בשבוע האחרון הודיעו האחראים לנושא ממשל זמין בארץ, כי הם שוקדים על קידום המהלכים הבאים בנושא. האזרח, לדבריהם, ישפיע ישירות על מקבלי ההחלטות בממשל באמצעות קשר האינטרנט. תגובתי הייתה חיוך ציני.

מעשה שהיה, כך היה: באחד הלילות, לפני למעלה מחודשיים, שבתי בטיסה מאילת. בעודנו מנמיכים לקראת נחיתה, שב המטוס ונסק. האורות בשדה דב כבו. אחרי חצי שעה ומעלה של טיסה בגובה נמוך בשמי תל אביב, הונחתנו בנתב"ג, על כל אי הנעימות שהייתה כרוכה בכך. לתומי, חשבתי כי מדובר בשערורייה. הכשל כפול: שדה תעופה פעיל מאבד את תאורתו ומערכות הגיבוי שלו אינן ממלאות את ייעודן ועוד לחשוב שמדובר בשדה שהוא גם צבאי.

עם שובי הביתה, נכנסתי לאתר האינטרנט של משרד התחבורה. כאזרח מן השורה, רציתי לוודא שמה שנראה לי כמחדל יגיע לידיעת הדרג הממונה. כתבתי דוא"ל לאחראי על פניות הציבור בלשכת שר התחבורה ולא נעניתי כלל. כעבור כשבוע שלחתי מסר נוסף, שוב ללא כל תגובה. פניתי אז בדוא"ל אל דוברת המשרד. נעניתי מיד ואפילו בנימוס. הציעו לי לפנות אל רשות שדות התעופה, ולשוב אליהם אם התשובה לא תהיה מספקת. העבירו שוב את המסר לממונה על הפניות בלשכה. פניתי באמצעות אתר האינטרנט אל הרשות האמורה ונעניתי מיד, אולם תוכנה של התשובה שכנע אותי כי כדי שבעתיד לא יקרו מקרים שכאלה (או אף חמורים יותר), המידע חייב להגיע למשרד הממונה. חזרתי אל הדוברת היעילה והיא בקשה אותי לפנות בטלפון אל לשכת השר. הטיפול טרם הניב תשובה, אך בינתיים כבר הספיקו להבהיר לי חד משמעית כי את התשובה, לכשתגיע, אוכל לקבל רק בדואר הפיסי ולא במקבילו האלקטרוני. בנפרד, נאמר לי שהעובדה שפניתי באמצעות האינטרנט ולא בטלפון או בכתב - גרמה לעיכוב.

בבעיות דומות נתקלתי במקביל בכמה רשויות אחרות. כאשר הכנתי כתבה על רשם מאגרי המידע במשרד המשפטים, פניתי אל כתובת הדוא"ל שלו ולא נעניתי. פניה שנייה לא הועילה אף היא. פניתי אז ללשכת השר אולם המסר האלקטרוני חזר עם הודעה כי לא הגיע ליעדו. ניסיונות אחדים שכנעו אותי כי אף שכתובת הלשכה מופיעה באתר לא ניתן באמת להעביר אליה מסר. הממונה על רשם המאגרים הנו מנהל הרשות למשפט, טכנולוגיה ומידע אולם דווקא כתובת הדוא"ל שלו איננה מופיעה באתר, למרות התואר המחייב כל כך. גם כתובת הדוא"ל של משרד הדובר איננה מופיעה באתר אולם הצלחתי לאתר את מספר הפקס שלהם וכך נפתרו בסופו של דבר בעיותיי.

בביטוח לאומי ניסיתי לברר מידע שהיה נחוץ לי אישית. לשני מכתבים אלקטרוניים שלי לא ענו. לשלישי, שהיה בו רמז לחוסר שביעות רצון, קיבלתי תשובה. הייתה לי גם תקרית שלא תאומן ברכבת ישראל, שקנתה לעצמה כבר מוניטין לא מזהיר בכל הקשור לשירות הציבור. פניתי באמצעות אתר האינטרנט אל הממונה על פניות בציבור וניהלתי אתו התכתבות. לכל פניה שלי קיבלתי מענה מהיר המאשר את עצם קבלת הדוא"ל. מאידך, התשובות לגופו של עניין התעכבו מעבר לסביר ועד לחודש ימים. גם התכנים היו לעניות דעתי לא רציניים, אבל זה כבר סיפור בפני עצמו. עם התשובות של רכבת ישראל, שנראו לי כחלק המחדל, פניתי אל הממונה על פניות הציבור במשרד מבקר המדינה, כמובן באמצעות רשת האינטרנט. שבוע חלף ללא כל תגובה לפני שהחלטתי לפנות אליו שנית. כשלא נעניתי גם הפעם, פניתי אל הכתובת של מנהל האתר. בחלוף מעל שבוע נוסף פניתי בפעם הרביעית, והפעם ישירות לכתובת הפניות של מבקר המדינה עצמו. טרם נעניתי ואין לי לכן כלל בטחון שהדוא"ל ששלחתי אכן מטופל.

כל המקרים האמורים התרחשו במהלך עניינים שוטף ולא במסגרת תחקיר או בדיקה. אין הם מהווים מדגם מייצג בהיבט שיטות המחקר. יש בהם מאידך, כדי להסביר מדוע לדעתי לפני שפונים לחזונות עתידניים, כדאי שהאחראים יביאו לכך שמערכת הדוא"ל תתפקד כהלכה.

באסטוניה, למשל, היכן שיותר משני שליש מהאוכלוסייה מחוברת לפס הרחב, מעל 80% מהחזרי המס נעשים באמצעות האינטרנט. רוב התושבים משלמים את רוב חשבונותיהם באמצעות הרשת והשנה גם נפתחה האופציה להצביע לפרלמנט בדרך זו. במדינה שכזאת יש מקום לדבר על עליית מדרגה לקשר ישיר של האזרח עם מקבלי ההחלטות. אצלנו, חשוב בינתיים למסד את הדברים הבסיסיים, כמו מענה לפניה בדוא"ל. אין מדובר כאן בכשלים טכנולוגיים, גם לא בהשקעות כלכליות. קצת הקפדה, מספר נהלים, מעט רצון טוב וקורטוב של הבנה יביאו את השינוי. אחר כך יהיה טעם לדבר על החזון הבא.