בזן
צילום: שגיא מורן
דעה

הסדר החוב בפטרוכימיים: תספורת של מיליארד שקל מכספי הציבור, בחסות משרד האוצר

חודשים של התגוששויות קולניות בין אג״ח סדרה ח׳ לשאר הסדרות, ובין בעלי האג״ח לבעלי השליטה – ממתינים להכרעה בתחנה האחרונה: משרד האוצר
דוד רוזנטל | (11)

בחודשיים האחרונים, חברת פטרוכימיים 0% נערכת להשתלט לבדה על בתי הזיקוק בחיפה (בז״ן). כיום, בזן 0.33% נשלטת בשליטה משותפת על ידי שתי חברות: החברה לישראל -0.07% שבשליטת עידן עופר, ופטרוכימיים, שבשליטת דיויד פדרמן.

 

באפריל, החברה לישראל התקשרה בהסכם מחייב למכירת חלקה בבז״ן לקבוצת חג׳ג׳. בתגובה, חברת פטרוכימיים הודיעה לחברה לישראל שהוא מעוניינת לממש את זכות הסירוב הקבוע לה בהסכם השליטה המשותפת, ולרכוש את אחזקות החברה לישראל בבז״ן. יועצה הכלכלי של בית המשפט, רו״ח יצחק עידן, כתב לבית המשפט כי שווי מימוש זכות סירוב זה עומד על כ-120 מיליון ש״ח, שווי זה נובע מכך שמאז חתימת ההסכם בין החברה לישראל לקבוצת חג׳ג׳ באפריל - מניית בז״ן זינקה בחדות.

 

רק בעיה קטנה, לפטרוכימיים אין כסף לשלם לחברה לישראל. המצב הכלכלי של פטרוכימיים הוא כזה: יש לה חוב בגובה של כ-1.67 מיליארד ש״ח והון בגובה של כ-630 מיליון ש״ח. כלומר, לפטרוכימיים הון שלילי של כמיליארד ש״ח. את הוצאותיה השוטפות מממנים בעלי האג״חים שלה.

 

תחת הנתונים הכלכליים הללו, פטרוכימיים פנתה למשרד האוצר ובקשה לשנות את היתר השליטה בבז״ן שבידה מ״היתר שליטה משותפת״ ל״היתר שליטה״, אך משרד האוצר השיב שהוא מסרב לתת לפטרוכימיים היתר שליטה בנכס אסטרטגי המהווה תשתית לאומית לחברה במצב של חדלות פרעון.

 

כדי לחזור ולבקש מחדש את שינוי ההיתר ממשרד האוצר, החליטו בעלי השליטה בפטרוכימיים ״לסדר״ את נתוניה הכלכליים של פטרוכימיים ולחזק את הונה. הדרך לסידור איתנותה הפיננסית של החברה עוברת דרך הסדר עם נושיה. בעלי השליטה בפטרוכימיים פנו לנושי החברה והציעו להם להמיר את חובם למניות פטרוכימיים.

 

הצעת ההסדר שבעלי השליטה מציעים לבעלי החוב הוא כדלהלן: בעלי האג״ח, קרי כספי הפנסיה של הציבור, ימחלו על חוב בגובה של 1.08 מיליארד ש״ח, ומנגד בעלי השליטה יזרימו חוב נחות הנחשב חשבונאית הון בגובה של 100 מיליון ש״ח. בתמורה, מניות החברה יתחלקו כדלהלן: בשלב ראשון 64% לבעלי החוב ו-36% לבעלי השליטה, ובהמשך, תחת התממשות כמה תנאים, 48% לבעלי השליטה ו-52% לבעלי החוב.

 

לכאורה, כיצד מוכנים בעלי האג״ח להסכים להסדר כל כך א-סימטרי? בעלי האג״ח ימחלו על כמיליארד ש״ח ובעלי השליטה יזרימו פחות מעשירית אך בעלי השליטה יקבלו את אותו נתח בחברה כמו בעלי האג״ח? התשובה נעוצה בהיתר השליטה.

קיראו עוד ב"שוק ההון"

 

על מנת לשלוט בבתי זיקוק נדרש היתר ממשרד האוצר. המצב כיום הוא, שלבעלי השליטה בפטרוכימיים יש היתר לשלוט בבז״ן אך לבעלי האג״ח אין היתר לשלוט בבז״ן. מצב זה משחק לרעת בעלי האג״ח. ההיתר יוצר תנאים כה נוקשים, שלפי פרשנות משפטית שהגישו לבית המשפט חלק מבעלי האג״ח, לפי ההיתר, מחזיקי האג״ח אינם יכולים למכור את המניות המוגדרות כ״מניות שליטה״ לשום גורם למעט לחברה לישראל שבשליטת עידן עופר. וכיוון שהוא הלקוח הפוטנציאלי היחיד, סביר שהוא ישלם את המינימום שבמינימום.

 

כלומר, משרד האוצר, בחסות מתן היתר לבעלי השליטה, מעניק לבעלי השליטה כוח חסר פרופורציות מול חוסכי הפנסיה, עד שבעלי האג״ח נאלצים להסכים להסדר א-סימטרי כה קיצוני ולמחול על חוב של כמיליארד ש״ח מכספי הציבור ולקבל כמעט את אותו הנתח באחזקת פטרוכימיים כמו בעלי השליטה שמזרימים פחות מעשירית מהם.

 

כבר לפני שנתיים, ארגון לובי 99 פנה למנהל רשות שוק ההון במשרד האוצר וקבל בפניו שתנאי האג״ח של פטרוכימיים אינם מבטיחים את האינטרס של החוסכים. הארגון אף קרא לרשות שוק ההון שתפעל לכך שהמוסדיים האמונים על כספי הפנסיה יפרקו את פטרוכימיים ויממשו את הבטוחות לחובם, בדמות השתלטות ישירה על מניות בז״ן. אך כאמור, משרד האוצר בעצמו, בידו האחרת, העניק לבעלי השליטה בפטרוכימיים את ההיתר שכבל את ידי בעלי האג״ח מלממש את הבטוחות.

 

האם מצב זה של היתר המעמיד בעמדת נחיתות את בעלי האג״ח, ומזמן תספורת לכספי הפנסיה הוא גזירת גורל? התשובה היא: לא.

 

למדינת ישראל יש שני בתי זיקוק. האחד בחיפה, בשליטת החברה לישראל ופטרוכימיים. והשני באשדוד, בשליטת חברת פז. חברת פז היתה בעבר בשליטתו של צדיק בינו, אבל עם הכניסה לתוקף של חוק הריכוזיות שאסר על שליטה מקבילה בנכס ריאלי ובנכס פיננסי, צדיק בינו נאלץ להיפרד מהשליטה או בפז או בבנק הבינלאומי. הוא בחר להיפרד מהשליטה בפז. צדיק בינו חיפש זמן רב רוכש לשליטה בחברת פז ולא מצא, ולכן הוא נאלץ לפזר את השליטה בפז בין המוסדיים. התוצאה היתה שפז קיבלה היתר שליטה בבתי הזיקוק באשדוד תחת תנאים שיבטיחו שחברת פז תובטח כחברה ללא שליטה.

 

אם משרד האוצר מעוניין למנוע מבעלי השליטה בפטרוכימיים לסחוט את בעלי האג״ח בהסדרים הכוללים שמיטת חובות הנוטים במובהק לטובת בעלי השליטה – משרד האוצר בהחלט יכול לתת לפטרוכימיים היתר שליטה בבז״ן תחת התנאי שלא יתקיים בפטרוכימיים שליטה, בדיוק כמו בפז.

 

הצעה כזו, לבקש ממשרד האוצר היתר שליטה לפטרוכימיים ללא שליטה בפטרוכימיים, עומדת להצבעת בעלי האג״ח. היועץ של בית המשפט, רו״ח יצחק עידן, בחוות דעתו לבית המשפט רומז שזו הצעה טובה יותר מההצעה שלפיה השליטה תישאר בידי בעלי השליטה. שכן, למרות שהסיכון גדל (שכן לא זורם לחברה ״כסף חדש״ בדמות החוב הנחות שיזרימו בעלי השליטה) מלוא כל עליית הערך של מניות בז״ן יזרום לידי החוסכים המחזיקים באג״ח.

 

אז מה יעשה משרד האוצר? האם משרד האוצר ייתן לפטרוכימיים היתר שליטה בבז״ן עם שליטה או ללא שליטה בפטרוכימיים? זו שאלה מעניינת, שכן יש בה כמה היבטים: הזדמנות לבחון האם משרד האוצר סלחן כלפי התספורת האגרסיבית לכספי האג״ח, או שמשרד האוצר מתחשב בשיקולים הקשורים להיתר, שאינם קשורים בהכרח ישירות בבז״ן. זו גם יכולה להיות הזדמנות לבחון את כוחה של רשות שוק ההון בתוך משרד האוצר ולבחון את מידת השפעתה על עיצוב היתר השליטה בבז״ן.

 

ממשרד האוצר נמסר בתגובה: "המאמר מתאר את המציאות באופן הפוך לחלוטין. משרד האוצר סירב למתן היתר שליטה לפטרוכימיים במצבה הנוכחי, לנוכח חדלות הפרעון והערת עסק חי.

בעקבות כך, חברת פטרוכימיים חזרה לאוצר עם הצעה לשיפור מצבה הפיננסי על-ידי המרת חלק מהחוב להון. הצעה זו, שכפופה לאישורם של בעלי האג"ח, מטיבה הלכה למעשה עם בעלי האג"ח ומעניקה להם הזדמנות להחזיר את השקעתם, בהשוואה למצבם הנוכחי".

תגובות לכתבה(11):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 8.
    אבישלום 29/08/2022 00:02
    הגב לתגובה זו
    חלק מכספי המשקיעים ואם הדרך היא שפדרמן ירוויח אז שיהיה.
  • איתמר 30/08/2022 11:43
    הגב לתגובה זו
    זו לא עסקה, זה גזל על חשבון הציבור
  • 7.
    עמי אבוטבול 25/08/2022 22:44
    הגב לתגובה זו
    כמו שאחים ורומן אין להם זכות אבל גם לעופר נגמר לו הזכות לפי החוקים במקום לחשוב על עופר. יש לתת צנרת לפרסמן למה יש להם ניסיון רב בתעשייה וגם לעופר היה מלא חובות אבל יצא מיזה ועוד זרח לו השמש.
  • 6.
    אל תעצרו את הנשימה... משרד האוצר לטובת מי שמשחד יותר בד (ל"ת)
    השחיתות הורגת 25/08/2022 19:43
    הגב לתגובה זו
  • 5.
    רביב מעלומי 25/08/2022 16:15
    הגב לתגובה זו
    כולם יושבים בשקט על כזו תספורת גדולה? איפה לובי 99? איפה צדק פיננסי? איפה העיתונות הכלכלית? תספורת של מיליארד שח בברכת המדינה?? שערוריה.
  • 4.
    רם 25/08/2022 15:57
    הגב לתגובה זו
    נדרשת פה תביעה ייצוגית של בעלי האג"ח נגד האוצר(המדינה). החלטה הזויה של האוצר, האם למישהו הובטחה עבודה בעתיד אצל פדרמן? שיטת השקשוקה?
  • 3.
    אלמוג 25/08/2022 13:32
    הגב לתגובה זו
    הציבור הוא כספומט של המדינה ושל אילו שהמדינה חפצה בעיקרם.אולי צריך לחקור את הקשרים של נערי האוצר, משום מה הם כל הזמן פועלים לטובת בעלי ההון, זה מתחיל להראות חשוד.
  • 2.
    המציק 25/08/2022 13:19
    הגב לתגובה זו
    הכתב שכח להוסיף כמה פרטים חשובים. ראשית, נותרו מספר ימים בודדים להשלים את כל המהלך אחרת המשקיעים יפסידו סכומי עתק והמצב יכול להיות גרוע יותר. את הדד ליין המחויב לעסקה הוא שכח להוסיף.... גם ככה ספק רב שהכל יעמוד בלוחות הזמנים
  • מיכאל באום 25/08/2022 13:45
    הגב לתגובה זו
    קראתי את הדברים וזה ממש משכנע. אפשר לעשות את כל ההליך בדיוק אותו דבר, רק עם שינוי קטנטן: פדרמן יקבל 10% במקום 50%. כל השאר בדיוק אותו הליך. רק קצת יותר הגון.
  • הצדק אומר 25/08/2022 15:26
    ללא תספורת לחלט את האין כסף שלו.
  • 1.
    שלום צדקה 25/08/2022 12:47
    הגב לתגובה זו
    האוצר אומר לפטרוכימיים: אתם לא יכולים לקבל היתר כי אתם חדלי פרעון. אז פטרוכימיים שומטת את החובות. ועכשיו הם ראויים להיתר. בחלם היה היגיון יותר.
ייקור דמי הניהול
צילום: Pixabay

הציבור מטומטם, אז הציבור משלם - 0.8% על פוליסת חיסכון שקלית של חברות הביטוח

עושק שלא נגמר בפוליסות החיסכון: גם באפיק השקליות גובות חברות הביטוח דמי ניהול שקרובים לאחוז על מוצר שמנהל מעל שני מיליארד שקל ומניב פחות מקרן כספית ופיקדון שקלי בלי דמי ניהול; איפה הרגולטור?
מנדי הניג |

אם חשבנו שהעושק של חברות הביטוח בפוליסות החיסכון מסתיים במסלולים על ה-S&P שם הם כנראה ניצלו את הנהירה הציבורית לאפיקים האלה, התבדינו. גם באפיק השמרני ביותר - הפוליסה השקלית הדפוס הזה ממשיך. זה אמור להיות מסלול סולידי שנותן לחוסכים יציבות, נזילות וביטחון, אבל בפועל הוא מכרה זהב בשביל חברות הביטוח ותשואת זבל לחוסכים. מדובר במוצר שמנוהלים בו למעלה משני מיליארד שקל מכספי הציבור, עם דמי ניהול שמגיעים עד ל-0.8% בשנה על השקעות שאין בהן כמעט ניהול ויש להם תחליפים באפס דמי ניהול - קרנות כספיות הן בדמי ניהול של כ-0.15%-0.2% והן מוצר עדיף שמספק תשואה טובה יותר, ופיקדונות בנקים עם אפס דמי ניהול ומק"מים גם עם אפס דמי ניהול, אך עם עמלת קנייה ומכירה (של 0.05% עד 0.1%). כל המוצרים האחרים נתנו בנטו יותר במבט לאחור ועם עלויות נמוכות יותר. איך אתם הייתם קוראים לזה? ניצול, עושק, שוד, אולי אפילו גניבה?  

צריך להגיד שזה חוקי. חברות הביטוח פועלות בהתאם לחוק, אם החוק מאפשר אז הן נכנסות לשם, אבל שלא יתפלאו אחר כך שהן בהדרגה הופכות לשנואות - הבנקים "זכו בצדק"  בטייטל של הגופים השנואים במדינה, אבל חברות הביטוח מתקרבות לשם בצעדי ענק עם ביטוחים יקרים, דמי ניהול מופרזים וניצול של חוסר הידע של הציבור. לא הוגן ולא הגון, אבל טוב לכיס - חברות הביטוח בשנת שיא ברווחים וזה מתבטא בזינוק במניות בבורסה. 

ובחזרה למוצר השקלי. מוצר פשוט עם הרבה תחליפים. פוליסת חיסכון שקלית היא הפוליסה הסולידית ביותר, אמורה להניב תשואה חסרת סיכון. הסיכון מגיע ממקור אחר לגמרי - מדמי הניהול.

במרכז התמונה נמצאת הראל, היא מנהלת כ-727 מיליון שקל במסלול השקלִי וגובה עליו 0.76% דמי ניהול. מדובר בכ-5.5 מיליון שקל שנגבים מדי שנה מהחוסכים על השקעה שהניבה 4.5% בשנה האחרונה, מתחת לתשואה של קרנות הכספיות, רק שבקרנות הכספיות  זה הנטו. בפוליסה צריך לתת 0.76% להראל וזה משאיר סדר גודל של 3.75%.

כל הפוליסות חיסכון הן בסביבה דומה של תשואה נטו - מתחת למכשירים האחרים, הראל היא לא היחידה, אבל היא הגדולה ביותר. 

בדקנו את כל הגופים -התשואה הממוצעת בפוליסות השקליות עומדת על כ-4.5% ברוטו לשנה ואם ננכה מזה את דמי הניהול - שנעים סביב 0.7%-0.8% - נשאר עם תשואה של כ-3.7% בנטו. הפיקדונות בתקופה הזו הניבו מעל 4% (ועד 4.4%), הקרנות הכספיות כ-4.5%.

