תשואות האג"ח הארוכות מטפסות - למה זה קורה עכשיו ומה המשמעויות

התשואות על אג"ח ממשלתיות ארוכות טווח זינקו בחדות בשבועות האחרונים. המגמה גלובלית ומקיפה את כל השווקים המרכזיים. בבריטניה, התשואה על אג"ח ל-30 שנה עלתה ל-5.76%, השיא מאז סוף שנות ה-90. בארצות הברית, התשואה נגעה שוב ברף ה-5%. ביפן, המספרים נמוכים יותר אבל השינוי דרמטי - התשואה הגיעה ל-3.29%, השיא של עשרות שנים.

מה מניע את העלייה החדה הזו? שילוב בין כמה גורמים - הגירעונות הפיסקליים מזנקים בכל העולם המערבי. הבנקים המרכזיים מפסיקים לקנות אג"ח ואפילו מוכרים חלק מהאחזקות. המשקיעים המוסדיים המסורתיים, כמו קרנות הפנסיה, מקטינים את הביקוש. במקביל, הצורך בהשקעות ענק בתשתיות, אנרגיה וביטחון גדל משמעותית.

התוצאה היא שינוי פרדיגמה בשוק האג"ח. אחרי שנים של ריביות אפסיות ותמיכה מסיבית של בנקים מרכזיים, השוק חוזר למציאות חדשה-ישנה. מציאות שבה משקיעים דורשים תשואה עבור הלוואת כסף לממשלות לתקופות ארוכות. מציאות שבה הסיכונים הפיסקליים והמבניים מתומחרים בצורה ברורה יותר.

שוק האג״ח תופס לאחרונה כותרות ולא רק פה אלא בכל העולם. למרות שזה שוק שנחשב להרבה יותר ׳משעמם׳ משוק המניות התוסס, המשמעויות של כל תזוזה בשוק הזה, כל מאית אחוז באגרת חוב (ובייחוד ממשלתית), מספרת לנו הרבה יותר מתזוזות במניות ומגלה לנו מה השוק חושב על הבריאות של המדינה, על הסנטימנט וגם מה המשקיעים חושבים על הריבית.  אם מדברים על אג״ח קונצרניות אז אנחנו עדים לעליה רוחבית תלולה מאוד בתמחור של החוב הקונצרני ובהתאמה בירידה של התשואות - גם על זה כתבנו לא מזמן: חשש מבועה בשוק האג"ח הקונצרני בארה"ב - השערים עולים, התשואות יורדות במקרה הזה אגב, האשמה נמצאת בעיקר בהתנהלות הפרמיטיביות של שוק האג״ח הקונצרני האמריקאי במיוחד אם נשווה אותו לישראלי שנחשב לבין המשוכללים בעולם. אבל אם מסתכלים על אג״ח ממשלתיות הסיפור שונה, האג״ח הארוכות של המדינות האירופאיות בצלילה - ובולטות במיוחד לרעה גרמניה, צרפת ובריטניה - ולכל אחת יש את ה״פעקלע״ (השקית) שלה - בבריטניה מהגרים שמציפים את המדינה והטבות סוציאליסטיות שמכבידות על התקציב, בצרפת הממשלה מתנדנדת, בגרמניה שהייתה סמל לשמרנות פסקלית משנים את הטון הכלכלי, מרחיבים את התקציב ומוציאים מיליארדים על ביטחון זה גורר עליה רוחבית בתשואות כשבבריטניה אפילו התקשו לגייס חוב בשבוע קודם. ואם תחשבו שמשקיעי האג״ח יברחו לארה״ב - גם זה לא קורה מה שמעלה את החשש מפני משבר חוב עולמי: ברבור שחור אירופאי: משבר החוב חוזר?. אבל אם תרצו לפרק איגרת חוב ממשלתית ולראות איך מחשבים את הסיכון בצורה אינדיבידואלית תוכלו לקרוא על - אגרת החוב של בריטניה שצנחה ב-70%, והאם יש סיכוי לעלייה?

• האנליסט שממליץ לכם - תמכרו מניות, תקנו אג"ח
• הריבית בדרך לרדת? הסימנים מראים שכן
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

השבוע האחרון הדגים בצורה חדה את הכוחות שפועלים בשוק. בבריטניה התקיימו כמה מכרזי אג"ח שחשפו ביקוש חלש במיוחד. המשקיעים דרשו תשואות גבוהות משמעותית מהצפוי כדי לקנות את האג"ח החדשות. בתוך יום אחד, התשואות זינקו ביותר מ-10 נקודות בסיס. השוק מודאג מהמצב הפיסקלי הבריטי ודורש פיצוי גבוה יותר. המצב הפיסקלי-תקציבי עלול לייצר גיוסים עתידיים על רקע עלייה בגירעון התקציבי וכשזה קורה, התשואה עולה. כלומר, ברגע שמדינות מגדילות גירעון או שיש צפי לעלייה בגירעון, השוק כבר חושב על השלב הבא - כדי לממן גירעון צריך להטיל מסים או לגייס עוד אג"ח, הגדלת גיוסים משמעה - עלייה בתשואות.  

הממשלה הבריטית נקלעה למצב מורכב. מצד אחד, היא מחויבת להשקעות גדולות בתשתיות ושירותי בריאות. מצד שני, העלאות המסים המתוכננות מעוררות חששות מפגיעה בצמיחה. השיטה הבריטית של תכנון פיסקלי לחמש שנים קדימה יוצרת עדכונים תכופים שמפתיעים את השוק. כל עדכון כזה מגביר את אי הוודאות ודוחף את התשואות למעלה.

בארצות הברית המשקיעים גם מתמחרים את הגירעון. הפד אמנם מתכונן להוריד שוב את הריבית הקצרה, אבל התשואות הארוכות לא מגיבות. הן נשארות גבוהות ואפילו עולות. הסיבה פשוטה - הגירעון התקציבי האמריקאי ענק. הוא מתקרב ל-7% מהתמ"ג, רמה חריגה בתקופה של צמיחה. הממשלה צריכה להנפיק מאות מיליארדי דולרים של אג"ח חדשות. המשקיעים מבינים שההיצע הגדול הזה ישאר בשוק לאורך זמן.

• מגייסים כי אפשר: רבוע נדלן ביקשה 500 מיליון ותיקח 1.1 מיליארד
• המבחן של בריטניה: תשואות האג"ח בבריטניה מזנקות לשיא מאז 1998
• תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
• המבחן של בריטניה: תשואות האג"ח בבריטניה מזנקות לשיא מאז 1998

נתונים חזקים שהתפרסמו בשבועות האחרונים הוסיפו שמן למדורה. הם הראו שהכלכלה האמריקאית ממשיכה לצמוח בקצב מהיר. זה אומר שהלחצים האינפלציוניים עדיין קיימים. זה גם אומר שהביקוש להון להשקעות נשאר גבוה. שני הגורמים האלה תומכים בריביות גבוהות יותר לטווח הארוך.

ביפן, הסיפור שונה אבל התוצאה דומה. אחרי שנים של שליטה הדוקה בעקום התשואות, הבנק המרכזי היפני משחרר את האחיזה. הוא מקטין את הרכישות ומאפשר לכוחות השוק לפעול. התוצאה מיידית - עלייה חדה בתשואות הארוכות. המכרזים האחרונים הראו תמונה מעורבת. חלק עברו בהצלחה, אחרים חשפו ביקוש חלש.

העלייה בשכר ביפן מוסיפה מימד נוסף. אחרי עשרות שנים של סטגנציה בשכר, השנה ראינו עליות משמעותיות. זה משנה את ציפיות האינפלציה לטווח הארוך. משקיעים שהתרגלו לאינפלציה אפסית ביפן צריכים להתאים את עצמם למציאות חדשה. מציאות של אינפלציה חיובית ועקבית, שדורשת תשואות גבוהות יותר על אג"ח ארוכות.

המנועים שדוחפים את התשואות למעלה

הבנקים המרכזיים עוזבים את הבמה

במשך 15 השנים האחרונות, הבנקים המרכזיים היו השחקן הדומיננטי בשוק האג"ח. הם קנו טריליונים של דולרים באג"ח ממשלתיות. הרכישות האלה יצרו מחסור מלאכותי והורידו את התשואות לרמות היסטוריות נמוכות. עכשיו המגמה התהפכה. הבנקים לא רק שהפסיקו לקנות, הם גם מתחילים למכור.

הפד האמריקאי מצמצם את המאזן בקצב של 60 מיליארד דולר בחודש. הבנק האירופי מאפשר לאג"ח להתבגר בלי לחדש אותן. הבנק היפני מקטין דרמטית את הרכישות. כל אג"ח שחוזרת לשוק צריכה למצוא קונה חדש. קונה פרטי שידרוש תשואה גבוהה יותר.

השינוי הזה לא רק כמותי, הוא גם פסיכולוגי. המשקיעים איבדו את רשת הביטחון. הם יודעים שבמקרה של משבר, הבנקים המרכזיים יתקשו להתערב באותה עוצמה. המאזנים שלהם כבר נפוחים. הכלים המוניטריים מוגבלים יותר. התוצאה היא דרישה לפרמיית סיכון גבוהה יותר. בערך 50-100 נקודות בסיס נוספות על התשואות הארוכות.

הצונאמי הפיסקלי

הגירעונות התקציביים במערב הגיעו לממדים חסרי תקדים בזמן שלום. בארה"ב, הגירעון מתקרב ל-2 טריליון דולר בשנה. זה כ-7% מהתמ"ג בתקופה של צמיחה וכמעט תעסוקה מלאה. בבריטניה, הממשלה מתחייבת להשקעות ענק בתשתיות ובריאות. בצרפת, חוסר היציבות הפוליטית מקשה על קיצוצים. בגרמניה, ההתחייבויות החדשות לביטחון דורשות הגדלת ההוצאות.

החוב הציבורי במדינות המפותחות הגיע לממוצע של 120% מהתמ"ג. זו רמה שנחשבה פעם לבלתי אפשרית. השווקים מתחילים לשאול שאלות קשות. איך הממשלות יחזירו את החובות האלה? האם יהיה צורך באינפלציה גבוהה כדי לשחוק אותם? האם המסים יעלו דרמטית?

כל השאלות האלה מתורגמות לדרישה לתשואה גבוהה יותר. משקיעים שמלווים כסף ל-30 שנה רוצים פיצוי על הסיכון. הם רוצים וודאות שהכסף שיקבלו בחזרה ישמור על ערכו הריאלי. בעולם של גירעונות ענקיים וחובות גדלים, הוודאות הזו יקרה יותר.

המהפכה הדמוגרפית

דור הבייבי בום יוצא לפנסיה. זו לא רק סטטיסטיקה, זה שינוי מבני עצום בשוק ההון. במשך עשרות שנים, הדור הזה חסך לפנסיה. קרנות הפנסיה קנו אג"ח ארוכות כדי להתאים את ההתחייבויות העתידיות. עכשיו הכיוון מתהפך. הפנסיונרים מושכים כסף. הקרנות מוכרות אג"ח כדי לשלם קצבאות.

בבריטניה, השינוי דרמטי במיוחד. קרנות הפנסיה הבריטיות היו הקונה הגדול ביותר של גילטים ארוכים. עכשיו הן עוברות למודלים של חיסכון אישי. הביקוש המבני שתמך בשוק במשך שנים נעלם. בכל מכרז אג"ח, החור הזה מורגש.

יחס התלות - מספר הפנסיונרים חלקי מספר העובדים - עולה בכל המערב. זה אומר פחות חיסכון נטו במשק. זה אומר יותר צריכה ופחות השקעה. זה אומר לחץ כלפי מעלה על הריביות. השנה, המגמה הזו מואצת. היא צפויה להמשיך לפחות עשור נוסף.

עולם חדש של השקעות ודה-גלובליזציה

העולם נכנס למחזור השקעות חדש ומסיבי. ההשקעה באנרגיה מתחדשת לבדה דורשת טריליונים של דולרים. המעבר לרכבים חשמליים דורש תשתית טעינה ענקית. המתיחות הגיאופוליטית מחייבת השקעות גדולות בביטחון. המרוץ לעליונות בבינה מלאכותית ושבבים דורש הון עצום.

במקביל, הגלובליזציה נסוגה. חברות בונות שרשראות אספקה מקומיות יותר. זה יקר יותר אבל בטוח יותר. ממשלות מסבסדות ייצור מקומי של מוצרים קריטיים. כל זה דורש הון. הרבה הון.

בצד השני, החיסכון הגלובלי יורד. סין, שהייתה מקור ענק של חיסכון עודף, משנה כיוון. היא משקיעה יותר בפנים. יצואני הנפט, שחסכו מיליארדים בשנים הטובות, מגדילים הוצאות. הביקוש להון גדל בזמן שההיצע קטן. המחיר, משמע הריבית-  חייב לעלות.

המתיחות במזרח התיכון ובאוקראינה מוסיפה שכבה של אי ודאות. משקיעים דורשים פרמיה נוספת על הסיכון הגיאופוליטי. הם חוששים מהפרעות בסחר, מעליית מחירי האנרגיה, מסנקציות ומלחמות סחר. כל זה מתבטא בתשואות גבוהות יותר על אג"ח ארוכות.

פסיכולוגיית השוק והמעגל השלילי

השווקים הפיננסיים מונעים במידה רבה מפסיכולוגיה. כשהתשואות עולות והמכרזים נכשלים, נוצר מעגל של פחד. משקיעים חוששים להיתקע עם הפסדים. הם דורשים תשואות גבוהות עוד יותר. זה מחמיר את המצב.

חודש ספטמבר ידוע כחודש חלש לאג"ח ארוכות. הנתון ההיסטורי הזה גורם למשקיעים להיזהר. הם מעדיפים לחכות בצד. החוסר בביקוש דוחף את התשואות למעלה. הנבואה מגשימה את עצמה.

התנודתיות הגבוהה מרתיעה משקיעים מוסדיים. הם מחפשים יציבות ותשואה צפויה. כשהתשואות קופצות 10-20 נקודות בסיס ביום, קשה לתכנן. קשה להתחייב. התוצאה היא ביקוש נמוך יותר ותשואות גבוהות יותר.

השוק גם מתמחר סיכון של שינויי מדיניות פתאומיים. הוא זוכר את המיני-תקציב הבריטי של 2022. הוא חושש מהפתעות פיסקליות. הפחד הזה מתבטא בדרישה לפרמיה נוספת של 0.5%-1% על התשואות הארוכות.

שלושה סיפורים מקבילים - בריטניה, יפן וארה"ב

בריטניה: המבחן הפיסקלי

בריטניה נמצאת במרכז הסערה. השוק בוחן כל מילה של קובעי המדיניות. כל עדכון תקציבי נבחן במיקרוסקופ. הסיבה ברורה - אין אמון. המיני-תקציב הכושל של 2022 השאיר צלקות עמוקות. המשקיעים לא סומכים על ההבטחות הפיסקליות.

הממשלה הבריטית מנסה לאזן בין צרכים סותרים. היא חייבת להשקיע בתשתיות מיושנות. מערכת הבריאות זועקת למימון. הרכבות והכבישים דורשים שיפוץ. אבל כל השקעה מגדילה את הגירעון. כל הגדלת גירעון מעלה את התשואות. כל עליית תשואות מייקרת את החוב.

הברקזיט מוסיף מורכבות. הסחר עם אירופה לא חזר לרמות הקודמות. הפרודוקטיביות סובלת. הצמיחה איטית. המשקיעים הזרים זהירים. הם דורשים פרמיה נוספת על הסיכון הבריטי. התוצאה - תשואות של כמעט 6% על אג"ח ל-30 שנה, הגבוהות ביותר מזה 25 שנה.

יפן: היציאה מהדפלציה

יפן עוברת שינוי היסטורי. אחרי 30 שנה של דפלציה וריביות אפס, המשק מתעורר. האינפלציה חזרה. השכר עולה. הבנק המרכזי מנרמל את המדיניות. השינוי הזה דרמטי ומהיר.

השוק היפני לא מוכן. המשקיעים התרגלו לעולם של תשואות אפסיות. הביטוחים והפנסיות בנו את התיקים על ההנחה שהריביות יישארו נמוכות לנצח. עכשיו הם צריכים להסתגל במהירות. התוצאה היא תנודתיות קיצונית.

הבנק המרכזי היפני מנסה לנהל את המעבר בעדינות. הוא מקטין את הרכישות בהדרגה. הוא מאפשר לשוק למצוא את רמת השיווי משקל. אבל השוק גדול והאינרציה עצומה. כל שינוי קטן במדיניות גורם לתגובה חדה. התשואות על אג"ח ל-30 שנה הגיעו ל-3.29%, פי שלושה מהרמה לפני שנתיים.

החוב הציבורי היפני העצום - מעל 250% מהתמ"ג - מוסיף למורכבות. אם הריביות יעלו מהר מדי, עלות השירות תהיה בלתי נסבלת. הממשלה תיאלץ לקצץ בהוצאות או להעלות מסים. שניהם יפגעו בצמיחה. זו משוואה עדינה שהשוק מנסה לפתור.

ארה"ב: הניתוק בין הקצר לארוך

בארה"ב מתרחשת תופעה מעניינת. הפד מוריד את הריבית הקצרה, אבל התשואות הארוכות לא יורדות. ההיפך, הן עולות. זה ניתוק חריג שמעיד על כוחות עמוקים יותר.

הסיבה העיקרית היא הגירעון העצום. הממשל מוציא הרבה יותר ממה שהוא מכניס. ההוצאות על ביטחון, בריאות ותשתיות ממשיכות לגדול. הקיצוצים במסים מקטינים את ההכנסות. התוצאה היא צורך במימון של טריליוני דולרים.

הכלכלה האמריקאית חזקה מספיק כדי לספוג את ההנפקות. אבל המחיר עולה. המשקיעים דורשים 5% על אג"ח ל-30 שנה. זו תשואה ריאלית משמעותית בהנחה של אינפלציה מתונה. זו גם רמה שמתחרה בתשואות המניות ומושכת הון מהבורסה.

הבחירות הקרובות מוסיפות אי ודאות. כל מועמד מבטיח הוצאות גדולות. אף אחד לא מדבר ברצינות על קיצוצים. השוק מבין שהגירעונות יימשכו. הוא מתמחר את זה בתשואות גבוהות יותר.

ההשלכות על המשק הריאלי

שוק הדיור תחת לחץ

הריביות הגבוהות על המשכנתאות מכבידות על שוק הדיור. משכנתה ל-30 שנה בארה"ב עולה עכשיו כמעט 8%. בבריטניה, הריביות הקבועות מתקרבות ל-6%. זה הופך בתים לפחות נגישים. הביקוש יורד. המחירים מתחילים להתמתן.

חברות הבנייה מרגישות את הלחץ. המימון יקר יותר. הקונים מהססים. פרויקטים חדשים מתעכבים או מבוטלים. התעסוקה בענף מתחילה להיפגע. זו תחילת של האטה שעלולה להתפשט למגזרים נוספים.

הנדל"ן המסחרי במצב קשה עוד יותר. המשרדים הריקים אחרי הקורונה לא מתמלאים. הריביות הגבוהות הופכות מימון מחדש לבעייתי. חברות נדל"ן מתחילות להיקלע לקשיים. הבנקים שמימנו אותן חוששים מהפסדי אשראי.

הריביות הגבוהות משנות את החישוב הכלכלי של השקעות. פרויקטים שנראו כדאיים בריבית של 2% לא כדאיים ב-5%. חברות בוחנות מחדש את התוכניות. השקעות נדחות או מבוטלות.

