תבע את חתנו לשעבר: השב כסף שניתן לרכישת בית
האב העביר את הכסף לבתו ובעלה לשעבר, לצורך רכישת בית ושיפוצו, אך כעבור זמן לא רב הם הסתכסכו ולבסוף התרגשו. לטענת האב, הוא הסתמך על סעיפים בחוק החוזים המאפשרים ביטול חוזה בשל טעות, וטען כי יש לראות במתנה "חוזה על תנאי" שהתנאי לקיומו – יציבות הנישואין
– לא התקיים
בית המשפט לענייני משפחה באילת, בראשות השופט מרדכי (מוטי) לוי, דן באחרונה בתביעה יוצאת דופן של אב שביקש להחזיר לידיו כספים שהעביר לבתו ולבעלה לשעבר לצורך רכישת בית ושיפוצו. בפסק הדין, שהותיר את התביעה ללא בסיס, קבע השופט כי הכספים ניתנו כמתנה בלתי מותנית, ולכן אין אפשרות לתבוע את השבתם.
המקרה נוגע לסכום של 600 אלף שקל שהאב העביר לזוג. מתוך הסכום, 300 אלף שקל שימשו כמקדמה לרכישת בית באילת, והיתרה, 300 אלף שקל נוספים, שימשה לצורכי שיפוצים של הבית. הנכס נרכש ב-2019, כשיתרת התשלום מומנה באמצעות משכנתה בסכום כולל של 900 אלף שקל.
האב טען כי העברת הכספים נעשתה מתוך כוונה להבטיח את יציבות נישואיה של בתו. בכתב התביעה נכתב כי, "המטרה היתה לספק לבתי בית יציב ולהבטיח את שלמות התא המשפחתי". עם זאת, לאחר זמן קצר הידרדרו היחסים בין בני הזוג - דבר שהוביל לבסוף להליכי גירושים. בעקבות זאת, דרש האב החזר חלקי מהכספים שהעביר, בטענה כי ההנחה שנישואי השניים יחזיקו מעמד התבררה כשגויה.
"מקרה של טעות מהותית"
האב, שייצג את עצמו בדיונים בתביעה, טען כי מדובר ב"מקרה של טעות מהותית". לדבריו, לו היה יודע מראש על הקשיים בנישואים של בתו, הרי שלא היה מסכים להעביר את הסכומים. הוא הסתמך על סעיפים בחוק החוזים המאפשרים ביטול חוזה בשל טעות, וטען כי יש לראות במתנה "חוזה על תנאי" שהתנאי לקיומו – יציבות הנישואין – לא התקיים.
- לא מתנה: החתן ישיב להורי גרושתו 150 אלף שקל
- העליון קבע: המתנה של האבא לבת - תתחלק עם הגרוש
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
מנגד, טען הבעל לשעבר כי הכספים ניתנו כמתנה בלתי מותנית. לטענתו, האב פעל ממניעים אישיים כדי לתמוך בבתו במהלך הליך חלוקת הרכוש ביניהם. עוד ציין האיש כי האב לא הצליח להציג ראיות חד-משמעיות על העברת הכספים, כמו מסמכי בנק או עדים.
בפסק דין מפורט, בחן השופט לוי את טענות הצדדים. הוא קבע כי אין ראיות מספקות המוכיחות כי הכספים ניתנו בכפוף לתנאי כלשהו. "מתנה שניתנה ללא הסכם ברור או מסמך כתוב אינה ניתנת להחזרה, גם אם הנסיבות משתנות," כתב השופט בפסק הדין שפורסם. הוא גם דחה את טענת האב על טעות מהותית וציין כי, "הטעות הנטענת לא עומדת במבחן המציאות, שכן התובע היה מודע למצבם של בני הזוג טרם העברת הכספים.
