31 באוגוסט 2016 - נשיאת ברזיל מודחת בגלל ניהול תקציב מוטעה

ב-31 באוגוסט 2016 הודחה נשיאת ברזיל, דילמה רוסף, לאחר הצבעה דרמטית בסנאט. ההליך הגיע לשיאו בעקבות האשמות שניהלה את התקציב באופן מטעה תוך הסתרת גירעונות באמצעות מניפולציות חשבונאיות. המהלך סימן את סיום שלטון מפלגת הפועלים אחרי יותר מעשור.

השווקים הגיבו מיד: מדד המניות העיקרי בבורסת סאו פאולו רשם ירידות, הריאל נחלש מול הדולר ומחזורי המסחר הצטמצמו. הכלכלה הברזילאית הייתה אז בעיצומו של מיתון עמוק עם צמיחה שלילית זה שנתיים, גירעון פיסקלי שהגיע לכ־10% מהתוצר, אינפלציה גבוהה ואבטלה שהתקרבה ל־12%. המשקיעים איבדו אמון, ההשקעות הזרות הואטו והמוסדות הפיננסיים התמודדו עם תנודתיות חריפה.

מי שהחליף את רוסף היה סגנה, מישל טמר, שנחשב לתומך במדיניות כלכלית שמרנית. מינויו יצר תקווה ליציבות, בעיקר סביב רפורמות בתחום הפנסיה, הפחתת הוצאות ממשלתיות והחזרת האמון הפיסקלי. אולם, המערכת הפוליטית נותרה מקוטבת, והחברה הברזילאית שילמה את המחיר הכלכלי והחברתי של המשבר הפוליטי הממושך.

31 באוגוסט 2006 - "הצעקה" של מונק חוזרת למוזיאון, שוק האמנות מטולטל

ב-31 באוגוסט 2006 הודיעה המשטרה בנורבגיה על השבתה של היצירה “הצעקה” מאת אדוורד מונק, שנגנבה שנתיים קודם לכן ממוזיאון באוסלו. מדובר באחת מיצירות האמנות החשובות והיקרות בעולם, ושוויה מוערך בלמעלה מ‑100 מיליון דולר. לשם השוואה, “Salvator Mundi” של ליאונרדו דה-וינצ’י נמכר ב-2017 תמורת 450 מיליון דולר - שיא כל הזמנים. “Le Rêve” של פיקאסו נמכר בכ-155 מיליון דולר ו-“No. 5, 1948” של ג’קסון פולוק בכ-140 מיליון דולר.

• לא רק סעודיה: הוסכם על שיתוף פעולה בשווי מיליארדים בין האמירויות ודרום קוריאה
• טראמפ: "הגענו להסכם סחר עם דרום קוריאה" - 350 מיליארד דולר יושקעו בארה"ב
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

האירוע עורר תגובות נרחבות בשוק האמנות, תחום שבו השווי הכספי של יצירות תלוי לא רק באיכותן, אלא גם בזיהוי, נדירות וביטחון הסחירות שלהן. גניבות מהסוג הזה אינן רק פשע פלילי, אלא הן גם אירוע שמערער את השוק, ומביא לעלייה משמעותית בפרמיות הביטוח למוזיאונים ולגלריות. חברות הביטוח דורשות לאחר מקרים כאלה הגנות קפדניות יותר, מה שמוביל להוצאות כבדות מצד מוסדות תרבות.

מעבר לכך, הפרסום הגלובלי סביב המקרה הדגיש עד כמה שוק האמנות הפך לחלק בלתי נפרד מהעולם הפיננסי, שבו יצירות מופת נתפסות גם כהשקעות וכנכסים, לא רק כתוצרי תרבות. ההשבה של “הצעקה” הייתה איתות למשקיעים: הביטחון במנגנוני הגנה מוסדיים עדיין קיים, אם כי בסיכון מתמיד.

