בית"ר י-ם תשלם פיצויים בסך 1.5 מיליון שקל לשישה משחקניה לעבר

השישה, בהם השוער אריאל הרוש, תבעו את מועדון הכדורגל בטענה שאי הארכת החוזים שלהם היתה למעשה פיטורים, ולכן מגיעים להם פיצויים. המועדון טען, מנגד, כי הנוהג בעולם הכדורגל הוא שחוזה שתם אינו שווה ערך לפיטורים
עוזי גרסטמן |

בית הדין לעבודה בירושלים חייב באחרונה את מועדון הכדורגל בית"ר ירושלים לשלם כ-1.5 שקל פיצויי פיטורים לשישה שחקנים שלה לשעבר: תומר בן יוסף, אריאל הרוש, אוהד סיידוף, שי חדד, רועי זיקרי וברק משה. המועדון טען להגנתו כי מדובר במקרים של סיום חוזה, שבהם לפי הנוהג בעולם הכדורגל לא נהוג תשלום פיצויים, אבל השופט אייל אברהמי קבע כי נוהג כלשהו, שכלל לא הוכח, לא גובר על הזכות היסודית והבסיסית, שאף מעוגנת בחוק.

כל התובעים שיחקו בשלב כזה או אחר בקריירה שלהם בשורות בית"ר ירושלים. ששת השחקנים חתמו על הסכם העסקה מול מועדון הכדורגל, שהסדיר את תנאי עבודתם ושכרם, והמשותף לכולם הוא שהחוזה של כל אחד הגיע לסיום מבלי שנעשתה פעולה של ממש לפיטוריהם. למעט בעניינו של הרוש, ששימש השוער הראשון של הקבוצה בשנים 2014-2008, בית"ר נימקה את החלטתה שלא לחדש את החוזה עם חמשת התובעים האחרים בכך שלא הותירו חותמם על המגרש, והם לא הראו כישורים ספורטיביים כמצופה מהם.

בתביעות שהוגשו לבית הדין באוגוסט 2018, טענו ששת השחקנים כי אי חידוש החוזה עמם מול המועדון היא הלכה למעשה פיטורים, המזכים אותם בפיצויי פיטורים. לעומתם, טען מועדון הכדורגל שהוא לא חייב לשלם להם פיצויים. לטענת נציגיו, בהתאם לנוהג הרווח בענף הכדורגל, אי חידוש של הסכם ההעסקה – בין אם ביוזמתו של השחקן ובין אם בשל החלטת הקבוצה – לא מביא למצב של פיטורים. יתרה מכך, לדברי המועדון בהסכמי ההעסקה של התובעים נקבע כי שכרם כולל הכל - גם תנאים סוציאליים וגם פיצויי פיטורים.

השופט אברהמי הסביר כי לפי סעיף 9(א) לחוק פיצויי פיטורים, עובד שחוזה העבודה שלו לתקופה קצובה הסתיים, זכאי לפיצויי פיטורים במידה שמעסיקו לא הציע לו חידוש חוזה לפחות שלושה חודשים לפני סיומו. בתוך כך, הוא הדגיש כי הזכאות לקבלת פיצויי פיטורים היא זכות קוגנטית, כזו שאי אפשר לוותר עליה לא במסגרת חוזה אישי ולא במסגרת חוזה קיבוצי.

בעקבות כך, דחה השופט את הטענה של בית"ר ירושלים לגבי הנוהג שעוקף את הוראות החוק. הוא כתב בפסק דינו כי, "טענת המועדון בדבר קיומו של 'נוהג' בעולם הכדורגל, שלפיו אי-חידוש הסכם לשחקני כדורגל אינו עולה כדי פיטורים בדין מפוטר, נוגדת את ההוראה הקוגנטית שבחוק פיצויי פיטורים ואין רלבנטיות לקיומו של 'נוהג' זה (שאף לא הוכח)".

משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

השופט הוסיף ודחה גם את הטענה השנייה שהעלתה בית"ר ירושלים, שלפיה השכר של התובעים כבר כלל פיצויי פיטורים. לדבריו, כדי שטענתה תוכל לעמוד, היה על בית"ר לפעול בהתאם לחוק ולקבל את אישור שר העבודה או ממונה כלשהו מטעמו, לכך שהשכר המעוגן בהסכמים יכלול אף פיצויי פיטורים. משלא עשתה זאת, קבע השופט כי עליה לשלם לשחקנים לשעבר פיצויים.

לפיכך פסק השופט לטובת ששת שחקני העבר של בית"ר ירושלים פיצויי פיטורים בסכום כולל של 1,441,710 שקל. עבור רועי זיקרי נפסקו בנוסף הפרשות פנסיוניות בסך 6,513 שקל. עוד חויבה בית"ר לשאת בהוצאות המשפט ושכר הטרחה של עורכי דינם של השחקנים, בהיקף של 42 אלף שקל.