בנוגע לטענת האב על כך שהמתנה נחשבת חוזה, הוא כתב כי, "הסתכלות על מתנה כעל עסקה מסחרית אינה ראויה, ובמקרה זה היא אף סותרת את עקרונות דיני החוזים והמתנות". עוד ציין השופט לוי כי היעדר תיעוד ברור, כגון מסמכים או עדויות מהימנות, פוגע באופן משמעותי באמינות טענות התובע. השופט הדגיש כי האב בחר שלא לזמן עדים מרכזיים, כמו אשתו או נציגים נוספים שיכלו לתמוך בגרסתו.
- מוכר הדירה נסוג ברגע האחרון - ויפצה בכ-400 אלף שקל
- רגולציה על AI: איפה היא עומדת ומה מנסה ממשל טראמפ לקדם?
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- דרש כמעט מיליון שקל = ביהמ"ש הכיר רק בכ-60 אלף
"המתנה ניתנה מתוך רצון טוב"
בית המשפט דחה את התביעה במלואה, וחייב את האב בתשלום הוצאות משפט בסכום כולל של 25 אלף שקל לטובת הנתבע. בפסק הדין נכתב כי, "המתנה ניתנה מתוך רצון טוב, ואין לאפשר להפוך אותה, בדיעבד, לעסקה המבוססת על תנאים שלא הוסכמו".
פסק הדין מחדד את העקרונות המשפטיים הקובעים כי מתנות - בייחוד כאלה שניתנות בין בני משפחה - אינן ניתנות להחזרה, אלא אם הוסכם על תנאים מפורשים בכתב. כמו כן, הוא מדגיש את החשיבות של תיעוד מסודר בכל הנוגע להעברות כספיות משמעותיות, גם בתוך המשפחה.
במקרה אחר, הכריע באחרונה בית המשפט לענייני משפחה בקריות, במקרה שבו אשה תבעה את החתן שלה לשעבר בדרישה שישיב את יתרת ההלוואות שקיבל ממנה בתקופה שבה היה נשוי לבתה ולאחר גירושיהם. פסק הדין עוסק במערכת יחסים מורכבת בין הצדדים, בהקשרים של חוזי הלוואה משפחתיים וטענות לוויתור על חובות. הנתבע היה נשוי לבתה של התובעת בין 2012 ל-2015. למרות הגירושים, בני הזוג המשיכו לחיות יחד ולהביא לעולם בת נוספת, עד לפרידה הסופית ב-2021. התובעת טענה כי בתקופה זו העבירה לחתן לשעבר סכום כולל של כ-2.1 מיליון שקל, בכמה פעימות שבוצעו בין 2015 ל-2017. הנתבע הודה בקבלת הסכומים, אך טען כי מדובר במתנה או בסיוע משפחתי - ולא בהלוואה המחייבת השבה. לטענתו, החמות ויתרה על יתרת החוב שנותרה לאחר החזר חלקי, בייחוד לאור מערכת היחסים המתוחה לאחר הפרידה הסופית מבתה.
- 1.מתנות קטנות... מישהו שלח לי מתנות קטנות... (ל"ת)אניי 22/01/2025 22:06הגב לתגובה זו
חוזה מכירת דירה CHATGPTמוכר הדירה נסוג ברגע האחרון - ויפצה בכ-400 אלף שקל
אחרי שנה וחצי של מגעים, ובזמן שהתובע השקיע מאמצים רבים להסרת עיקולים ולהעברת רישום הדירה על שם המוכר ואחיו, החליט האחרון להתרחק מהעסקה - מבלי לחשוף כי הסיבה האמיתית היא עליית המחירים בעיר. בית משפט השלום בתל אביב קבע כי אף שלא נחתם הסכם, המוכר נהג בחוסר
תום לב ועליו לפצות את רוכש-החלום על אובדן ההזדמנות
בינואר 2022, אחרי קרוב לשנתיים של תקוות, תכתובות, סידורים אינסופיים מול הרשויות ואמונה עמוקה שהעסקה עומדת לצאת לפועל, קיבל אדם הודעה מהמוכר של הדירה שבה גדל: הכל מתבטל. מבחינתו של האיש, שראה עצמו כבר זמן רב כמי שהדירה ברחוב דיזינגוף חוזרת למעשה אליו, היתה זו נפילה חדה לתוך חלל ריק, מלוּוה בתחושה עמוקה של חוסר צדק. כך החל המאבק המשפטי שהסתיים באחרונה בפסק דין מפורט ומנומק של השופט ליאור גלברד, שקבע כי המוכר אמנם לא חתם על חוזה מחייב, אך נסיגתו מהמו״מ נעשתה בחוסר תום לב מובהק - ולכן הוא יפצה את האיש בסכום של 360 אלף שקל.
הסיפור כולו מתחיל שנים לפני כן, כשהדירה עוד היתה שייכת לשני אחים. אחד מהם, שגדל בבניין ואף נהפך למי שמנהל אותו, הכיר את התובע מאז ילדותו וניהל עבורו את הדירה כשהשניים התגוררו בדנמרק. היחסים היו קרובים, כמעט משפחתיים, ולכן לא מפתיע שביוני 2020, בסמוך לגל הראשון של מגפת הקורונה, הוא הציע לו לרכוש את הדירה תמורת 1.9 מיליון שקל. כעבור חודשיים, לאחר בדיקות עם מתווך ובהתכתבות ווטסאפ תכופה, השיב אלמוני: "We have agreed to sell the apartment to you".
באותו רגע, כך נראה, הכל היה מונח על פסי רכבת שמובילים לעבר בחתימה ברשמית. המוכר הגיע לישראל, נערכה פגישה עם עורך הדין ליעד מרציפרו שהוסמך לנסח את ההסכם, ואף הועברה טיוטת חוזה ראשונית. אלא שתקלות ביורוקרטיות - עיקול ישן שלא הוסר ורישום בעלות שלא עודכן משנים עברו - מנעו התקדמות מיידית. המוכר ביקש קודם להסיר את העיקול ולסדר את הרישום, ורק אז להתקדם לחתימה.
מאותו רגע נטל התובע על עצמו את מרבית העבודה. הוא פילס את דרכו בין משרדי הרשויות, ובעזרת עו״ד מרציפרו הצליח להסיר את העיקול באוקטובר 2020. מאמצים נוספים הביאו לכך שבאוגוסט 2021 נרשמה סוף סוף הבעלות בדירה על שם המוכר ואחיו. כל אותה תקופה, כך עלה מהראיות, המוכר שידר מסר עקבי: העסקה עומדת להתקדם. כשהתובע עדכן אותו שהרישום כמעט הושלם, השיב המוכר: "That's very good news, so we… can continue the process of selling the apartment".
- לא מתנה: החתן ישיב להורי גרושתו 150 אלף שקל
- שוכרים קיזזו ליקויים שגילו לטענתם - ואולצו להתפנות
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
המוכר החל לבחון מחדש את המחיר המוסכם
אלא שמאחורי הקלעים השתנה משהו. בעצת עורכת דין חדשה שאליה פנה, ורקע לעלייה המתמשכת במחירי הדירות בתל אביב בתקופת הקורונה, החל במוכר לבחון מחדש את המחיר המוסכם. לפי קביעת השופט גלברד, זה היה המניע האמיתי לנסיגה. ואולם בפועל, הוא לא אמר זאת לתובע - לא לאורך החודשים שבהם קידם האחרון את הרישום, ולא בספטמבר-אוקטובר 2021, כשהמגעים נמשכו באמצעות עורכת הדין החדשה, ואף לא כשנשלחו אליו ייפויי כוח לקראת חתימה קונסולרית.
לא מתנה: החתן ישיב להורי גרושתו 150 אלף שקל
השופט הבכיר רמזי חדיד חייב את הגרוש לשעבר להשיב להורי אשתו לשעבר את הכספים שהעניקו לבני הזוג לצורך רכישת דירה, לאחר שהחתן חתם על כתב התחייבות מפורש בפני נוטריון. פסק הדין קובע כי טענותיו לקיזוז במסגרת הסכם הגירושים, למתנה או להסכמות בעל-פה, נסתרו על
ידי לשון ההסכמים והראיות שהוצגו, וכי התנאי להשבת הכסף התקיים במלואו עם הגירושים
זה התחיל כמעשה של רצון טוב בין הורים לבת זוג צעירה שזה עתה נישאה. ס' ו-י' ח', הוריה של ל' ח', הציעו לעזור לבתם ולבעלה הטרי באותה תקופה, א' ג', להגשים חלום משפחתי קטן: רכישת דירת מגורים ראשונה. בני הזוג התגוררו במשך כמה שנים בדירה שהעמידו להם ההורים, וכשביקשו להתקדם ולרכוש דירה משלהם, ההורים הסכימו לסייע בסכום משמעותי של 150 אלף שקל. אלא שהסיוע הזה לא ניתן כמתנה מוחלטת. עוד לפני שנחתמה העסקה, ולפני שהסכומים עברו בפועל, דרשו ההורים מהחתן לחתום על כתב התחייבות הכולל תנאי ברור: אם בני הזוג ייפרדו, הכסף ישוב לידיהם בתוספת ריבית והצמדה.
א' ג' הסכים, וב-7 בפברואר 2016 הוא חתם בפני נוטריון על מסמך מפורט שבו נכתב במפורש כי קיבל מהורי אשתו סכום של 150 אלף שקל לצורך רכישת הדירה, וכי הוא "מתחייב להחזיר את הסכום הנ"ל למשפחת XXX במקרה גירושין עם אשתי – ל' ח' ג'... תוך 30 יום מיום הגירושין בתוספת ריבית והצמדה". יום לאחר מכן חתמו הוא ו-ל' על הסכם רכישת הדירה ברחוב XXX, והחיים המשותפים נמשכו עוד כמה שנים.
אלא שעם הזמן היחסים עלו על שרטון. באפריל 2023 חתמו בני הזוג על הסכם גירושים שקיבל תוקף של פסק דין בבית המשפט לענייני משפחה, ובהמשך אף השלים הנתבע את מתן הגט. במסגרת ההסכמות ביניהם, נקבע כי ל' תרכוש את חלקו של א' בדירה תמורת 350 אלף שקל. הסכום הזה שולם לו במלואו, כשבפועל היו אלה ההורים, התובעים בהליך, שהעבירו את הכסף. לאחר העברת התמורה ביקשו ההורים לקזז מהסכום את אותם 150 אלף שקל שהתחייב להשיבם במקרה של פרידה, אך א' סירב וטען כי הכספים "הוטמעו" כבר במסגרת הסדר הרכוש המוסכם עם ל' בגירושים.
האם הכסף ניתן כמתנה ללא תנאי?
כך הגיע הסכסוך לבית משפט השלום בחיפה, שם נדונה תביעה כספית על סכום של 182,453 שקל - סכום הקרן כשהוא משוערך למועד הגשת התביעה, בהתאם לריבית והצמדה כפי שהתחייב הנאשם מול הנוטריון. מהרגע הראשון עמדו בפני השופט שתי שאלות מרכזיות: האם הכסף ניתן כמתנה ללא תנאי, כפי שטען הנתבע, והאם ניתן לראות בהסדרי הגירושים משום קיזוז של אותו חוב.
- מוכר הדירה נסוג ברגע האחרון - ויפצה בכ-400 אלף שקל
- שוכרים קיזזו ליקויים שגילו לטענתם - ואולצו להתפנות
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
השופט חדיד ציין כבר בראשית הכרעתו כי העובדות הבסיסיות אינן שנויות במחלוקת: הנתבע אכן חתם על כתב התחייבות, בני הזוג אכן התגרשו, וכספי התמורה בגין חלקו בדירה הועברו אליו במלואם מהתובעים. לנוכח זאת, הוא קבע בפסק הדין שפורסם כי עצם החתימה על כתב ההתחייבות שוללת את האפשרות לראות בסכום כמתנה שאין להשיבה. הוא הפנה לסעיף 4 לחוק המתנה, המאפשר לתת מתנה "על תנאי", וציין כי "כך היה במקרה דנן".
