אקדח נשק
צילום: Getty images Israel

שלף אקדח בעימות בכביש - אך הרשעתו בוטלה

בצעד חריג ויוצא דופן, הורה בית משפט השלום בפתח תקווה על ביטול הרשעתו של גבר בן 66, מורה לנהיגה לשעבר ומתנדב במשטרה, שהורשע בשימוש פזיז באקדח במהלך עימות סוער בכביש. השופט קבע כי נסיבות האירוע, מצבו הבריאותי והכלכלי של הנאשם, לצד התנהגות המתלוננת - שוטרת בעת האירוע - מצדיקים את ההחלטה, תוך שהוא מדגיש כי, "במובנים מסוימים, התנהגותה היתה חמורה משלו"

עוזי גרסטמן | (7)
נושאים בכתבה אלימות סכסוך

ביום קיץ מתוח, עימות שגרתי לכאורה בין נהגים נהפך לאירוע חריג שהגיע לפתחו של בית המשפט. מה שהחל כנסיעה צמודה בין שני כלי רכב על הכביש התפתח במהרה לעימות מתלהט, שבסיומו שלף אחד הנהגים - גבר בן 66, מורה לנהיגה במקצועו - את האקדח האישי שלו בעודו יושב במכוניתו. אף שלא ירה ולא כיוון את הנשק ישירות אל מי מהנוכחים, עצם השליפה הובילה להגשת כתב אישום נגדו, ולהליך פלילי שהסתיים השבוע בהחלטה דרמטית: ביטול הרשעתו, בנימוק שהנזק הצפוי לו כתוצאה מהרשעה חמור לאין ערוך מחומרת מעשיו.

השופט שרון דניאלי מבית משפט השלום בפתח תקווה קבע כי אמנם הנאשם ביצע עבירה של "מעשה פזיזות ורשלנות בכלי ירייה" לפי סעיף 338(א)(5) לחוק העונשין, אך לנוכח הנסיבות החריגות יש מקום להורות על ביטול ההרשעה. בהחלטתו עמד על כך שהנאשם פעל לאחר שרכבו נחסם על ידי נהגים אחרים, כשאחד מהם אף פתח את דלת רכבו. "בהכרעת הדין קבעתי כי שליפת האקדח על ידי הנאשם במהלך האירוע... אינם מאפשרים את ביטול כתב האישום באופן גורף", כתב השופט בפסק הדין שפורסם, "אך מנגד, לא ניתן להתעלם מכך שבמובנים מסוימים, התנהגותה של המתלוננת היתה חמורה יותר מזו של הנאשם".

המאשימה, עו"ד זיוה לדרמן, ביקשה מבית המשפט שלא להיעתר לבקשת ההגנה לביטול הרשעה. לדבריה, מדובר במורה לנהיגה ששלף נשק במהלך עימות בכביש, מעשה שיש בו פגיעה חמורה בערכים המוגנים. היא טענה כי, "האינטרס הציבורי מחייב העברת מסר מרתיע לפיו עבירה של כיוון נשק כלפי אחר מחייבת הרשעה בדין". עם זאת, השופט דניאלי סבר אחרת, והדגיש כי למרות החומרה, אין להתעלם מהשלכות ההרשעה על חייו של הנאשם.


"מדובר באירוע חד-פעמי, לא בדפוס התנהגות"


מנגד, סנגורו של הנאשם, עו"ד רן אפק, טען כי ההרשעה תפגע קשות בפרנסתו, שכן משרד הרישוי נוהג לפסול את רישיון ההוראה של מורי נהיגה שהורשעו בפלילים. אפק הדגיש כי הנאשם הוא המפרנס היחיד בביתו, בעוד אשתו נכה ואינה עובדת, וכי האירוע החריג הזה הביא גם להפסקת התנדבותו רבת השנים במשטרה. "מדובר באירוע חד-פעמי, לא בדפוס התנהגות", טען הסנגור, והוסיף כי הנאשם לא פגע באיש, לא כיוון את האקדח באופן ישיר ולא דרך אותו כלל.

בפסק הדין נפרשה ההיסטוריה האישית של הנאשם: אזרח שומר חוק, שהקדיש שנים להתנדבות במשטרת התנועה, וכעת מצא עצמו במרכזו של הליך פלילי. השופט התייחס גם למסמכים רפואיים שהוגשו לבית המשפט, מהם עלה כי מצבו הבריאותי של הנאשם מורכב ואף התדרדר במהלך ההליך. לכך הצטרף מצבה הרפואי של אשתו ומצבם הכלכלי הקשה. מכלול הנתונים האלה, כך נקבע, מצדיקים את ביטול ההרשעה. "הנאשם הראה כי תיגרם לו פגיעה מוחשית ובהסתברות גבוהה אף מיידית כתוצאה מההרשעה", נכתב בהחלטה.

משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

בהכרעת הדין חזר השופט והדגיש כי לא ניתן להתעלם מהתנהגות המתלוננת, שהיתה שוטרת בעת האירוע, אך בניגוד לנאשם לא הועמדה לדין ואף לא נחקרה באזהרה. "בביטול ההרשעה יהיה משום תיקון של העוול המסוים שנגרם לנאשם, מבלי למעט מחומרת מעשיו", הוא ציין. הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח העובדה כי המתלוננת עצמה, על פי קביעות בית המשפט, השמיעה כלפי הנאשם איומים קשים והחריפה את העימות שלא לצורך.

השופט הסתמך על פסיקות קודמות

השופט דניאלי הסתמך בהחלטתו גם על פסיקות קודמות, שבהן ביטלו בתי המשפט הרשעות במקרים חמורים בהרבה של שימוש לא זהיר בנשק, לעתים גם כשבוצע ירי בפועל. כך למשל, במקרה שבו נאשם ירה תשעה כדורים באוויר, בוטלה ההרשעה מטעמי שיקום. במקרים אחרים בוטלו הרשעות של שוטרים ומפקדים שהותירו כלי ירייה ללא השגחה או שכיוונו נשק כלפי אחרים, מבלי שנגרם נזק. על רקע זה, סבר השופט כי, "העבירה בה הורשע הנאשם, בנסיבותיה, אינה מצויה ברף חומרה כה גבוה שאינו מאפשר לבחון את האפשרות לבטל את הרשעתו".

קיראו עוד ב"משפט"

בהתחשב בכל אלה, קבע בית המשפט כי יש להסתפק בהטלת התחייבות כספית בלבד, בסכום כולל של 5,000 שקל למשך שנה, שלפיה לא יעבור הנאשם עבירה נוספת. לא הוטלו עליו עבודות שירות לתועלת הציבור ולא צו מבחן, בשל מצבו הבריאותי, ולא נקבע גם פיצוי למתלוננת, בין היתר נוכח התנהגותה באירוע. "מצאתי לנכון להימנע מהטלת עונש של"צ (שירות לתועלת הציבור, ע"ג)... בהתחשב במצבו הרפואי של הנאשם", כתב השופט דניאלי. הוא אף סיכם וכתב כי, "בנסיבות העניין, נסוג האינטרס הציבורי שבהרשעתו מפני האינטרס הפרטי שלו".


למה בעצם בית המשפט בחר לבטל את ההרשעה?

כי השופט חשב שהנזק שהיה נגרם לאיש אם יישאר עם הרשעה פלילית היה חמור מדי, בעיקר מכיוון שהוא מורה לנהיגה, והרשעה כזו עלולה לגרום למשרד הרישוי לשלול ממנו את רישיון ההוראה. מאחר שמדובר במקור הפרנסה היחיד שלו ושל אשתו, השופט סבר שהמחיר גבוה מדי לעומת חומרת המעשה.



האם האיש זוכה?

לא. חשוב להדגיש שהוא לא זוכה. השופט קבע במפורש שהוא כן ביצע את המעשים שיוחסו לו - שליפת האקדח - אבל ההליך הסתיים בלי הרשעה פלילית. כלומר מבחינה משפטית נקבע שהוא ביצע את העבירה, אבל לא נרשמת לו "כתם" פלילי בתיק.



מה ההבדל בין ביטול הרשעה לבין זיכוי?

זיכוי פירושו שהנאשם לא ביצע את המעשה או שלא הוכח שהוא עשה אותו. ביטול הרשעה זה מצב שבו כן הוכח שהנאשם עבר עבירה, אבל בית המשפט מחליט לא להרשיע אותו, בגלל נסיבות מיוחדות. זה צעד נדיר, שנעשה רק כשיש חשש לפגיעה קשה מדי בנאשם.



