רואים עליות לטווח הארוך? תסתכלו על 1960-1980

שאלה אחת בלבד: השוק מקרטע או גווע?
חזי שטרנליכט |

שתי מקהלות מקיימות תחרות זמרה קולנית בימים אלה מעל גבי העיתונים הכלכליים: המעודדים ונביאי הזעם. המפולת הנמשכת בשווקים הגלובליים הגיעה לתל אביב ויום המסחר אתמול (ד') היה עדות נוספת לחולשה הגדולה ולחששות שחזרו לכנן בכל רגע במהלך המסחר. צד אחד אומר: תקנו זה נהיה זול. צד שני אומר: חכו, זה יהיה הרבה יותר זול. שניהם צודקים, כי אחד התרחישים יהיה נכון. אבל אם הסיכון גדל והפאניקה מכל עבר מייצרת הזדמנויות – איך בוחרים? והאם התעלמות היא בכלל מנגנון נכון בעת המפולות?

במהלך היום הוסבר שהירידות החדות בבורסה התל אביבית באו בתגובה חרדתית להתבטאות של נגיד הבנק האירופאי. נו באמת, מישהו ספר פה את ז'אן קלוד טרישה בשנתיים האחרונות? השם האירופאי שלו היה נחלתם של כמה סוחרי מטבעות, ומי שניסה לשרוד נאום אחד שלו מול ה-ECB ולא נרדם הוא גיבור. השוק קרס כי הוא קרס. כי הפחד בכל מקום, והסברים יש לכל תרחיש. אם היה נוסק ב-3% היו אומרים שהמהלך של ברננקי תפס, ושהכלכלה הישראלית תלויה בכלכלה האמריקנית.

מה שצריך להתרגל אליו ומהר זה הפעלה של "מסננת לעיתות פאניקה". זאת צריכה להיות מסננת גסה מאוד שמנפה את מרבית זרמי המידע ששוטפים את כל המתעניינים בבורסה. אבל היא צריכה להיות מצוידת במנגנון מיוחד לאיתור פיסות זהב בשטפון. מי שמעוניין לנהל את השקעותיו בתבונה, לא צריך לשבת על הדוגית, בשלהיי נהר המבול, ולקוות שלא ייסחף עד למפל המים ויתרסק. הוא צריך לצאת לאחת הגדות, גם אם הוא חבול ופצוע, ולחזור לדוג את הדברים יקרי הערך שנסחפים בזרם.

ומה הם יכולים להיות? ככל שטווח ההשקעה ארוך טווח, הפתרון הוא פשוט: לחזור להשקיע בעסקים מצוינים שחטפו מכה על לא אוול בכפם. זהו דבר שאמרו חכמי ההשקעה (ביניהם וורן באפט) לא פעם, וזאת העת להגיד זאת שוב. זה הזמן לעשות דיג באמצע המבול, ולדוג את האוצרות שנסחפו במורד הזרם השלילי. מי שמחפש מקום מקלט יחסית בטוח בימים טרופים שכאלה יכול לנבור בערמות האג"ח של החברות הציבוריות. המפולת לא הגיעה לשם והיא שוטפת את המניות. עסקים נהדרים שצפויות לשלם את אגרות החוב שלהם בסופו של דבר זה לא עניין של מה בכך.

השאלה הפנימית היחידה שיש לשאול את עצמנו בימים שכאלה היא: האם השוק מקרטע או גווע? מי שהחליט שהשוק גווע צריך להסיק את המסקנות. נזכיר ששוק מניות יכול לגווע. היו תקופות ארוכות מאוד שבהן שוק המניות "לא עשה". למשל מדד הדאו-ג'ונס בין שנות השישים לתחילת שנות השמונים, במשך 15 שנים תמימות (!) נע ברצועה לא רחבה בין 800 ל-1000 נקודות. מי שמעריך שהמשבר הזה זה רק הקדימון ושהחגיגה נגמרה, עדיף לו לחפש את המקומות הסולידיים כמו אג"ח (שבחר בקפידה רבה), פקדונות ומק"מים. מי שמאמין שהשוק מקרטע ושההתאוששות תבוא בחודשים הקרובים, יכול לנצל את ההזדמנויות שנוצרו לתפיסתו בשוק המניות.

