נפל מגג של מפעל - וזה הפיצוי שיקבל

ביום קיץ אחד ב-2014, הוזעק אמבולנס לאזור התעשייה בעכו. בחלל המפעל של פרוטארום שכב פועל פצוע, לאחר שנפל מגובה של כארבעה מטרים. לפי עדויות מאוחרות יותר, הוא עסק בפירוק גג אסבסט ישן. האירוע הזה, שנראה תחילה כעוד תאונת עבודה שגרתית, הפך כעבור שנים למאבק משפטי סבוך ומורכב שגולש לעומקים של אחריות, התחמקויות, תלושי שכר פיקטיביים - וגם טענה אחת דרמטית של הפועל הפגוע, שלפיה מאז אותו יום הוא לא עבד במשך שבע שנים.

פסק הדין, שכתב השופט בנציון ברגר בבית משפט השלום בקריות, מציג מקרה שנשמע פשוט אך הפך לכמעט כתב אישום סמוי נגד התנהלות רשלנית בענף הבנייה, ולא פחות מכך - נגד שיטת העסקה שהולכת ונעשית מקובלת בענפי השירותים והעבודות הפיזיות בישראל. אבל אולי יותר מכל, זהו סיפורו של אדם אחד שנפל, פיזית ומטאפורית, ונאבק במשך שנים כדי שיכירו בכאבו.

התובע, יליד 1978, הוזמן ביולי 2014 על ידי אדם בשם טנטורי לבצע עבודת פירוק גג אסבסט במחסן באזור התעשייה עכו. בשעת עבודתו, בעומדו על הגג השביר, קרס לפתע הלוח שמתחת לרגליו והוא צנח אל תוך שטח מפעל פרוטארום. "צנח התובע מגובה של כ-4 מטרים ונחבט בעוצמה ברצפת מבנה פרוטארום", נכתב בפסק הדין. הוא פונה לבית החולים נהריה, שם אובחן כסובל מחבלות מרובות בגוף, כולל הראש, הצוואר, הגב, החזה, האגן והברכיים. שלושה ימי אשפוז, סדרת טיפולים, ובעיקר מסלול חיים שהשתנה ברגע אחד. מאותו יום, כך לטענתו, הוא איבד את יכולתו להתפרנס. "לא עבדתי מאז התאונה", העיד בבית המשפט. אבל האם הוא באמת לא עבד? והאם נפילתו היתה תוצאה של רשלנות, או של מסכת מחדלים שלמה?

מי הזמין את העבודה?

כבר בשלבים הראשונים היה ברור שהמקרה הזה מורכב. בתחילה הוגשה התביעה רק נגד ארזי רז (1995), בעלת המחסן, ונגד חברת הביטוח שלה. אלא שהנתבעת הכחישה כל קשר להעסקת הפועל או להזמנת העבודה. בהמשך צורפה גם פרוטארום, שבמחסנה נחת התובע, וגם שם התנערו מאחריות: הם בכלל לא ידעו שמתבצעת עבודה על הגג, טענו. אבל הפאזל לא הושלם עד שנכנס לתמונה אדם נוסף - מוחמד חלאילה. תלוש שכר שהוצג בבית המשפט הוכיח שהתובע קיבל תשלום ממיטל סטיל שבבעלות חלאילה. מאותו רגע, נאלץ חלאילה להסביר איך מצא את עצמו חתום על טפסי הביטוח הלאומי של אדם שלטענתו בכלל לא הכיר. והוא לא הצליח להסביר זאת.

• האם נזיפה מהבוסית יכולה להיחשב תאונת עבודה?
• קנתה קפה בדרך למשרד, נפצעה - ודרשה הכרה כתאונת עבודה

השופט קובע בצורה נחרצת בפסק הדין שפורסם כי, "אין חולק לגבי מספר עובדות הרלוונטיות לענייננו: התובע קיבל תלוש שכר למועד העבודה מחלאילה, וזה האחרון אף חתום על טופס התביעה למל"ל". עוד הוסיף כי "חלאילה העיד שטנטורי עבד אצלו והוא היה זה שהוציא לתובע את התלוש", ובכך למעשה אישר את אחריותו כמעסיק. וכאן מגיעה אחת ההצהרות הדרמטיות בפסק הדין: "יש לראות את חלאילה כמעבידו של התובע ולמעשה לקבוע שמבחינת האחריות לאירוע התאונה, חלאילה וטנטורי חד הם".

