סקירת החלטות מיסוי חדשות

פתח דבר סעיף 102 לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה") מאפשר לחברה מעבידה לבחור בין שני מסלולי הטבות מס, בכל הקשור להקצאת אופציות ומניות לעובדים לאחר 1 בינואר 2003: מסלול הכנסת עבודה [סעיף 102(ב)(1) לפקודה], ומסלול רווח הון [סעיף 102(ב)(2) לפקודה]. בשני המסלולים מתחייב העובד במס רק במועד המימוש, קרי במועד העברת המניה מהנאמן לעובד או במועד מכירת המניה לצד ג' (על ידי הנאמן), על פי המוקדם מביניהם, ובלבד שהאופציות הופקדו בידי נאמן והתקיימו תנאים נוספים המפורטים במסגרת הסעיף. סעיף 102(ב)(3) לפקודה מחיל את מסלול רווח ההון גם על חברות ציבוריות, בהתאמות מסוימות. בפועל, מרבית החברות המקצות אופציות לעובדיהן מאמצות את מסלול רווח ההון. אימוץ שכזה מחייב את העובד להפקיד את האופציות בידי נאמן לתקופה שלא תפחת מ-24 חודשים. במועד המימוש יחויב שווי ההטבה שנצמח לעובד (ככל שנצמח) בשיעור מס של 25%. סעיף 102(א) לפקודה מגדיר את "שווי ההטבה" כ"תמורה או השווי במועד המימוש, בניכוי הוצאות שהוציא העובד ברכישת המניה כשהן מתואמות מיום ההוצאה ועד למועד המימוש וכן הוצאות שהוציא העובד בשל המכירה". בחירה של החברה המעבידה להקצות אופציות במסלול הכנסת עבודה, מחייבת את העובד להפקיד את האופציות בידי נאמן לתקופה שלא תפחת מ-12 חודשים. במועד המימוש ייזקף שווי ההטבה לעובד כהכנסת עבודה על פי סעיף 2(2) לפקודה, והעובד יחויב במס שולי על פי סעיף 121 לפקודה (45% שיעור מס מקסימלי), בתוספת חבות בדמי ביטוח לאומי בשיעור 12%. סעיף 102(ג)(1) לפקודה מאפשר גם הקצאת אופציות שלא באמצעות נאמן. במקרה זה יחויב העובד במס בגין הכנסת עבודה כבר במועד הקצאת האופציות, ועל הרווח שיצמח ממועד הקצאת האופציות ועד מועד המימוש, יחויב העובד במס רווח הון. בהקצאה של אופציה שאינה רשומה למסחר בבורסה, קובע סעיף 102(ג)(2) לפקודה כי מועד החבות במס על הכנסת עבודה יידחה למועד המימוש. חשיבות התנאים הפרוצדורליים הכרוכים בסעיף 102 לפקודה הוראות סעיף 102 לפקודה וכללי מס הכנסה (הקלות מס בהקצאת מניות לעובדים), התשס"ג-2003 (להלן: "הכללים") שנקבעו מכוחם, מסדירים ומתנים את הזכאות בהטבת המס לעובדים בשורה ארוכה של תנאים טכניים ופרוצדורליים, החל בשלב הכנת תוכנית האופציות והגשתה לאישור פקיד השומה, עבור בשלב הקצאת האופציות בפועל לעובדים, וכלה בשלב החזקת האופציות על ידי הנאמן ומימוש האופציות. לגישתה של רשות המסים, אי עמידה בתנאים אלו עלולה לשלול מניה וביה את הזכאות להטבות המס לעובדים, המוסדרות כאמור בסעיף 102 לפקודה. משכך, כאשר עולה חשש להפרת הוראות סעיף 102 לפקודה והכללים, יש לבחון פנייה לחטיבה המקצועית ברשות המסים או לפקיד השומה. ברשימה זו נסקור בקצרה חמש החלטות מיסוי שהתפרסמו לאחרונה באתר רשות המסים בתחום האופציות לעובדים. החלטות מיסוי אלו, ככל החלטת מיסוי, מציגות את עמדתה הרשמית של רשות המסים באשר לסוגיות העקרוניות המפורטות בהן. החלטת מיסוי: 7687/11 הנושא: קביעת מועד ההקצאה. רקע: סעיף 92 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות") מסמיך את דירקטוריון החברה להנפיק או להקצות מניות וניירות ערך אחרים, המירים או ניתנים למימוש למניות עד גבול הון המניות הרשום של החברה. סעיף 288 לחוק החברות מאפשר לדירקטוריון החברה להאציל את סמכותו לוועדת דירקטוריון בכל הקשור להקצאת ניירות ערך, במסגרת תוכנית תגמול עובדים שאושרה על ידי הדירקטוריון. משמע, נראה כי מועד ההקצאה של האופציות לעובדים בחוק החברות הוא המועד שבו התקבלה ההחלטה על כך בדירקטוריון החברה המקצה או בוועדה שהוסמכה על ידו. למועד ההקצאה חשיבות רבה גם בהיבט של הוראות סעיף 102 לפקודה. בהקשר לכך קובע סעיף 102(א) לפקודה כי תקופת החסימה (בת השנתיים) במסלול רווח הון תתחיל להימנות מהיום שבו הוקצו המניות והופקדו בידי הנאמן (הוראה דומה חלה גם במסלול הכנסת עבודה). תמצית העובדות: חברה ישראלית ציבורית (להלן: "החברה") העניקה במהלך השנים אופציות לעובדיה, במסגרת הקצאה באמצעות נאמן במסלול רווח הון. על פי כללי הבורסה לניירות ערך בתל אביב, על החברה לדווח לבורסה על הקצאת אופציות כאמור סמוך למועד ההקצאה, וזאת כדי לאפשר את המרת האופציות למניות בעתיד באופן מהיר ויעיל. ביום 29 ביולי 2009 (יום החלטת הדירקטוריון), דיווחה החברה לבורסה בדיווח מיידי על הענקת אופציות על פי סעיף 102 לפקודה במסלול רווח הון לאחד מעובדי החברה, וביקשה את אישור הבורסה לכך. מסיבות טכניות שונות, אישור הבורסה להקצאת האופציות כאמור נתקבל לאחר כחמישה חודשים, ביום 10 בינואר 2010. הבקשה: קבלת עמדת רשות המסים לעניין קביעת מועד הקצאה בנסיבות המתוארות. עיקרי החלטת המיסוי ותנאיה: בכפוף לתנאים המפורטים בהחלטה, הוחלט כי מועד הקצאת האופציות הוא המועד שבו התקבלה החלטת ההקצאה לעובד על ידי הדירקטוריון, והאופציות הופקדו בידי הנאמן, קרי ביום 29 ביולי 2009. מסקנות ורשמים: החלטת המיסוי עולה בקנה אחד עם הוראות סעיף 102 לפקודה וחוק החברות. רוצה לומר, הוראות הפקודה אינן מפרטות ו/או מגדירות מהו מועד ההקצאה לצורכי סעיף 102 לפקודה. משכך, שומה עלינו לפנות להוראות חוק החברות, הרואות כאמור בדירקטוריון החברה (או בוועדת דירקטוריון בנסיבות המתאימות) בחברה פרטית וציבורית כאחת כאורגן המוסמך להקצות זכויות לעובדים, ובהתאמה - במועד ההקצאה של האופציות כמועד ההחלטה בדירקטוריון החברה. קבלת אישור של אורגן אקסוגני לחברה אינה בבחינת תנאי לתקפות הקצאת הזכויות לעובדים. נציין שני דגשים נוספים וחשובים באשר להחלטת הדירקטוריון בדבר הקצאת אופציות: ראשית, הקצאת אופציות לעובדים צריכה להיערך רק בחלוף 30 ימים מהמועד שבו נשלחה תוכנית האופציות לאישור פקיד שומה. שנית, מייד לאחר ההקצאה וללא כל דיחוי יש לשלוח את כתבי האופציה למשמורת אצל הנאמן. החלטת מיסוי: 6599/11 הנושא:קיצור מועד ההבשלה. רקע: חברות נוהגות להכפיף את זכותו של העובד לממש אופציות למניה בתקופת הבשלה (Vesting), שאותה נדרש העובד לעבור בחברה המקצה או בחברות קשורות לה. מטבע הדברים, חששן הוא כי עובד אשר יקבל אופציות ויוכל לממשן למניות החברה לאלתר, יבחר לעשות כן ולא ירגיש מחויבות להמשיך ולעבוד בחברה. בהתאמה, קיצור תקופת הבשלה לעובד יכולה להיחשב למתן טובת הנאה לעובד, המקימה חבות במס בידי העובדים. תמצית העובדות: חברה ישראלית ציבורית הקצתה לעובדיה אופציות, במסגרת הקצאה באמצעות נאמן במסלול רווח הון. לבקשת עובדי החברה, וכהכרה למסירותם ולמחויבותם לחברה במשך תקופה ארוכה של אירועים ביטחוניים קשים בסביבת המפעל, בכוונת החברה לקצר את תקופת הבשלת האופציות לעובדים קיימים. יצוין כי קיצור התקופה אינו חלק מהליך פרישה של מי מהעובדים, והדבר נעשה כאמור כאות הוקרה על מסירותם. על פי סמכות הדירקטוריון, תוקנה תוכנית האופציות של החברה כך שאפשר יהא לקצר את תקופת ההבשלה של האופציות (אקסלרציה). הבקשה: רשות המסים התבקשה לקבוע כי קיצור תקופת ההבשלה (אקסלרציה) כאמור אינו בבחינת אירוע מס ו/או הקצאה חדשה של אופציות, לעניין הוראות סעיף 102 לפקודה. עיקרי החלטת המיסוי ותנאיה: רשות המסים נעתרה לבקשה וקבעה בהחלטתה, בין היתר, כי בנסיבות האמורות קיצור תקופת ההבשלה אינו בבחינת אירוע מס במישור העובד, בכפוף לעמידה בתנאי סעיף 102 לפקודה. נוסף על כך נקבע כי מניין 24 החודשים יחל במועד שבו הוקצו המניות בפועל והופקדו בידי נאמן. משמע, לא מדובר בהקצאה חדשה. מסקנות ורשמים: נראה, אפוא, כי עמדתה העקרונית של רשות המסים היא כי קיצור תקופת ההבשלה יכול להיחשב לאירוע מס של העובדים, אלא שבנסיבות העניין הספציפי נקבע כי לא מדובר באירוע מס. הגם שהתוצאה שאליה הגיעה רשות המסים בהחלטה הספציפית ראויה בעיניי, נכון יותר היה אילו רשות המסים הייתה מבהירה כי ככלל, קיצור תקופת הבשלה אינו בבחינת אירוע מס ואינו בבחינת הפרה של סעיף 102 לפקודה. במילים אחרות, סעיף 102 לפקודה מעגן תקופת חסימה בת שנתיים (במסלול רווח הון), שבמסגרתה האופציות/המניות מכוח האופציות צריכות להיות מוחזקות בידי נאמן. סעיף 102 לפקודה והכללים אינם מאזכרים ואינם מסדירים כלל את סוגית תקופת ההבשלה. סוגיה זו נותרת כל כולה במישור החוזי בין העובדים לבין החברה המעבידה. לבטח אין כל מניעה חוקית מלהקצות לעובדים אופציות ללא כל תקופת הבשלה. הרי כי כן, מתבקש לעמדתי כי משנקבע בסעיף 102(ב) לפקודה כי אירוע המס נדחה במסלול רווח הון למועד המימוש (מועד העברת המניה מהנאמן לעובד או מועד מכירת המניות), אזי קיצור תקופת ההבשלה כשלעצמה אינה צריכה להיות בבחינת הפרה של תנאי סעיף 102 לפקודה. החלטת מיסוי: 3007/11 הנושא: אופן חישוב שווי הטבה במטבע חוץ במונחים שקליים. רקע: לפעמים מוקצות לעובדים ישראלים אופציות למניות חברת האם של החברה הישראלית שבה הם מועסקים. סעיף 102 לפקודה מאפשר גם לעובדים אלו לחסות תחת מסלול רווח ההון. לא בכדי בהגדרה "חברה מעבידה" בסעיף 102(א) לפקודה מצוין בין היתר "חברה שהיא בעלת שליטה במעביד או שהמעביד בעל שליטה בה". לצורך כך, לרוב מאמצת חברת האם הזרה נספח ישראלי (Israeli Sub Plan) לתוכנית האופציות הראשית שלה, המוגשת לאישור פקיד השומה. מכל מקום, מאחר שמדובר באופציות למניות בחברה זרה, צפוי כי מחיר המימוש והתמורה בגין המניות יהיו במטבע חוץ - דבר המעלה שאלות של תרגום מט"ח לשקלים, היות שחישוב חבות המס נעשה בערכים שקליים. תמצית העובדות: חברה פרטית תושבת ישראל (להלן: "החברה") מוחזקת במלואה על ידי חברה ציבורית תושבת ארה"ב (להלן: "החברה המקצה"). החברה המקצה מקצה מעת לעת לעובדי החברה אופציות הניתנות למימוש למניות החברה המקצה, במסלול רווח הון. מניות החברה המקצה נקובות בדולר (ארה"ב), ותוספת המימוש הנקובה באופציות המוקצות לעובדים נקובות בדולר (ארה"ב). הבקשה: הסדרת אופן חישוב שווי ההטבה במונחי ש"ח, כאשר התמורה ותוספת המימוש נקובות במט"ח. עיקרי החלטת המיסוי ותנאיה: החלטת המיסוי מאמצת לעניין חישוב שווי ההטבה, ובפרט תרגום התמורה, את כללי מס הכנסה (המרה לשקלים חדשים של סכומים שמקורם מחוץ לישראל), התשס"ד-2003 (להלן: "תקנות ההמרה"), במועד מימוש האופציות ו/או המניות כהגדרת המונח בסעיף 102(א) לפקודה. ההוצאות שבהן נשא הניצע, לרבות עמלות שונות, ייחשבו להוצאות שהוציא העובד בשל המכירה (להלן: "הוצאות המכירה") ולכן יופחתו מסך התמורה. באשר לעמלות המרת המט"ח לש"ח - אלו ייחשבו כחלק מהוצאות המכירה כאמור, ובלבד שתמורת המכירה, כולה או חלקה, הומרה לשקלים חדשים בתוך שבעה ימי עסקים מהמועד שבו התקבלה בידי הנאמן ו/או החברה, על פי העניין. במקרה שבו התמורה, כולה או חלקה, אינה מומרת לשקלים חדשים, יחושב סכום חבות המס לתשלום על פי שער ההמרה של המט"ח שבו הומר סכום חבות המס במונחי מט"ח לשקלים חדשים, ובלבד שההמרה לשקלים חדשים כאמור בוצעה בתוך שבעה ימי עסקים מהמועד שבו התקבלה בידי הנאמן ו/או החברה, על פי העניין. רשות המסים טורחת להדגיש בהחלטתה כי חברה ו/או נאמן אשר יאמצו את ההוראות המפורטות בהנחיה, לא יהיו רשאים לבחור אחרת ו/או לחזור בהם מבחירתם זו. מסקנות ורשמים: החלטת המיסוי מפנה כאמור לתקנות ההמרה לשם קביעת גובה שווי ההטבה. בתקנה 7(2) לתקנות ההמרה נקבע כי "תמורה תתורגם לשקלים חדשים, לפי שערו היציג של המטבע ביום המכירה של הנכס או ביום קבלת התשלום, לפי המוקדם". לפיכך, ככלל רשות המסים מנחה לחשב את התמורה בשקלים על פי שערו היציג של המטבע במועד המימוש, כהגדרתו בסעיף 102(א) לפקודה. החלטת המיסוי מאפשרת לחרוג מהנחיה זו כאשר התמורה, כולה או חלקה, אינה מומרת לשקלים חדשים. במקרה זה אפשר יהיה לחשב את סכום המס על פי שער ההמרה של המט"ח בפועל, ובלבד שהמרת סכום המס בוצעה בפרק זמן של שבוע ימים מקבלת התמורה בידי הנאמן. יודגש כי ההתניה כאמור, שלפיה רק הוצאות המרה שיתקבלו בתוך שבעה ימי עסקים מקבלת התמורה יסווגו כחלק מהוצאות המכירה, אינה נתמכת בלשון סעיף 102(א) לפקודה, ואף מנוגדת לעיקרון בדבר מס אמת (ראו למשל פסק דין שריג אלקטריק, ע"א 10691/06). מהחלטת המיסוי עולה עוד כי מדובר בהנחיה בלבד, וגם שיטות חישוב אחרות של שווי ההטבה יכולות להתקבל, ככל שהן תהיינה מבוססות משפטית וכלכלית. לבסוף יצוין כי בחודש יוני 2010 פרסמה רשות המסים הנחיות נוספות לעניין חישוב שווי ההטבה בחברות שמניותיהן רשומות למסחר בבורסה מחוץ לישראל, או בחברות דואליות (ראו רשימה בנושא באתר המשרד). החלטת מיסוי: 5080/11 הנושא: אישור חברת חוץ כחברה מעבידה לעניין הוראות