הסקטורים שסובלים במיוחד הם אלה הדורשים הון רב לטווח ארוך. תשתיות, אנרגיה מתחדשת, נדל"ן. כל אלה תלויים במימון זול. בלעדיו, הכדאיות נפגעת. הפרויקטים לא יוצאים לדרך.

יש גם יוצאים נשכרים. חברות טכנולוגיה עם תזרים מזומנים חזק פחות תלויות במימון חיצוני. הן יכולות להמשיך להשקיע. הן אפילו נהנות מתשואה גבוהה יותר על המזומנים. הפער בין החזקים לחלשים מתרחב.

הבנקים בין הפטיש לסדן, אבל מרוויחים יותר

הבנקים נמצאים במצב מורכב. מצד אחד, הפרש הריביות - בין מה שהם משלמים על פיקדונות למה שהם גובים על הלוואות - גדל. זה טוב לרווחיות. מצד שני, ערך תיק האג"ח שלהם יורד. זה פוגע בהון.

הסיכון הגדול הוא בהפסדי אשראי. אם הריביות הגבוהות יגרמו למיתון, חברות ומשקי בית יתקשו להחזיר הלוואות. הבנקים ייאלצו להגדיל הפרשות. הרווחים ייפגעו. במקרים קיצוניים, יכול להתפתח משבר פיננסי.

הרגולטורים עוקבים בדאגה. הם דורשים מהבנקים להגדיל את ההון. הם מקשיחים את הבדיקות. הם רוצים למנוע חזרה של 2008. אבל ההקשחה הרגולטורית מקטינה את יכולת הבנקים להלוות. זה מעמיק את ההאטה הכלכלית.

מבט קדימה - תרחישים אפשריים

המשך העלייה המתונה

תרחיש של המשך עליית תשואה באופן מתון הוא תרחיש בסיס אצל בנקים להשקעות רבים. הגירעונות יישארו גבוהים. ההיצע הנטו של אג"ח ימשיך לגדול. הביקוש לא יגדל באותו קצב. התוצאה - עלייה הדרגתית של 50-100 נקודות בסיס נוספות במהלך השנה-שנתיים הקרובות.

בתרחיש הזה, הכלכלה תתאים את עצמה בהדרגה. חברות ילמדו לחיות עם ריביות גבוהות יותר. משקי בית יקטינו צריכה. הצמיחה תתמתן אבל לא תיעצר. זו נחיתה רכה, לא קריסה.

השווקים הפיננסיים יתנודדו אבל לא יקרסו. המניות יתאימו את עצמן לעולם של ריביות גבוהות. האג"ח יציעו תחרות אמיתית למניות. הדולר יתחזק מול מטבעות אחרים. זו חזרה להיסטוריה, לא אסון.

התייצבות סביב הרמות הנוכחיות

ייתכן שהתשואות יתייצבו סביב הרמות הנוכחיות. זה יקרה אם הממשלות ישדרו משמעת פיסקלית. אם יוצגו תוכניות אמינות לצמצום גירעונות. אם הצמיחה תתמתן והאינפלציה תרד.

בתרחיש הזה, השוק ימצא שיווי משקל חדש. התשואות יישארו גבוהות היסטורית אבל יציבות. התנודתיות תרד. המשקיעים יחזרו בהדרגה לשוק. המכרזים יעברו בהצלחה.

הכלכלה תסתגל לרמת הריביות החדשה. ההשקעות יתאימו את עצמן. הפרויקטים הכדאיים יתקדמו. אלה שלא כדאיים יבוטלו. זו ברירה טבעית כלכלית. היא מעט כואבת ובריאה.

תיקון חד כלפי מטה

תרחיש אומנם פחות סביר, אבל אפשרי הוא תיקון חד כלפי מטה בתשואות. זה יקרה אם יתרחש זעזוע כלכלי משמעותי. מיתון חריף, משבר פיננסי, אירוע גיאופוליטי קיצוני.

בתרחיש כזה, המשקיעים יברחו לאיכות. האג"ח הממשלתיות ייחשבו למקלט בטוח. הביקוש יזנק. התשואות יצנחו. הבנקים המרכזיים יחזרו להרחבה מוניטרית. ההיסטוריה תחזור על עצמה.

אבל גם בתרחיש הזה, הירידה תהיה מוגבלת. הכוחות המבניים - הגירעונות, הדמוגרפיה, הצורך בהשקעות - לא ייעלמו. הם ימשיכו ללחוץ כלפי מעלה. התשואות יירדו אבל לא יחזרו לאפס. העולם השתנה.

הבנקים המרכזיים והדילמה החדשה

הבנקים המרכזיים נקלעו למצב מורכב. הם רוצים להוריד ריביות קצרות כדי לתמוך בכלכלה. אבל הם רואים שהתשואות הארוכות לא מגיבות. העקום מתלול. זה לא מה שתכננו.

הבעיה היא שהכלים המסורתיים לא עובדים. הקניות המסיביות של אג"ח יצרו עיוותים. המאזנים נפוחים. הציבור כבר לא מאמין שהבנקים יכולים לפתור כל בעיה. האמינות נפגעה.

הפד האמריקאי בדילמה הקשה ביותר. הוא רוצה להוריד ריביות אבל חושש מאינפלציה חוזרת. הוא רואה שהתשואות הארוכות עולות ומבין שזה יפגע בכלכלה. אבל אין לו כלים טובים להתמודד עם זה. הרחבה מוניטרית נוספת תיצור אינפלציה. הידוק יגרום למיתון.

הבנק האירופי במצב דומה. הכלכלה האירופית חלשה. הוא רוצה לתמוך. אבל הפיצול בין המדינות מקשה. גרמניה דורשת משמעת. איטליה וצרפת רוצות הקלות. הפשרה היא חוסר מעש. השווקים מבינים ומגיבים בהתאם.

אחרי 16 שנה של ריביות אפסיות ותמיכת בנקים מרכזיים, השוק חוזר לנורמליות. נורמליות שבה כסף עולה כסף. שבה הסיכון מתומחר. שבה אין ארוחות חינם. השינוי הזה כואב אך הכרחי. הריביות האפסיות יצרו בועות. הן עודדו חובות. הן עיוותו את ההקצאה של הון. החזרה לריביות נורמליות תיצור כלכלה בריאה יותר. זה ייקח זמן.

המשקיעים צריכים להתאים את עצמם למציאות החדשה. אג"ח ארוכות כבר לא השקעה בטוחה. הן תנודתיות. הן מסוכנות. הן יכולות להפסיד הרבה כסף. מצד שני, הן מציעות תשואה אמיתית. 5% על אג"ח ממשלתית זו תשואה מכובדת. היא מתחרה במניות. היא מציעה אלטרנטיבה.

החברות והממשלות צריכות להתאים את עצמן. עידן הכסף החינמי נגמר. השקעות צריכות להיות כדאיות באמת. גירעונות צריכים להיות מוצדקים. משמעת פיסקלית חוזרת להיות חשובה.

שאלות ותשובות על עליית התשואות באג"ח

מדוע התשואות על אג"ח ארוכות עולות דווקא עכשיו, כשהבנקים המרכזיים מתחילים להוריד ריביות?

הסיבה העיקרית היא שהתשואות הארוכות לא נקבעות רק על ידי המדיניות המוניטרית הנוכחית. הן משקפות ציפיות לטווח ארוך לגבי אינפלציה, צמיחה וסיכונים פיסקליים. הגירעונות הענקיים, צמצום הרכישות של הבנקים המרכזיים והצורך במימון השקעות גדולות - כל אלה דוחפים את התשואות למעלה. בנוסף, המשקיעים דורשים פרמיה גבוהה יותר על החזקת אג"ח לתקופות ארוכות בגלל אי הוודאות הגוברת.

האם העלייה בתשואות מסכנת את היציבות הפיננסית העולמית?

יש סיכון מסוים אבל המערכת חזקה יותר מ-2008. הבנקים מחזיקים יותר הון. הרגולציה הדוקה יותר. עדיין, עליות חדות מדי עלולות ליצור בעיות. חברות עם חובות גבוהים יתקשו במימון מחדש. בנקים עם תיקי אג"ח גדולים יספגו הפסדי שערוך. המפתח הוא קצב העלייה - עלייה הדרגתית ניתנת לעיכול, זינוק חד עלול להיות בעייתי.