האם האיש יוכל להמשיך לעבוד כמורה לנהיגה?

כן, וזה בעצם היה אחד השיקולים המרכזיים. אם היתה נרשמת לו הרשעה פלילית, כמעט בוודאות משרד הרישוי היה שולל את רישיון ההוראה שלו. מכיוון בשאין הרשעה, הוא יוכל להמשיך לעבוד.



למה השופט כתב ש"המתלוננת התנהגה חמור ממנו"?

כי במהלך האירוע, המתלוננת, שהיתה שוטרת, נהגה בצורה פרובוקטיבית ועוינת, ואף איימה עליו. השופט ציין שהיא זו שהחריפה את העימות, ושבמובנים מסוימים ההתנהגות שלה היתה חמורה יותר משלו.



למה לא הוגש כתב אישום גם נגד השוטרת?

זו שאלה שעולה גם מקריאת פסק הדין. השופט עצמו אמר שיש טעם לפגם בכך שהנאשם הועמד לדין והיא לא. הוא ראה בזה חוסר צדק, וזה גם היה שיקול שתרם להחלטה לבטל את ההרשעה.



מה בכל זאת העונש שהוא קיבל?

הוא חויב לחתום על התחייבות כספית בסכום כולל של 5,000 שקל, שלפיה הוא לא יעבור עבירה במשך שנה. אם הוא כן יעבור עבירה, הכסף יחולט. מעבר לכך, לא הוטל עליו עונש של עבודות שירות או פיצוי, בעיקר בגלל מצבו הבריאותי והנסיבות האישיות שלו.

תגובות לכתבה(7):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 7.
    ויל 29/11/2025 12:39
    הגב לתגובה זו
    הוחזרו לו או נשללו ממנו. נושא חשוב ביותר.
  • 6.
    ירון 12/10/2025 18:48
    הגב לתגובה זו
    1. אם הוא במצב בריאותי לקוי כיצד זה המשיך בהתנדבותו במשטרה וזו לא הופסקה 2. מדוע השוטרת לא הועמדה לדין והאם בכלל נשלח החומר בעניינה למחש כפי שהחוק מחייב ואם לא מדוע לא וכיצד זה התביעה התעלמה מעובדה זו
  • 5.
    שליפת נשק במטרה להגן על עצמך היא עבירה רגישות מוגזמת (ל"ת)
    אלי 02/09/2025 21:17
    הגב לתגובה זו
  • 4.
    אנונימי 02/09/2025 09:21
    הגב לתגובה זו
    מורידים את הרף במשטרה לרמה של דפרים וזו התוצאה
  • 3.
    אנונימי 02/09/2025 09:01
    הגב לתגובה זו
    אני זוכר שבן גביר שלף אקדח בעימות עם מאבטח בקניון. לא עשו לו כלום.
  • 2.
    אנונימי 02/09/2025 08:52
    הגב לתגובה זו
    קבט חצרים ירה באוויר נגד מפגינים שחסמו את הכניסה לקיבוץ במחאה נגד חסימת כבישים אחרים על ידי קפלניסטים ולא עשו לו דבר. ככה זה כשאתה פריבילג מהמחנה הנכון. על מקרה דומה יוסף חדאד מועמד לדין. כאן אפילו לא היה ירי ובכל זאת היתה הרשעה
  • 1.
    אזרח שנמאס לו 02/09/2025 08:26
    הגב לתגובה זו
    זה איום הכי מפורש באלימות מי שבצד השני מבין שהוא הולך לחטוף מכות או יותר גרוע אין שום סיבה שלא יתגונן ככל יכולתו.
דיור מוגן קשישה מבוגר זקנה הליכון
צילום: Istock

צוואת הסבתא בת ה-97 נפסלה - וזו הסיבה לכך

שופטת בית המשפט לענייני משפחה קבעה כי צוואתה של האשה, עיוורת וחירשת, שנערכה לטובת נכדה ששימש כנהגה - פסולה. הפגמים הצורניים, הספקות בכשרותה, המעורבות המשמעותית של הנהנה, והיעדר יכולת ההוכחה שידעה על מה חתמה, הובילו למסקנה אחת. בפסק הדין נכתב: "נותר ספק ממשי שהצוואה משקפת את רצונה החופשי והאמיתי של המנוחה"