חזי שטרנליכט משמש יועץ לקשרי משקיעים בחברת תקשורת פיננסית. ספרו, המדריך למתחילים בשוק ההון הישראלי בהוצאת מודן יצא בימים אלה לחנויות הספרים.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
חדוה בר
צילום: גלית סברו
ניתוח

תן וקח - שחיתות מובנית בקשר בין בנק ישראל לבנקים

בצלאל סמוטריץ דורש מס יתר של 15% על רווחי הבנקים העודפים. זה לא פתרון טוב, אבל קודם צריך להבין את הבעיה - הבנקים עושקים אותנו כי הבכירים בבנק ישראל חברים של מנהלי הבנקים ומוצאים אצלם עבודה בהמשך - תראו את חדוה בר שמרוויחה היום מיליונים בבנק מזרחי טפחות ואיטורו והיתה המפקחת על הבנקים

מנדי הניג |

לפני כחודש דיברנו עם פרופ' אמיר ירון, נגיד בנק ישראל. שאלנו אותו על רווחי הבנקים הגבוהים. הוא הסביר שהוא והבנק המרכזי פועלים כדי לייצר תחרות. אמרנו שאם 7 שנים זה לא צלח, אז אולי סמוטריץ' צודק וצריך להעלות את המס. הוא אמר שבשום פנים ואופן כי זו התערבות פוליטית בבנקים וזה יפגע באמון המשקיעים והציבור. אז אמרנו לו שהוא יכול בקלות לדאוג ובצורה יעילה יותר לשינוי צודק ונכון דרך הקטנת הרווחים המופרזים של הבנקים ושיפור הרווחה של הציבור. מספיק להעלות במעט את הריבית בעו"ש. שהבנקים ישלמו ריבית על העו"ש בדיוק כפי שהם גובים על חובה בעו"ש. 

 "לא, זה לא קיים במדינות מערביות, זה גם התערבות בבנקים". אגב, זה קיים לתקופות מסוימות במקומות שונים בעולם, אם כי זה נדיר, אבל גם מערכת כל כך ריכוזית ומוגנת כמו הבנקים המקומיים לא קיימת בשום מקום. היא מוגנת על יד בנק ישראל, לוביסטים, משקיעים, מומחים מטעם, אנשים שחושבים שרווחים של בנק חוזרים לציבור כי הציבור מחזיק בבנקים (ממתי הבנקים הפכו למדינה שמקבל מסים מהעם ודואגת לרווחתו, בריאותו, ביטחונו, ומה הקשר בין גב כהן מחדשרה שעושקים אותה בעו"ש ואין לה פנסיה שמחזיקה במניות בנקים). וחייבים להוסיף - גם התקשורת מגנה על הבנקים, מסיבות כלכליות, מסיבות של פחד מהוראות מלמעלה ומסיבות של קשרים עסקיים וקשרי בעלות.

וכך יצא שגופים שחייבים את כל הרווחים שלהם למודל העסקי הפשוט של עולם הבנקאות - קבל כסף, תן ריבית נמוכה למלווים ותגבה ריבית גבוהה מהלווים, והאם עושים את זה במינוף של 1 ל-10 כי המדינה מאפשרת ומגבה - מרוויחים תשואה של 17% על ההון ו-15% על ההון. אף אחד לא מרוויח ככה, וכל זה כשהציבור מקבל אפס על העו"ש. 

פרופ' ירון אמר בסוף השיחה שהנה מגיעה תחרות עם הרפורמה של המיני בנקים. אחרי שניתקנו הבנו שאולי הוא באמת מאמין בזה, או שהוא מערבב אותנו או שהוא תמים. אבל תמים ככל שיהיה הוא יודע טוב מאוד שלו עצמו ובעיקר לכפופים לו יש סיכוי טוב מאוד להיכנס למערכת הבנקאית. זה לא סתם להיכנס למערכת הבנקאית, זה להרוויח מיליונים. חדוה בר היתה מפקחת 5 שנים עד 2020. לפני שבוע היא נכנסה להיות דירקטורית בבנק מזרחי טפחות. היא מרוויחה מיליון שקל, יש לה סיכוי טוב להיות גם היו"רית בהמשך. לפני זה ובעצם במקביל היא גם יועצת, משנה למנכ"ל איטורו ועוד תפקידים. מיליונים זרמו לחשבון הבנק שלה, וזה בסדר, אבל אם היא היתה סליחה על הביטוי - "ביצ'ית" שעושה את העבודה למען הציבור ונכנסת בבנקים לטובת הציבור, האם היא היתה מוצאת עבודה?

אם בר היתה דואגת לתחרות, מסתכסכת עם הנהלות הבנקים, אבל מייצרת תחרות, מספקת ריבית טובה לציבור ועדיין שומרת על יציבות הבנקים (בנקים יכולים להיות יציבים גם ב-9% תשואה, לא רק ב-15%), האם היא היתה הופכת לחלק מהמערכת הבנקאית? יציבות הבנקים אבל זה לא אומר שהם צריכים להרוויח רווחים עודפים וזה לא אומר שזה צריך לבוא על חשבון הציבור, אבל בפיקוח על הבנקים נמצאים אנשים שרוצים להרוויח בהמשך. במקום לקבל 2 מיליון שקל בשנה בעבודה מפנקת, היא היתה מרצה בשני קורסים במכללה או באוניברסיטה (בלי לזלזל כמובן). 

חדוה בר
צילום: גלית סברו
ניתוח

תן וקח - שחיתות מובנית בקשר בין בנק ישראל לבנקים

בצלאל סמוטריץ דורש מס יתר של 15% על רווחי הבנקים העודפים. זה לא פתרון טוב, אבל קודם צריך להבין את הבעיה - הבנקים עושקים אותנו כי הבכירים בבנק ישראל חברים של מנהלי הבנקים ומוצאים אצלם עבודה בהמשך - תראו את חדוה בר שמרוויחה היום מיליונים בבנק מזרחי טפחות ואיטורו והיתה המפקחת על הבנקים

מנדי הניג |

לפני כחודש דיברנו עם פרופ' אמיר ירון, נגיד בנק ישראל. שאלנו אותו על רווחי הבנקים הגבוהים. הוא הסביר שהוא והבנק המרכזי פועלים כדי לייצר תחרות. אמרנו שאם 7 שנים זה לא צלח, אז אולי סמוטריץ' צודק וצריך להעלות את המס. הוא אמר שבשום פנים ואופן כי זו התערבות פוליטית בבנקים וזה יפגע באמון המשקיעים והציבור. אז אמרנו לו שהוא יכול בקלות לדאוג ובצורה יעילה יותר לשינוי צודק ונכון דרך הקטנת הרווחים המופרזים של הבנקים ושיפור הרווחה של הציבור. מספיק להעלות במעט את הריבית בעו"ש. שהבנקים ישלמו ריבית על העו"ש בדיוק כפי שהם גובים על חובה בעו"ש. 

 "לא, זה לא קיים במדינות מערביות, זה גם התערבות בבנקים". אגב, זה קיים לתקופות מסוימות במקומות שונים בעולם, אם כי זה נדיר, אבל גם מערכת כל כך ריכוזית ומוגנת כמו הבנקים המקומיים לא קיימת בשום מקום. היא מוגנת על יד בנק ישראל, לוביסטים, משקיעים, מומחים מטעם, אנשים שחושבים שרווחים של בנק חוזרים לציבור כי הציבור מחזיק בבנקים (ממתי הבנקים הפכו למדינה שמקבל מסים מהעם ודואגת לרווחתו, בריאותו, ביטחונו, ומה הקשר בין גב כהן מחדשרה שעושקים אותה בעו"ש ואין לה פנסיה שמחזיקה במניות בנקים). וחייבים להוסיף - גם התקשורת מגנה על הבנקים, מסיבות כלכליות, מסיבות של פחד מהוראות מלמעלה ומסיבות של קשרים עסקיים וקשרי בעלות.

וכך יצא שגופים שחייבים את כל הרווחים שלהם למודל העסקי הפשוט של עולם הבנקאות - קבל כסף, תן ריבית נמוכה למלווים ותגבה ריבית גבוהה מהלווים, והאם עושים את זה במינוף של 1 ל-10 כי המדינה מאפשרת ומגבה - מרוויחים תשואה של 17% על ההון ו-15% על ההון. אף אחד לא מרוויח ככה, וכל זה כשהציבור מקבל אפס על העו"ש. 

פרופ' ירון אמר בסוף השיחה שהנה מגיעה תחרות עם הרפורמה של המיני בנקים. אחרי שניתקנו הבנו שאולי הוא באמת מאמין בזה, או שהוא מערבב אותנו או שהוא תמים. אבל תמים ככל שיהיה הוא יודע טוב מאוד שלו עצמו ובעיקר לכפופים לו יש סיכוי טוב מאוד להיכנס למערכת הבנקאית. זה לא סתם להיכנס למערכת הבנקאית, זה להרוויח מיליונים. חדוה בר היתה מפקחת 5 שנים עד 2020. לפני שבוע היא נכנסה להיות דירקטורית בבנק מזרחי טפחות. היא מרוויחה מיליון שקל, יש לה סיכוי טוב להיות גם היו"רית בהמשך. לפני זה ובעצם במקביל היא גם יועצת, משנה למנכ"ל איטורו ועוד תפקידים. מיליונים זרמו לחשבון הבנק שלה, וזה בסדר, אבל אם היא היתה סליחה על הביטוי - "ביצ'ית" שעושה את העבודה למען הציבור ונכנסת בבנקים לטובת הציבור, האם היא היתה מוצאת עבודה?

אם בר היתה דואגת לתחרות, מסתכסכת עם הנהלות הבנקים, אבל מייצרת תחרות, מספקת ריבית טובה לציבור ועדיין שומרת על יציבות הבנקים (בנקים יכולים להיות יציבים גם ב-9% תשואה, לא רק ב-15%), האם היא היתה הופכת לחלק מהמערכת הבנקאית? יציבות הבנקים אבל זה לא אומר שהם צריכים להרוויח רווחים עודפים וזה לא אומר שזה צריך לבוא על חשבון הציבור, אבל בפיקוח על הבנקים נמצאים אנשים שרוצים להרוויח בהמשך. במקום לקבל 2 מיליון שקל בשנה בעבודה מפנקת, היא היתה מרצה בשני קורסים במכללה או באוניברסיטה (בלי לזלזל כמובן).