סעיף 102 לפקודה. רקע: הוראות סעיף 102(א) לפקודה ובפרט הגדרת "חברה מעבידה", מאפשרות גם לחברה תושבת חוץ להקצות אופציות לעובדים, ובלבד שלחברה מפעל קבע או מרכז מחקר ופיתוח בישראל, ומנהל רשות המסים אישר את ההקצאה. תמצית העובדות: חברה בין לאומית (להלן: "החברה הזרה") מפעילה סניף בישראל (להלן: "הסניף") שהוא מוסד קבע של החברה הזרה בישראל. הסניף עוסק בשיווק מוצרי החברה בישראל. הפעילות בישראל מבוצעת על ידי קבוצת עובדים של הסניף שהם תושבי ישראל (להלן: "עובדי הסניף"). הסניף מגיש דוחות באשר לפעילותו העסקית בישראל מדי שנת מס, ומשלם מס בישראל על רווחים הנובעים מפעילות זו. החברה מעוניינת לצרף את עובדי הסניף לתוכנית ה-ESPP של החברה הזרה, ולאפשר גם לעובדי הסניף לרכוש את מניות החברה הזרה על פי תנאי תוכנית ה-ESPP, תוך התאמת תנאי תוכנית ה-ESPP להוראות סעיף 102 לפקודה במסלול רווח הון. הבקשה: רשות המסים התבקשה לאשר כי החברה הזרה היא בבחינת "חברה מעבידה" בישראל, כהגדרת המונח בסעיף 102 לפקודה. עיקרי החלטת המיסוי ותנאיה: בהחלטת המיסוי אושר כי יראו בחברה הזרה המיוצגת באמצעות הסניף בישראל כמעביד, כהגדרת המונח "חברה מעבידה" בסעיף 102(א) לפקודה. בין היתר, האישור מותנה בכך שממועד צירוף עובדי הסניף לתוכנית ה-ESPP ועד למועד מימוש [כהגדרת המונח בסעיף 102(א) לפקודה] המניות הנרכשות במסגרת תוכנית ה-ESPP, תפעל החברה בישראל באמצעות הסניף ותגיש דוחות לפקיד השומה כאמור לעיל. החלטת המיסוי מוסיפה וקובעת כי אם תחדל החברה להגיש דוחות לפקיד השומה, ו/או אם יתברר כי העובדות שהוצגו בפני רשות המסים אינן נכונות ו/או שלמות, אזי יבוטל האישור למפרע, ועל השתתפות עובדי הסניף בתוכנית ה-ESPP יחולו הוראות סעיף 102(ג)(2) לפקודה, דהיינו הקצאה ללא נאמן המשיתה חבות בשיעור מס שולי. מסקנות ורשמים: החלטת המיסוי מיישמת ומגשימה לכאורה את הוראות סעיף 102 לפקודה, שכן היא מאפשרת לעובדים הישראלים המשתתפים בתוכנית ה-ESPP להיכנס לגדר סעיף 102 לפקודה. עם זאת, אישור זה מותנה כאמור בכך שממועד צירוף עובדי הסניף לתוכנית ה-ESPP ועד למועד המימוש, תפעל החברה הזרה בישראל באמצעות הסניף. לדעתי, מדובר בתנאי מחמיר יתר על המידה הן לחברה הזרה והן לעובדים הישראלים, שיכולים להפוך לעניין זה למעין בני ערובה של החברה הזרה. התנאי הופך להיות בלתי סביר בעיניי לעניין אופציות שהובשלו ותמה לעניינן תקופת החסימה, ומחייב היערכות מוקדמת מצד העובדים והחברה הזרה, ככל שיוחלט על הפסקת פעילות החברה הזרה בישראל. באשר ליישום סעיף 102 לפקודה לעניין תוכניות ESPP, ראו החלטות מיסוי 140/06 ו-141/06. החלטת מיסוי: 9345/11 הנושא: מכירה שלא מרצון על פי סמכות המנהל לפי סעיף 102(ח) לפקודה (הבהרות להחלטת מיסוי 31/06). רקע: במהלך רכישת שליטה בחברה, לעתים נרכשות גם זכויות העובדים בחברה. רכישה זו עלולה לגרום למיסוי יתר של עובדים אשר טרם תמה לעניינם תקופת החסימה בת השנתיים במסלול רווח הון. סעיף 102(ח) לפקודה מאפשר למנהל לקבוע "הוראות לגבי חיוב העובד במס כשלא נתמלאו לגביו התנאים שנקבעו בסעיף זה או לפיו, כולם