ביקורת לא אפקטיבית
מי שמתעודד מצרות של אחרים, יכול לפרוח כל שבוע מחדש: בכל קצוות תבל נחשפות אין ספור פרשיות הכרוכות במחדלי בזבוז בתחום המיחשוב, כאלה ששובל של שחיתות נכרך אחריהן. פרשת השבוע שזה עתה מסתיים כוללת כמה שערוריות מעניינות, אחדות מתוך רשימה ארוכה יותר.
בתור התחלה, תאילנד הרחוקה סוערת בשל פרשיית רכש מחשבים נגועה בשוחד, שהיקפה מוערך ב-900 מיליון באט (כ-25 מיליון דולרים). כתוצאה מכך, מונה השבוע סגן שר חדש לבריאות הציבור, שעוד טרם מינויו נקב בשמותיהם של חמישה מעורבים, שלושה מהם פוליטיקאים.
מקנדה מגיעים שני סיפורים נפרדים. במישור המוניציפאלי, נפתחה חקירה בעיריית טורונטו אודות רכישת מחשבים בליסינג לפני שנים אחדות. במקור דובר על היקף של 43 מיליון דולרים בריבית נמוכה להדהים. בפועל, הסכום תפח פלאים להיקף כמעט כפול, עם ריבית מעשית גבוהה בהרבה. במישור הלאומי, מדובר שם השבוע על שערורייה הגלומה בחוזי שירות ותמיכה למשרד ההגנה על ידי HP (כממשיכת חוזה מקורי של קומפאק). הפער הנו כ-100 מיליון דולרים והחצים מופנים אל ראש הממשלה שבתקופה הרלוונטית שימש כשר האוצר.
בארצות הברית הכותרת של השבוע שייכת לרשות לטיפול בחיילים משוחררים, אחת הזרועות עתירות התקציב בממשל. גניבת פרטיהם של כ-26 מיליון חיילים משוחררים על ידי האקרים, בשנה שעברה, הולידה חקירה. במהלך הבדיקה התברר, כי חוזה אבטחת המידע של הרשות, צמח ללא שום החלטה מ-100 מיליון ל-כ-250 מיליון דולרים. הביקורת מצאה כי לגבי ציוד ב-35 מיליון דולרים אין אפילו יכולת הצבעה עליו. קרוב ל-10 מיליון דולרים הנם תשלומי יתר לספקים, ועוד כהנה וכהנה.
בהיעדר מידע על פרשיות מקבילות בארץ, דומות בהיקפן ובתדירותן, הקורא התמים עלול לסבור בטעות כי המצב אצלנו אחר. לדעתי, התמונה מאכזבת וכאובה יותר. גופים ציבוריים ופרטיים בעולם מדרגים אותנו מידי שנה במעמד יותר ויותר נמוך על פי מדד השחיתות. נציגות נרחבת של מנהיגות המדינה נמצאת בחקירות, חלקם כבר הורשעו. שחיתות הפכה לדבר שבשגרה, גם בחיל האוויר כבר נמצא קצין בכיר ששוחד בתהליכי הרכש של אמצעי לחימה.
השבוע החלה המשטרה לחקור פרשת השוחד ברכישת קרונות לרכבת ישראל. קשה להניח שדווקא נושא המיחשוב אפוף טוהר מידות חריג. ההסבר הלוגי הנו כי מוסדות הביקורת אינם ערוכים לפעולה בתחום טכנולוגי זה. כנראה שהמעשים הלא תקינים פשוט אינם נחשפים. היכרותי רבת השנים עם המערכת, מחזקת אצלי קביעה תיאורטית זו.
משרד מבקר המדינה, שעושה מלאכה חשובה ביותר, הצליח לחשוף לאחרונה מספר פרשיות קשות. אולם אם נבחן את עיסוקו וממצאיו בנושא המחשוב, נראה שאין בהם התייחסות הולמת לתחום כה מרכזי. בינואר החולף התפרסם שם דו"ח על ההיערכות לבחירות האחרונות לכנסת ובו ביקורת על תשלומים מופרזים עבור השכרת מחשבים ושירותים נלווים. אולם דו"ח זה נוגע במקרה בודד, קטן בהיקפו שאיננו מעיד על כיוון חדש בביקורת, לפחות בינתיים. סך כל מה שנבדק בענף שלנו, משך השנים כולן, כמעט בטל בשישים. ענף המיחשוב מגלם בתוכו פוטנציאל שחיתות הניזון משלושה גורמים מרכזיים לפחות. ראשית, מדובר בסכומי עתק שמגלגלת תעשיה זו. ההיקפים המסחררים רק הולכים ותופחים. שנית, ההשתנות הטכנולוגית הנה מהירה מכל. לעומתה הביקורת הנה שמרנית ומגיעה בד"כ בדיעבד, כאשר בתחום המחשוב יתכן שכבר נעשה הצעד הבא שמחק את קודמו. הסיבה האחרונה נעוצה בידע הטכני הרב הכרוך בנושא. זה, מרתיע קודם כל את מקבלי ההחלטות ודוחף אותם לסמוך יתר על המידה על אנשי המקצוע, ובכלל זה הספקים עצמם.
אל מול פוטנציאל הסיכון ניצבת מערכת ביקורת שאיננה ערוכה כהלכה בכח אדם וידע. הדברים אינם אמורים רק במבקר המדינה. גם גופי ביקורת פנימית סובלים מאותה חולשה. מי שיבחן דו"חות ביקורת פנימית בארגונים השונים, ציבוריים כפרטיים, יגיע למסקנה שהנושא איננו מטופל באופן מספק. זרועות האכיפה אינן שונות מבחינה זאת. לא נותר לנו אלא לקוות כי בסדרי העדיפויות של גופי הביקורת תסתמן עליה במשאבים שיוקצו לביקורת המערכות הממוחשבות. מערכות ליבה אלה חייבות לזכות ביתר תשומת לב. הדבר רק ייטיב עם הענף.
שירות התעסוקה: יותר משכילים ובעלי מיומנויות הפכו לדורשי עבודה
ניתוח נתוני השנים האחרונות מראה כי דורשי העבודה לא מגיעים רק מהשכבות המוחלשות אלא ישנם יותר משכילים, בעלי משלחי יד אקדמאיים ומאשכולות גבוהים שמחפשים עבודה
הבוקר מפרסם שירות התעסוקה את דופק שוק העבודה המסכם את התנועות שנרשמו בשוק העבודה הישראלי במהלך חודש נובמבר, כאשר עולה מהם כי מספר דורשי העבודה שנרשמו, דומה למספר דורשי העבודה בשגרה שקדמה למתקפת ה-7 באוקטובר ופרוץ מלחמת חרבות ברזל. עם זאת, גם אם נדמה כי השוק התאושש לגמרי מהשפעות המלחמה, עיון בתמהיל דורשי העבודה מלמד על עקבותיה. כך, למשל, עלה שיעורם של היהודים שאינם חרדים בקרב דורשי העבודה בהשוואה לשיעורם קודם למלחמה. מגמות אלו ואחרות משקפות את השפעת המלחמה על הרכבה האנושי של מצבת דורשי העבודה. נתון בולט נוסף הוא עלייה בשיעור דורשי העבודה מאשכולות חברתיים-כלכליים גבוהים, 8 עד 10, לעומת ירידה בשיעור דורשי העבודה מהשכבות המוחלשות, אשכולות 1-3. הנתון עולה ממבט על התפלגות דורשי העבודה מחודש נובמבר 2022, המלמדת על הצטרפותם של עוד ועוד דורשי עבודה בעלי מיומנויות גבוהות.
מנהלים עסקיים לעומת פועלים בתעשייה
לפי נתוני לשכת התעסוקה נראה כי תמהיל דורשי העבודה השתנה באופן משמעותי, כאשר ישנם יותר אקדמאים ומנהלים ופחות עובדים בלתי מקצועיים. כך, שאף שבמספר הכולל ניכר דמיון בין חודשי נובמבר בזמני שגרה לנובמבר השנה, נראה כי השפעת המלחמה ובכלל השפעת השנים האחרונות ניכרת בתמהיל דורשי העבודה.
מספר דורשי העבודה שהם מפתחי תכנה ומנתחי יישומים הוכפל בכפי 2.5 ממספרם בנובמבר 2019, זה שקדם למשברי השנים האחרונות- מכ-3.3 אלף ב-2019 לכ-8,000 השנה, ושיעורם עלה מ-2.3% ב-2019 לכ-6.3% השנה. בדומה, נרשמה עלייה משמעותית בשיעור המנהלים מקרב דורשי העבודה ובמספרם- מ-17.3 אלף ב-2019 לכדי 22.8 אלף (מ-12.2% ל-18%) השנה. העלייה ניכרת יותר בקרב מנהלים בתחום השירותים העסקיים והמנהלים האדמינסטרטיביים, מ-6.2 אלף ב-2019 ל-9.6 אלף (מ-4.4% ל-7.6%) השנה. מגמה הפוכה נרשמה בקרב בעלי משלחי יד מרוויחי שכר נמוך.כך למשל, ירד מספר דורשי העבודה שהם עובדי ניקיון ועוזרים בבתים פרטיים, בתי מלון ומשרד מכ-9.8 אלף ב-2019 לכדי 6.1 אלף ( מ-6.9% ל-4.8% השנה). בדומה, ירד מספר דורשי העבודה שהם פועלים בלתי מקצועיים בתעשייה מ-5.7 אלף ל-3.8 אלף (מ-4% ל-3%) השנה.
