האם עובד המוכיח מתכונת עבודה קבועה של עבודה בשעות נוספות, אשר אינה נסתרת על ידי מעסיקו, זכאי לגמול עבור השעות הנוספות?

העובדות ------------------ חברת ימית א. ביטחון (1988) בע"מ (להלן: "המעבידה"), חברת שמירה, העסיקה את אלי אפרים ויוני רובין (להלן: "העובדים") כמאבטחים עד לסיום עבודתם בנסיבות השנויות במחלוקת.

בית הדין האזורי קיבל באופן חלקי את תביעות העובדים ועיקר הדיון נסב אודות ערעור העובדים על כך שלא נפסק להם גמול שעות נוספות, על קביעת השכר הקובע לצורך חישוב זכויות ואי פסיקת פיצוי בגין אבדן דמי אבטלה.

בערעורם טענו העובדים, כי טענתם, לפיה עבדו במתכונת קבועה שכללה שעות נוספות לא נסתרה וכן לא נסתרה טענתם, שהמעבידה לא שילמה גמול שעות נוספות. עוד טענו, כי המעבידה במתכוון לא שמרה את נתוני שעות העבודה של עובדיה ואין להעניק למעבידה "פרס" על השמדה מכוונת של מסמכים חיוניים לניהול התיק.

מנגד טענה המעבידה, כי בהתאם לפסיקה על העובדים להוכיח במדויק את מספר השעות הנוספות שעבדו, ואי ניהול פנקס שכר אינו מעביר למעביד את נטל הראייה בתביעה לגמול שעות נוספות.

פסק דין -------------

זכאות העובדים לגמול שעות נוספות --------------------------------------------------------- במספר רב של פסקי דין נקבע, כי הכלל הוא שהתובע גמול שעות נוספות חייב להוכיח לא רק את העובדה שעבד שעות נוספות אלא גם את מספר השעות הנוספות שעבד בפועל. אולם, בפסיקה מאוחרת נקבע, כי יש להגמיש את נטל הראייה החל על העובד בתביעה לגמול שעות נוספות, כאשר די בכך שהעובד הוכיח את מתכונת העבודה בכללותה, והוא אינו נדרש להוכחה מדויקת של שעות עבודתו.

ביחס לחובת המעביד לנהל פנקס שכר ולנהל פנקס שעות עבודה, נקבע בעבר בפסיקה, שאי ניהול פנקס שכר אינו מעביר את נטל הראיה למעביד, זאת בשונה מהפסיקה לעניין אי ניהול פנקס חופשה שנתית. עם זאת, בהתבסס על השינויים שחלו הן בפסיקה והן בחקיקה בעניין נטל הראיה להוכחת תביעות למימוש זכויות מכוח חוקי המגן, וכן נוכח הצורך להבטיח כי העובדים מכל השכבות במשק יוכלו לממש את זכויותיהם והגידול בהיקף התופעה של התעלמות מעבידים מחובות רישומיות ואי ציות לחוקי המגן, יש להחיל את ההלכה שנקבעה לעניין אי ניהול פנקס חופשה על אי קיום חובות רישומיות אחרות. דהינו, בהעדר רישומים בקשר לעבודתו של העובד כמתחייב מהוראות חוק, יועבר נטל ההוכחה למעסיק.

על כן בית הדין קיבל את ערעור העובדים בעניין גמול שעות נוספות לאחר שקבע, כי העובדים הוכיחו מתכונת עבודה כללית של עבודה בשעות נוספות באופן קבוע, אשר לא נסתרה על ידי המעבידה. כמו כן, יש להביא בחשבון את התנהלות המעבידה אשר העלימה במכוון את רישומי שעות העבודה.

יצוין, כי הנשיא אדלר הוסיף, שקיימים 3 שלבים לדיון בתביעת עובד לזכאות לתשלום בעד עבודה שעות נוספות המבוססת על הטענה כי עבד במתכונת עבודה קבועה:

על העובד להוכיח מתכונת קבועה של עבודתו ובכך מועבר למעסיק נטל ההוכחה; על המעביד להוכיח את מספר שעות עבודתו של העובד ואת היעדרויותיו; ככל שהמעסיק לא הרים את נטל הראייה המוטל עליו, על יסוד מתכונת העבודה שהוכחה על ידי העובד והנתונים המוכחים לשכרו, בית הדין קובע את שיעור הסכום המגיע לו.

השכר הקובע לחישוב זכויות -------------------------------------------- לעניין קביעת השכר הקובע לצורך חישוב הזכויות המגיעות לעובדים, נקבע כי בעת חישוב השכר הקובע, דהינו השכר הממוצע ב-12 החודשים האחרונים לעבודתם, יש להביא בחשבון גם תשלומים ששולמו להם בעד חופשה, מילואים וחגים, מאחר והם מהווים תחליף לשכר עבודה.

מתן מכתב פיטורים ------------------------------ בית הדין קבע, כי אין לקבוע כלל גורף לפיו בכל מקרה שמעביד מסרב למסור לעובד מכתב פיטורים הוא יחויב בתשלום פיצוי בשיעור דמי אבטלה שהיו עשויים להגיע לעובד. ככל שיוכיח עובד נזק קונקרטי בגין אי קיום החובה למסור לו מכתב פיטורים, וככל שיוכיח, כי הימנעות המעסיק ממסירת מכתב פיטורים הינה בלתי סבירה יוכל הוא לתבוע את הנזק שנגרם לו עקב אי מתן מכתב פיטורים.

(*) המידע באדיבות "כל עובד" - מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS"