זה היה ערב שגרתי בתחנת הכיבוי באילת. קצת לפני 19:30 התקבלה ברשת הקשר קריאה נוספת - הפעם דיווח על תאונת דרכים עם לכוד. לוחם האש הוותיק, ששירת כבר קרוב לשני עשורים בתחנה, הוקפץ בחופזה. הוא ידע שעליו להגיע לכבאית בתוך פחות מדקה, כשהוא חמוש בציוד מגן כבד ומסורבל. המגפיים העבות, המעיל, הקסדה והציוד האישי העיקו על גופו בזמן שרץ במהירות בחצר התחנה החשוכה. אלא שהריצה הלחוצה והאינטנסיבית אל הכבאית, שתוכננה להציל חיים, הובילה לתאונה קשה שגדעה את הקריירה שלו.

באותו הלילה, בחצר התחנה ששופצה זה מכבר והיתה זרועה חול, מכסה ביוב בולט ומדרגה גבוהה, הוא מעד ונפל. הנפילה הסתיימה בשבר קשה בכף רגלו. חרף הכאב, הוא עלה לכבאית והמשיך אל זירת התאונה, ואולם בתוך זמן קצר התברר שהפציעה חמורה הרבה יותר ממה שדמיין. בבית החולים אבחנו הרופאים שבר מורכב, ומאז חייו לא שבו להיות כפי שהיו. הקריירה שהקדיש לה את כל חייו - שירותו כלוחם אש, כמפקד צוות וכמי שראה בעבודתו שליחות - נגדעה באחת.

השופטת ארנה לוי מבית המשפט המחוזי בתל אביב קבעה בפסק דין מקיף כי המדינה, באמצעות המשרד לביטחון פנים והרשות הארצית לכבאות והצלה, כשלה בתפקידה הבסיסי - להבטיח סביבת עבודה בטוחה. "המעבר בחצר התחנה לא היה בטוח ויצר סיכון לא סביר, במיוחד כאשר כבאי צריך לעבור בדרך זו במהירות, אף בריצה, עם ציוד מסורבל ונעליים כבדות, ועוד יותר מכך, בשעות החשיכה כאשר אין תאורה מספקת",היא כתבה בפסק הדין שפורסם.

"הכבאים עשו את העבודה השחורה כדי לחסוך בכסף"

העדויות בתיק הציגו תמונה קשה. חבריו של הכבאי תיארו כיצד במשך חודשים ארוכים נמשכו עבודות השיפוץ בתחנה, לעתים על ידי הכבאים עצמם. החצר נהפכה ל"חצר בנייה" עם ערימות חול, מכסים בולטים ומדרגות לא מסומנות. "הכבאים עשו את העבודה השחורה כדי לחסוך בכסף", העיד אחד מהם, והוסיף כי המפגעים נותרו במקום זמן רב ללא טיפול. גם מפקד התחנה הודה כי שיפוצים התבצעו במקום כל העת, אם כי לדבריו לא ראה בכך סיכון חריג.

• פנתה לטיפול רק אחרי חודשיים - ותוכר בביטוח לאומי
• מאסר למנהל עבודה שהורשע בגרימת מוות ברשלנות
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

הכבאי עצמו מסר גרסאות שונות לאורך ההליכים - פעם ציין כי נתקל במדרגה, פעם כי החליק על מכסה ביוב מכוסה חול. הנתבעת ניסתה לטעון שמדובר בגרסאות מתפתלות, אבל השופטת קיבלה את הסבריו כי האירוע התרחש בתוך שבריר שנייה ובחושך מוחלט, ולפיכך הוא לא יכל לשחזר אותו בדיוק מוחלט. "הגרסה בכללותה, לפיה עקב הריצה המהירה לכבאית נפגע התובע במקום בו היו עבודות שיפוצים וללא תאורה מספקת, מקובלת עליי", כתבה השופטת בהכרעתה. בית המשפט קבע גם כי אין לייחס לכבאי אשם תורם כלשהו. הוא פעל לפי הנהלים, נדרש לרוץ במהירות אל הכבאית, והסיכון היה תוצאה ישירה של המפגעים שהותירה אחריה המדינה. השופטת הדגישה בהכרעת הדין כי, "יחסים של עובד ומעביד מטילים על המעביד חובה מוגברת לדאוג לבטיחות עובדיו... על המעביד למנוע סיכונים שניתן לצפות ממעביד סביר שימנע אותם".

