ביומד
צילום: קסוואה

הכישלון של גמידה סל - עוד חברת ביומד שריסקה את ה"חלום"

בשונה מתחום התוכנה והסייבר, בתחום הביוטק גם אם חברה מצליחה בסוף זה קורה לאחר הרבה מאוד שנים של מחקר ופיתוח במהלכן היא נאלצת לגייס הרבה מאוד כסף; גמידה סל הצליחה להביא לשוק מוצר ראשון אולם החברה הגיעה להשקה כשקופת המזומנים שלה מדוללת
קובי ישעיהו | (5)

המשקיעים הוותיקים בחברות קטנות בתחום הביומד יודעים שסיכויי ההצלחה בתחום נמוכים. מאוד. אם חברה קטנה (למשל כזו שמנסה לפתח תרופה לטיפול בסוג מסוים של סרטן) מצליחה, התשואה של המניה יכולה להיות פנומנלית. מאות ואף אלפי אחוזים. אבל, וזה המקרה השכיח, במקרה של כישלון הקריסה היא קולוסאלית ובדרך כלל אין ממנה דרך חזרה. 

וזה הסיפור של גמידה סל. בדומה לחברות "חלום" רבות הפועלות בתחומי הביוטק, גם החלום הזה התנפץ על סלעי המציאות הקשה.

גמידה סל נוסדה ב-1998 ופועלת מירושלים. החברה פועלת בתחום פיתוח טיפול במחלות שונות באמצעות תאי הגזע. החברה ביצעה הנפקה ראשונית בנאסד"ק לפני כחמש וחצי שנים (באוקטובר 2018) וגייסה כ-50 מיליון דולר לפי שווי של כ-215 מיליון דולר (במחיר של 8 דולר למניה) "אחרי הכסף". מאז ביצעה החברה עוד מספר גיוסים. 

גמידה סל הצליחה השנה לראשונה, אחרי שנים ארוכות של פיתוח, להביא לשוק מוצר ראשון שנועד לשפר את הקליטה של תרומת מערכת חיסונית חלופית (דם טבורי) בחולי סרטן. ואולם, החברה הגיעה להשקה כשקופת המזומנים שלה לא מלאה מספיק בזמן שהיא משקיעה משאבים רבים בבניית ערוצי שיווק.

בקופת החברה היו בסוף 2023 כ-47 מיליון דולר לאחר שהחברה רשמה אשתקד הכנסות מזעריות של 1.8 מיליון דולר והפסד נקי של כ-63 מיליון דולר על רקע הוצאות גבוהות על מחקר ופיתוח (כ-24 מיליון דולר) ושיווק כ-44 מיליון דולר.

על רקע המצב הקשה, בסוף חודש מרץ השנה, במקביל לפרסום הדוחות, הודיעה החברה כי קרן Highbridge (הייברידג'), בעלת האג"ח העיקרית של החברה, החליטה להמיר אג"ח שיש לה, בהיקף של 75 מיליון דולר, למניות, ולהפוך אותה לחברה פרטית. 

על פי ההסכם עם הייברידג', הקרן תמיר למניות אג"ח של גמידה שברשותה, בשווי של 75 מיליון דולר, וכן תספק לחברה השקעה שהיקף של עוד 30 מיליון דולר, והיא נערכת להשקיע בחברה סכומים נוספים אם היא בכל זאת תעמוד ביעדי ההשקה של המוצר.

אלביט מדיקל וכלל ביוטכנולוגיה היו בעלי המניות הגדולות בחברה עד למהלך האחרון, שבעקבותיו גמידה סל תהפוך לחברה פרטית בבעלות מלאה של הייברידג' ומניות החברה הנותרות יבוטלו. 

קיראו עוד ב"גלובל"

מניית גמידה סל ב-5 השנים האחרונות

בעקבות ההודעה התרסקה מניית החברה ביותר מ-80% במהלך המסחר בנאסד"ק באותו יום (27 במרץ) שכן ההמרה מדללת, למעשה מוחקת כמעט לגמרי, את בעלי המניות הקיימים. אגב, עוד לפני ההודעה המניה כבר רשמה צניחה ממחיר של כ-12 דולר (שיא של 15 דולר במהלך המסחר) בתחילת 2021 כל הדרך עד ל-35 סנט (ירידה של 97% בתקופה של כ-3 שנים) ולאחר ההודעה צנחה לכ-6 סנט.

לכן, אפשר להבין מדוע בעלי מניות רבים העדיפו למכור כמעט בכל מחיר את המניות ביום ההודעה על המהלך ולקחת הביתה את מה שעוד אפשר להציל מההשקעה הכושלת. 