- OECD: בישראל יש כישרון גדול והשכלה גבוהה שלא מיתרגמים לשכר גבוה
- מובטלים? כבר לא צריך להגיש גם טופס לביטוח לאומי וגם ללשכת התעסוקה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
יותר אבטלה בערים חרדיות וערביות
כבמרבית חודשי השנים האחרונות, גם בנובמבר 2025 הובילו את הרשימה אום אל פחם ורהט (6.1% ו-5.8%, בהתאמה), רהט ואום אל פחם (שיעור זהה של 5.7%), שאחריהן עכו (4.9%) ועפולה (4.6%), כערים הגדולות שבהן יש מספר הרבה דיותר של דורשי עבודה. עפולה היא העיר היהודית בעלת שיעור דורשי העבודה הגבוה ביותר. ככלל, גם החודש הערים עם שיעור דורשי העבודה הגבוהים ביותר הן פריפריאליות, חרדיות או ערביות, כשמנגד השיעורים הנמוכים ביותר נרשמו גם החודש בערים החזקות יותר כרעננה, כפר סבא ורמת השרון. בהשוואה לחודש שקדם, במרבית הערים נרשמה עלייה, אשר עמדה בממוצע על 2.9% - הבולטות ביותר נרשמו בראש פינה (17.8%), קריית גת (9.8%), ובאום אל פחם ורמלה (7.8%, כל אחת). מנגד, בחלק מהערים נרשמה ירידה, כאשר לרוב דובר בערים חזקות מהמרכז.
עובדים בתעשיית הביו מד קרדיט: גרוקהאבסורד של תקציב 2026: האחות תשלם יותר, המנהל יקבל הטבה - כך נראית מדיניות מיסוי עקומה
הציבור חיכה לבשורה כלכלית, אבל הממשלה הציעה "פלסטר קוסמטי" שפוגע בעובדים - הפחתת שכר כפויה למגזר הציבורי במקביל להעלאת שכר לבעלי משכורות גבוהות
בעוד הציבור הישראלי ממתין לבשורה כלכלית לקראת שנת התקציב הבאה, הממשלה הניחה על השולחן במסגרת חוק ההסדרים ל-2026 הצעת חוק ל"ריווח מדרגות המס". על פניו, כותרת מפתה - מי לא רוצה לשלם פחות מס? אבל הפרטים חושפים תמונה מטרידה: הצעד הזה אינו תרופה לחוליי המשק, אלא פלסטר קוסמטי שמסתיר שבר עמוק.
כשבוחנים את הדוחות של רשות המיסים וה-OECD שפורסמו בחודש החולף, ניתן לראות שמערכת המיסוי הישראלית סובלת מעיוות יסודי: היא מכבידה על האדם העובד, אך נוהגת בכפפות של משי בבעלי ההון.
הדוח האחרון של רשות המיסים הוא כתב אישום כלכלי נגד השיטה. הוא מראה כיצד עקרון הפרוגרסיביות – ההנחה שמי שיש לו יותר משלם יותר – קורס בקצה הפירמידה. בעוד שמעמד הביניים והשכירים הבכירים משלמים מס אפקטיבי של כ-30%, דווקא המאיון העליון נהנה משיעור מס מופחת של כ-26.5% בלבד.
הסיבה היא הארביטראז' בין עבודה להון. שכר עבודה ממוסה עד 50%, בעוד הכנסות פסיביות מהון – דיבידנדים, ריבית ושכירות – נהנות משיעורים מופחתים. כש-63% מהכנסות המאיון העליון מגיעות מהון, התוצאה היא מערכת שמענישה עבודה ומתגמלת צבירת נכסים. גם בהשוואה בינלאומית, ישראל חריגה: נטל המס הכללי נמוך (26.8% מהתוצר), אבל התמהיל שגוי – יותר מדי מיסים עקיפים שפוגעים בחלשים, ומעט מדי מיסוי על ההון.
- המנהלים שלכם כבר לא צריכים אתכם - "כולם ניתנים להחלפה": השינוי הגדול בשוק העבודה
- מספר המשרות הפנויות בארה״ב נותר גבוה - אך שוק העבודה מאותת על האטה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
על הרקע הזה, הצעת האוצר הנוכחית נראית מנותקת מהמציאות, במיוחד כשבוחנים את "המורשת" הכלכלית שאנו סוחבים מהגזירות שהונחתו בתקציב 2025. עוד לפני שהתחילה השנה החדשה, ציבור השכירים בישראל כבר סופג מכה משולשת כואבת מכוח החקיקה הקודמת:
