המחוזי: הקרנה פומבית של שידור מערוץ ציבורי - מפרה זכויות יוצרים
בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורה של חברת צ'רלטון על דחיית תביעתה נגד עסק שהקרין משחק כדורגל ששודר בערוץ הראשון. בניגוד לפסיקת בית המשפט השלום, נקבע כי עצם הקרנתו של משחק המשודר בערוץ טלוויזיה ציבורי מהווה הפרת זכויות יוצרים וכי לא מתקיימת בנסיבות העניין הגנת המפר התמים.
המערערת, חברת צ'רלטון, היא חברה פרטית העוסקת בין היתר בהפקה ושידור של אירועי ספורט. המערערת נוהגת לשדר את אירועי הספורט השונים בערוצים המועברים לציבור באמצעות חברות הכבלים והלוויין (כגון ספורט 1 וספורט 2), אך גם באמצעות ערוצי השידור הציבורי (הערוץ הראשון, רשת וקשת ובעבר ערוץ 10).
המשיבה היא חברה פרטית העוסקת בתחום המזון המהיר והמשיב הוא מנהלה ובעל מניותיה. בזמנים הרלוונטיים הפעילה החברה בית עסק בגבעתיים בשם בורגרים, שהתמקד בהכנת ומכירת מזון מהיר, בין לצריכה במקום ובין במשלוחים. בחלל הפנימי של העסק היו כ- 10 מקומות ישיבה ומחוץ לעסק היו כ- 12 מקומות ישיבה נוספים. בנוסף, הותקן בבית העסק מסך טלוויזיה הפונה לרחוב.
בחודש נובמבר 2013 התקיים משחק כדורגל במסגרת הליגה האירופאית בין קבוצת מכבי תל אביב לקבוצת איינטרכט פרנקפורט. שידור המשחק הועבר לקהל הרחב באמצעות הערוץ הראשון. כשנה וחצי לאחר שידור המשחק, פנתה צ'רלטון בכתב למשיבים, בטענה שמשחקי כדורגל רבים במסגרת הליגה האירופית שודרו על גבי מסך הטלוויזיה בעסק בשנים 2013 – 2014, ודרשה מהם תשלום פיצויים בסך של 100 אלף שקל בטענה להפרת זכויות היוצרים שלה. לאחר שדרישה זו לא נענתה, הגישה צ'רלטון תביעה לבית משפט השלום בת"א לחייב את המשיבים בפיצוי בסך 85 אלף שקל.
- חיסכון בקופת גמל להשקעה הציבור מעביר כספים, יש לכך סיבות טובות
- קרן טיטאן תקים קרן גלובלית חדשה בהיקף של 100 מ' ד'
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
במסגרת ההכרעה, נדרש בית המשפט לשאלה העקרונית האם עצם הקרנתו של משחק המשודר בערוץ טלוויזיה ציבורי מהווה הפרת זכויות יוצרים. בסופו של יום, קבע השופט כי אדם שחלקו בהצגת יצירה מסתכם בהצבת מקלט טלוויזיה אינו מבצע את היצירה המשודרת אלא בסך הכל קולט אותה, ואם אותה קליטה של השידור נעשית בפרהסיה, במקום ציבורי, לא מדובר בביצוע פומבי אלא בקליטה פומבית של שידור ציבורי. לפיכך, לא הקולט הוא זה שעושה שימוש ביצירה, אלא המשדר, ובהיעדר ביצוע, ממילא שאף אין אפשרות לייחס לקולט השידור הפרת זכות יוצרים.
להשלמת התמונה קבע השופט כי דין התביעה להידחות אפילו ימצא שהופרה זכות היוצרים של צ'רלטון, על בסיס ההגנה שמקנה החוק החדש למפר התמים. זאת, על יסוד מתן אמון בגרסת המשיב, לפיה לא ידע ולא העלה בדעתו שהקרנתו של שידור כלשהו בערוץ ציבורי מהווה פגיעה בזכות יוצרים.
בעקבות הפסיקה, ערערה צ'רלטון לבית המשפט המחוזי, בין היתר ביחס לקביעת בית משפט השלום לפיה הצבת מקלט טלוויזיה במקום פתוח לקהל בבית העסק אינה בגדר ביצוע לפי חוק זכויות יוצרים, ביחס לקביעה לפיה שידור בערוץ ציבורי אינו פוגע בזכות היוצרים שלה וערעור על הקביעה ולפיה המשיבים הם בגדר מפר תמים.
- דרש להפסיק לשלם מזונות עקב ניכור הורי - ונדחה
- נמחקה על הסף תביעת סלקט נגד פרטנר
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
השופטת אביגיל כהן קבעה תחילה כי אין מקום להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית משפט השלום, ולכן יש להידרש למסקנות המשפטיות שהסיק מהן. לדעת השופטת, שגה בית משפט השלום כשקבע כי הצבת מקלט טלוויזיה בבית עסק במקום הפתוח לקהל אינה נכנסת לגדר ביצוע פומבי בחוק זכות יוצרים. בעניין זה התבססה השופטת על פסק דין שניתן בבית המשפט המחוזי בחיפה בסוגיה דומה, לאחר מתן פסק דינו של בית משפט השלום. באותו מקרה, קבע בית המשפט כי החוק אינו מבחין בין האמצעים בהם נעשה הביצוע הפומבי, והוא חל במידה שווה על כל אמצעי המשמש להצגת היצירה לציבור, ובכלל זה - רדיו, טלוויזיה, אינטרנט וכו'. לפיכך, כל ביצוע של היצירה בפומבי, מהווה הפרה של זכות היוצרים.
עוד נקבע באותו מקרה כי פרק ד' בחוק זכות יוצרים, הקובע אילו שימושים מותרים ביצירה ללא קבלת רשות מבעל זכויות היוצרים וללא שהדבר ייחשב להפרה, אינו כולל השמעה או שידור של היצירה בבית עסק, שהוא מקום פומבי. מלבד האמור נקבע באותו פסק דין כי שידור מערוץ חינמי נחשב להפרת זכות יוצרים וכי העובדה ששידור פרטי בביתו של אדם הוא מותר אינו מכשיר שידור פומבי.
זאת ועוד, בית המשפט באותו מקרה נסמך גם על פסיקת בית המשפט העליון בעניין פרמייר, שם נקבע כי המשך קיומם של משחקי הספורט ושידורם מותנה ביצירת תמריץ כלכלי מספק לגופים המארגנים, והעובדה שהמדינה מבקשת לעתים לאפשר לציבור גישה חופשית לשידורים נבחרים – כגון משחקי כדורגל מרכזים – אין בה, כשלעצמה, כדי להצדיק את הפגיעה בזכות היוצרים.
לדברי השופטת, המסקנות המשפטיות באותו מקרה תואמות לטענות צ'רלטון בכל הסוגיות מושא הערעור הנוכחי, והעובדה שערעורה באותו מקרה נדחה הייתה בשל סוגיית אי הוכחת זכויותיה, סוגיה שבית משפט השלום הכריע בה במקרה זה לטובתה.
עוד הוסיפה השופטת כי משלא הוחרג בדין השידור הציבורי, ומשברור כי אין הכוונה למנוע מאדם לצפות בביתו במשחק בערוץ ציבורי אלא עסקינן בביצוע פומבי בבית עסק, אין סיבה לקבוע כי החוק לא הופר, וזאת על בסיס הוראות החוק והפסיקה.
בכל הנוגע להגנת מפר תמים שהתקבלה ע"י בית משפט השלום, ציינה השופטת כי המבחן לכך בנוי משני תנאים מצטברים - מבחן סובייקטיבי (לא ידע) ומבחן אובייקטיבי (ולא היה עליו לדעת) באשר לכך שקיימת זכות יוצרים ביצירה. במקרה זה, המשיב אישר בעדותו כי קיימת זכות יוצרים ביצירה, ולכן לטענתו נתן הוראה לעובדים לא לשדר מערוצי הספורט של צ'רלטון. לפיכך, נקבע, אין מדובר במקרה בו הנתבע לא יודע כי קיימת זכות יוצרים ביצירה ומכאן שלא התקיימו תנאים להגנת מפר תמים. זאת, על אף שניתן להתחשב בתום ליבו של הנתבע בעת פסיקת הפיצוי.
עוד התקבל הערעור בנוגע לאי חיובו האישי של המשיב. בעניין זה קבע בית המשפט השלום כי לא הוא זה שהתיר את הקרנת המשחק המשודר וכי המשיבים לא הפיקו תועלת מהקרנת המשחק. לדעת השופטת, קביעות אלו אינן מתיישבות עם עדותו של הנתבע ולפיהן הוא אישר לעובדים להקרין תכניות על מסך הטלוויזיה המופנה לחלון הראווה על מנת למשוך את עיני העוברים והשבים.
לצד האמור, סברה השופטת כי יש לפסוק סכום פיצוי על הרף הנמוך, בין היתר מאחר שבסרטון שצילם החוקר מטעם צ'רלטון אין לראות קהל שצפה בפועל במשחק ונראה גם כי הרווח שצמח לנתבע בשל ההפרה היה קטן ביותר. עוד נקבע כי יש להתחשב בתום ליבו של הנתבע, אשר סבר כאמור כי שידור משחק בערוץ ציבורי אינו מפר את זכויותיה של צ'רלטון, להבדיל משידורי משחק בערוץ הספורט, אותם אסר על עובדיו להקרין.
לאחר בחינת מכלול הנסיבות, חייבה השופטת את המשיבים, ביחד ולחוד, לפצות את צ'רלטון ב-18 אלף שקלים ללא הוכחת נזק, בתוספת הוצאות ושכר טרחה בסך 12 אלף שקלים.
כתבות משפטיות נוספות ניתן למצוא באתר תקדין
- 1.רואה ואינו מאמין 29/04/2019 20:17הגב לתגובה זומעבר לכך שהניתוח המשפטי של בית המשפט רחוק מלהיות מדויק, ההשלכות של פסק הדין מבחינה ציבורית הן הרסניות ופוגעניות. מציע לנתבע לנסות להגיע לעליון עם זה, להערכתי התוצאה תתהפך שם בחזרה.
דרש להפסיק לשלם מזונות עקב ניכור הורי - ונדחה
בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע קבע כי אף שהבת בת ה-16 מסרבת זה זמן לקשר עם אביה, לא מדובר במקרה של ניכור הורי שמצדיק ביטול מוחלט של מזונותיה, אלא מה שנקרא "ילד מרדן". השופט אריאל ממן קבע כי האב יישא במזונות מופחתים של 1,200 שקל לחודש, וכי קצבת הנכות של הבן תופקד בחשבון ייעודי ותשמש למימון הוצאותיו בלבד, תוך פיקוח של האב על הפעולות שמבצעת האם
ההליך שהתנהל באחרונה בבית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע חשף מערכת יחסים משפחתית טעונה ורגישה, שהתמקדה בשאלות קשות הנוגעות לאחריות הורית, ניכור בין ילדים להורים, וחלוקת הנטל הכלכלי בגידול ילדים לאחר גירושים. השופט אריאל ממן נדרש להכריע בתביעת מזונות שהגישה אם לשני ילדיה - בת ובן המאובחנים על הרצף האוטיסטי - כנגד אביהם, זאת לאחר שהצדדים התגרשו ב-2022 וניהלו במקביל גם הליכים רכושיים ממושכים. כבר בפתח פסק דינו הדגיש השופט את המורכבות שבמקרה: מצד אחד, מדובר בילדים בעלי צרכים מיוחדים, והבן אף מקבל קצבת נכות בשיעור של 188% מהמוסד לביטוח לאומי; מצד שני, בין האב לבתו נוצר נתק כמעט מוחלט, והאב טען כי אין זה צודק לחייבו להמשיך ולשלם מזונות לילדה המתנכרת לו תוך תמיכת האם בהתנהגות הזו.
האם והאב נישאו ב-2008 ונולדו להם שני ילדים משותפים - ש’, כיום בת 16, ונ’, בן 14. שניהם אובחנו על הספקטרום האוטיסטי, כשהבן, נ’, זכה להכרה בביטוח הלאומי כנכה בדרגת חומרה גבוהה במיוחד. לאחר הפרידה של הצדדים בדצמבר 2021 נותרו הילדים להתגורר עם האם בבית המשותף, בעוד שהאב עבר לגור בתחילה בבית אמו, ובהמשך שכר דירה. האם דרשה במסגרת תביעתה דמי מזונות בסכום כולל של 4,000 שקל עבור כל ילד, בנוסף למימון מלא של ההוצאות החינוכיות והרפואיות. בנוסף היא עתרה למזונות אשה, אך הבקשה הזו נדחתה בתחילה. בהמשך קיבל בית המשפט המחוזי חלקית את ערעורה ופסק לה מזונות אשה זמניים בסכום של 5,000 שקל לחודש לתקופה של שנתיים - סכום שקוזז מאיזון המשאבים בין בני הזוג. בהחלטה זמנית נקבע כי האב ישלם 3,200 שקל לחודש לשני הילדים יחד, עד שיינתן פסק דין סופי. השופט ממן הבהיר כי הסכום הזמני נקבע תוך התחשבות בקצבת הנכות הגבוהה שמקבלת האם עבור הבן, ובכך שאין הוכחה כי צורכי הילדים עולים על הצרכים המינימליים המקובלים.
אחד הנושאים המרכזיים שעמדו בלב פסק הדין היה מצבה של הבת ש’, נערה נבונה ודעתנית, שסירבה לאורך זמן לפגוש את אביה. לפי חוות דעת של הפסיכולוגית הקלינית ד"ר ליזה שמעי, שמונתה על ידי בית המשפט, התנהגותה של ש’ תואמת דפוסי ניכור הורי. היא תיארה כיצד הבת "לא אומרת לו שלום, אינה עונה לשאלותיו, ומנהלת את השיח במפגשים תוך התעלמות מוחלטת מנוכחותו". ד"ר שמעי ציינה כי האם מזדהה עם עמדות הבת ואינה נוקטת צעדים ממשיים לשינוי המצב, אף שהיא פועלת לכאורה לפי ההנחיות. למרות האבחנה הברורה של הפסיכולוגית, קבע השופט ממן כי לא ניתן לראות במקרה זה "ניכור הורי" במובנו המשפטי המלא, בין היתר משום שלדעתו לא כל הנתק נובע ממניפולציה מצד האם, וכן בשל גילה של הבת. עם זאת, הוא הדגיש כי יש "אחריות הורית של האם שלא שמרה על האינטרס המובהק של הבת להיות רחוקה ככל הניתן מהסכסוך, תוך שמירת קשר עם שני ההורים".
האב ניסה בכל דרך לחדש את הקשר עם בתו
האב טען כי יש לראות בבת "ילדה מרדנית" כמשמעות המונח בדין העברי, ולפטור אותו מתשלום מזונותיה לחלוטין. הוא הסביר כי ניסה בכל דרך לחדש את הקשר עמה, אך נענה בסירוב מוחלט, ובנסיבות האלה אין זה הוגן להמשיך ולחייבו בתשלום חודשי. השופט בחן את טענתו על רקע הפסיקה ההלכתית והאזרחית, וציטט את דברי השופט צבי וייצמן על מושג הבן המרדן והשלכותיו על חיוב מזונות. לדבריו, "שימוש בכלי של שלילת או הפחתת מזונות לא יכול להיות הקו הראשון של ההתמודדות עם ילדים המסרבים לקשר עם הוריהם", אך במקרים קיצוניים של סירוב מתמשך וקשר עוין, ניתן לשקול צמצום המזונות תוך שמירה על צרכים בסיסיים.
- ביקש לבטל מזונות בשל ניכור הורי - מה קבע ביהמ"ש?
- מנעה באופן שיטתי קשר בין בנה הקטין לבין אביו – ותפצה ב-250 אלף שקל
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
השופט ממן קבע כי זהו מקרה כזה בדיוק. לדבריו, "כשאב עשה כל שלאל ידו, לא חסך במאמצים, בממון ובזמן על מנת לקיים קשר תקין, עקבי ומשמעותי עם הקטינה, אך זו עומדת בסירובה ואף נוקטת נגדו ביחס עוין שאינו מבוסס על פעולה קונקרטית שביצע האב... לא ניתן לצמצם את תפקידו של האב בחיי הקטינה ל’כספומט’ גרידא". בהתאם לכך, קבע השופט כי האב ישלם לבת מזונות מופחתים בלבד - 1,200 שקל לחודש, הכוללים גם את חלקה היחסי במדור. לדבריו, מדובר בפתרון "מידתי, המתיישב עם חובתם ההדדית של הצדדים לזון את הקטינה ועם חובתו של הורה משמורן לקחת אחריות על קיום הקשר עם ההורה השני". השופט הוסיף כי אם בעתיד תשוב הבת לנהל קשר תקין עם אביה, תחול על האב שוב החובה לשאת במלוא מזונותיה בהתאם לחלוקת הזמנים וההכנסות.
