאומי שכולל תקציבי רווחה לשכבות החלשות, השקעה בחינוך וכדומה, הצמיחה הכלכלית והפריחה של המשק למרות כל "המהומות מסביב" שהם מלחמת לבנון, משבר סאב-פריים ושביתות, תישאר מנת חלקו של האלפיון העליון.
(ש) איזה עצה היית נותן היום למנכ"לים של חברות לאור משבר האשראי?
(ת) נקודת הזמן של מצוקה היא ברגע שיש בעיה בתזרים המזומנים. בכל מערכת שאתה אמון עליה תשאיר לעצמך כרית מזומנים שהיא משמשת ככסא מפלט שלך, תמיד תוכל להישען עליה ברגע של מצוקה.
התזרים הוא לא רק נחלת מנהל הכספים אלא גם עניינו של המנכ"ל ואם המנכ"ל לא יודע מה נעשה בתזרים המזומנים, עדיף שיתפטר עכשיו מאשר אחר כך וזה היה בזמנו המצב בכור לפני הגעתי, כאשר מי ששלט בכיפה היה ה"אשף הפיננסי" והמנכ"ל היה מנותק. אני מספר זאת מכיוון שהיום המצב שונה, אם ניקח את שני העשורים האחרונים בהם עברנו מכלכלה סוציאלית לכלכלת שוק נוכל לראות כי היו שלושה עידנים.
היה את עידן הגנרל, שהיה מנהל בפוטנציה ואז אושיות התעשייה אוישו על ידי גנרלים ששימשו גם כעתודות למערכת הפוליטית. אבל לא כל גנרל הוא גם מנהל טוב של תאגיד. אחרי זה היה את עידן שוק ההון – עידן איש הכספים, זה היודע לשחק בתוך המערכת הפיננסית של החברה. היום המדינה מוצפת בכסף, יש את מדינת ישראל הכלכלית, שהיא לא זקוקה לממשלה וכאן ה"אשף הפיננסי" הוא לא פונקציה אלא ה"אשף המסחרי" - זה שצריך למכור את הסחורה. לא משנה על כמה מזומנים אני יושב כל עוד אינני יודע למכור את הסחורה שלי.
(ש) לפי דבריך ישנן שתי מדינות, "ישראל הכלכלית" "ישראל הפוליטית" האם אנו צפויים לראות איזון בין הקפיטליזם הרצחני לבין מדינת הרווחה?
(ת) אני לא חושב שיש היום קפיטליזם רצחני. המציאות של היום היא כלכלה גלובלית, אם מנהל נמדד בעבר בכמה הוא תרם, היום הוא נמדד בכמה הוא שווה. השאיפה של אנשים צעירים היום היא מתי אני עושה את ה"מכה"? ואני גם רואה חבר'ה צעירים בני 30-35 יושבים בפנסיה בסיליקון וואלי. אני לא מותח ביקורת על כך, יש להבין כי העולם השתנה אבל אני חושב שהשינוי הוא לא לטובה. הרבה מאוד מכירות של חברות אנחנו רואים בישראל והצמיחה מגיעה רק לאלפיון העליון - לא בנינו משהו במקום.
(ש) למה אתה מתכוון?
(ת) השאלה היא מה יותר טוב בהסתכלות אסטרטגית של המדינה, להקים מפעל באירביד (בירדן) או בגליל העליון? מה שקרה הוא שמכרנו הון אנושי והפכנו להיות מקום מאוד מאותגר לכסף זמין מהעולם. החברות הגדולות היום במשק אינן בידיים ישראליות וזה מוביל אותי לשאלה הבאה והיא היכן יהיה המפעל הבא של ישקר? בסין. גם המפעל הבא של מכתשים אגן כבר לא יהיה ברמת חובב.
אלה שהתכנסו ב"חווה" של שרון ובבית של רבין, כבר לא מהווים את הלובי למערכות השלטון. זאת אומרת, יש את ערוץ מדינת ישראל הכלכלית והיא נבנתה על העקרון שהיא לא זקוקה למדינת ישראל "ההיא", זו של הפוליטיקאים. הצמרת העסקית כבר לא מתבטאת באימרות פוליטיות. זאת משתי סיבות - האחת, "אני במילא לא יכול לשנות". השנייה - "שמא יבולע לי. במקסימום, אם קורה משהו, אני לוקח את המטוס שלי וטס לחו"ל".
(ש)מה הם הקשיים המשמעותיים ביותר שחווית בתור מנהל ואיך נחלצת מהם?
(ת)כשניהלתי את כור נתקלתי במצב הבא. יש 2 גורמים במדינה שמאוד לא אוהבים אחד את השני, האחד זה הבנקים והשני זה ההסתדרות. היתה אווירה ציבורית כי יש לפרק את המעוז ההסתדרותי הזה. קשה לך לבצע תוכנית עסקית כשהבנקים, בעלי המניות האמיתיים בכור, נושפים לך בעורף. הקושי היה לתרגם את החולשה לעוצמה ואמרתי להם, אם אתם רוצים תפטרו אותי. כשאתה המנכ"ל יש לזכור כי אין עבר מייחסים את כל כשלי העבר לך.
(ש)מהם כיווני ההשקעה שיניבו ערך מוסף למשקיע בתקופה הקרובה?
(ת)תחומי האנרגיה החלופית והירוקה ביניהם קלינטק, ביודיזל, ביוטכנולוגיה וכמובן הזדמנויות השקעה בנדל"ן לאור משבר הסאב פריים.