בפן הרפואי, חוות הדעת הצביעו על נכות משמעותית. מומחה שמינה בית המשפט קבע נכות אורתופדית בשיעור 30% בשל השבר הקשה והסיבוכים שנגרמו בעקבותיו, לרבות תסמונת כאב כרונית. מומחית נוספת בתחום הפסיכיאטריה קבעה נכות של 20% בשל הפרעת הסתגלות ודיכאון מתמשך. ביחד נקבעה נכותו הרפואית על 44%. השופטת קבעה כי הפגיעה התפקודית חמורה אף יותר, שכן הכבאי אינו מסוגל עוד לשוב לעבודתו הקודמת וכושר ההשתכרות שלו צומצם במידה ניכרת. שיעור הפגיעה התפקודית הועמד על 65%.

העדויות חשפו גם את עומק הפגיעה בחיי היום־יום שלו. הוא סיפר כי הוא לא יכול לשבת או לעמוד זמן ממושך, הוא מתהלך עם מקל וסובל מכאבים כרוניים. טיפולים בקנאביס רפואי מסייעים לו להקל על הכאב, אך הם פוגעים ביכולתו לתפקד באופן מלא. גם מצבו הנפשי הושפע קשות. השופטת לוי התרשמה מאמינותו וציינה כי, "התרשמתי כי אין מדובר בהאדרת מצב אלא בהצגה אמיתית של מצבו".

• המשפחה מכפר טרומן הפסידה שוב - הפינוי ייצא לדרך
• 830 אלף שכירים היו אמורים לקבל החזרי מס בשווי 664 מיליון שקל - אך בערעור לבית המשפט העליון ההחלטה בו
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• תם קרב הירושה על עשרות מיליוני שקלים ומגדל בהרצליה

שכר של 26 אלף שקל בחודש ללא התנאים

בהיבט הכלכלי, החישובים שהוצגו בפני בית המשפט חשפו את ממדי הנזק. שכרו של הכבאי הגיע לפני התאונה לכ-26 אלף שקל בחודש, וביחד עם התנאים הנלווים הגיע אף לסכומים גבוהים עוד יותר. בעקבות הפגיעה הוא נאלץ לפרוש לפנסיה רפואית מוקדמת, ולא מצא כל אפשרות תעסוקה אחרת. השופטת פסקה לו פיצויים בגין הפסדי השתכרות בעבר בסכום כולל של כמעט 2 מיליון שקל, ובגין הפסדי השתכרות לעתיד בסכום מהוון של יותר מ-2 מיליון שקל נוספים. לכך התווספו פיצויים בגין הפסדי פנסיה, ימי מחלה וחופשה, וכן סכום נכבד בגין כאב וסבל. בסך הכל, הפיצוי שנפסק מגיע לכ-4.2 מיליון שקל - סכום יוצא דופן בהיקפו.

המדינה ניסתה לטעון כי הכבאי יכול היה למצוא עבודה משרדית או ניהולית, בייחוד לאור לימודי מנהל עסקים שסיים, אך בית המשפט דחה את הטענה הזו. נקבע כי גם אם הוא כשיר לעבודות מסוימות, הרי שמגבלותיו הפיזיות והנפשיות, ביחד עם העובדה שכל חייו עסק בכבאות, מצמצמות מאוד את אפשרויות התעסוקה שלו. גם הטענה כי קיבל קצבאות ביטוח משמעותיות לא גרעה מזכאותו לפיצוי, שכן אלה ינוכו בהתאם לחוק מגובה הפיצוי. "הנתבעת לא הציגה כל אמצעי בטיחות אותם נקטה כדי למנוע סיכונים אלו... ההתרשמות היא כי הקלה ראש בנושא, גם לאחר שהתובע נפגע", כתבה השופטת לוי לסיכום.

למה בעצם הפיצוי שנפסק גבוה כל כך - יותר מ-4 מיליון שקל?

בית המשפט לקח בחשבון לא רק את הפציעה עצמה, אלא את ההשלכות שלה על החיים של הכבאי. הוא איבד את הקריירה שלו, פרש לפנסיה רפואית מוקדמת ולא יכול למצוא עבודה אחרת בגלל הכאבים והמגבלות. כשחושבים על שכר של עשרות אלפי שקלים בחודש שאבד לו לשנים ארוכות, ביחד עם הפסד פנסיה, תנאים סוציאליים ופיצוי על כאב וסבל - הסכום מצטבר למיליונים.

למה המדינה נושאת באחריות ולא רק הביטוח הלאומי?