עוזי גרסטמן |

בוקר אחד בראשית פברואר 2017 הובאה אשה ירושלמית כבת 97 אל משרדו של עורך דין מוכר בעיר. השנים הארוכות והקשות שעברה - עלייה מעיראק בשנות החמישים, התאלמנות מוקדמת, גידול שתי בנות בעוני ובמאמץ מתמיד - כבר הותירו בה את חותמן. היא לא ידעה קרוא וכתוב, ראייתה לקתה עד שהוגדרה עיוורת, שמיעתה היתה ירודה והיא תלויה בעזרת הליכון כדי להתנייד. באותם ימים כבר כמעט שלא יצאה מביתה. הפגישה שנערכה באותו משרד תוליך אותה אל מסמך אחד - צוואה, שלימים תיהפך למוקד מאבק משפחתי ומשפטי עיקש, שבסופו הכרעה תקדימית.

הנכד, שהיה גם הנהג הקבוע שלה ומי שליווה אותה לכל מקום, ביקש לקיים את הצוואה. בתה של המנוחה, שהיא דודתו, התנגדה לקיומה. מאחורי ההתנגדות לא עמד רק כאב משפחתי, אלא שורה של טענות כבדות משקל: פגמים צורניים בצוואה, שאלות בדבר כושרה של האם לחתום עליה, מעורבות עמוקה של הנהנה בהכנתה, ותמונה רפואית ותפקודית שהציבה סימני שאלה קשים סביב יכולת גמירת הדעת של המנוחה.

בית המשפט לענייני משפחה בירושלים, מפי השופטת אורית בן דור ליבל, בחן במשך חודשים ארוכים את העדויות, המסמכים, חוות הדעת והקשרים המשפחתיים, ובסופו קבע בפסק דין מקיף כי הצוואה פסולה. בסיכומו של דבר הסבתא, שהיתה בת 97 בעת עריכתה לפי הרישום, לא הוכח שידעה מהו המסמך שעליו חתמה, לא נאמרה בפניה הצהרה כנדרש, העדים לא אישרו את שנדרש מהם, והנהנה - הנכד - היה בעל מעורבות עמוקה מדי בכל שלבי הכנת המסמך. הצוואה, כך נקבע, אינה יכולה לשקף את רצונה החופשי.

הפגמים בצוואה לא היו שוליים

הסיפור מתחיל בקביעה בסיסית שמנחה את דיני הירושה: כיבוד רצון המת. אלא שכפי שמזכירה השופטת בתחילת פסק הדין, הכלל הזה אינו מוחלט. לעתים אותות המציאות מצביעים על כך שהמסמך המוצג כמבטא את רצון המצווה אינו אלא צל של רצון, או תוצר של פגמים חמורים. "צוואה שיש בה פגם מבחינת הצורה אינה נהנית עוד מהחזקה שהיא משקפת את רצונו החופשי", ציינה השופטת. במקרה הזה הפגמים לא היו שוליים כלל - הם עמדו בלב ההכרעה.

בפסק הדין נכתב כי הצוואה לא כללה את אישור העדים לכך שהמצווה הצהירה בפניהם שזו צוואתה - פגם שהפסיקה רואה בו פגם צורני מובהק, שמעביר את נטל ההוכחה לכתפי מבקש הקיום. "על התובע מוטל הנטל להוכיח את היסוד העובדתי", קבעה השופטת בהחלטתה, "שהמנוחה הצהירה בפני העדים שזו צוואתה קודם לחתימה עליה". אלא שהתובע לא הצליח לשכנע בכך. לא העדים, לא המסמכים, ולא התצהירים תמכו בטענה שהמנוחה כלל אמרה את המלים האלה.

