תבע את חתנו לשעבר: השב כסף שניתן לרכישת בית
האב העביר את הכסף לבתו ובעלה לשעבר, לצורך רכישת בית ושיפוצו, אך כעבור זמן לא רב הם הסתכסכו ולבסוף התרגשו. לטענת האב, הוא הסתמך על סעיפים בחוק החוזים המאפשרים ביטול חוזה בשל טעות, וטען כי יש לראות במתנה "חוזה על תנאי" שהתנאי לקיומו – יציבות הנישואין
– לא התקיים
בית המשפט לענייני משפחה באילת, בראשות השופט מרדכי (מוטי) לוי, דן באחרונה בתביעה יוצאת דופן של אב שביקש להחזיר לידיו כספים שהעביר לבתו ולבעלה לשעבר לצורך רכישת בית ושיפוצו. בפסק הדין, שהותיר את התביעה ללא בסיס, קבע השופט כי הכספים ניתנו כמתנה בלתי מותנית, ולכן אין אפשרות לתבוע את השבתם.
המקרה נוגע לסכום של 600 אלף שקל שהאב העביר לזוג. מתוך הסכום, 300 אלף שקל שימשו כמקדמה לרכישת בית באילת, והיתרה, 300 אלף שקל נוספים, שימשה לצורכי שיפוצים של הבית. הנכס נרכש ב-2019, כשיתרת התשלום מומנה באמצעות משכנתה בסכום כולל של 900 אלף שקל.
האב טען כי העברת הכספים נעשתה מתוך כוונה להבטיח את יציבות נישואיה של בתו. בכתב התביעה נכתב כי, "המטרה היתה לספק לבתי בית יציב ולהבטיח את שלמות התא המשפחתי". עם זאת, לאחר זמן קצר הידרדרו היחסים בין בני הזוג - דבר שהוביל לבסוף להליכי גירושים. בעקבות זאת, דרש האב החזר חלקי מהכספים שהעביר, בטענה כי ההנחה שנישואי השניים יחזיקו מעמד התבררה כשגויה.
"מקרה של טעות מהותית"
האב, שייצג את עצמו בדיונים בתביעה, טען כי מדובר ב"מקרה של טעות מהותית". לדבריו, לו היה יודע מראש על הקשיים בנישואים של בתו, הרי שלא היה מסכים להעביר את הסכומים. הוא הסתמך על סעיפים בחוק החוזים המאפשרים ביטול חוזה בשל טעות, וטען כי יש לראות במתנה "חוזה על תנאי" שהתנאי לקיומו – יציבות הנישואין – לא התקיים.
- העליון קבע: המתנה של האבא לבת - תתחלק עם הגרוש
- נדחתה תביעה לביטול מתנה: הדירה תישאר בידי האחות הקטנה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
מנגד, טען הבעל לשעבר כי הכספים ניתנו כמתנה בלתי מותנית. לטענתו, האב פעל ממניעים אישיים כדי לתמוך בבתו במהלך הליך חלוקת הרכוש ביניהם. עוד ציין האיש כי האב לא הצליח להציג ראיות חד-משמעיות על העברת הכספים, כמו מסמכי בנק או עדים.
בפסק דין מפורט, בחן השופט לוי את טענות הצדדים. הוא קבע כי אין ראיות מספקות המוכיחות כי הכספים ניתנו בכפוף לתנאי כלשהו. "מתנה שניתנה ללא הסכם ברור או מסמך כתוב אינה ניתנת להחזרה, גם אם הנסיבות משתנות," כתב השופט בפסק הדין שפורסם. הוא גם דחה את טענת האב על טעות מהותית וציין כי, "הטעות הנטענת לא עומדת במבחן המציאות, שכן התובע היה מודע למצבם של בני הזוג טרם העברת הכספים.
בנוגע לטענת האב על כך שהמתנה נחשבת חוזה, הוא כתב כי, "הסתכלות על מתנה כעל עסקה מסחרית אינה ראויה, ובמקרה זה היא אף סותרת את עקרונות דיני החוזים והמתנות". עוד ציין השופט לוי כי היעדר תיעוד ברור, כגון מסמכים או עדויות מהימנות, פוגע באופן משמעותי באמינות טענות התובע. השופט הדגיש כי האב בחר שלא לזמן עדים מרכזיים, כמו אשתו או נציגים נוספים שיכלו לתמוך בגרסתו.
