11 בדצמבר 2012 - HSBC משלם קנס גדול לרשויות בארה"ב בגלל הלבנת כספים 

ב-11 בדצמבר 2012 סיים בנק HSBC חקירה פלילית ומנהלית בארה"ב בהסדר כולל עם משרד המשפטים האמריקאי, הרשות לפיקוח על המטבע, הפד' וגופים נוספים. החקירה עסקה בכשלים ממושכים במערכות הציות של הבנק, שאפשרו העברות כספים בהיקפים גדולים ללא בקרה מספקת, הן מול גורמים פליליים והן מול מדינות וארגונים שהיו נתונים לסנקציות אמריקאיות. על פי ממצאי החקירה, סניפים וחברות בנות של HSBC איפשרו לאורך שנים תנועות כספים עבור קרטלי סמים במקסיקו, כולל הפקדות מזומן גדולות שהועברו למערכת הבנקאית בארה״ב, וכן עסקאות בדולרים עם איראן, סודן, קובה וצפון קוריאה תוך הסתרת זהות הצדדים בעסקאות.

ההסדר קבע קנס וחילוט בסך 1.256 מיליארד דולר, מתוכם 500 מיליון דולר קנס אזרחי ופלילי ו-756 מיליון דולר חילוט הכנסות. במקביל, נחתמו הסדרים עם רגולטורים נוספים שהעמידו את סך התשלומים הכולל על בערך 1.9 מיליארד דולר. הבנק חתם על הסכם דחיית העמדה לדין ל-5 שנים, שבמהלכן התחייב לעמוד ביעדים מחמירים של בקרה, אחרת כתב אישום פלילי יופעל מחדש. כחלק מההסדר מונה מפקח חיצוני עצמאי עם סמכויות רחבות, והבנק התחייב להשקיע סכומים גדולים במערכות ניטור טכנולוגיות, בהגדלת כוח האדם לציות ובהקשחת נהלי זיהוי לקוחות ודיווח על פעולות חשודות.

ההסדר הביא גם לשינויים ארגוניים: הנהלות אזוריות הוחלפו, תפקיד הציות קיבל מעמד בכיר יותר, ומאות עובדים גויסו לתפקידי ניהול סיכונים ובקרת הלבנת הון. היקף ההשקעה הפנימית במערכי ציות אחרי ההסדר נאמד במיליארדי דולרים לאורך שנים, והוא כלל מערכות ניתוח תנועות בזמן אמת, סינון עסקאות מול רשימות סנקציות, ובדיקות מעמיקות של לקוחות בעלי סיכון גבוה. זה היה אחד ההסדרים הכספיים הגדולים אי פעם מול מוסד בנקאי, והוא סימן שינוי בגישה האמריקאית כלפי בנקים גלובליים שנכשלו בציות לרגולציה.

• מיקרוסופט תשקיע מיליארדים בתשתיות AI בהודו וקנדה
• כל המתחרות של אנבידיה: תמונת מצב בשוק החם ביותר ואיך זה ישפיע על השווקים?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

11 בדצמבר 2001 - סין מצטרפת לארגון הסחר העולמי

ב-11 בדצמבר 2001 התקבלה הרפובליקה העממית של סין כחברה מלאה בארגון הסחר העולמי (WTO), לאחר משא ומתן ממושך שהחל עוד בשנות ה-80 ונמשך בערך 15 שנה. ההצטרפות חייבה את סין ליישר קו עם כללי סחר בינלאומיים מחייבים, ולהפוך חלק גדול מהפעילות הכלכלית שלה לפתוחה יותר לתחרות, השקעות זרות ויבוא. בין ההתחייבויות המרכזיות נכללו הפחתת מכסים, ביטול מגבלות כמותיות על יבוא, פתיחת מגזרי שירותים לשחקנים זרים, והחלת כללים מחמירים יותר על זכויות קניין רוחני, תקינה, שקיפות במכרזים ותמחור ממשלתי.

כחלק מההסכם נקבע כי המכס הממוצע על מוצרים תעשייתיים ירד מרמה של בערך 15% לרמה חד ספרתית של פחות מ־99% בתוך כמה שנים. גם בתחום החקלאות נקבעו הפחתות מכס והרחבת מכסות יבוא. סין התחייבה לאפשר לבנקים זרים לפעול בשוק המקומי בהדרגה, להרחיב נוכחות של חברות ביטוח בינלאומיות, ולאפשר לחברות זרות להקים רשתות הפצה וקמעונאות בבעלות מלאה או משותפת. נוסף לכך, סין קיבלה על עצמה מנגנון ליישוב סכסוכי סחר במסגרת הארגון, כך שמדינות אחרות יכלו לתבוע אותה במקרה של הפרת כללים.

בסמוך להצטרפות, האוכלוסייה הסינית עמדה על יותר מ-1.2 מיליארד בני אדם, והכלכלה שלה הייתה כבר במסלול האצה. ההצטרפות סיפקה מסגרת יציבה לחברות זרות שהעבירו קווי ייצור לסין, הקימו מפעלים והעמיקו שרשרות אספקה. בשנים שלאחר מכן היקף היצוא הסיני גדל במהירות: מ-266 מיליארד דולר ב-2001 לכ-1.6 טריליון דולר ב-2010. סין הפכה בהדרגה ליצואנית הגדולה בעולם ולמרכז ייצור עולמי בתחומי אלקטרוניקה, טקסטיל, צעצועים, ציוד תעשייתי ומוצרי צריכה. במקביל, זרמו לסין השקעות זרות ישירות בהיקפים שנתיים של עשרות מיליארדי דולרים, והמסגרת של WTO סיפקה להם הגנות וכללי משחק ברורים יותר.

• האחראי על הונאת הפונזי הגדולה אי פעם מתוודה: הכול היה שקר
• המניה שקפצה 700% ביום המסחר הראשון והאירוע הביטחוני שגבה מחיר מכלכלת ישראל
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• האחראי על הונאת הפונזי הגדולה אי פעם מתוודה: הכול היה שקר

הסכם ההצטרפות כלל גם לוחות זמנים להשלמת הרפורמות ולדיווח שוטף על עמידה ביעדים. כך נוצרה פרוצדורה ממוסדת של פתיחה כלכלית, שנשענה על מחויבות רשמית ומדידה. ההצטרפות הייתה פעולה משפטית וכלכלית מוגדרת בזמן, שהכניסה את סין למערכת סחר עולמית אחידה והרחיבה מאוד את היקף הפעילות שלה בתוך הכללים האלו.

11 בדצמבר 1997 - בימ"ש פוסק נגד מיקרוסופט בעניין שילוב הדפדפן Explorer עם Windows

ב-11 בדצמבר 1997 הוציא בית משפט פדרלי בארה"ב צו מניעה זמני נגד חברת מיקרוסופט, אשר אסר עליה לחייב יצרני מחשבים ולקוחות להתקין את דפדפן Internet Explorer 4 כחלק בלתי נפרד ממערכת ההפעלה Windows 95. הצו ניתן בעקבות תביעה של משרד המשפטים האמריקאי, שטען כי מיקרוסופט מפרה הסכם קודם מ-1995 בנוגע להגבלים עסקיים, בכך שהיא קושרת מוצר נוסף למוצר דומיננטי ומנצלת את כוחה בשוק ההפעלה כדי לדחוק מתחרים בשוק הדפדפנים.

באותה תקופה Windows 95 הייתה מערכת ההפעלה הנפוצה בעולם, והערכות השוק הצביעו על נתח של יותר מ־90% מהמחשבים האישיים שהופעלו באמצעותה. במצב כזה, שילוב מוצר מובנה בתוך Windows נתפס כדרך מהירה להשתלט על תחום נוסף, לא בגלל מכירה ישירה אלא דרך תפוצה אוטומטית. הדפדפן המתחרה, נטסקייפ נביגייטור, שלט באמצע שנות ה-90 ברוב שוק הדפדפנים, אך נתח השוק שלו החל להישחק ככל שמיקרוסופט הפיצה את Internet Explorer כחלק מהמערכת.

הצו קבע שמיקרוסופט חייבת לאפשר ליצרני מחשבים להסיר את הדפדפן או להציע מערכת ללא התקנתו, ושאסור לה להתנות רישוי Windows בהתחייבות להפצת Internet Explorer. ההחלטה התמקדה בהיבט הקישור העסקי, לא בטענה טכנית, ונועדה למנוע מצב שבו מוצר דומיננטי בתחום אחד קובע תוצאה תחרותית בתחום אחר. במקביל, הצו חייב את החברה להציג ללקוחות אפשרות בחירה ולפתח גרסה של Windows שאינה כוללת דפדפן כחלק בלתי נפרד ממנה.

זה היה שלב ביניים בהליך ארוך נגד מיקרוסופט, שכלל דיונים על מבנה השוק, תנאי רישוי, והיחס בין חדשנות לבין כוח מונופוליסטי. ההחלטה של 11 בדצמבר הפכה לאחת מאבני הדרך בהסלמת מאבק ההגבלים נגד החברה, והייתה חלק ממארג משפטי רחב יותר שנמשך עד תחילת שנות ה-2000. מבחינת השוק, ההחלטה התקבלה בשיא התחרות על דפדפני אינטרנט, בזמן שבו הדפדפן נחשב לשער הכניסה המרכזי לאינטרנט המסחרי המתפתח.

11 בדצמבר 1978 - שוד ענק של לופטהנזה במחסן מטענים בשדה התעופה קנדי

ב-11 בדצמבר 1978 התבצע שוד רחב היקף במחסן המטענים של חברת לופטהנזה בשדה התעופה JFK בניו יורק. חוליית שודדים חמושה ניצלה גישה מבפנים ופרצה לאזורי אחסון של מטעני ערך גבוה, שנשמרו במתחם לפני העברתם למערכת הבנקאית. על פי הדיווחים הרשמיים, נגנבו כ-5 מיליון דולר במזומן ועוד תכשיטים בשווי של כ-875 אלף דולר. במונחי ערך של ימינו מדובר בסכום כולל של עשרות מיליוני דולרים, אבל בזמן אמת זה היה שיא בקנה מידה אמריקאי.

המזומן היה חלק מהעברות כספיות בינלאומיות, בעיקר מהכנסות של עסקים אמריקאיים שפעלו באירופה והעבירו כסף חזרה לארה"ב. העברות כאלו בוצעו אז לא פעם דרך מטוסים, והכסף המתין שעות או ימים במחסני מטען לפני המשך הטיפול. השוד נמשך זמן קצר יחסית, פחות משעה, ובוצע ללא ירי. העובדים במקום נכפתו, והחוליה נמלטה עם השלל באמצעות רכב מסחרי שהמתין מחוץ לשטח.

האבטחה בנמלי תעופה בתקופה הזו התמקדה בעיקר בבטיחות טיסות ובבידוק נוסעים, ולא בהגנה קפדנית על מטעני ערך. השוד חשף פערים חמורים: גישה רחבה מדי של עובדים, היעדר מצלמות מתקדמות, ושמירה פיזית מוגבלת על כספות המטען. בעקבות האירוע החמירו שדות תעופה וחברות תעופה את הנהלים: הוגבלה גישה לאזורי מטען, הוחלו בדיקות רקע לעובדים, הופרדו מתחמים למטענים יקרי ערך, וחוזקו מערכות נעילה ופיקוח. חברות ביטוח העלו פרמיות על מטעני מזומן, מתכות יקרות ותכשיטים, והוסיפו דרישות אבטחה כתנאי לביטוח.

החקירה נוהלה על ידי ה-FBI במשך תקופה ארוכה וכללה מעקב אחרי עשרות חשודים, בשל חשד למעורבות של פשע מאורגן. חלק מהמעורבים נרצחו בשנים שלאחר מכן במסגרת מאבקים פנימיים, והשלל עצמו לא הושב.

11 בדצמבר 1939 - גיליון הבכורה של ידיעות אחרונות יוצא לאור

ב-11 בדצמבר 1939 יצא בתל אביב הגיליון הראשון של העיתון ידיעות אחרונות, בתקופת המנדט הבריטי. העיתון הוקם כמיזם מסחרי פרטי שהתבסס על מודל הכנסות משולב של מכירת עיתונים והכנסות מפרסום מודפס. גיליון הבכורה נמכר במחיר של 5 מיל, וההדפסה הראשונית עמדה על בערך 1,200 עותקים. באותם ימים התפוצה הייתה מקומית בעיקר, עם הפצה בבתי קפה, קיוסקים ומוקדים עירוניים ביישוב היהודי.

השוק שבו פעל העיתון היה קטן יחסית, אך במגמת התרחבות. מספר תושבי היישוב היהודי בסוף 1939 עמד על כ-450 אלף, והעיתונות היומית נתפסה גם כמוצר תרבותי וגם כעסק עם תחרות קבועה על קוראים ופרסום. הכנסות מודעה בעיתון בתחילת דרכו נעו בדרך כלל בין 100 מיל למודעה קטנה ועד 1.5 לירות לעמוד מלא, סכומים שהיו משמעותיים באותה תקופה. פעילות הדפוס דרשה השקעה בתשתיות, רכישת מכונות דפוס, מלאי נייר שהיה יקר וקשה להשגה בזמן מלחמה עולמית, וגיוס עובדים קבועים לעריכה, סדר, צילום והפצה.

במהלך השנים גדלה תפוצת העיתון בהתמדה. בשנות ה-50 כבר נמכרו מעל 20 אלף עותקים ביום. בשנות ה-60 חצה העיתון את רף 100 אלף העותקים היומיים, ובשנות ה-80 עבר את 400 אלף העותקים ביום, מה שהציב אותו כעיתון הנפוץ בישראל. בשנות ה-90 החזיק העיתון לפי הערכות בנתח של יותר מ-50% משוק העיתונות היומית, תוך התבססות על רשת הפצה ארצית, תשתית דפוס גדולה ומערכת עיתונאית רחבה.

בשלהי שנות ה־90 החל העיתון להיערך גם לכניסה לעולם האינטרנט, ובהמשך הוקם אתר ynet, שהרחיב את פעילות הקבוצה לתחום הדיגיטל. מבחינת נתונים כספיים, כבר בשנות ה-80 וה-90 נחשב ידיעות אחרונות לגוף עסקי מרכזי בשוק הפרסום, עם מחזורי הכנסות שנתיים של מאות מיליוני שקלים, שנבעו בעיקר מפרסום מודפס וממכירת גיליונות.