איתן ורטהיימר לבלומברג: "אם אתה ישן על הרצפה אתה לא יכול ליפול"

יו"ר ישקר רואה את המשבר כהזדמנות. "למדתי מהגורו באפט להיות גרידי כשכולם פוחדים. אם אתה נצמד לעקרונות הבסיסיים של העסק שלך ושל הכלכלה, אתה תהיה בסדר"
קובי ישעיהו |

קבוצת ישקר, הנמצאת בשליטת חברת ההשקעות של וורן באפט, ממשיכה לחפש חברות לרכישה בעולם. כך אומר לבלומברג איתן ורטהיימר, יו"ר החברה.

"למדתי מהגורו באפט להיות גרידי כשכולם פוחדים", אומר ורטהיימר. אנו רואים את הטלטלה האחרונה בשווקים הפיננסים ברחבי העולם, שהפילה מחירי חברות רבות לרמות אטרקטיביות, כהזדמנות, הוסיף.

"אם אתה נצמד לעקרונות הבסיסיים של העסק שלך ושל הכלכלה, אתה תהיה בסדר. אם אתה ישן על הרצפה אתה לא יכול ליפול", אומר ורטהיימר.

ישקר, השניה בגודלה בעולם בתחום של ייצור מכונות לחיתוך מתכות, רכשה בספטמבר כ-71% ממניותיה של החברה היפנית טונגאלוי תמורת קרוב למיליארד דולר. המתחרה הגדולה של ישקר היא קבוצת סדוויק השבדית, שמניותיה נופלות היום ב-6% בבורסה של שטוקהולם.

"השם של באפט גדול מאוד וכמובן תורם לעסקים. אנחנו גדלים בקצב מהיר מאוד. באפט לא מחפש עסקים בקשיים אלא חברות טובות. כשהוא מוצא אותן, הוא משקיע ונותן למנהלים שלהן להמשיך להריץ את העסק", אומר ורטהיימר.

בנוגע למשבר הכלכלי בעולם נראה שורטהיימר לא מוטרד במיוחד: "אתה צריך להיות מוכן לכך שהמכירות ירדו לפרק זמן מוגבל ולהשקיע כדי שבעתיד הם יחזרו לצמוח, ובעוצמה".

"יש חברות שבאפט מושך מהם כספים ויש חברות שבאפט מזרים להם כספים כי הוא רואה בהן הזדמנויות גדולות לצמיחה עתידית. ישקר היא חברה מהסוג השני", אמר לבלומברג גיא ספייר, מנהל השקעות ראשי בחברת אקוואמרין קפיטל המחזיקה במניות של ברקשייר הא'תוואיי, חברת ההשקעות באמצעותה פועל באפט (סימול: BRK.A).

ישקר הוקמה ב-52' בתפן שבגליל על ידי סטף ורטהיימר והפכה לחברה גלובלית משנות ה-80, לאחר שניהולה עבר לידי איתן ורטהיימר. בהמשך הועבר ניהול הקבוצה ליעקב הרפז, ויחד עם איתן ורטהיימר המשיכו השניים לנווט את האסטרטגיה שלה. הרפז מופקד עד היום על הפעילות השוטפת של הקבוצה. במאי 2006 נמכרו 80% ממניות ישקר לברקשייר האתווי שבשליטת וורן באפט תמורת 4 מיליארד דולר. העסקה, שהיתה הראשונה של באפט מחוץ לארה"ב, שיקפה לחברה שווי של 5 מיליארד דולר.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
עובדים צעירים נכנסים לשוק העבודה, קרדיט: גרוקעובדים צעירים נכנסים לשוק העבודה, קרדיט: גרוק
פרשנות

שכר המינימום מתעדכן, המציאות לא

שכר במינימום, יוקר במקסימום: הנוסחה הקיימת מעלה את השכר הנומינלי, אבל מתעלמת מהמחירים ומהכנסה פנויה וגם - בכמה יעלה יעלה שכר המינימום באפריל על פי המנגנון החדש?

אדם בלומנברג |
נושאים בכתבה שכר מינימום

היום, ה-4 בינואר 2026, שוק העבודה הישראלי חווה רגע נדיר של נחת. מנגנון העדכון האוטומטי של חוק שכר מינימום נכנס לתוקפו, ובהתאם לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה - השכר יזנק החל ממשכורת אפריל הקרוב בכ-3.3% לרמת שיא של 6,443.85 ש"ח. על הנייר, זוהי בשורה פנטסטית: בזמן שיוקר המחיה משתולל, העובדים ברמות השכר הנמוכות מקבלים תוספת של כ-196 ש"ח בחודש. במציאות שבה כ-23.3% מהשכירים בישראל משתכרים "שכר נמוך" (עד שני שלישים מהשכר החציוני), מדובר באוויר לנשימה.

הפרדוקס הישראלי: שכר גבוה, ארנק ריק

כדי להבין את ייחודיות המצב בישראל, כדאי להרים את הראש אל מעבר לים. האיחוד האירופי אימץ לאחרונה את דירקטיבת "שכר המינימום ההולם" (Adequate Minimum Wages), המהווה שינוי תפיסתי דרמטי: לא עוד מספר שרירותי, אלא יעד כפול - שכר מינימום שיהווה לפחות 60% מהשכר החציוני ו-50% מהשכר הממוצע.

כאן נחשף הפרדוקס: במונחים יחסיים, ישראל היא "מעצמת שוויון". שכר המינימום שלנו (כ-61% מהשכר החציוני) הוא מהגבוהים ב-OECD ביחס לשכר הכללי במשק. אולם, כשבודקים את יכולת ההשתכרות במונחי כוח קנייה (PPP), הבלון מתפוצץ. בגלל יוקר המחיה הקיצוני - מהדיור ועד מחירי המזון - השכר הישראלי קונה הרבה פחות משכר מקביל בגרמניה או בהולנד. בעוד אירופה מתמקדת ב"הלימות" ובקיום בכבוד, ישראל נצמדת לנוסחה מתמטית עיוורת (47.5% מהשכר הממוצע). נוסחה זו נגזרת מעליות השכר בענף ההייטק, אך מתעלמת לחלוטין ממחירי העגבנייה והשכירות. התוצאה? השכר הממוצע עולה נומינלית, אך ההכנסה הפנויה של משקי הבית נותרת מאחור.

זאת ועוד: העובד הישראלי נדרש לעבוד 42 שעות שבועיות כדי להגיע לשכר המינימום, לעומת ממוצע של 37 שעות ב-OECD. המשמעות היא שעלינו לעבוד 14% יותר ממקבילינו בעולם כדי להגיע לאותו רף בסיסי.

שני צדדים למטבע הכלכלי

מול הנימוקים המוסריים והחברתיים של תומכי ההעלאה, ניצבים המתנגדים - המגזר העסקי וחלק מהאקדמיה הכלכלית. לשיטתם, התערבות אגרסיבית במחיר העבודה בעת משבר עלולה לפגוע במרקם העסקי ובתעסוקה. גם החשש מ"סחרור אינפלציוני" עולה בכל פעם שהשכר מתעדכן, וזאת למרות שהוכח כי משקלה של עליית שכר המינימום באינפלציה של השנים האחרונות היה זניח.