חוץ מהראל שהיא הגדולה ביותר, יש פוליסה למגדל שגובה דמי ניהול של 0.78%, הפניקס 0.74%, ו-כלל עם 0.72%.

אוגווינד
צילום: אתר אוגווינד

מה מסתתר מאחורי ה"תכנית האסטרטגית" של אוגווינד?

אוגווינד מציגה תוכנית אסטרטגית חדשה שמטרתה לעבור משלב הפיתוח לשלב המסחרי של טכנולוגיית ה-AirBattery ולהתרחב לתחומי אגירת אנרגיה נוספים באירופה ובישראל, אבל בין השורות החברה מכינה את הקרקע לגיוס הון

תמיר חכמוף |

חברת אוגווינד אוגווינד 0.94%  עדכנה כי דירקטוריון החברה אישר תוכנית אסטרטגית רחבה שמטרתה למקד את פעילותה סביב המעבר ליישום מסחרי של טכנולוגיית AirBattery, וליצור בסיס כלכלי יציב באמצעות כניסה לתחומי אגירת אנרגיה משלימים וייזום פרויקטים באירופה ובישראל.

עד כה התמקדה החברה בשני מסלולים עיקריים: פעילות התייעלות אנרגטית (AirSmart), שהניבה את ההכנסות בפועל, ופעילות אגירת אנרגיה (AirBattery), שעדיין נמצאה בשלב הפיתוח וההוכחה הטכנולוגית. במחצית 2025 הודיעה החברה כי היא מצמצמת את פעילות ההתייעלות ומעבירה את עיקר המשאבים לפיתוח והשבחה של ה-AirBattery. ההכנסות של החברה היו זניחות ביחס להוצאות המו"פ שלה, כאשר בחצי השנה הראשונה של 2025 רשמה החברה הכנסות של 6.25 מיליון שקל עם רווח גולמי של 1.72 מיליון שקל, בעוד הוצאות המו"פ עמדו על 3.3 מיליון שקל.

כעת, החברה מנסה להציג אסטרטגיה חדשה עם מעבר משלב המו"פ לשלב המסחור, תוך כוונה להקים מתקנים מסחריים בפועל ולגייס שותפים אסטרטגיים לצורך יישום הטכנולוגיה בקנה מידה רחב.

החברה עדכנה לפני כחודש על חתימת מזכר הבנות עם שותף אנרגיה בינלאומי בבריטניה לבחינת הקמת מתקן ראשון מסוגו (FOAK), שיחובר לנקרת מלח בקיבולת אגירה של עד 1 ג׳יגה־ואט־שעה. בדיקת ההיתכנות צפויה להסתיים עד סוף הרבעון הראשון של 2026, ובמקרה של הצלחה, הצדדים יתקדמו להסכם מחייב. לפי המזכר , אוגווינד תישא בעלויות התכנון וההקמה ותהיה זכאית ל־80% מהרווחים בשנה הראשונה של הפרויקט – שיעור שיצטמצם בהדרגה ל־50% מהשנה הרביעית ואילך. הפרויקט מיועד לעמוד בתנאי הסף של תוכנית LDES הבריטית, המעודדת פרויקטי אגירה ארוכי טווח (מעל 50MW ולפחות 8 שעות אגירה), מה שעשוי לפתוח דלת לתמיכה ממשלתית עתידית.

בנוסף לתחום ה־AirBattery, החברה מתכננת כניסה לשוק (Battery Energy Storage System) אגירת אנרגיה בסוללות ליתיום המשולבת במתקנים פוטו־וולטאיים באירופה, וכן ייזום והקמה של פרויקטים בישראל בשיתוף שחקנים מקומיים. לפי החברה, מרבית ההשקעות בפרויקטים החדשים יתבססו על מימון בנקאי בשווקי היעד ובשיתוף גופים מוסדיים ישראליים.

המסר ה"נסתר"

בהודעתה כתבה אוגווינד כי היא “בוחנת חלופות מימון לרבות גיוס הון”, ובכך אותתה על הצורך בחיזוק מבנה ההון לצורך מימוש התוכנית החדשה. לאור הנתונים, המעבר למסחור מלא של ה-AirBattery וכניסה לשווקים חדשים תלויים ביכולת החברה לגייס מימון, לשמר שותפים ולספק היתכנות הנדסית וכלכלית לטכנולוגיה.