כחלק מהתהליך החברה תפטר 25% מכוח האדם שלה, שהם כמה עשרות עובדים. החברה גם תפסיק לפעול ממרכז הפיתוח בירושלים, אולם תמשיך להפעיל את מרכז הייצור שלה בקריית גת.

תגובות לכתבה(5):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 4.
    האם סוף הדרך? 13/05/2024 11:26
    הגב לתגובה זו
    אם השיווק יצליח הקרן תחפש כנראה להנפיק אותה בעתיד. האם המניות שנשארו למי שנשארו תהיינה שוות משהו, או תבוטלנה וינפיקו חדשות במקומן?
  • דן 13/05/2024 14:33
    הגב לתגובה זו
    בעתיד המניות יהיו שוות משהו . השאלה כמה דילול יהיה עד אז
  • 3.
    משקיע 13/05/2024 10:34
    הגב לתגובה זו
    עם המניות הישנות? לפח הזבל?שוות משהו?
  • 2.
    השבחים והזרים להנהלה הכושלת (ל"ת)
    אוליאן ג'דמס 13/05/2024 09:18
    הגב לתגובה זו
  • 1.
    חברות הביוטק טובות רק למנהלים שלהם ראה פלוריסטם כן פייט (ל"ת)
    טוני המרוקאי 13/05/2024 08:42
    הגב לתגובה זו
אגם קומו, איטליה. קרדיט: רשתות חברתיותאגם קומו, איטליה. קרדיט: רשתות חברתיות

למה עשירים מכל העולם עוברים לאיטליה?

מיסוי נוח, נדל"ן תוסס ואיכות חיים, איטליה קפצה למקום השלישי בעולם ביעדים מועדפים להגירת הון, עם צפי לקליטת קרוב ל-4,000 מיליונרים בשנה הקרובה

מנדי הניג |
נושאים בכתבה איטליה

איטליה הפכה בשנים האחרונות ליעד מועדף עבור מיליונרים ובעלי הון, לא רק בזכות הנופים, ההיסטוריה או הקולינריה, אלא בעיקר בשל שילוב בין מדיניות מס נוחה, שוק נדל"ן תוסס וסביבה כלכלית פתוחה להשקעות. התוצאה היא מגמה ברורה של מעבר של עשירים מרחבי העולם למדינה, עם הערכות שמדובר בקרוב ל-4,000 אנשים בעלי עושר גדול שייקלטו באיטליה בשנה הקרובה, ויביאו עמם כ-20-25 מיליארד דולר בהון פרטי.

מיקומה של איטליה בדירוג העולמי של יעדים מועדפים להגירת הון השתנה באופן ניכר, ממקום 11 בשנת 2023 למקום שלישי ב-2025. היא עקפה מדינות כמו סינגפור, שווייץ ואוסטרליה, והפכה ליעד מרכזי עבור קהלים אמידים שמחפשים אלטרנטיבה למיסוי נוקשה במדינות המוצא שלהם. אחד הגורמים המרכזיים לשינוי הוא מס שטוח,  מודל לפיו נדרש תשלום שנתי קבוע על הכנסות מחו"ל, ללא קשר להיקפן. בשלב הראשון עמד הסכום על 100 אלף יורו לשנה, אך לאחר ביקורת ציבורית הוכפל ל-200 אלף, ועדיין נשאר אטרקטיבי ביחס לחלופות.

ההטבה במס מיועדת לתושבים חדשים בלבד ואינה מתייחסת לרווחים מחוץ לאיטליה, בעוד שההכנסות מקומיות ממוסות לפי מדרגות רגילות. המשמעות היא שמי שמעתיק את כתובת המס שלו לאיטליה, משלם מס אחיד ומשתלם גם אם יש לו הכנסות של עשרות מיליוני יורו בשנה. ככל שמדינות אחרות מגבירות את המיסוי על עשירים, למשל בצרפת עם מס עושר או בבריטניה עם ביטול משטר המיסוי החדש, איטליה מצטיירת כמדינה עם מיסוי מאוד נמוך והופכת לאטרקטיבית לאמידים. אגב, זה במקביל לכך שהיא מפתה גם אנשים ממעמדות שונים לבוא להתגורר באזורים עם שיעור ילודה נמוך כמו חבל טוסקנה שבו יש כפרים שלמים זנוחים עם הגירה שלילית. איטליה מציעה במקומות לא מעטים דירה-בית חינם ואפילו מענק של 20 אלף דולר פלוס לתושבים זרים כדי לבוא להתגורר באזורים האלו. 

ובכל מקרה, מחירי הדירות-בתים נמוכים מאוד באזורים האלו - מאות אלפי שקלים בודדים. 


השקעה בנדל"ן באיטליה

למרות שהחוק אינו מחייב השקעה ישירה במדינה כתנאי למס, בפועל רבים מהמהגרים האמידים כן משקיעים: בנדל"ן, בעסקים, בתיירות ובתחומים יצירתיים. במקביל, איטליה קידמה תמריצים נוספים להשקעה, כמו תוכניות Industria 4.0 ו-Transition 5.0, שמעניקות זיכויי מס לעסקים בתחומי תשתיות ירוקות, דיגיטציה וחדשנות.

המוקדים המרכזיים להגירה ולהשקעות הם אזורים עם כמו טוסקנה, הריביירה האיטלקית, אגם קומו והעיר מילאנו. מחירי הנדל"ן במילאנו זינקו קרוב ל-50% מאז 2017, בעוד שבערים גדולות אחרות באיטליה העלייה הייתה מתונה יותר. גם באזור אגם קומו מדווחים על עלייה מתמשכת במחירים.

פורשה מקאן. צילום יצרןפורשה מקאן. צילום יצרן

פורשה מתרסקת: הפסד של כמעט מיליארד אירו ברבעון

השקעות ענק במכוניות חשמליות שלא מצאו קונים, ירידה חדה במכירות בסין ומכסים בארה"ב הפכו את רווחי פורשה להפסדים היסטוריים. החברה מתכננת פיטורים נרחבים ושיקום ארוך טווח

אדיר בן עמי |
נושאים בכתבה פורשה

פורשה עושה היסטוריה, אבל לא מהסוג שהיא רצתה. החברה שנחשבה למכונת כסף של קבוצת פולקסווגן דיווחה השבוע על הפסד תפעולי של כמעט מיליארד יורו ברבעון השלישי. זה קורה בפעם הראשונה מאז שהחברה הונפקה בבורסה ב-2022, ומסמן נקודת מפנה בהיסטוריה המפוארת של יצרנית מכוניות הספורט.


המספרים מעידים על קריסה: הפסד תפעולי של 967 מיליון יורו לעומת רווח של 974 מיליון יורו באותו רבעון אשתקד. כלומר, היפוך מוחלט של כמעט שני מיליארד יורו תוך שנה אחת. מדובר בפגיעה יסודית במודל העסקי שהפך את פורשה לאחת החברות הרווחיות בענף הרכב העולמי. בתשעת החודשים הראשונים של 2025 הרוויחה פורשה 40 מיליון יורו בלבד, לעומת ארבעה מיליארד יורו בתקופה המקבילה ב־2024 - ירידה של 99% ברווח הנקי. קשה למצוא תקדים לחברה בסדר גודל כזה שמאבדת כמעט את כל רווחיותה בפרק זמן כה קצר.


אסטרטגיה שנכשלה

הסיבה העיקרית לנפילה היא האסטרטגיה שנכשלה. פורשה השקיעה סכומי עתק במעבר לרכב חשמלי, אך שוק הלקוחות שלה בחר בכיוון אחר. במקום להתלהב ממכוניות חשמליות, הצרכנים המשיכו להעדיף את מנועי הבנזין הקלאסיים, המזוהים עם הצליל, העוצמה והחווייה המזוהה עם המותג. בחודש שעבר הודיעה החברה על ביטול מוחלט של פרויקט רכב השטח החשמלי החדש, תוך רישום הפסד של 1.8 מיליארד יורו. במקביל, היא חזרה להשקיע בפיתוח דגמי בנזין והיבריד, מהלך שמשקף הודאה פומבית בכישלון האסטרטגיה החשמלית שבה הושקעו שנים של פיתוח ומיליארדי אירו.


סמנכ״ל הכספים, יוכן ברקנר, ניסה להציג את המהלך כחלק מתהליך ארגוני מתוכנן, וטען כי החברה מקריבה רווחים קצרי טווח לטובת חיזוק עתידי. אלא שבפועל קשה לראות בכך מהלך מתוכנן, יותר ניסיון מאוחר לתקן החלטה שגויה.


בעיה משמעותית נוספת היא סין, השוק שנחשב למנוע הצמיחה של פורשה בעשור האחרון. המכירות במדינה ירדו ב־26% מתחילת השנה, ירידה שמעידה על שינוי עמוק בהעדפות הצרכנים הסינים. פורשה, שבעבר הייתה סמל סטטוס מבוקש, מתקשה כעת לשמר את מעמדה מול מותגים מקומיים חדשים שמציעים חדשנות דומה במחיר נמוך בהרבה. גם בארצות הברית מצטברות בעיות. מכסים גבוהים שהוטלו במסגרת מדיניות סחר חדשה העלו משמעותית את עלות היבוא, ופורשה, שאין לה מפעל ייצור מקומי, סופגת את מלוא הפגיעה. ההשלכה הישירה היא הוצאות של מאות מיליוני יורו בשנה ופגיעה חדה ברווחיות.