שוק האמנות הגלובלי גלגל בשנת 2024 כ-57.5 מיליארד דולר, אף שנרשמה ירידה שנתית של כ-12%. חלה עלייה בעסקאות של יצירות בטווחים נמוכים (מתחת ל-50,000 דולר), במקביל לירידה חדה במכירות של יצירות על יוקרתיות. 

• בעוד המניה הרגילה מתרסקת: בכירי סטרטג׳י רוכשים מניות בכורה
• לקראת שבוע המסחר בוול סטריט - מה צופים האנליסטים?
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• תרומה של 1.1 מיליארד דולר בעיקר למחקר מדעי - מאחד מהאנשים...

31 באוגוסט 2002 - טייפון הרסני בקרום קוריאה, המשק משלם את המחיר

ב-31 באוגוסט 2002 היכה בדרום קוריאה טייפון רוסה, מהחזקים ביותר שפקדו את המדינה במאה העשרים. מעל 200 בני אדם נהרגו, עשרות אלפים איבדו את בתיהם, תשתיות קרסו, חוות הוצפו, ותחנות כוח נותקו.

הנזק הכולל הוערך בלמעלה מ-4 מיליארד דולר. מחירי המזון האמירו, הביטוחים שילמו סכומים עצומים, ושירותי החירום פעלו בתפוסה מלאה. מדד המחירים לצרכן זינק זמנית, וערכם של נכסים מסחריים נפגע. חברות הביטוח מצאו את עצמן תחת לחץ רגולטורי וציבורי בעקבות עומס התביעות.

הממשלה גיבשה תוכנית שיקום שכללה הקצאת תקציבים מיידיים, הפניית משאבים לאזורים שנפגעו והקמת קרן ייעודית להתמודדות עם אסונות טבע. במקביל, ננקטו צעדים לתכנון מחודש של אזורי סיכון והגברת השקעות בתשתיות עמידות.

הטייפון היה נקודת מפנה בגישה הכלכלית לניתוח סיכונים סביבתיים, והוביל לשינוי במודלים ביטוחיים, הקמת רשתות הגנה פיננסיות, ושילוב שיקולי אקלים בתכנון מוניציפלי וארצי. עבור השוק הקוריאני, היה זה שיעור כואב אך מכונן בהתמודדות כלכלית עם משבר פתאומי.

31 באוגוסט 1999 - טרור בלב מוסקבה, השווקים נכנסים להקפאה

ב-31 באוגוסט 1999 התפוצץ מטען בקניון מרכזי במוסקבה, כחלק משרשרת פיגועים שפגעו בביטחון הלאומי של רוסיה. האירועים התרחשו זמן קצר לאחר המשבר הפיננסי החריף של 1998, שבמסגרתו הרובל התרסק והמדינה הכריזה על הפסקת תשלומי חוב.

הפיגוע החמיר את תחושת חוסר הוודאות. המסחר בבורסות נחלש, תנועות הון צומצמו, והריבית בשוק המקומי זינקה. משקיעים זרים הקפיאו השקעות, הבנקים החמירו את הדרישות לקבלת אשראי, וחברות הביטוח נדרשו לתשלום תביעות בגין נזקי רכוש וחיים.

הממשלה ניצלה את המשבר לביצור כוחה. הרגולציה הוקשחה, מערכת הפיקוח על מוסדות פיננסיים הורחבה, ומודלים חדשים של שליטה כלכלית החלו להתבסס. מגזרים אסטרטגיים, ובראשם האנרגיה, הועברו לשליטה הדוקה של המדינה.

האירועים סימנו את המעבר ממדיניות כלכלית חופשית יחסית של שנות התשעים למודל ריכוזי יותר. התגובה של השווקים לא הייתה חריפה במונחי ירידות חדות, אך ניכרה ירידה בתיאבון לסיכון, הסתגרות פיננסית ועלייה בפופולריות של השקעות פנימיות על חשבון הון בינלאומי.