הביטוח הלאומי מכסה חלק מהנזק, אבל כאן נקבע שהמדינה התרשלה בעצמה. התחנה היתה בשיפוצים, היו מפגעים מסוכנים בחצר, ולא ננקטו אמצעי בטיחות בסיסיים. לכן בית המשפט קבע שהאחריות מוטלת על המדינה בתור המעסיקה ובעלת המקום.

מה קרה בתחנה אחרי התאונה?

לפי העדויות, בסופו של דבר המקום שופץ ורוצף מחדש, כך שהמפגעים נעלמו. אבל באותה תקופה לא נעשה תחקיר מסודר על האירוע, לא נבדקו מצלמות האבטחה, והכבאי נאלץ להסתמך על תמונות שחברו צילם כמה ימים לאחר מכן כדי להוכיח את טענותיו.

למה השופטת לא קיבלה את טענת המדינה שהכבאי היה יכול למצוא עבודה אחרת?

מכיוון שבפועל הוא הקדיש את כל חייו למקצוע הכבאות, ומעבר חד למקצוע אחר כמעט בלתי אפשרי בגילו ובמצבו הבריאותי. בנוסף, מגבלות הכאב, השימוש בקנאביס והבעיות הנפשיות לא מאפשרים לו לתפקד אפילו בעבודה משרדית מלאה.

לכבאי היו סתירות בגרסאות, אז איך בכל זאת האמינו לו?

השופטת הסבירה שתאונה כזו מתרחשת בשבריר שנייה ובחושך מוחלט, ולכן טבעי שיהיה קושי לתאר בדיוק מה קרה. התמונות מהחצר, העדויות של חבריו והעובדה שהתחנה באמת היתה בשיפוצים חיזקו את גרסתו, ולכן בית המשפט מצא אותה אמינה.

למה המדינה לא ערכה בירור או תחקיר אחרי התאונה?

מפקדי התחנה העידו שהם ראו בזה "עוד פציעה רגילה", כמו נקיעת רגל. אף אחד לא לקח את זה ברצינות עד שהתברר שהפציעה חמורה ושמדובר בשבר מורכב. אבל אז כבר היה מאוחר, והתחקיר לא נעשה. בית המשפט ראה בזה חוסר אכפתיות והחמיר עם המדינה.

הכבאי קיבל גם כסף מהביטוחים, אז הוא בעצם מקבל תשלום כפול?

לא בדיוק. מהפיצוי שנפסק ינוכו הקצבאות והתשלומים שכבר שולמו לו. כלומר בית המשפט מחשב את הסכום הסופי כך שלא יהיה "כפל פיצוי".

במקרה אחר, ב-2014 הוזעק אמבולנס לאזור התעשייה בעכו. בחלל המפעל של פרוטארום שכב פועל פצוע, לאחר שנפל מגובה של כארבעה מטרים. לפי עדויות מאוחרות יותר, הוא עסק בפירוק גג אסבסט ישן. האירוע הזה, שנראה תחילה כעוד תאונת עבודה שגרתית, הפך כעבור שנים למאבק משפטי סבוך ומורכב שגולש לעומקים של אחריות, התחמקויות, תלושי שכר פיקטיביים - וגם טענה אחת דרמטית של הפועל הפגוע, שלפיה מאז אותו יום הוא לא עבד במשך שבע שנים. התובע, יליד 1978, הוזמן ביולי 2014 על ידי אדם בשם טנטורי לבצע עבודת פירוק גג אסבסט במחסן באזור התעשייה עכו. בשעת עבודתו, בעומדו על הגג השביר, קרס לפתע הלוח שמתחת לרגליו והוא צנח אל תוך שטח מפעל פרוטארום. "צנח התובע מגובה של כ-4 מטרים ונחבט בעוצמה ברצפת מבנה פרוטארום", נכתב בפסק הדין שניתן ביולי. הוא פונה לבית החולים נהריה, שם אובחן כסובל מחבלות מרובות בגוף, כולל הראש, הצוואר, הגב, החזה, האגן והברכיים. שלושה ימי אשפוז, סדרת טיפולים, ובעיקר מסלול חיים שהשתנה ברגע אחד. מאותו יום, כך לטענתו, הוא איבד את יכולתו להתפרנס. "לא עבדתי מאז התאונה", העיד בבית המשפט. אבל האם הוא באמת לא עבד? והאם נפילתו היתה תוצאה של רשלנות, או של מסכת מחדלים שלמה?