על פי עדות התובע וחברו לעבודה, באותו יום לא סופקו להם רתמות, קסדות או כל אמצעי מיגון. הם לא עברו הדרכה על עבודה בגובה. השופט ברגר כותב כי מדובר בהפרה ברורה של תקנות הבטיחות לעבודה על גגות, המחייבות בין היתר שימוש בלוחות דריכה, בדיקה מוקדמת של יציבות הגג, ואמצעים למניעת נפילה.

"התובע עבד בגובה של ארבעה מטרים על גג אסבסט, ללא כל ציוד מגן. אין חולק כי מדובר בגג שביר, המחייב עמידה בתקנות ברורות", כתב השופט. הוא הוסיף כי גם העובדה שהתובע היה חסר ניסיון בפירוק גגות אסבסט לא גרעה מחובתו של המעסיק לוודא את בטיחותו. "נקודת המוצא תהא איפוא, כי על המעביד לנקוט בצעדים סבירים כדי למנוע מן העובד סכנות מיותרות".

• יזם מנוסה: הסכמי הממון והגירושים - למראית עין
• "אפס שירות, גועל נפש": עורך דין תבע בן של לקוח
• תוכן שיווקי "הקרנות הפאסיביות מהוות 60% מהענף"

גם כלפי ארזי רז לא חסך השופט ביקורת. החברה טענה שאין לה קשר לתאונה, אך השיבה לשאלון בתביעה שהיא זוכרת שהקבלן רחמים סיטון החליף גג באותה תקופה. השופט קבע כי "במסגרת התשובות... קשרה עצמה ארזי רז לביצוע עבודה להחלפת גג האסבסט", וקבע לה אחריות של 30% לתאונה. "משהוכח בפני שארזי רז קשרה עצמה לעבודת החלפת גג האסבסט במחסן... הרי שיש לקבוע כי העבודה בוצעה בשטח הנגרייה של ארזי רז ומכאן את אחריותה".

במהלך המשפט טען התובע כי לא עבד שבע שנים בעקבות התאונה. טענה שכזו, אמר השופט, מחייבת הוכחות מוצקות - אך אלה לא סופקו. למעשה, השופט ערך סקירה מלאה של רציפות עבודתו של התובע, וגילה שלפני התאונה הוא כלל לא עבד באופן סדיר. תלושי השכר היו מועטים, חלקם תשלום עבור יום עבודה בודד, ואחרים אולי אפילו פיקטיביים. "מעיון בדו"ח רציפות הביטוח של התובע, עולה שגם לפני התאונה לא עבד התובע באופן סדיר", קבע השופט. בנוסף, הוא ציין כי התובע לא הביא ראיות לשום ניסיון תעסוקה שנכשל או להוכחת חוסר יכולת להחזיק עבודה. הוא אף הוסיף כי, "לאור האמור לעיל איני נותן אמון בטענות התובע כי לא עבד משך שבע שנים".

חמש אחוז נכות - אבל לא יותר

המומחה שמונה על ידי בית המשפט קבע כי לתובע נותרה נכות רפואית צמיתה בשיעור 5% בלבד. הוא אמנם הדגיש כי מדובר בנכות אמיתית, אך קלה מאוד, ואינה מצדיקה טענות לנכות תפקודית מלאה. לכן, קבע השופט, אין סיבה לסטות מהמסקנה הזו. גם הפיצוי, בהתאם, חושב לפי שיעור הנכות הזה בלבד. ולמרות הכול, בית המשפט הכיר בכך שהתאונה היתה קשה, שהתובע נפל ונחבל באופן ממשי, ושחלק מהאחריות לכך נופלת על כתפיהם של בעלי העסקים שהעסיקו אותו – גם אם בעקיפין.

בסופו של דבר, נפסק לתובע פיצוי בסכום כולל של כ-202 אלף שקל, לאחר ניכוי תגמולים מביטוח לאומי ואשם תורם בשיעור 10%. מתוך הסכום הזה, חויבו ארזי רז וחברת הביטוח שלה לשלם שליש (כ-67 אלף שקל), בעוד שחלאילה - שהוכר כמעסיק בפועל - חויב לשלם את שני השלישים הנותרים (כ-135 אלף שקל). כמו כן, נדחו התביעות נגד פרוטארום ורחמים סיטון, ונקבעו הוצאות משפט נגדם.

האם הוכח בבית המשפט שהעבודה בוצעה עם היתר מתאים לפירוק אסבסט?

לא. אף שמדובר בפירוק של גג העשוי מלוחות אסבסט - פעולה שמחייבת היתר מהמשרד להגנת הסביבה - לא הוצגה כל ראיה לקיומו של היתר כזה. השופט הדגיש כי לא ברור אם הוצא היתר כחוק, וכי מדובר במחדל מהותי, בייחוד כשלא הוכח שמי מהעובדים בשטח היה מוסמך לבצע את העבודה.

האם הוצג הסכם התקשרות כלשהו בין המזמינים לבין הקבלנים או העובדים?

לא הוצג הסכם בכתב, לא בין ארזי רז לבין מי מהקבלנים, ולא בין חלאילה או טנטורי לבין התובע. היעדר תיעוד כתוב הוביל לכך שהשופט נדרש לבסס את מסקנותיו על עדויות, נסיבות עקיפות והתנהלות הצדדים – מה שגרם להערכת אמינותן של העדויות להיות קריטית.

מדוע לא התקבלה גרסת פרוטארום אף שהתובע נפל על רצפת המפעל שלהם?

בעוד שהתובע נפל בשטח פרוטארום, לא הוכח שהם הזמינו את העבודה או שהיו מודעים לביצועה. השופט קבע שלחברה לא היתה סיבה לצפות שעובדים מטעם גורם אחר יעלו על גג המבנה שלה, ולכן לא היתה מוטלת עליה חובה לוודא אמצעי זהירות. בנוסף, העובדים נכנסו לאזור העבודה דרך מתחם ארזי רז, ולא דרך פרוטארום.

מה היתה משמעות הקרבה המשפחתית בין חלאילה לטנטורי לצורך ההכרעה המשפטית?

הקשר המשפחתי בין חלאילה (המעסיק הפורמלי) לטנטורי (המעסיק בפועל בשטח) שימש בסיס עיקרי להסקת אחריותו של חלאילה. בית המשפט קבע כי קשריהם ההדוקים והעובדה שחלאילה סיפק תלוש לתובע ביוזמת טנטורי, יוצרת זהות מעשית ביניהם בכל הנוגע לאחריות על העובדים.

מה פסק הדין מרמז על היקף התופעה של תלושי שכר "לצורכי ביטוח לאומי"?

פסק הדין מציג תמונה מטרידה על תופעה מוכרת שבה מעסיקים מנפיקים תלושי שכר רטרואקטיביים או פיקטיביים לעובדים לאחר פציעה, כדי "לסייע" להם מול המוסד לביטוח לאומי. במקרה זה, חלאילה אף הודה שהתלוש הוצא "רק כדי לעזור מול המוסד לביטוח לאומי", ולא כעדות להעסקה מסודרת. השופט הביע ספק באמינותם של תלושים כאלה.

מדוע לא התקבלו טענות התובע לאובדן כושר עבודה של שבע שנים?

השופט קבע שהתובע לא הוכיח את טענתו. מסמכים רפואיים לא תמכו בטענה לאי כושר ממושך, הנכות הרפואית שנקבעה היתה בשיעור נמוך (5%), והיסטוריית התעסוקה של התובע גם לפני התאונה היתה מקוטעת מאוד. כמו כן, לא הובאה אף ראיה לכך שניסה להתקבל לעבודה ונכשל.