קיראו עוד ב"משפט"

פיצויי פיטורים הם תשלום שעל המעסיק לשלם לעובד כשהוא מפוטר, ובמקרים מסוימים גם כשהוא מתפטר. עבור רוב העובדים השכירים בישראל, חלק מפיצויי פיטורים מופרשים מדי חודש במסגרת הביטוח הפנסיוני. כשהעובד מפוטר או מתפטר, עולה השאלה מה לעשות עם הכסף - האם למשוך את כולו, את חלקו, או לא למשוך כלל. והאם המעסיק צריך לשלם לעובד תשלום נוסף - מעבר לסכומים שהופרשו ביטוח הפנסיוני.

החל מ-2008 חייבים מעסיקים להפריש מדי חודש חלק מפיצויי הפיטורים לביטוח הפנסיוני של העובדים. מעסיקים מסוימים בוחרים - בהסכמה של העובדים - להפריש מדי חודש את מלוא פיצויי הפיטורים, או את חלקם, לביטוח הפנסיוני או לקופת גמל מיוחדת. הפרשות אלה מגיעות במקום תשלום פיצויי הפיטורים בעת סיום ההעסקה. הסדר זה מבוסס על סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים. עובדים שהמעסיק שלהם הפריש עבורם את מלוא הפיצויים לקופת הגמל או לביטוח הפנסיוני, אינם זכאים לתשלום פיצויים נוסף מהמעסיק בעת סיום עבודתם. אם המעסיק הפריש רק חלק מהפיצויים לקופת הגמל או לביטוח הפנסיוני, אז במקרה של פיטורים או התפטרות בנסיבות שמזכות בפיצויי פיטורים - זכאים העובדים לקבל מהמעסיק חלק יחסי מהפיצויים שלא הופרשו להם.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
הונאה פונזי (דאליאי)הונאה פונזי (דאליאי)

תיק ההונאה של 44 מיליון שקל - כך הונו יזמים 250 משקיעים במיזמי נדל"ן פיקטיביים

כתב האישום: זיוף מסמכים, חברות קש בחו"ל ושימוש בכספי המשקיעים לרכישת רכבי יוקרה ונכסים פרטיים

רן קידר |
נושאים בכתבה הונאה

פרקליטות מחוז תל אביב הגישה היום כתב אישום חמור נגד דוד כץ, עו"ד גיא אבני, דקל סלע וארבע חברות שבשליטתם, החושף פרשת הונאה מסועפת בהיקף של כ-44 מיליון שקל. על פי כתב האישום, בין השנים 2018-2021 שיווקו הנאשמים ארבעה מיזמי נדל"ן פיקטיביים תוך הטעיית כ-250 משקיעים באמצעות מצגי שווא מתוחכמים.

מיזם ספיר - הבטחות למעונות סטודנטים שלא היו ולא נבראו

המיזם הראשון, ממנו גויסו 7.7 מיליון שקל מ-27 משקיעים, הוצג כפרויקט להקמת מעונות סטודנטים במושב שובה הסמוך לנתיבות. על פי כתב האישום: "נאשמים 1-2, בצוותא עם מיימון, הציגו למשקיעים מצג שווא לפיו הזכויות במקרקעין שעליהם היה אמור לקום המיזם נרכשו על ידי סיגניצ'ר ספיר. בפועל, הזכויות במקרקעין לא נרכשו על ידי סיגנצ'ר ספיר או על ידי מי מהנאשמים או מיימון, או אחר מטעמם".

התרמית לא נעצרה בכך. הנאשמים הבטיחו למשקיעים "תשואה גבוהה ומובטחת של 8-11 אחוזים מיום חתימת המשקיעים על ההסכם" והציגו את המיזם כ"מפעל מאושר במסגרת החוק לעידוד השקעות הון", אך כפי שמציינת הפרקליטות: "נאשמים 1-3 ידעו שהמיזם לא הוכר כ'מפעל מאושר' וכי הם לא פנו כלל לרשויות הרלוונטיות בעניין זה".

עו"ד אבני, שהוצג כנאמן על כספי המשקיעים, "היה שותף בניהול המיזם, והפקיד את כספי המשקיעים בחשבון פקדונות על שמו... ולא בחשבון נאמנות כפי שהובטח למשקיעים". מתוך כספים אלה, "העביר נאשם 2 סך של 4 מיליון שקל לחשבונות בנק בשליטת מיימון, לטובת שימושים אישיים של מיימון ובני משפחתו".

מיזם WildWood לונדון - 1,100 דונם של אשליות

המיזם השני, ששווק על ידי כץ ומיימון תחת קבוצת בראשית, גייס 7.9 מיליון שקל מ-54 משקיעים. הוא תואר כ"מיזם המצוי בבעלות תאגידי תיירות ופיננסים הצפוי להשתרע על פני למעלה מ-1,100 דונמים, ואמור לכלול, בין היתר, שלושה מתחמי מגורים, ספורט ותרבות הכוללים מאות יחידות דיור".