איך העלייה בתשואות משפיעה על שוק המניות?

ההשפעה מורכבת. מצד אחד, ריביות גבוהות מייקרות את המימון לחברות ומקטינות את הערך הנוכחי של רווחים עתידיים. זה שלילי למניות. מצד שני, אג"ח בתשואה של 5% מהוות תחרות אמיתית למניות, מה שעלול למשוך הון מהבורסה. אבל חברות חזקות עם תזרים מזומנים טוב פחות מושפעות. הסקטורים הפגיעים ביותר הם נדל"ן, תשתיות וחברות צמיחה עם מינוף גבוה.

מה קורה למשכנתאות ולשוק הדיור?

הריביות על משכנתאות קבועות עולות בעקבות התשואות הארוכות. בארה"ב, משכנתה ל-30 שנה כבר עולה כמעט 8%. זה מקטין משמעותית את כוח הקנייה של משפחות. פחות אנשים יכולים להרשות לעצמם לקנות בית. הביקוש יורד ומחירי הדיור מתחילים להתמתן. אזורים עם מחירים מנופחים במיוחד עלולים לראות ירידות משמעותיות.

האם כדאי עכשיו להשקיע באג"ח ארוכות?

זו שאלה מורכבת שתלויה בפרופיל המשקיע. תשואה של 5% על אג"ח ממשלתית ל-30 שנה היא אטרקטיבית היסטורית. אבל יש סיכון שהתשואות ימשיכו לעלות, מה שיגרום להפסדי הון. משקיעים שיכולים להחזיק עד הפדיון ורוצים הכנסה קבועה יכולים לשקול. משקיעים שצריכים נזילות וגמישות כדאי שיישארו זהירים.

מה הסיכוי שהתשואות יחזרו לרמות הנמוכות של השנים האחרונות?

הסיכוי נמוך בטווח הנראה לעין. הכוחות המבניים - גירעונות גדולים, דמוגרפיה מזדקנת, צמצום תמיכת בנקים מרכזיים - כולם דוחפים לכיוון של ריביות גבוהות יותר. רק אירוע דרמטי כמו מיתון חריף או משבר פיננסי יכול להחזיר את התשואות לרמות נמוכות, וגם אז כנראה לא לאפס.

איך המצב ביפן שונה משאר העולם?

יפן במצב ייחודי. היא יוצאת מ-30 שנה של דפלציה וריביות אפס. העלייה בתשואות שם דרמטית יחסית להיסטוריה המקומית, אבל עדיין נמוכה בהשוואה בינלאומית. האתגר הגדול הוא החוב הציבורי העצום - מעל 250% מהתמ"ג. אם הריביות יעלו מהר מדי, עלות שירות החוב תהיה בלתי נסבלת. הבנק המרכזי צריך לנווט בזהירות רבה.

איזה סקטורים בכלכלה מרוויחים מהעלייה בתשואות?

הבנקים נהנים מהפרשי ריביות גדולים יותר. חברות ביטוח וקרנות פנסיה יכולות להשקיע בתשואות גבוהות יותר. חברות עם מזומנים רבים נהנות מהכנסות ריבית גבוהות. סקטורי Value במניות עשויים להיות אטרקטיביים יותר מסקטורי צמיחה. חברות פיננסיות קטנות שמתמחות בהלוואות עשויות לשגשג.

מה יכול לעצור את העלייה בתשואות?

כמה גורמים יכולים לבלום את העלייה. משמעת פיסקלית אמיתית של ממשלות, כולל קיצוצים בהוצאות או העלאות מסים משמעותיות. מיתון שיקטין את הביקוש להון ויגרום לבנקים מרכזיים לחזור להרחבה. שיפור דרמטי בפריון שיאפשר צמיחה ללא אינפלציה. או אירוע גיאופוליטי שיגרום לבריחה למקלט בטוח.