- שוכרים קיזזו ליקויים שגילו לטענתם - ואולצו להתפנות
- המחוזי: לא היה ניגוד עניינים במשרד עמית פולק מטלון
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- תם קרב הירושה על עשרות מיליוני שקלים ומגדל בהרצליה
"המתנה ניתנה מתוך רצון טוב"
בית המשפט דחה את התביעה במלואה, וחייב את האב בתשלום הוצאות משפט בסכום כולל של 25 אלף שקל לטובת הנתבע. בפסק הדין נכתב כי, "המתנה ניתנה מתוך רצון טוב, ואין לאפשר להפוך אותה, בדיעבד, לעסקה המבוססת על תנאים שלא הוסכמו".
פסק הדין מחדד את העקרונות המשפטיים הקובעים כי מתנות - בייחוד כאלה שניתנות בין בני משפחה - אינן ניתנות להחזרה, אלא אם הוסכם על תנאים מפורשים בכתב. כמו כן, הוא מדגיש את החשיבות של תיעוד מסודר בכל הנוגע להעברות כספיות משמעותיות, גם בתוך המשפחה.
במקרה אחר, הכריע באחרונה בית המשפט לענייני משפחה בקריות, במקרה שבו אשה תבעה את החתן שלה לשעבר בדרישה שישיב את יתרת ההלוואות שקיבל ממנה בתקופה שבה היה נשוי לבתה ולאחר גירושיהם. פסק הדין עוסק במערכת יחסים מורכבת בין הצדדים, בהקשרים של חוזי הלוואה משפחתיים וטענות לוויתור על חובות. הנתבע היה נשוי לבתה של התובעת בין 2012 ל-2015. למרות הגירושים, בני הזוג המשיכו לחיות יחד ולהביא לעולם בת נוספת, עד לפרידה הסופית ב-2021. התובעת טענה כי בתקופה זו העבירה לחתן לשעבר סכום כולל של כ-2.1 מיליון שקל, בכמה פעימות שבוצעו בין 2015 ל-2017. הנתבע הודה בקבלת הסכומים, אך טען כי מדובר במתנה או בסיוע משפחתי - ולא בהלוואה המחייבת השבה. לטענתו, החמות ויתרה על יתרת החוב שנותרה לאחר החזר חלקי, בייחוד לאור מערכת היחסים המתוחה לאחר הפרידה הסופית מבתה.
- 1.מתנות קטנות... מישהו שלח לי מתנות קטנות... (ל"ת)אניי 22/01/2025 22:06הגב לתגובה זו
בנימין נתניהוהחוקר בתיקי נתניהו סותר את הפרקליטות - לא היה סיקור אוהד ומה זה בכל היענות חריגה?
עדות צחי חבקין, אחד החוקרים הבכירים בתיקי נתניהו גורמת להבין שהפרקליטות הגישה כתב אישום שלא תאם את מה שקרה בשטח. עוד לפני כן נסביר ונזכיר שתיק 4000 שמתייחס לסיקור אוהד שקיבל נתניהו מוואלה עבר שינויים שונים - מסיקור אוהד זה שונה ל"היענות חריגה", כשבפועל הפרקליטות מתקשה להצביע על סיקור אוהד ו"מפחיתה" את טענת האשמה ל"היענות חריגה". וכל זה קורה כאשר גם המתת, השוחד לבזק לא ברור. נתניהו קיבל לכאורה היענות חריגה בתמורה למתנות לבזק של משפחת אלוביץ'. לא ברור שיש היענות חריגה ובטח שלא סיקור אוהד, ולא בטוח שיש כאן מתנה לבזק.
בימים האחרונים מעיד צחי חבקין מהחוקרים הבכירים בתיק. העדות שלו מחזקת מאוד את טענת נתניהו שאין כלום. עו"ד עמית חדד, סנגור נתניהו שואל את חבקין במסגרת העדות - "היה סיכום שלך של 315 מקרים בתיק 4000, הם מהווים את המתת, להבנתי אתה לא סיכמת 315 מקרים כאלו? גם לא 100 מקרים.
חבקין: סדר גודל של 15-20, ככל שאני זוכר.
עו"ד חדד: לראש הממשלה לא הוצגו 315 ולא 15. ספרנו 10 מקרים. למה לא הצגתם לראש הממשלה 315 מקרים?
חבקין: כי לא הכרתי 315 מקרים בזמן אמת, לא הכרתי כאלה כמויות.
