העובדות

------------

אבטה וונדמאגון (להלן: "העובד") עבד אצל אייל גור מזון איכות בע"מ (להלן: "המעביד") מחודש 10/07 עד סוף חודש 10/10 או תחילת חודש 11/10.

העובד התפטר לאחר שהממונה עליו כינה אותו בכינויי גנאי כמו "חמור ושחור".

העובד טען, כי במהלך שנות עבודתו עבד מדי יום 9 שעות, אך לא שולם לו שכר עבור חצי שעה כל יום ולפיכך הוא זכאי לתשלום עבור שכר עבודה וגמול בשעות נוספות בשיעור של 125% ובסכום כולל של 11,446 ש"ח.

בנוסף טען העובד, כי לא הופרש עבורו לקרן פנסיה לפי ענף המזון אליו יש לסווג את פעילות המעביד, ולכן הוא זכאי לסכום של 9,290 ש"ח ברכיב זה. כמו כן, לא הופרש לו בהתאם לצו הכללי בעניין הפרשות לקרן פנסיה, שתחולתו מינואר 2008 ולכן הוא זכאי לסכום של 2,787 ש"ח.

עוד תבע העובד פיצוי על תלושי שכר, שבהם לא צוין הותק כנדרש על פי חוק הגנת השכר. יתר על כן תבע העובד פיצוי על עגמת נפש בשל ההתנהגות כלפיו כאמור לעיל, בסך 10,000 ש"ח.

לטענת העובד, בנוסף לכל אלה, הוא זכאי לתשלומים בגין הבראה, חופשה וחגים שלא שולמו לו.

המעביד טען, כי לא כינה את העובד בכינויי גנאי כפי שטען והואיל והעובד התפטר, אין הוא זכאי לפיצויי פיטורים, היות ולא חל בענייננו סעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 (להלן: "חוק פיצויי פיטורים").

בנוסף, המעביד טען, כי העובד לא זכאי לפיצוי על עגמת הנפש. באשר לתלושי השכר טען, כי נרשם מועד תחילת עבודתו וכך ניתן ללמוד מהם מהו הוותק שלו.

כמו כן, המעביד טען באשר לפנסיה, כי לא חל עליו צו ההרחבה בענף המזון, וכי אין לו זכאות לסכום שתבע ובכל אופן הוא הפריש עבורו לקרן פנסיה מקפת.

לעניין השעות הנוספות טען המעביד, כי העובד עבד פחות ממה שטען מהסיבה שמדי יום ניתנה לו הפסקה של חצי שעה ובסך הכל שולם לו בגין כל השעות שעבד. לנוכח זאת, המעביד הגיש תביעה שכנגד ובה ביקש פיצוי בגין שעות ההפסקה ששולמו וכן פיצויים לדוגמא.

באשר לחופשה והבראה טען המעביד, כי שולם בגינם כמפורט בתלושים והיתרה לתשלום הינה אפס כמפורט בתלושים.

פסק הדין

-------------

בית הדין קיבל את טענות העובד וקבע, כי יש לראות את התפטרותו כהתפטרות בנסיבות המזכות בפיצויי פיטורים, לפי סעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים.

בהכרעתו של בית הדין, ישנה התייחסות לכך שסעיף 11 (א) לחוק פיצויי הפיטורים קובע, כי נטל ההוכחה שחל סעיף 11 רובץ לפתחו של העובד. העובד הינו בן הקהילה האתיופית ומעדותו עלה, כי הממונה כינה אותו "חמור ושחור".

בית הדין קבע, כי כינויי גנאי על רקע צבע עורו של העובד, אותו לא בחר, אין להם מקום ביחסי העבודה ויש לגנותם בכל לשון ולהסתייג מהם.

בנוסף נקבע, כי הבעלים והמנכ"ל ידע על כך שהעובד התלונן אודות השפלות וכינויי גנאי, אך לא הזהיר את הממונה ולא הודיע לעובד דבר אודות בדיקתו לגבי המתואר.

בית הדין קיבל את טענתו של העובד, לפיה במשך שנה כונה על ידי הממונה עליו בכינויי גנאי, שביניהם נאמר "שחור וחמור".

נקבע, כי מדובר בביטוים גזעניים ומפלים, וכי בנסיבות אלה זכאי היה העובד להתפטר ולקבל פיצויי פיטורים.

בהתאם לפסיקה, פגיעה בעובד על רקע מוצאו הינה בגדר נסיבות המהוות הצדקה להתפטרות בדין פיטורין. מדובר אפוא בנסיבות שביחסי העבודה, בהן אין לדרוש מעובד, כי ימשיך בעבודתו, כאמור בסעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים.

עוד נקבע, כי העובד היה רשאי להתפטר לאלתר אף מבלי לתת הודעה מוקדמת מאחר שמדובר בנסיבות שבן היה העובד פטור מלתת הודעה מוקדמת כאמור בס' 10(1) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות התשס"א- 2001.

לאור כל האמור נקבע, כי העובד זכאי לפיצויי פיטורים בסכום של 13,190 ש"ח, לפיצויי הלנה על פיצויי הפיטורים בשיעור של 20%, פיצוי על עגמת נפש בסך 8000 ש"ח, פיצויים על סך 4,000 ש"ח מהסיבה שהתלושים לא כללו פירוט הוותק, פיצוי על חסר בהפרשות על סך 71 ש"ח, דמי הבראה בסך 857 ש"ח ודמי חגים בסך 981 ש"ח.