לווין לוויין עמוס 17
צילום: חלל תקשורת

שוק הלוויינים במסלול נמוך מושך השקעות של מיליארדים

השקעות של עשרות מיליארדי דולרים, אלפי לוויינים ותחרות בין ענקיות טכנולוגיה ומדינות מעצבות מחדש את ה-LEO - אך גם מעלות שאלות על רגולציה ושליטה במרחב החדש

אדיר בן עמי |

שכבת תשתית חדשה מתגבשת בשנים האחרונות מעל פני כדור הארץ, אך אי אפשר לראות אותה בקלות. מדובר במסלול הלווייני הנמוך, Low Earth Orbit (LEO). מה שבעבר נחשב תחום טכנולוגי מצומצם, הופך בהדרגה למרחב פעילות מרכזי עבור מערכות קריטיות לכלכלה ולביטחון העולמי.

המסלול הנמוך, שמוגדר על ידי נאס״א כגובה של עד כ-2,000 קילומטרים מעל פני הקרקע, משמש כיום בסיס למגוון רחב של יישומים - החל בניווט ולווייני GPS, דרך תקשורת לוויינית ועד מערכות ביטחוניות וקישוריות אינטרנט גלובלית. התלות ההולכת וגוברת בתשתיות אלו הופכת את LEO לנכס אסטרטגי לכל דבר. אחד הגורמים המרכזיים שמניעים את המעבר ל-LEO הוא היתרון התפעולי. לוויינים במסלול נמוך מאפשרים זמן השהייה קצר יותר של אותות, מה שמתרגם למהירות תקשורת גבוהה יותר. בנוסף, עלויות השיגור והתחזוקה נמוכות יחסית, מה שמאפשר לשחקנים רבים יותר להיכנס לשוק.

עם זאת, בניגוד ללוויינים במסלולים גבוהים יותר, כמו GEO או MEO, לווייני LEO אינם נשארים מעל נקודה קבועה. לכן, הם פועלים במסגרת קונסטלציות - מערכים של מאות ולעיתים אלפי לוויינים - כדי לייצר כיסוי רציף על פני כדור הארץ. המעבר הזה ממערכות בודדות לקונסטלציות רחבות משנה את מבנה השוק. בעוד שבעבר מספר מצומצם של לוויינים סיפק שירותים נקודתיים, כיום מדובר בתשתיות דינמיות ומבוזרות, הדומות יותר לרשתות תקשורת קרקעיות.


הגידול בפעילות מגובה בהשקעות

 לפי דוחות העוקבים אחר תעשיית החלל, בשנת 2025 הושקעו בתחום כ-45 מיליארד דולר, כמעט כפול מהיקף ההשקעות שנה קודם לכן. מדובר בקפיצה שממחישה את האצת הפעילות ואת כניסת ההון הפרטי לתחום. מאז 2009 הוזרמו לתעשיית החלל למעלה מ-400 מיליארד דולר, כאשר ארה״ב מובילה את ההשקעות, ואחריה סין. השינוי המשמעותי הוא בהרכב ההשקעות - מעבר מהובלה ממשלתית לפעילות מסחרית רחבה.

הדוגמה הבולטת ביותר לשינוי זה היא SpaceX של אילון מאסק. החברה הקימה את רשת Starlink, הכוללת כיום למעלה מ-9,500 לוויינים פעילים, וממשיכה להרחיב את המערך בקצב גבוה במיוחד. מעבר לכך, SpaceX כבר מציגה תוכניות עתידיות שאפתניות יותר, כולל הקמת מרכזי נתונים במסלול, מערכות מחשוב שיפעלו בחלל עצמו. לפי ההצעות שהועלו, מדובר בפרויקטים שעשויים להגיע להיקפים של מאות אלפי ואף מיליון לוויינים.

גם חברות טכנולוגיה אחרות מזהות את הפוטנציאל. אנבידיה, למשל, הציגה פלטפורמה שמטרתה להביא יכולות עיבוד מבוססות בינה מלאכותית לחלל, כולל הפעלת מערכות אוטונומיות ושימושים בתחום המודיעין הגיאוגרפי. אמזון, באמצעות פרויקט Kuiper, מתכננת לפרוס מעל 3,000 לוויינים במסלול נמוך, עם אישור רגולטורי להרחבה של אלפי לוויינים נוספים. במקביל, Blue Origin של ג׳ף בזוס פועלת לקראת שיגור של יותר מ-5,000 לוויינים עד סוף 2027.

באירופה, Eutelsat מפעילה את רשת OneWeb, הכוללת מעל 600 לוויינים. ממשלת צרפת הגדילה את השקעתה בחברה והפכה לבעלת מניות מרכזית, כחלק מניסיון לייצר אלטרנטיבה למערכות האמריקאיות.

קיראו עוד ב"גלובל"

גם סין מפתחת תוכניות רחבות היקף, הכוללות יותר מ-200 אלף לוויינים המתוכננים לפעול במסגרת 14 קונסטלציות שונות. היקף התוכניות מצביע על תחרות גוברת בין מעצמות על השליטה בתשתיות החלל.


עתיד החלל

היקף הפריסה המתוכנן מעלה שאלות רחבות יותר על עתיד החלל - לא רק כזירה מדעית או ביטחונית, אלא כמרחב כלכלי שבו פועלים שחקנים מסחריים רבים, עם השלכות על תשתיות גלובליות.

לצד ההזדמנויות, עולה גם סוגיית הרגולציה. המסגרת הקיימת, הכוללת אמנות בינלאומיות והנחיות לא מחייבות, נבנתה בתקופה שבה פעילות החלל הייתה מוגבלת ומנוהלת בעיקר על ידי מדינות. כיום, כאשר חברות פרטיות מובילות את הפעילות והקצב מואץ, רבים סבורים כי הכלים המשפטיים אינם מותאמים למציאות החדשה. היעדר רגולציה אחידה עלול להוביל לעומס במסלולים, לפסולת חלל ולסיכונים תפעוליים.

עם זאת, בענף מדגישים כי הפוטנציאל הכלכלי של LEO נותר משמעותי. אחת המטרות המרכזיות היא הרחבת הקישוריות לאזורים מרוחקים, תוך יצירת תשתית שתאפשר גישה לאינטרנט עבור מיליארדי אנשים שאינם מחוברים כיום.

הוספת תגובה

תגובות לכתבה:

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה