סרגיי ברין ולארי פייג בתחילת הדרך (גוגל)
סרגיי ברין ולארי פייג בתחילת הדרך (גוגל)
היום לפני...

הענקית שנולדה בדיוק לפני 27 שנים והדגם הכושל של חברת הרכב המצליחה

היסטוריה כלכלית - "מה קרה היום לפני..." - מדור מיוחד שמוקדש לאירועים המרכזיים בכלכלה ובשווקים בישראל ובעולם. והיום - על ההתרחשויות הבולטות ב-4 בספטמבר

עמית בר | (2)
נושאים בכתבה פורד גוגל


4 בספטמבר 1998 - סרגיי ברין ולארי פייג' מקימים את גוגל

ב-4 בספטמבר 1998 נוסדה חברת גוגל, אחת מהחברות שהשפיעו יותר מכל על הכלכלה העולמית בעשורים האחרונים. אבל ההתחלה הייתה רחוקה מלהיות מבריקה או יומרנית. שני סטודנטים צעירים לתואר שני במדעי המחשב באוניברסיטת סטנפורד, לארי פייג' וסרגיי ברין, נפגשו באירוע קבלת סטודנטים. תחילה, הם לא הסתדרו במיוחד, אך בהמשך גילו עניין משותף בבעיה טכנולוגית מסוימת: איך למצוא מידע רלוונטי מתוך כמויות עצומות של דפי אינטרנט.

ב-1996 הם התחילו לעבוד על פרויקט בשם BackRub, שניסה לדרג את חשיבות הדפים באינטרנט לפי מספר ואיכות הקישורים המובילים אליהם. המודל הזה, שהתבסס על הרעיון ש"דף שמקשרים אליו יותר, חשוב יותר", היה חידוש של ממש. פייג' וברין הבינו שהדירוגים שהיו קיימים באותה תקופה פשוט לא מספקים, ושהגישה האקדמית שלהם עשויה לפתור את הבעיה.

העבודה החלה מתוך מעבדות האוניברסיטה, והשרת הראשון שלהם היה ממוקם בחדר במעונות. הציוד היה בסיסי, התקציב מוגבל, והשיווק לא היה קיים. כל מה שהיה להם זה אלגוריתם חכם, רעב טכנולוגי, ושאיפה לפתור בעיה מעשית. באוגוסט 1998 הם קיבלו את ההשקעה הראשונה - 100 אלף דולר מהיזם אנדי בכטולשיים, וכעבור פחות מחודש, ב־4 בספטמבר, נרשמה החברה באופן רשמי בשם Google Inc.

הרעיון לשם נולד משיבוש של המונח המתמטי "גוגול" (googol) שהוא מספר שמיוצג על ידי 1 ואחריו 100 אפסים. המונח עצמו נטבע במקור על ידי אחיינו בן ה־9 של המתמטיקאי האמריקאי אדוארד קסנר, שביקש שם למספר עצום.

פייג' וברין בחרו בשם הזה כדי לבטא את שאיפתם לארגן כמויות עצומות של מידע באינטרנט. הרעיון היה לשדר שאיפה לעבודה בקנה מידה עצום, עם יכולת לאחסן, למיין ולהציג מידע בהיקפים בלתי נתפסים. במהלך הרישום הראשוני של הדומיין, השם הוקלד בטעות כ־Google במקום Googol, והשם התקבע כך.


גוגל חיפוש
גוגל חיפוש - קרדיט: טוויטר


המטרה הראשונית הייתה צנועה: לבנות מנוע חיפוש שמחזיר תוצאות רלוונטיות באמת, מתוך כוונה למכור את הטכנולוגיה לחברות אחרות. אבל ככל שהשירות התפשט, וכמות המשתמשים גדלה, הבינו השניים שיש בידיהם משהו גדול הרבה יותר - פלטפורמה שיכולה להפוך לשער המרכזי לאינטרנט כולו.

קיראו עוד ב"היום לפני"

מכאן הדרך הייתה מהירה: שרתים נרכשו, צוותים הורחבו, וכשהמשקיעים הבינו את הפוטנציאל, גוגל הפכה לא רק לסטארט-אפ מבטיח, אלא למנוע כלכלי שמייצר מציאות חדשה. באותה נקודת התחלה, לא הייתה לפייג' וברין תוכנית עסקית מפורטת, לא משרדים נוצצים ולא שם קליט במיוחד. אבל היה להם רעיון, והם הצליחו לממש אותו. בהמשך הדרך הם גם ידעו להפוך את הרעיון למודל עסקי, ואז לאימפריה.

החברה הונפקה בוול סטריט באוגוסט 2004, לפי שווי של 23 מיליארד דולר, וכיום, יותר משני עשורים לאחר מכן, שווי השוק של החברה-האם אלפאבית עומד על כ-1.9 טריליון דולר.

4 בספטמבר 1957 - פורד חושפת את Edsel, כישלון מסחרי חריג ובלתי נשכח

ב־4 בספטמבר 1957 חשפה חברת הרכב פורד את דגם Edsel. הרכב נקרא על שמו של אדסל פורד, בנו היחיד של מייסד החברה, הנרי פורד, שנפטר ממחלה כמה שנים קודם לכן. פורד ראתה בדגם החדש נדבך מרכזי באסטרטגיית החדירה שלה לפלח שוק בינוני בין פורד הרגילה ללינקולן היוקרתית. זה היה ניסיון מובהק "לצמצם את הפער", מהלך שנתמך בהשקעה חסרת תקדים של כ־250 מיליון דולר, סכום עתק לתקופה.



ההשקה לוותה בקמפיין פרסום אגרסיבי ומסע תעמולה שיווקי שנמשך חודשים. הציפייה הציבורית הייתה עצומה: העיתונות הכלכלית סיקרה את הדגם החדש עוד לפני שנראה לראשונה, וחברת פורד תיארה אותו כ"רכב העתיד". אולם כבר בשבועות הראשונים לאחר ההשקה, החלו להצטבר סימני שאלה. הצרכנים, שפגשו לראשונה את אדסל באולמות התצוגה, גילו עיצוב שנחשב חריג ואף צורם, במיוחד הגריל הקדמי הבולט, שתואר בעיתונות ככזה ש"מזכיר מושב אסלה" או "פה של סוס".

מעבר לעיצוב, המחיר לא התאים לתקופה, שכן השוק האמריקאי בדיוק נכנס לתקופה של האטה כלכלית, ונתגלו גם תקלות תכופות בייצור: רכבים הגיעו עם פגמים, ציוד לא תקין, צבעים לא תואמים, ולעיתים חלקים לא היו מורכבים כלל. המבנה המורכב של הדגם, בשילוב עם מחירים לא תחרותיים ובלבול בין תתי-הדגמים, הביאו לאכזבה. הביקוש היה נמוך משמעותית מהתחזיות, ובמקום למכור מאות אלפי רכבים בשנה, פורד הצליחה למכור כ-64 אלף בלבד.

העיתונות הפכה את הסיפור לסמל: מאמרים לגלגו על ניתוק החברה מהשוק, הפרסומות נראו פתטיות בדיעבד, ואפילו סוכנויות הרכב החלו להימנע מהצגת הדגם. שנתיים נדרשו לחברה עד שהחליטה על הפסקת הייצור, וב-1960 ירדה אדסל מהכביש לתמיד. הכישלון הותיר צלקת, לא רק כספית, אלא גם תדמיתית. פורד נאלצה לארגן מחדש את תהליכי הפיתוח והשיווק שלה, ופיתחה זהירות רבה יותר לגבי השקות עתידיות.

אבל החברה לא שקעה. דווקא מהכישלון הזה נולד השלב הבא - דגם ה־Mustang, שהושק ב-1964 והפך לאחד הרכבים המזוהים ביותר עם התרבות האמריקאית של שנות ה-60 וה-70. פורד חזרה למקורות: עיצוב פשוט, מחיר נגיש ותחושת חופש על הכביש. המוסטנג זכה להצלחה אדירה, והחזיר את פורד למסלול של צמיחה.

מאז, פורד המשיכה להיות שחקנית משמעותית בשוק הרכב העולמי – עם דגמים מצליחים, השקעות בטכנולוגיות ירוקות, וכניסה לעולמות הרכב החשמלי והרכב האוטונומי. אבל Edsel נשאר בתודעה הציבורית כסמל לכישלון יומרני.


4 בספטמבר 1985 - מונפקים המטבעות הראשונים של השקל החדש בישראל

ב-4 בספטמבר 1985 הונפקו המטבעות הראשונים של השקל החדש במסגרת תוכנית הייצוב הכלכלית שהוכרזה חודשיים קודם לכן. באמצע שנות ה-80 סבלה ישראל מאינפלציה חסרת תקדים - קצב עליית המחירים עבר את ה-400% בשנה, והמשק הידרדר לאנרכיה מוניטרית. הציבור איבד אמון במטבע, שער השקל הידרדר במהירות, הריבית הריאלית הייתה שלילית והפקדות הומרו לדולרים מחשש לשחיקה. על רקע המשבר החריף, התקבלה ההחלטה על יישום תוכנית ייצוב כוללת.

ב-1 ביולי 1985 יצאה לדרך התוכנית שכללה הקפאת מחירים, שער חליפין קבוע זמני, בלימת הדפסת כסף, רפורמה בתקציב המדינה וצמצום הגירעון. קברניטי המהלך היו ראש הממשלה שמעון פרס, שר האוצר יצחק מודעי ונגיד בנק ישראל מיכאל ברונו, יחד עם יועצים כלכליים בכירים דוגמת סטנלי פישר.

המטבעות הראשונים של השקל החדש הונפקו בצעד סמלי וחגיגי שנועד לשדר מסר ברור: הכלכלה הישראלית יוצאת לדרך חדשה. שער החליפין הוגבל זמנית, והחל מעבר הדרגתי לכלכלה מאוזנת יותר.

למרות הקשיים, התוכנית הוכתרה כהצלחה. האינפלציה ירדה במהירות, השקל התייצב, ובמשך השנים הבאות הצליחה ישראל לבנות מוסדות כלכליים חזקים יותר. המטבע החדש לא רק סימל שינוי טכני, אלא שיקף מהלך אמיץ של ממשלה שבחרה ללחוץ על הבלמים בזמן. השקל החדש, שנראה בהתחלה כמהלך זמני, הפך עם השנים לעוגן מוניטרי מרכזי.


תגובות לכתבה(2):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 2.
    טכטגכאטטאטעאטט32גגג (ל"ת)
    אנונימי 04/09/2025 22:05
    הגב לתגובה זו
  • 1.
    לרון 04/09/2025 20:19
    הגב לתגובה זו
    את סטנלי פישר בסוף הרשימה זה עוול היסטורי! פישר שהיציל מקטסטרופה מונה לכן בהזמנה מיוחדת כנגיד בהמשך היה סגן ראש הפדאיש אשכולותבהא הידיעה!! וגם איסוף הדולרים שיקרו לשלילה התגלה כהכנה ל 710 או כל משבר אחר שהיה מגיע לפיתחנו.
מיידוף
צילום: צילום מנטפליקס
היום לפני...

האחראי על הונאת הפונזי הגדולה אי פעם מתוודה: הכול היה שקר

היסטוריה כלכלית - "מה קרה היום לפני..." - מדור מיוחד שמוקדש לאירועים המרכזיים בכלכלה ובשווקים בישראל ובעולם. והיום - על ההתרחשויות הבולטות ב-10 בדצמבר

עמית בר |

10 בדצמבר 2008 - ברנרד מיידוף מודה בהונאת הפונזי הגדולה אי פעם

ב-10 בדצמבר 2008 הודיע ברנרד מיידוף לבניו, שעבדו איתו בבית ההשקעות הפרטי שלו בניו יורק, כי פעילות ניהול ההון של החברה היא תרמית. הוא אמר להם שהעסק "גמור" ושמדובר במנגנון פונזי. לפי התיאור שנמסר בחקירה, השיחה התחילה סביב רצונו לחלק לעובדים ולמקורבים בונוסים מיידיים בסכום של בערך 170 מיליון דולר, מתוך יתרה של כ-200 מיליון דולר בלבד שהיו זמינים בקופה. הבנים הופתעו, שאלו כיצד ניתן לחלק בונוסים כשהחברה מתקשה לשלם למשקיעים, ואז מיידוף לקח אותם לדירתו והודה שהכול היה שקר. הם פנו מיד לעורכי דין ולרשויות, ובכך החל הפירוק המהיר של המערך.

ההונאה התבססה על מצג של תשואות יציבות וחריגות לאורך שנים. לקוחות קיבלו דוחות חודשיים עם רווחים כמעט קבועים, לרוב סביב 8%-12% בשנה, גם בתקופות שבהן השווקים היו תנודתיים. אבל בפועל לא התנהלו השקעות אמיתיות בהתאם לדוחות. כסף שהועבר לקרן הוזרם לחשבון הבנק של החברה ושימש בעיקר לתשלומים למשקיעים שביקשו לפדות, ולשמירה על אשליית פעילות רווחית. החקירה הצביעה על כ-4,800 חשבונות לקוחות, ולפי הדוחות שנמסרו להם, היקף הנכסים שנוהלו כביכול עמד על כ-65 מיליארד דולר. אומנם הסכום הזה כלל גם רווחים פיקטיביים שנצברו על הנייר, אבל ההערכה לגבי ההפסד הישיר של המשקיעים, כלומר כספים שהופקדו ולא הושבו, עמדה על בערך 17.5-18 מיליארד דולר.

נקודת השבר הגיעה עם החרפת המשבר הפיננסי העולמי ב-2008. כבר במרץ אותה שנה קרס בר סטרנס ונמכר בהצלה מהירה, מה שהגביר לחץ על קרנות גידור ומשקיעים ממונפים. בספטמבר הגיע האירוע המרכזי: פשיטת הרגל של ליהמן ברדרס, במקביל לחילוץ החירום של AIG. אלה היו רגעים שבהם האמון במערכת האשראי נשבר. בנקים צמצמו קווי אשראי, שוק ההלוואות הבין בנקאיות כמעט קפא, וגופים מוסדיים נדרשו להחזיר מזומנים למשקיעים שלהם. בתוך המציאות הזו, לקוחות של מיידוף ביקשו לבצע פדיונות בהיקף חריג. ההערכה היא שבחודשים האחרונים לפני הקריסה הוגשו בקשות משיכה מצטברות של בערך 7 מיליארד דולר. מבחינת קרן שבנויה על זרימת כסף חדש, זה היה לחץ שאי אפשר לעמוד בו.

מיידוף ניסה למשוך זמן. הוא העביר כספים בין חשבונות שונים של קבוצת החברות שלו, וניצל קווי אשראי של פעילות הברוקראז' כדי להזרים מזומנים למנגנון. אבל בד בבד, מקורות הכסף החדשים התייבשו. המשבר צמצם את הנכונות של משקיעים חדשים להיכנס, והבנקים לא רצו לספק אשראי למי שמבקש להשקיע אצלו. ברגע שהפדיונות גדלו והאשראי נעלם, לא נותרה לו יכולת לקיים את ההבטחות. ב-4 בדצמבר הוא עדכן את מנהל התפעול הבכיר במערך הפונזי שהוא "סיים". ב-9 בדצמבר אמר לאחיו שהוא על סף קריסה, ולמחרת הודה בפני בניו.

מיידוף
צילום: צילום מנטפליקס
היום לפני...

האחראי על הונאת הפונזי הגדולה אי פעם מתוודה: הכול היה שקר

היסטוריה כלכלית - "מה קרה היום לפני..." - מדור מיוחד שמוקדש לאירועים המרכזיים בכלכלה ובשווקים בישראל ובעולם. והיום - על ההתרחשויות הבולטות ב-10 בדצמבר

עמית בר |

10 בדצמבר 2008 - ברנרד מיידוף מודה בהונאת הפונזי הגדולה אי פעם

ב-10 בדצמבר 2008 הודיע ברנרד מיידוף לבניו, שעבדו איתו בבית ההשקעות הפרטי שלו בניו יורק, כי פעילות ניהול ההון של החברה היא תרמית. הוא אמר להם שהעסק "גמור" ושמדובר במנגנון פונזי. לפי התיאור שנמסר בחקירה, השיחה התחילה סביב רצונו לחלק לעובדים ולמקורבים בונוסים מיידיים בסכום של בערך 170 מיליון דולר, מתוך יתרה של כ-200 מיליון דולר בלבד שהיו זמינים בקופה. הבנים הופתעו, שאלו כיצד ניתן לחלק בונוסים כשהחברה מתקשה לשלם למשקיעים, ואז מיידוף לקח אותם לדירתו והודה שהכול היה שקר. הם פנו מיד לעורכי דין ולרשויות, ובכך החל הפירוק המהיר של המערך.

ההונאה התבססה על מצג של תשואות יציבות וחריגות לאורך שנים. לקוחות קיבלו דוחות חודשיים עם רווחים כמעט קבועים, לרוב סביב 8%-12% בשנה, גם בתקופות שבהן השווקים היו תנודתיים. אבל בפועל לא התנהלו השקעות אמיתיות בהתאם לדוחות. כסף שהועבר לקרן הוזרם לחשבון הבנק של החברה ושימש בעיקר לתשלומים למשקיעים שביקשו לפדות, ולשמירה על אשליית פעילות רווחית. החקירה הצביעה על כ-4,800 חשבונות לקוחות, ולפי הדוחות שנמסרו להם, היקף הנכסים שנוהלו כביכול עמד על כ-65 מיליארד דולר. אומנם הסכום הזה כלל גם רווחים פיקטיביים שנצברו על הנייר, אבל ההערכה לגבי ההפסד הישיר של המשקיעים, כלומר כספים שהופקדו ולא הושבו, עמדה על בערך 17.5-18 מיליארד דולר.

נקודת השבר הגיעה עם החרפת המשבר הפיננסי העולמי ב-2008. כבר במרץ אותה שנה קרס בר סטרנס ונמכר בהצלה מהירה, מה שהגביר לחץ על קרנות גידור ומשקיעים ממונפים. בספטמבר הגיע האירוע המרכזי: פשיטת הרגל של ליהמן ברדרס, במקביל לחילוץ החירום של AIG. אלה היו רגעים שבהם האמון במערכת האשראי נשבר. בנקים צמצמו קווי אשראי, שוק ההלוואות הבין בנקאיות כמעט קפא, וגופים מוסדיים נדרשו להחזיר מזומנים למשקיעים שלהם. בתוך המציאות הזו, לקוחות של מיידוף ביקשו לבצע פדיונות בהיקף חריג. ההערכה היא שבחודשים האחרונים לפני הקריסה הוגשו בקשות משיכה מצטברות של בערך 7 מיליארד דולר. מבחינת קרן שבנויה על זרימת כסף חדש, זה היה לחץ שאי אפשר לעמוד בו.

מיידוף ניסה למשוך זמן. הוא העביר כספים בין חשבונות שונים של קבוצת החברות שלו, וניצל קווי אשראי של פעילות הברוקראז' כדי להזרים מזומנים למנגנון. אבל בד בבד, מקורות הכסף החדשים התייבשו. המשבר צמצם את הנכונות של משקיעים חדשים להיכנס, והבנקים לא רצו לספק אשראי למי שמבקש להשקיע אצלו. ברגע שהפדיונות גדלו והאשראי נעלם, לא נותרה לו יכולת לקיים את ההבטחות. ב-4 בדצמבר הוא עדכן את מנהל התפעול הבכיר במערך הפונזי שהוא "סיים". ב-9 בדצמבר אמר לאחיו שהוא על סף קריסה, ולמחרת הודה בפני בניו.