או מקצתם, בשל מימוש מניות במכירה שלא מרצון". הוראות אלו פורטו במסגרת החלטת מיסוי 31/06. החלטת מיסוי 9345/11 באה להבהיר כמה סוגיות נוספות לעניין מכירה שלא מרצון. תמצית העובדות: חברה פרטית תושבת ישראל (להלן: "החברה הישראלית") הקצתה אופציה לעובדיה על פי הוראות סעיף 102 לפקודה במסלול רווח הון (להלן: "מניות 102"). בגין חלק מאופציות אלו טרם הגיע תום התקופה, כמשמעותה בסעיף 102(א) לפקודה (להלן: "תום התקופה"). כל מניות החברה הישראלית, לרבות כל האופציות למניות החברה הישראלית אשר הוקצו לעובדי החברה הישראלית, נרכשו על ידי חברה תושבת חוץ (להלן: "הרוכשת") במזומן. חלק מהתמורה לחברה הישראלית ישולם בעתיד, אם בכלל, בכפוף לנכונותם ולהתקיימותם של מצגים מסוימים שהוצגו לרוכשת (להלן: "תמורת ה-Escrow"). כמו כן, חלק מהתמורה ישולם בכמה מנות בעתיד, אם בכלל, בכפוף להתקיימותם של אבני דרך ותנאים אקסוגניים מסוימים (להלן: "התמורה המותנית"). הוצהר על ידי החברה הישראלית כי אין בידי העובדים זכות ממשית לאכוף את זכויותיהם בגין האופציות ו/או המניות שהוקצו מכוחן במסגרת תוכנית האופציות, ומשכך לא יכלו העובדים להמשיך ולהחזיק באופציות ו/או במניות חליפיות ועסקת המזומן נכפתה עליהם. הבקשה: רשות המסים התבקשה לראות במכירת מניות 102, וקבלת התמורה בידי העובדים בגין האופציות אשר טרם הגיע לעניינן "תום התקופה", מימוש מניות במכירה שלא מרצון כמשמעות המונח בסעיף 102(ח) לפקודה. עיקרי החלטת המיסוי ותנאיה: בנסיבות אלו ניתנה החלטת מיסוי שלפיה יראו את מימוש מניות 102 כמכירה שלא מרצון על פי סעיף 102(ח) לפקודה, ובלבד שהתמורה אשר התקבלה במזומן בשל מניות 102 הופקדה בידי הנאמן עד תום התקופה, ובמועד אירוע המס נוכתה ממנה מקדמת מס אשר תהיה בבחינת תשלום מס סופי על חשבון התמורה הכוללת כאמור, על פי שיעור המס הקבוע בסעיף 102(ב) לפקודה. התמורה המותנית ותמורת ה-Escrow, לרבות כל הרווחים אשר יצברו, יהיו חלק מהתמורה הכוללת בעבור האופציות, ואולם מועד המימוש באשר אליהן יידחה למועד קבלת הכספים בפועל בידי הנאמן. מסקנות ורשמים: בדומה להחלטת מיסוי 31/06, אומץ הפתרון שלפיו לא יראו במכירת האופציות/המניות הכפויה הפרה של הוראות סעיף 102 לפקודה, אם התמורה שתתקבל בגין אופציות/מניות שטרם הסתיימה תקופת החסימה לעניינן תיוותר אצל הנאמן עד לתום תקופת החסימה, ותשולם בגינה מקדמת מס. במקרה שבו מתרחשת מכירה כפויה (מבחינת העובד), רשות המסים מסכימה שהתמורה תחליף את האופציות אצל הנאמן עד לתום תקופת החסימה. חשיבותה של החלטת מיסוי זו טמונה דווקא בהחלטה בעניין התמורה המותנית ותמורת ה-Escrow, אשר חוזרת ונשנית בעסקאות רכישה רבות. באשר לכך, עולה השאלה מהו מועד חבות המס בגין תמורות אלו - במועד השלמת העסקה או במועד קבלת הכספים בפועל. כאמור, החלטת המיסוי קובעת כי מועד חבות המס בגין כספים אלו יידחה עד למועד קבלת הכספים בפועל על ידי הנאמן. ייתכן שאפשר להקיש מכך גם לעניין עיתוי חבות המס של בעלי המניות הרגילים בחברה, באשר לתמורה המותנית ותמורת ה-Escrow.

הכותב - ממשרד עמפלי עריכת דין (מסים)