תאונת דרכים
צילום: depositphotos

יקבל פיצוי של 1.5 מיליון שקל גם בלי פגיעה מוכחת בהכנסה

בית משפט השלום בהרצליה פסק פיצוי חריג בהיקפו לצעיר שנפגע בתאונת דרכים, אף שחזר מיד לעבודה והצטיין בלימודי התואר השני שלו. השופטת קבעה כי למרות ההצלחה המקצועית והאקדמית, מצבור הנכויות והפגיעה הרפואית עלולים להשפיע בעתיד על כושר ההשתכרות שלו, ויש לפצות כבר היום

עוזי גרסטמן |

בערב קיץ של אוגוסט 2022, תאונת דרכים אחת קטעה באחת מסלול חיים שנראה אז ברור למדי. צעיר בן 24, סטודנט למשפטים שעבד במקביל במשרד עורכי דין, מצא את עצמו מתמודד עם כאבים, סחרחורות, צפצופים באוזניים וקשיים נפשיים שילוו אותו גם שנים אחרי. כלפי חוץ, דבר כמעט לא השתנה. הוא חזר מיד לעבודה, המשיך בלימודים, סיים תואר ראשון, החל תואר שני ואף הצטיין בו. אבל מתחת לפני השטח, כך קבע בית המשפט, נוצרה פגיעה מורכבת, מצטברת, כזו שעלולה לכרסם בכושר עבודתו בעתיד, גם אם בהווה היא כמעט ואינה ניכרת.

בפסק דין מפורט שניתן בדצמבר 2025 בבית משפט השלום בהרצליה, פסקה השופטת הבכירה לימור רייך פיצוי כולל של כ-1.43 מיליון שקל לטובת התובע, בתביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים נגד כלל חברה לביטוח. הסכום הגבוה נפסק אף שהנתבעת לא חלקה על כך שהתובע לא הפסיד שכר בעבר, ואף המשיך להתקדם במסלולו המקצועי והאקדמי. לב המחלוקת, כפי שהגדירה השופטת, היה סביב שאלת הנזק, ובעיקר שאלת הפער בין הנכות הרפואית לבין הנכות התפקודית.

על פי פסק הדין, האחריות לתאונה לא היתה שנויה במחלוקת. המחלוקת נסובה כולה סביב היקף הפיצוי. לצורך כך מונו ארבעה מומחים רפואיים מטעם בית המשפט: בתחום האורתופדיה, הראומטולוגיה, הפסיכיאטריה ואף בתחום אף אוזן גרון. חוות הדעת לא נסתרו, והמומחים אף לא נחקרו עליהן. בסופו של דבר נקבע כי לתובע נותרה נכות רפואית צמיתה משוקללת בשיעור של 33.45%.

הנכות הזו לא היתה נקודתית או ממוקדת בפגיעה אחת בלבד. בתחום האורתופדי נקבעה לתובע נכות קלה בגין הגבלות בתנועות עמוד השדרה הצווארי והמותני. בתחום הראומטולוגי אובחנה תסמונת פיברומיאלגיה, עם נכות לצמיתות בשיעור של 5%, תוך ציון כי קיים סיכוי לשיפור מסוים בעתיד אך לא להחלמה מלאה. בתחום הפסיכיאטרי נקבע כי התובע פיתח הפרעת הסתגלות עם תסמינים חרדתיים, דיכאוניים ואלמנטים פוסט־טראומטיים, אם כי הנכות הזו הופחתה בשל חפיפה עם מצבו הקודם והפיברומיאלגיה. בתחום אף־אוזן־גרון נקבעה נכות משמעותית יחסית בגלל טנטון קבוע וסחרחורות.

הנתבעת ביקשה להמעיט במשמעות הכלכלית

אלא שהנתבעת ביקשה להמעיט במשמעות הכלכלית של כל אלה. לטענתה, גם אם קיימת נכות רפואית לא מבוטלת, בפועל אין לה כמעט השפעה תפקודית. התובע, כך נטען, עובד במשרה מלאה, השלים התמחות, לומד לתואר שני ואף עושה זאת בהצטיינות. מכאן, לטענת חברת הביטוח, הנכות התפקודית נמוכה בהרבה, ולכל היותר עומדת על 10%. השופטת רייך דחתה את הטענה הזו, אך גם לא אימצה באופן מלא את עמדת התובע. בפסק הדין הודגש כי אין עדות לכך שהנכות הרפואית זהה לנכות התפקודית. “הנכות התפקודית נקבעת בידי בית המשפט על יסוד מכלול הראיות והנסיבות שלפניו”, נכתב בפסק הדין שפורסם, תוך הפניה לפסיקה הקיימת. עם זאת, נקבע כי אין להתעלם מהשפעתן המצטברת של הנכויות, גם אם בשלב זה אין להן ביטוי ישיר בשכר או בהיקף העבודה.