תבע את חתנו לשעבר: השב כסף שניתן לרכישת בית
האב העביר את הכסף לבתו ובעלה לשעבר, לצורך רכישת בית ושיפוצו, אך כעבור זמן לא רב הם הסתכסכו ולבסוף התרגשו. לטענת האב, הוא הסתמך על סעיפים בחוק החוזים המאפשרים ביטול חוזה בשל טעות, וטען כי יש לראות במתנה "חוזה על תנאי" שהתנאי לקיומו – יציבות הנישואין
– לא התקיים
בית המשפט לענייני משפחה באילת, בראשות השופט מרדכי (מוטי) לוי, דן באחרונה בתביעה יוצאת דופן של אב שביקש להחזיר לידיו כספים שהעביר לבתו ולבעלה לשעבר לצורך רכישת בית ושיפוצו. בפסק הדין, שהותיר את התביעה ללא בסיס, קבע השופט כי הכספים ניתנו כמתנה בלתי מותנית, ולכן אין אפשרות לתבוע את השבתם.
המקרה נוגע לסכום של 600 אלף שקל שהאב העביר לזוג. מתוך הסכום, 300 אלף שקל שימשו כמקדמה לרכישת בית באילת, והיתרה, 300 אלף שקל נוספים, שימשה לצורכי שיפוצים של הבית. הנכס נרכש ב-2019, כשיתרת התשלום מומנה באמצעות משכנתה בסכום כולל של 900 אלף שקל.
האב טען כי העברת הכספים נעשתה מתוך כוונה להבטיח את יציבות נישואיה של בתו. בכתב התביעה נכתב כי, "המטרה היתה לספק לבתי בית יציב ולהבטיח את שלמות התא המשפחתי". עם זאת, לאחר זמן קצר הידרדרו היחסים בין בני הזוג - דבר שהוביל לבסוף להליכי גירושים. בעקבות זאת, דרש האב החזר חלקי מהכספים שהעביר, בטענה כי ההנחה שנישואי השניים יחזיקו מעמד התבררה כשגויה.
"מקרה של טעות מהותית"
האב, שייצג את עצמו בדיונים בתביעה, טען כי מדובר ב"מקרה של טעות מהותית". לדבריו, לו היה יודע מראש על הקשיים בנישואים של בתו, הרי שלא היה מסכים להעביר את הסכומים. הוא הסתמך על סעיפים בחוק החוזים המאפשרים ביטול חוזה בשל טעות, וטען כי יש לראות במתנה "חוזה על תנאי" שהתנאי לקיומו – יציבות הנישואין – לא התקיים.
- מתנה או הלוואה? הכרעה במאבק בין החמות לכלה
- ההבטחה לא נכללה בצוואה - זו הסיבה שכן תצא לפועל
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
מנגד, טען הבעל לשעבר כי הכספים ניתנו כמתנה בלתי מותנית. לטענתו, האב פעל ממניעים אישיים כדי לתמוך בבתו במהלך הליך חלוקת הרכוש ביניהם. עוד ציין האיש כי האב לא הצליח להציג ראיות חד-משמעיות על העברת הכספים, כמו מסמכי בנק או עדים.
בפסק דין מפורט, בחן השופט לוי את טענות הצדדים. הוא קבע כי אין ראיות מספקות המוכיחות כי הכספים ניתנו בכפוף לתנאי כלשהו. "מתנה שניתנה ללא הסכם ברור או מסמך כתוב אינה ניתנת להחזרה, גם אם הנסיבות משתנות," כתב השופט בפסק הדין שפורסם. הוא גם דחה את טענת האב על טעות מהותית וציין כי, "הטעות הנטענת לא עומדת במבחן המציאות, שכן התובע היה מודע למצבם של בני הזוג טרם העברת הכספים.
בנוגע לטענת האב על כך שהמתנה נחשבת חוזה, הוא כתב כי, "הסתכלות על מתנה כעל עסקה מסחרית אינה ראויה, ובמקרה זה היא אף סותרת את עקרונות דיני החוזים והמתנות". עוד ציין השופט לוי כי היעדר תיעוד ברור, כגון מסמכים או עדויות מהימנות, פוגע באופן משמעותי באמינות טענות התובע. השופט הדגיש כי האב בחר שלא לזמן עדים מרכזיים, כמו אשתו או נציגים נוספים שיכלו לתמוך בגרסתו.
