פני הבלוגים כפני הנבחרים
שר הביטחון ויו"ר מפלגת העבודה, אהוד ברק, בישר כי שנת 2008 תהיה שנה של בחירות. אפשר היה לצפות, כי נבחרי העם נערכים כהלכה לקראת המהלך הדמוקרטי הלאומי. חלקם צריכים עוד קודם לכן להתמודד במישור המפלגתי. על פניו, אין מתאים מן האינטרנט ככלי לגיוס אהדה ותמיכה במועמד הפוליטי ובמפלגה אותה הוא מייצג: חשיפה גדולה חסרת מגבלות, אי תלות ברצונם הטוב של אנשי המדיה, קשר בלתי אמצעי עם הבוחרים ועלויות מזעריות, מהווים רק חלק ממעלותיה ויתרונותיה של רשת האינטרנט.
בפועל, התמונה שונה. השימוש ביומני רשת כמעט ולא קיים. המעט שישנו עלוב ברמתו בכל היבט. למעשה, מדובר בשלוש ליגות. לתחתונה שבהן משתייכים מעל 100 מתוך 120 נבחרי העם, שאין להם ולא כלום עם בלוגים - שום קשר אל הטכנולוגיה, גם כשזו מציעה להם יתרונות אישיים ברורים.
בתווך ניצבת הקבוצה השנייה, כ-10% בלבד מהמחוקקים. להם יש מיני-אתרים מוזרים שכמעט ואינם פעילים. כל שחקן באינטרנט יודע כמה חשובות תדירות העדכון ורציפות הפעולה. הפוליטיקאים שלנו פועלים הפוך: טורחים תקופה קצרה טרם המאבק במרכז המפלגה ומיד אחריו נאלמים. הבלוג של אופיר פינס, למשל, עודכן לאחרונה בחודש יוני (!). לדני יתום יש מעין דף שתוכנו עדיין עוסק בהתפקדות למפלגה, לקראת מאבק פנימי שנסתיים זה מכבר. הבלוג של עמי איילון מדולדל עד מבוכה. ברק, שמבקש לעצמו תדמית היי-טקית, עדכן את הבלוג שלו לאחרונה לפני כחודשיים. אחרי ההכרעה במרכז המפלגה, הקשרים עם הבוחרים כבר לא מעניינים.
במפלגות אחרות המצב לא שפיר יותר. פרופ' אריה אלדד, שבתקופות מסוימות הפעיל בלוג עסוק יחסית, נדם משנת 2006. אצל דוד טל מרצדים במרץ העדכונים מלפני שישה חודשים. הקישור אל האתר איננו מחובר. הבלוגים של רומן ברונפמן וZשאול יהלום נדמו ככאלה אף הם.
הקבוצה השלישית, העליונה יחסית, מניינה כאצבעות יד אחת. גם קבוצה זאת רחוקה מרחק שנות אור מהבלוגים של חברי פרלמנטים בארצות נאורות. מדובר בעצם ברוב המקרים באתרים שבתוכם יש בלוגים. התכנים מתבססים בהרבה מקרים על כתיבה של אחרים. העדכון איננו אינטנסיבי. מיעוט יחסי של מגיבים. אולם אף על פי כן ובודאי יחסית, יש כאן לפחות על מה לדבר. על הקבוצה נמנה ביבי נתניהו שתדמית הבלוג שלו גבוהה לטעמי מהמוצדק. בין החברים הנוספים במועדון האקסקלוסיבי: שלי יחימוביץ', דב חנין (עם הבלוג "אדום-ירוק") ומיכאל איתן.
פניתי במייל לרבים מהנזכרים, אך איתן היה היחיד שטרח לענות עד כה. יוצא מן הכלל המוכיח את הכלל. ח"כ נמרץ זה, שר המדע לשעבר, יוזם הקמת וועדת המשנה לענייני אינטרנט ומהמתמידים ביותר בנושא מגיב בהתנצלות: "במהלך תקופת עבודת המליאה האתר מתעדכן מדי יום אולם לאחרונה בעקבות עבודה להקמת אתר חדש, תדירות העדכון נפגעה. אחרי סוכות אני מקווה להעלות ברשת אתר מחודש עשיר תוכן. כיום מספר הכניסות הממוצע בחודש כאלף. מגיעות כמה עשרות פניות בכתב כל חודש מהאתר ומאתר הכנסת. ההשקעה בזמן ובמשאבים עדיין גדולה מהיתרונות הפוליטיים שהאתר מצמיח, אבל כמי שמוביל בכנסת נושאי אינטרנט - איני יכול שלא להוות דוגמה לחשיפה ברשת כחלק מחובת חבר הכנסת כלפי הציבור (...) זו הסיבה שחרף מספר הכניסות המצומצם, אני משקיע בעיצוב מחודש והכנסת כמות גדולה של תכנים חדשים. אחד היתרונות: היכולת להציג בפני ציבור חברי את עמדתי במלואה ללא צנזורה של כתבים ועורכים. תגובות הציבור גם מסייעות לי לבחון את עמדותיי".
אחד מחלוצי הבלוגרים בקרב הפוליטיקאים היה כנראה אהוד יתום, חבר הכנסת לשעבר של הליכוד. הבלוג שלו נפתח ב-2004 ונסגר בחופזה תוך זמן קצר. תגובות הגולשים היו לא נעימות, בעיקר על רקע פרשת קו 300. התופעה החלה ברגל שמאל ונדמה שמאז לא הכתה שורש.
בארה"ב, למשל, חלק ניכר מהמאבקים הפוליטיקאים העמוקים מתנהלים בזירת יומני הרשת. אלה יכולים לתרום רבות למי שמשקיע זמן ויכולת. הפוליטיקאי הישראלי טרוד רוב ימות השבוע בטקסי בר-מצווה של משפחות חברי מרכז. השקעה שבועית בכתיבת דברי הגותו, התכתבות יומית עם הציבור הרחב או הפעלת חשיבה ארוכת טווח, אינם מאפיינים אותו.
ולסיכום: הראה לי את הבלוגים ואומר לך מיהם נבחריך.
שירות התעסוקה: יותר משכילים ובעלי מיומנויות הפכו לדורשי עבודה
ניתוח נתוני השנים האחרונות מראה כי דורשי העבודה לא מגיעים רק מהשכבות המוחלשות אלא ישנם יותר משכילים, בעלי משלחי יד אקדמאיים ומאשכולות גבוהים שמחפשים עבודה
הבוקר מפרסם שירות התעסוקה את דופק שוק העבודה המסכם את התנועות שנרשמו בשוק העבודה הישראלי במהלך חודש נובמבר, כאשר עולה מהם כי מספר דורשי העבודה שנרשמו, דומה למספר דורשי העבודה בשגרה שקדמה למתקפת ה-7 באוקטובר ופרוץ מלחמת חרבות ברזל. עם זאת, גם אם נדמה כי השוק התאושש לגמרי מהשפעות המלחמה, עיון בתמהיל דורשי העבודה מלמד על עקבותיה. כך, למשל, עלה שיעורם של היהודים שאינם חרדים בקרב דורשי העבודה בהשוואה לשיעורם קודם למלחמה. מגמות אלו ואחרות משקפות את השפעת המלחמה על הרכבה האנושי של מצבת דורשי העבודה. נתון בולט נוסף הוא עלייה בשיעור דורשי העבודה מאשכולות חברתיים-כלכליים גבוהים, 8 עד 10, לעומת ירידה בשיעור דורשי העבודה מהשכבות המוחלשות, אשכולות 1-3. הנתון עולה ממבט על התפלגות דורשי העבודה מחודש נובמבר 2022, המלמדת על הצטרפותם של עוד ועוד דורשי עבודה בעלי מיומנויות גבוהות.
מנהלים עסקיים לעומת פועלים בתעשייה
לפי נתוני לשכת התעסוקה נראה כי תמהיל דורשי העבודה השתנה באופן משמעותי, כאשר ישנם יותר אקדמאים ומנהלים ופחות עובדים בלתי מקצועיים. כך, שאף שבמספר הכולל ניכר דמיון בין חודשי נובמבר בזמני שגרה לנובמבר השנה, נראה כי השפעת המלחמה ובכלל השפעת השנים האחרונות ניכרת בתמהיל דורשי העבודה.
מספר דורשי העבודה שהם מפתחי תכנה ומנתחי יישומים הוכפל בכפי 2.5 ממספרם בנובמבר 2019, זה שקדם למשברי השנים האחרונות- מכ-3.3 אלף ב-2019 לכ-8,000 השנה, ושיעורם עלה מ-2.3% ב-2019 לכ-6.3% השנה. בדומה, נרשמה עלייה משמעותית בשיעור המנהלים מקרב דורשי העבודה ובמספרם- מ-17.3 אלף ב-2019 לכדי 22.8 אלף (מ-12.2% ל-18%) השנה. העלייה ניכרת יותר בקרב מנהלים בתחום השירותים העסקיים והמנהלים האדמינסטרטיביים, מ-6.2 אלף ב-2019 ל-9.6 אלף (מ-4.4% ל-7.6%) השנה. מגמה הפוכה נרשמה בקרב בעלי משלחי יד מרוויחי שכר נמוך.כך למשל, ירד מספר דורשי העבודה שהם עובדי ניקיון ועוזרים בבתים פרטיים, בתי מלון ומשרד מכ-9.8 אלף ב-2019 לכדי 6.1 אלף ( מ-6.9% ל-4.8% השנה). בדומה, ירד מספר דורשי העבודה שהם פועלים בלתי מקצועיים בתעשייה מ-5.7 אלף ל-3.8 אלף (מ-4% ל-3%) השנה.
- OECD: בישראל יש כישרון גדול והשכלה גבוהה שלא מיתרגמים לשכר גבוה
- מובטלים? כבר לא צריך להגיש גם טופס לביטוח לאומי וגם ללשכת התעסוקה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
יותר אבטלה בערים חרדיות וערביות
כבמרבית חודשי השנים האחרונות, גם בנובמבר 2025 הובילו את הרשימה אום אל פחם ורהט (6.1% ו-5.8%, בהתאמה), רהט ואום אל פחם (שיעור זהה של 5.7%), שאחריהן עכו (4.9%) ועפולה (4.6%), כערים הגדולות שבהן יש מספר הרבה דיותר של דורשי עבודה. עפולה היא העיר היהודית בעלת שיעור דורשי העבודה הגבוה ביותר. ככלל, גם החודש הערים עם שיעור דורשי העבודה הגבוהים ביותר הן פריפריאליות, חרדיות או ערביות, כשמנגד השיעורים הנמוכים ביותר נרשמו גם החודש בערים החזקות יותר כרעננה, כפר סבא ורמת השרון. בהשוואה לחודש שקדם, במרבית הערים נרשמה עלייה, אשר עמדה בממוצע על 2.9% - הבולטות ביותר נרשמו בראש פינה (17.8%), קריית גת (9.8%), ובאום אל פחם ורמלה (7.8%, כל אחת). מנגד, בחלק מהערים נרשמה ירידה, כאשר לרוב דובר בערים חזקות מהמרכז.
מפתיע: האינפלציה בישראל נמוכה בהרבה מהמדינות המפותחות
אם חשבתם שישראל הרבה יותר יקרה מהעולם, המספרים מוכיחים אחרת: עשור של אינפלציה נמוכה מציב את ישראל בפער של יותר מפי 2.5 מול ה-OECD
מסתבר שקצב האינפלציה בישראל נמוך בהרבה מאשר ברוב המדינות המפותחות, ה-OECD. זאת בניגוד ל"תחושות בטן" שיש לנו. מסתבר גם שמדד מפתיע מראה שאפילו מחירי השירותים העירוניים בתל אביב, כבר אינם בראש רשימת הערים המרכזיות היקרות בעולם המערבי, כפי שהיה בעבר. המסקנות הללו מספקות ללא כל ספק עוד תחמושת לאלו הדורשים מבנק ישראל להוריד את הריבית במיידי וכמה שיותר.
בממוצע שנתי קצב האינפלציה בישראל ב-10 השנים האחרונות היה 1.4% לשנה מול ממוצע של 3.8% ב-OECD. משמע בחו"ל, ברבות מהמדינות המערביות, קצב האינפלציה הממוצע גבוה ביותר מפי 2.5 מאשר אצלנו!
המקור: עיבודי חיסונים פיננסים לפרסום של ה-OECD
www.oecd.org/content/dam/oecd/en/data/insights/statistical-releases/2025/7/consumer-prices-oecd-07-2025.pdf- לקראת החלטת ריבית דרמטית כשהפד' מפולג מאי פעם ו"עיוור" ללא נתונים עדכניים
- תיק ההשקעות שלכם צריך להיות גם בסחורות? התשובה של גולדמן סאקס
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
תל אביב (מבחינת יוקר המחייה) זה לא מה שהיה פעם
כדי להבין עד כמה תמונת האינפלציה מורכבת וכוללת הרבה מאד אלמנטים שהמדיה הכלכלית פעמים רבות מתעלמת מהם, להלן טבלה ובה בדיקה שפרסמו Visual Capitalist על בסיס נתונים שבדק דויטשה בנק, בנוגע לעלות החודשית שמשקי הבית ועסקים בערים שונות בעולם משלמים על שירותים עירוניים דוגמת חשמל, מים, פינוי אשפה וכו':