הפרקליטות הגישה בכתב האישום 315 מקרים, בפועל נחקרו ונבדקו 10-20 מקרים של "סיקור חיובי" שהפכו ל-"היענות חריגה". חדד ממשיך לשאול - מה שרציתם להוכיח שוואלה הוא אתר מוטה, שיש בו סיקור חיובי לראש הממשלה. זה המתת?
חבקין: נכון.
עו"ד חדד: לא חקרתם לעניין "היענות חריגה"?
חבקין: מה זו "היענות חריגה?"
חדד: האם חקרתם היענות חריגה לפי כתב האישום? אתם לא חקרתם אם ראש הממשלה קיבל היענות חריגה בוואלה?
חבקין: לא יודע מה זה אומר, תסביר לי. חקרנו סיקור אוהד, כתבות פרסומים לפי בקשה.
בהמשך חבקין מדגיש שוב כי חקר בקשות שהגיעו מראש הממשלה וסביבתו לפרסם או לשנות פרסום הוא מעיד שלא נבדקה נקודת השוואה לפוליטקאים אחרים שפנו למערכת וואלה. הסניגור עו"ד חדד מנסה להוכיח שלא היה סיקור מוטה ולא היתה היענות חריגה. חבקין סיפק לו את מה שהיה צריך. התיק מול וואלה הוא תיק מעניין במובן הרכילותי - הוא מספר על מאחורי הקלעים של מערכת עיתון. הוא חושף את הציבור למהלכים של פוליטיקאים, לוביסטים ועוד. זה בעיתונים רבים ואלו פוליטקאים ואנשים רבים שפונים לשנות סיקור או לפרסם אייטם. זאת בעצם עבודת יח"צ - יחסי ציבור. האם העבודה הזו פסולה, לא חוקית? יחצנים מנסים להשפיע על הסיקור, גם פוליטקאים, מנהלי חברות ועוד מנסים לשנות כתבות עליהם ולקבל סיקור חיובי - זה לא פסול כל עוד אין "תן וקח", אתם חושבים שאין "תן וקח" - מה אלו כל ההדלפות? זה חלק מהמשחק שהפרקליטות במשפט וואלה טוענת שהוא לא חוקי ואם כך - צריך לחקור עוד אלפים רבים של אנשים במדינה.
שוכרים החליטו לקזז את הליקויים שהתגלו לטענתם - ונאלצו להתפנות
בית-משפט השלום באשקלון קבע כי שוכרים שהחזיקו בדירה בתקופת האופציה מבלי לשלם דמי שכירות, בטענה לקיזוזים בגין ליקויים - הפרו את הסכם השכירות. בכך נקבע שלא רק שהם לא מימשו את האופציה להארכה, אלא הם איבדו גם את זכותם להחזיק בדירה. פסק הדין הזה ממחיש את
גבולות הקיזוז בדמי שכירות ואת משמעות תום-הלב ביחסי שכירות
ברחוב השבטים באשקלון עמד בית צמוד קרקע שאליו עמד להיכנס זוג למגורים בשכירות למשך שנה, עם אופציה לשנה נוספת. תקופת השכירות נקבעה מה-1 לאוגוסט 2024 ועד ל-31 ליולי 2025. בהסכם עצמו נכתב בתוספת בכתב יד: “ניתנת בזה אופציה לשוכר לשנה נוספת החל מ-1.8.2025 עד 31.7.2026". מה שנראה בתחילה כהסכם פשוט ודי סטנדרטי, הסתבך במהרה סביב תלונות על ליקויים, הפחתת דמי שכירות, וכתב תביעה - שהוביל בסופו של דבר להכרעה כי הזכות להמשך השכירות פקעה, והחובות הופנו אל השוכרים. במקרה הזה היו שתי נקודות מפתח שעלו לדיון: ראשית, האם היתה הודעה ברורה ומסודרת שהוגשה לגבי מימוש האופציה; ושנית, האם השוכרים היו רשאים להפסיק לחלוטין לשלם דמי שכירות, בטענה לקיזוז בגין ליקויים בנכס המושכר. בית המשפט הכריע בשאלות האלה באופן החלטי.
הרקע של הדיון מתחיל בהסכם השכירות שנחתם בין משה מאיר לבין שרון פריגן. כבר בשלב מוקדם החלו פניות רבות: השוכרים העלו טענות לגבי ליקויים כמו בעיות ניקוז, מערכת ביוב ישנה ואקוסטיקה לא תקינה. כך למשל, נטען "כי זמן קצר לאחר הכניסה למושכר התגלתה בעיית אקוסטיקה וכי מערכת הביוב והניקוז מבוססת על ביוב מיושן ומצריכה שיפוץ יסודי". השוכרים גם טענו כי הם זכאים להפחתה בדמי השכירות או לקזז נזקים בשל הליקויים. הם אף הגישו תביעה קטנה וטענו כי, “מקזזים נזקיהם או מפחיתים את שווי דמי השכירות”. המשכיר, מנגד, טען כי האופציה לא מומשה כדין, וכי השוכרים המשיכו להחזיק בנכס ללא תשלום - ולכן הם חויבו לפינוי.
הדיון המשפטי נפרש על פני שני מוקדים עיקריים: האם מומשה האופציה כדת וכדין, והאם ניתן להימנע מתשלום דמי שכירות בשל ליקויים לא הוכחו. בית המשפט בחן תחילה את נסיבות מימוש האופציה להארכת תקופת השכירות. בשלב הזה נקבע כי היתה חובה להודיע למשכיר לפחות 60 יום לפני תום תקופת השכירות, כלומר עד סוף מאי 2025. בתביעה הקטנה שהוגשה ב-26 למרץ 2025 נטען כי היה מימוש של האופציה, אבל בית המשפט קבע כי מהנוסח שלה לא ניתן להבין אותה כהודעה ברורה. “לא מצאתי כי האמור בה הוא הודעה ברורה על מימוש האופציה". בנוסף לכך, במהלך תקופת השכירות עלה כי הנתבעים הציעו לקצר את התקופה, ואף הודיעו על כוונתם לפנות את הנכס המושכר - דבר שמעיד על כך שהם לא היו צעוניינים להאריך את ההסכם. בית המשפט קבע כי “ההסכם פקע ביום 31.7.25”. כך הגיע פסק הדין אל המסקנה השנייה: גם אם נניח לרגע שהאופציה היתה מומשת, השוכרים הפרו את הסכם השכירות באופן מובהק, בכך שלא שילמו דמי שכירות החל מאוגוסט 2025, בטענה לקיזוזים בגין הליקויים.
לא הוכח כי הנכס אינו שמיש
בשלב הזה קבע השופט עידו כפכפי כי בעקבות היעדר ראיות שתומכות בטענות השוכרים לגבי הליקויים, לא הוכח כי הנכס אינו שמיש או שליקוייו מנעו שימוש סביר. “אין כל תיעוד של הליקוי
או טיבו ואין כל הוכחה כי אין כלל מערכת ביוב שאינה שמישה", הוא כתב בפסק הדין שפורסם. עוד נטען כי סעיף 17 בהסכם שנחתם בין הצדדים שולל במפורש את זכות הקיזוז. כמו כן, מוזכר העיקרון המשפטי שלפיו, “החיוב לשלם את שכר הדירה הוא עצמאי ואינו תלוי בחובתו של בעל הבית
לשמור על תקינות המושכר”.
- נמחקה על הסף תביעת סלקט נגד פרטנר
- רוכשת דירה טענה שהמוכר הסתיר רטיבות, מה ההכרעה?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בהמשך נקבע כי השוכרים פעלו על דעת עצמם, כשהם ממשיכים לגור בנכס עצמו ללא תשלום של דמי השכירות. בית המשפט קבע כי, “שימוש במושכר במשך חודשים ושנים מבלי לשלם את דמי השכירות (…) פוגע בזכויות הקניין של המשכיר”. לאור כל אלה, נקבע כי נפל פגם יסודי ביחסי השכירות מצד השוכרים: הם המשיכו להחזיק במושכר לאחר תום התקופה ומבלי לעמוד בתשלום דמי השכירות. מכאן הגיע בית המשפט למסקנה שלפיה הזכות להמשך השכירות, בין בשל אי‐מימוש האופציה ובין בשל הפרת חוזה מהותית, פקעה. “בין אם מחמת אי מימוש הברירה … ובין אם מחמת הפרת ההסכם הפרה יסודית בגין אי תשלום דמי השכירות, אני מורה על פינוי המושכר". בנוסף על כך, נקבע כי הנתבעים יישאו בהוצאות משפט ובשכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 8,500 שקל.