- כללי הבית: המדריך המלא להישרדות (והצלחה) בבית המשפט
- חברת הארנק באילת: הערעור שהתקבל והזיכוי שנשלל
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- צוואה ביקשה לנשל אם לשמונה - בית המשפט התנגד
"המתנה ניתנה מתוך רצון טוב"
בית המשפט דחה את התביעה במלואה, וחייב את האב בתשלום הוצאות משפט בסכום כולל של 25 אלף שקל לטובת הנתבע. בפסק הדין נכתב כי, "המתנה ניתנה מתוך רצון טוב, ואין לאפשר להפוך אותה, בדיעבד, לעסקה המבוססת על תנאים שלא הוסכמו".
פסק הדין מחדד את העקרונות המשפטיים הקובעים כי מתנות - בייחוד כאלה שניתנות בין בני משפחה - אינן ניתנות להחזרה, אלא אם הוסכם על תנאים מפורשים בכתב. כמו כן, הוא מדגיש את החשיבות של תיעוד מסודר בכל הנוגע להעברות כספיות משמעותיות, גם בתוך המשפחה.
במקרה אחר, הכריע באחרונה בית המשפט לענייני משפחה בקריות, במקרה שבו אשה תבעה את החתן שלה לשעבר בדרישה שישיב את יתרת ההלוואות שקיבל ממנה בתקופה שבה היה נשוי לבתה ולאחר גירושיהם. פסק הדין עוסק במערכת יחסים מורכבת בין הצדדים, בהקשרים של חוזי הלוואה משפחתיים וטענות לוויתור על חובות. הנתבע היה נשוי לבתה של התובעת בין 2012 ל-2015. למרות הגירושים, בני הזוג המשיכו לחיות יחד ולהביא לעולם בת נוספת, עד לפרידה הסופית ב-2021. התובעת טענה כי בתקופה זו העבירה לחתן לשעבר סכום כולל של כ-2.1 מיליון שקל, בכמה פעימות שבוצעו בין 2015 ל-2017. הנתבע הודה בקבלת הסכומים, אך טען כי מדובר במתנה או בסיוע משפחתי - ולא בהלוואה המחייבת השבה. לטענתו, החמות ויתרה על יתרת החוב שנותרה לאחר החזר חלקי, בייחוד לאור מערכת היחסים המתוחה לאחר הפרידה הסופית מבתה.
- 1.מתנות קטנות... מישהו שלח לי מתנות קטנות... (ל"ת)אניי 22/01/2025 22:06הגב לתגובה זו
בית משפט (גרוק)המתנה של ארבע שעות הובילה לפיצוי של מיליונים
בית משפט השלום בתל אביב אישר הסדר פשרה בתובענה ייצוגית נגד רשפים דלתות: הלקוחות שהמתינו לביקורי התקנה ותיקון של טכנאי החברה יקבלו הארכת אחריות בשווי מצטבר של כ-3 מיליון שקל, לאחר שנקבע כי תיאום חלונות זמן ארוכים פגע בזכויות הצרכנים ובזמנם
הדלת כבר היתה מותקנת, הבית סגור, סדר היום השתנה, וההמתנה הלכה והתארכה. עבור לקוחות רבים של רשפים דלתות, זה היה תסריט מוכר: ביקור של מתקין או טכנאי שתואם לטווח של ארבע שעות, שבמהלכן נדרש הלקוח להישאר בבית, להמתין, לדחות פגישות ולעתים גם להפסיד יום עבודה. מה שנתפש במשך שנים כגזירת גורל צרכנית, נהפך לבסיס של תובענה ייצוגית, שהסתיימה כעת בפסק דין מפורט ובאישור הסדר פשרה רחב היקף, שבמרכזו פיצוי לציבור הלקוחות והתחייבות לשינוי התנהלות עתידי.
פסק הדין ניתן בבית משפט השלום בתל אביב על ידי השופט ליאור גלברד, במסגרת תובענה ייצוגית שהגישה זוהר יעקבסון נגד רשפים דלתות. ההליך עסק בפרקטיקה של תיאום ביקורי הובלה, התקנה ותיקון של דלתות ומוצרי החברה, בטווחי זמן של ארבע שעות, שלטענת המבקשת חרגו מהוראות חוק הגנת הצרכן ופגעו בזכויות הלקוחות. על פי המתואר בפסק הדין, המקרה הפרטי שממנו צמחה התובענה אינו חריג. יעקבסון רכשה דלת כניסה מתוצרת רשפים, ולאחר שהתגלתה תקלה ביקשה לתאם ביקור טכנאי. הביקור נקבע ליום מסוים, בטווח שבין 10:00 ל-14:00. ארבע שעות של המתנה, ללא אפשרות לדעת מתי בדיוק יגיע הנציג. לטענתה, לא מדובר במקרה נקודתי אלא במדיניות שיטתית, שננקטה כלפי לקוחות רבים. במסגרת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית צורפו גם ראיות נוספות, לרבות הליך משפטי אחר שבו הודתה החברה כי זהו חלון הזמן המקובל אצלה.
בבסיס התביעה עמדה פרשנות של סעיף 18א לחוק הגנת הצרכן, העוסק בזמני המתנה לביקור נותן שירות בבית הצרכן. הסעיף קובע כי כשנדרש ביקור של שליח, מתקין או מתקן, על העוסק לתאם מועד כך שזמן ההמתנה לא יעלה על שעתיים מעבר לשעה שנקבעה. לטענת המבקשת, תיקון לחוק שנכנס לתוקף ב-2018 הרחיב את תחולת ההסדר, כך שהוא חל על כלל נותני השירות ולא רק על טכנאים של מוצרי חשמל, כפי שהיה בעבר. תכלית התיקון, כך נטען, היא פשוטה וברורה: לכבד את זמנו של הצרכן ולמנוע פגיעה בשגרת יומו.
רשפים דלתות מצדה, דחתה את הטענות. בתשובתה לבקשה לאישור היא טענה כי החוק אינו חל עליה במלואו, וכי פרשנות המבקשת מרחיבה יתר על המידה את הוראות הדין. החברה הסתמכה בין היתר על חוות דעת של ארגון אמון הציבור, שלפיה החובה הנוגעת לזמני המתנה קשורה למוצרים מסוימים בלבד, ובראשם מוצרי חשמל, ואינה חלה בהכרח על דלתות. עוד נטען כי גם כשתואם חלון זמן של ארבע שעות, בפועל ברוב המקרים הגיעו נציגי החברה מוקדם יותר, כך שהלקוחות לא נדרשו להמתין את מלוא הזמן.
- נדחתה בקשת אמזון: ייצוגית של צרכנים תתברר בישראל
- האם פייסבוק פוגעת בפרטיות של מי שאינם משתמשים?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הפרה של החוק, ללא קשר למועד ההגעה בפועל
המבקשת לא קיבלה את הדברים. בתגובתה היא טענה כי עצם קביעת חלון זמן של ארבע שעות מהווה הפרה של החוק, ללא קשר למועד ההגעה בפועל. לדבריה, מדובר בפרקטיקה שמנצלת את העובדה שהחוק קובע פיצוי סטטוטורי רק לאחר חלוף פרק זמן מסוים, ומאפשרת לעוסקים להתיישר פורמלית עם הדין, אך לפגוע בפועל בצרכנים. עוד הודגש כי המונח "טובין" בחוק הגנת הצרכן אינו מוגבל למוצרי חשמל, אלא כולל כל נכס מוחשי שאינו מקרקעין, ובהגדרה זו נכללות גם דלתות.
חברת הארנק באילת: הערעור שהתקבל והזיכוי שנשלל
בית המשפט המחוזי בבאר שבע קבע כי רואה חשבון שפעל במסגרת שותפות אמיתית אינו חייב במס אישי לפי סעיף 62א לפקודה, אך דחה את טענתו שלפיה מרכז חייו נמצא באילת. פסק הדין המקיף משרטט את הגבולות הברורים בין תכנון מס פסול לשימוש לגיטימי בהתאגדות
בשלהי העשור הקודם, כשאילת המשיכה להיאבק על מקומה הכלכלי והמקצועי הרחק ממרכז הארץ, מצא את עצמו רואה חשבון יליד העיר בלב מחלוקת מס מורכבת, כזו שנעה על קו התפר הדק שבין תכנון מס אסור לבין התנהלות עסקית לגיטימית. מצד אחד עמדה רשות המסים, שביקשה לראות בהכנסות שהופקו באמצעות חברה בשליטתו הכנסה אישית שחייבת במס שולי, ומצד שני עמד הנישום, שטען לשותפות עסקית אמיתית ולזיקה מתמשכת לעיר שבה נולד. פסק דינה של השופטת יעל ייטב מבית המשפט המחוזי בבאר שבע עושה סדר בשתי הסוגיות גם יחד, אך לא מעניק למערער ניצחון מלא.
הערעור נסב על שומות שהוציא פקיד שומה אילת לשנות המס 2017 ו-2018, לאחר שדחה את טענת המערער. בלב המחלוקת עמדו שתי שאלות נפרדות אך שלובות זו בזו: האחת, האם יש לחייב את המערער במס אישי מכוח סעיף 62א(א) לפקודת מס הכנסה, סעיף שנועד להתמודד עם תופעת חברות הארנק; והשנייה, האם המערער זכאי להטבת המס המוענקת לתושב אילת לפי חוק אזור סחר חופשי באילת. כבר בפתח פסק הדין מבהירה השופטת כי התשובה לשתי השאלות אינה אחידה. “מצאתי שיש לקבל את הערעור בחלקו, ככל שהוא נוגע לחבות המס על פי הוראות סעיף 62א בפקודת מס הכנסה. יחד עם זאת מצאתי שיש לדחות את הערעור לעניין הזכאות להטבת המס מכוח חוק אזור סחר חופשי באילת”, היא כתבה.
הרקע העובדתי אינו שנוי במחלוקת מהותית. המערער, רואה חשבון במקצועו, נולד וגדל באילת, הקים בה משרד עצמאי, ובהמשך העביר את פעילותו לחברה שבבעלותו - נוריאל יועצים. בשלב מסוים נוצר קשר עסקי בינו לבין משרד רואי החשבון ברנע, שפעל גם הוא בעיר, והפעילות בסניף אילת התהדקה והלכה. במקביל, ב-2009 עבר המערער עם משפחתו להתגורר בתל אביב, שם הוא עבד כשכיר בתפקידים בכירים, תוך שהוא ממשיך להגיע לאילת לצורכי פעילות מקצועית. לאחר פטירת מייסד משרד ברנע, העמיק הקשר בין הצדדים, והמערער חזר לפעילות מלאה בסניף אילת, תוך חלוקת רווחים שווה.
יותר מ-70% מהכנסות החברה נבעו מלקוח אחד
פקיד השומה ראה בתמונה הזו דוגמה קלאסית להפעלת סעיף 62א לפקודה. לטענתו, השירותים ניתנו בפועל על ידי המערער, היו מסוג הפעולות הנעשות על ידי עובד עבור מעסיקו, וב-2017 אף התקיימה הקביעה שלפיה יותר מ-70% מהכנסות החברה נבעו מלקוח אחד. מכאן הסיק פקיד השומה כי יש לייחס למערער את הכנסות החברה כהכנסת עבודה לפי סעיף 2(2) לפקודה, תוך התעלמות מהאישיות המשפטית הנפרדת של החברה.
- רואה החשבון שניצח את מס הכנסה - ולמה זה חשוב לכם?
- מיסוי חברות ארנק ב-2025: הכסף על השולחן
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אלא שבית המשפט לא קיבל את הגישה הזו. פסק הדין מקדיש עמודים רבים לניתוח התכלית החקיקתית של סעיף 62א, שנוסף לפקודה במסגרת תיקון 235, בעקבות המלצות ועדת טרכטנברג. השופטת הזכירה בהכרעת הדין כי מדובר בחריג מצומצם למודל המיסוי הדו-שלבי, שנועד “להעמיד לרשות פקיד השומה כלי עזר לטיפול בתכנוני מס”, ולא לבטל את השימוש הלגיטימי בהתאגדות. “הפרשנות המתבקשת נוכח התכלית האמורה היא פרשנות דווקנית, המחילה את הוראות הסעיף על גדר המקרים הנדונים בו, בהתאם לתנאיו ומגבלותיו”, נקבע.
