רואים עליות לטווח הארוך? תסתכלו על 1960-1980

שאלה אחת בלבד: השוק מקרטע או גווע?
חזי שטרנליכט |

שתי מקהלות מקיימות תחרות זמרה קולנית בימים אלה מעל גבי העיתונים הכלכליים: המעודדים ונביאי הזעם. המפולת הנמשכת בשווקים הגלובליים הגיעה לתל אביב ויום המסחר אתמול (ד') היה עדות נוספת לחולשה הגדולה ולחששות שחזרו לכנן בכל רגע במהלך המסחר. צד אחד אומר: תקנו זה נהיה זול. צד שני אומר: חכו, זה יהיה הרבה יותר זול. שניהם צודקים, כי אחד התרחישים יהיה נכון. אבל אם הסיכון גדל והפאניקה מכל עבר מייצרת הזדמנויות – איך בוחרים? והאם התעלמות היא בכלל מנגנון נכון בעת המפולות?

במהלך היום הוסבר שהירידות החדות בבורסה התל אביבית באו בתגובה חרדתית להתבטאות של נגיד הבנק האירופאי. נו באמת, מישהו ספר פה את ז'אן קלוד טרישה בשנתיים האחרונות? השם האירופאי שלו היה נחלתם של כמה סוחרי מטבעות, ומי שניסה לשרוד נאום אחד שלו מול ה-ECB ולא נרדם הוא גיבור. השוק קרס כי הוא קרס. כי הפחד בכל מקום, והסברים יש לכל תרחיש. אם היה נוסק ב-3% היו אומרים שהמהלך של ברננקי תפס, ושהכלכלה הישראלית תלויה בכלכלה האמריקנית.

מה שצריך להתרגל אליו ומהר זה הפעלה של "מסננת לעיתות פאניקה". זאת צריכה להיות מסננת גסה מאוד שמנפה את מרבית זרמי המידע ששוטפים את כל המתעניינים בבורסה. אבל היא צריכה להיות מצוידת במנגנון מיוחד לאיתור פיסות זהב בשטפון. מי שמעוניין לנהל את השקעותיו בתבונה, לא צריך לשבת על הדוגית, בשלהיי נהר המבול, ולקוות שלא ייסחף עד למפל המים ויתרסק. הוא צריך לצאת לאחת הגדות, גם אם הוא חבול ופצוע, ולחזור לדוג את הדברים יקרי הערך שנסחפים בזרם.

ומה הם יכולים להיות? ככל שטווח ההשקעה ארוך טווח, הפתרון הוא פשוט: לחזור להשקיע בעסקים מצוינים שחטפו מכה על לא אוול בכפם. זהו דבר שאמרו חכמי ההשקעה (ביניהם וורן באפט) לא פעם, וזאת העת להגיד זאת שוב. זה הזמן לעשות דיג באמצע המבול, ולדוג את האוצרות שנסחפו במורד הזרם השלילי. מי שמחפש מקום מקלט יחסית בטוח בימים טרופים שכאלה יכול לנבור בערמות האג"ח של החברות הציבוריות. המפולת לא הגיעה לשם והיא שוטפת את המניות. עסקים נהדרים שצפויות לשלם את אגרות החוב שלהם בסופו של דבר זה לא עניין של מה בכך.

השאלה הפנימית היחידה שיש לשאול את עצמנו בימים שכאלה היא: האם השוק מקרטע או גווע? מי שהחליט שהשוק גווע צריך להסיק את המסקנות. נזכיר ששוק מניות יכול לגווע. היו תקופות ארוכות מאוד שבהן שוק המניות "לא עשה". למשל מדד הדאו-ג'ונס בין שנות השישים לתחילת שנות השמונים, במשך 15 שנים תמימות (!) נע ברצועה לא רחבה בין 800 ל-1000 נקודות. מי שמעריך שהמשבר הזה זה רק הקדימון ושהחגיגה נגמרה, עדיף לו לחפש את המקומות הסולידיים כמו אג"ח (שבחר בקפידה רבה), פקדונות ומק"מים. מי שמאמין שהשוק מקרטע ושההתאוששות תבוא בחודשים הקרובים, יכול לנצל את ההזדמנויות שנוצרו לתפיסתו בשוק המניות.

חזי שטרנליכט משמש יועץ לקשרי משקיעים בחברת תקשורת פיננסית. ספרו, המדריך למתחילים בשוק ההון הישראלי בהוצאת מודן יצא בימים אלה לחנויות הספרים.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
שי אהרונוביץ (צלם: גיל מגלד)שי אהרונוביץ (צלם: גיל מגלד)

לקראת מימוש חוק הרווחים הכלואים - המוקש הגדול שטמון בהעברת נכסים מחברה לידיים פרטיות

חוק הרווחים הכלואים מייצר אי וודאות ובלבול רב. מדובר בחוק שמתמרץ בעצם במקרים רבים סגירת חברות והעברת הנכסים לבעלי המניות - לפעמים זה מוביל לנזק גדול; על החוק ועל הסיכונים

נושאים בכתבה רווחים כלואים

במסגרת חוק הרווחים הכלואים (או בשמו הרשמי: חוק ההתייעלות הכלכלית), אישרה הכנסת הוראת שעה שמקנה הקלות במס לחברות ולבעלי המניות שלהן. סעיף 6 לחוק מאפשר העברת נכסים מחברה לבעל מניות בשני דרכים: הליך פירוק החברה או העברת נכסים מהחברה לבעל מניות פרטי, וזאת בפטור ממס רכישה וממס שבח.

ואולם, בניגוד לפטור שניתן בעניין מס רכישה ומס שבח, החוק "שותק" בכל הנוגע להיטל השבחה והיטלי פיתוח, ואינו מקנה פטור מהיטלים אלה במסגרת העברת הנכסים.

מדובר במוקש גדול שיכול "לצוף"  בדיעבד, לאחר השלמת המהלך, בדמות של היטל השבחה או היטל פיתוח. אי הוודאות הזו בעת ביצוע ההעברה, עלולה לגרור למיסוי מוניציפלי בו ייתקל בעל המניות המעביר, בשלב מאוחר יותר.

בימים אלה אנו מצויים בישורת האחרונה של יישום וביצוע הוראת השעה, שכאמור כוללת שתי אפשרויות אשר ביצוען צריך להיות עד סוף השנה ואף מוקדם מכך.

מסלול פירוק - פירוק מלא של החברה והעברת כל נכסיה והתחייבויותיה לבעלי המניות. מועד הפירוק חייב להסתיים עד 31 בדצמבר 2025  והמס על רווחים ראויים לחלוקה מחושב במועד זה.  

וויז אייר
צילום: רשתות חברתיות

וויז אייר בדרך להקים מרכז פעילות בישראל באפריל 2026

בתום ביקור בארץ של מנכ"ל וויזאייר חברת הלואו קוסט ההונגרית מאשרת כי היא מקדמת תוכנית לפתוח בסיס מקומי, צעד שעשוי להגביר תחרות ולהוזיל את מחירי הטיסה - מניות חברות התעופה הישראליות בירידות

מנדי הניג |

התרחבות שוק הלואו-קוסט בישראל מקבלת היום איתות משמעותי, אחרי שמנכ"ל וויז אייר הודיע בתום פגישה עם שרת התחבורה מירי רגב כי החברה מתכננת לפתוח מרכז פעילות מקומי באפריל 2026. ההכרזה מציבה את הענף לקראת חודשים של דיונים רגולטוריים, מתיחות עם החברות הישראליות, ושאלות פתוחות לגבי מיקום הבסיס החדש - נתב"ג או רמון.

בפגישה שנערכה בירושלים הצהירה וויז אייר כי כבר בחורף הקרוב תתחיל להיערך להקמת המרכז, צעד שמוגדר במשרד התחבורה כמהלך שיוכל לשנות את מבנה השוק. הקמת בסיס בישראל תאפשר לחברה להציב מטוסים וצוותים באופן קבוע בארץ, לנצל סלוטים בשעות העמוסות ולהגדיל את מספר היעדים. לצד ההבטחה להגברת התחרות ולהוזלת מחירי הכרטיסים, הצדדים מודים כי חסמים רגולטוריים עדיין דורשים טיפול, והם יעמדו במוקד סבב דיונים נוסף בינואר.

בענף מציינים כי שאלת מיקום המרכז היא עדיין במחלוקת: וויז אייר מעדיפה לפעול מנתב"ג בשל הביקוש הגבוה והנגישות, בעוד במשרד התחבורה שוקלים את שדה רמון כאופציה שתעניק דחיפה לתעופה הדרומית ותפחית את הלחץ בנתב"ג. החברה אף בוחנת הפעלה של טיסות פנים לאילת וקידום מסלול טיסה מעל עומאן, שיוכל לקצר משמעותית את זמני ההגעה לתאילנד ויעדים נוספים במזרח.

על רקע התוכניות החדשות, חברות התעופה הישראליות לא מסתירות את אי־נוחותן. בימים האחרונים נשמעו איומי השבתה מצד ועדי העובדים, לצד טענות שלפיהן המהלך יוצר אפליה לטובת חברה זרה שתזכה בתנאי בסיס זהים לאלו של חברות ישראליות - אך בלי הרגולציה הביטחונית המחמירה שמוטלת עליהן.

שרת התחבורה הביעה הבנה לחששות, אך הדגישה כי מדיניות המשרד נועדה להגביר תחרות ולהוזיל מחירים, במיוחד בתקופה שבה - לדבריה - מחירי הטיסות הורגשו כמופקעים. במשרד מודעים לרגישות הביטחונית, והנושא יעמוד כחלק מהמשא ומתן מול וויז אייר, במיוחד בכל הנוגע להתחייבות שלא להפסיק פעילות בימי חירום.