האם הנתבעים האחרים יכלו להימנע מאחריותם אם היו מתנהלים אחרת?

כן. פסק הדין רומז שחלק מהאחריות של ארזי רז נבעה מהיעדר תיעוד, עדויות או ניהול תקין של העבודה. לו היו מציגים הסכם עבודה עם קבלן מוסמך, מוכיחים ביצוע בדיקות בטיחות או זימון מהנדס, ייתכן שהיה ניתן להוכיח העברת אחריות. הימנעותם מהגשת ראיות פעלה לחובתם.

מה משמעות האשם התורם שנקבע לתובע?

השופט קבע לתובע אשם תורם בשיעור 10%, בשל העובדה שהוא עבד בגובה ללא כל אמצעי מיגון, אף שידע שמדובר בעבודה מסוכנת. עם זאת, השופט גם הדגיש שהנטייה היא להמעיט באשם תורם במקרים של תאונת עבודה, בייחוד כשמדובר בעובד לא מיומן.

האם נקבע שהמעסיק צריך לספק ציוד מיגון גם לעובד מזדמן?

כן. תקנות הבטיחות אינן תלויות באופן ההעסקה, ותקפות גם במקרה של עובד יומי או מזדמן. השופט חזר על החובה המוטלת על המעסיק לספק הדרכה, ציוד מיגון, ופיקוח על ביצוע בטוח, גם אם מדובר בפועל שגויס על ידי צד שלישי.

האם בית המשפט הסתפק בעדויות של העובדים או דרש חיזוקים?

בית המשפט התייחס בזהירות לעדויות, חיפש חיזוקים במסמכים, כמו טופסי ביטוח לאומי, דו"חות מד"א, ואפילו מיקום הפציעה. השופט ציין את ההבדלים בין גרסאות מסוימות אך לא ראה בהן סתירות מהותיות, והעניק משקל לעקביות הכללית של הגרסה.

במקרה אחר, הכריע בית המשפט באפריל האחרון במקרה שבו נפל פועל שיפוצים ונחבל קשות. אותה נפילה הולידה מאבק משפטי ממושך ומורכב שהסתיים בפסק דין תקדימי ועקרוני: בית המשפט הטיל את מלוא האחריות לתאונה על המעסיקים - החברה והקבלן - ואילו בעלת הנכס יצאה חפה מכל אשמה. התובע, פועל בניין מנוסה אך חסר תעודת הכשרה פורמלית, תושב השטחים מהכפר יאטה שליד חברון, נשכר לצורך ביצוע עבודות שיפוץ בדירת גג. את העבודות יזמה בעלת הדירה, שפנתה אל חברה קבלנית - ש. שימי כהן יזמות ומסחר - לצורך ניהול הפרויקט. החברה שכרה קבלן משנה, וזה הביא את התובע לעבודה. לפי גרסת הפועל, במהלך פירוק קיר חיצוני הוא נדרש לטפס על פיגום מאולתר, חסר מעקה בטיחות, תוך שימוש באמצעים בסיסיים בלבד - סולם, פטיש וכבל מאריך. בעודו עובד בגובה, הוא מעד ונפל מגובה של כשלושה מטרים – ונחבל בראשו, בגבו וברגליו. התוצאה של הנפילה היתה תקופה ממושכת של אשפוז ושיקום, אובדן כושר עבודה חלקי וקביעת נכות רפואית של 19%. בתביעה שהגיש לבית משפט השלום בחיפה, דרש התובע פיצוי נרחב בגין נזקיו הפיזיים והנפשיים, אובדן השתכרות והוצאות רפואיות. את תביעתו הוא הפנה כלפי שלושה גורמים: החברה הקבלנית, הקבלן שהעסיק אותו בפועל ובעלת הבית. החברה והקבלן טענו להגנתם כי התובע פעל בניגוד להנחיותיהם, וכי כלל לא היתה להם שליטה על אופן ביצוע העבודה באותו הרגע. עוד טענו כי מדובר בעובד מנוסה, שהכיר את הסיכונים, ובחר לבצע את המשימה בדרך עצמאית.