השבוע הידהדה בעיתונות האמריקנית פרשת התוכנה במינהל המזון והתרופות (FDA) בארה"ב. החל מעיתונים ארציים מכובדים, כמו הוול סטריט ג'ורנל ועד לעיתוני אינטרנט מקומיים - לכולם יש מה להגיד בנושא. כותרות, דוגמת "לא מפתיע שהמינהל איננו יודע מה מתרחש אצלו", מלוות את הדיון במדיה לכל אורכו.

ומעשה שהיה כך היה: מינהל המזון והתרופות החליט לשדרג בזמנו את המערכת הממוחשבת למעקב אחרי השפעת תרופות. מדובר במערכת המטפלת מידי שנה בכ-400 אלף דיווחים. במקור, הייתה הצעה לפתרון מושתת חבילת תוכנה בעלות של חמישה מיליון דולרים. לבסוף, הוחלט לבחור במערכת שתיבנה במיוחד על פי מידות הארגון. כיום, אחרי שנתיים ו-25 מיליון דולרים שהושקעו בפרויקט, התוצאות לא חיוביות במיוחד.

מכון הייעוץ והמחקר הגדול ברקנרידג' נתבקש להכין דו"ח לגבי מערכת ממוחשבת זו. בין מסקנותיו העגומות: "המצב מתסכל ומערער עבודת מנהלי בטיחות התרופות", "המערכת לא מתפקדת", "חסרים כלים בסיסיים לביצוע העבודה", "נדרשת שעה לכל עובד מידי יום בכדי לנווט עצמו במערכת", "היעדר מנהיגות וניהול של מרכז מערכות המידע", "תכנון לקוי", "כפילויות בעבודת קבלני חוץ בפרויקט", "מלחמות פנימיות" - ועוד כהנה וכהנה משפטים ותובנות בסגנון.

מנהלי הארגון, בראשות הסמנכ"ל, דחו מכל וכל את הדו"ח. הם התבטאו בפומבי בצורה חריפה ואף בקשו מהגורם הבודק להכניס בו שינויים מופלגים. מנהל מכון הייעוץ סירב בפומבי לדרישות אלה והמהומה נמשכת. תידרשנה כשלוש שנים נוספות בכדי להשלים המערכת ולייצבה.

המקרה מוצג פה כמשל, פשוט כי אין ספור מקרים כמותו מתרחשים בכל מקום בעולם - וגם אצלנו למרבה הצער. הבחירה נפלה עליו בהיותו אקטואלי ועל סדר היום. צלילה לתוך פרטי האירוע מוכיחה, כי פותחה שם מערכת גדולה ויקרה, שבהרבה מהמקרים לא עונה לצרכים. מיקרה שכזה פירושו כשלון של הנדסת המערכת, או במילים אחרות: הניתוח והתכנון. מקרים שכאלה מתרבים בשנים האחרונות, במידות חומרה המשתנות בכל מקרה לגופו. קיימת כיום נהירה אחרי הדגשים הטכנולוגיים, תוך הזנחת היסודות החיוניים של לימוד המטרות, הגדרת הבעיות וניתוח הדרכים החליפיות.

את המגמה השלילית הזו מלבות תופעות בנות זמננו, כמו ביצוע פרויקטים על ידי חברות חיצוניות ושימוש גובר בחבילות תוכנה קנויות. טעות קשה היא לסבור, כי שימוש בתוכנה קנויה מייתר את שלבי הניתוח. מעל כל אלה, ההנהלות הבכירות פחות ופחות מעורבות בניתוח המערכות ומותירות אי עשייה מספקת בנדון.

לפני שנים רבות היה זה מובן מאליו לכל העוסקים במלאכה, כי ניתוח ותכנון המערכות דורשים השקעה גדולה מאד בזמן ובכסף, וכי עליהם להיות מופקדים בידי הצמרת המקצועית. עם השנים חל פיחות חד ורציף בהכרה זו: מספר המכשירים למקצוע זה ירד דרמטית, קורסי ההכשרה בתחום התקצרו פלאים וכמעט שלא ניתן לגלות מודעות המחפשות עובדים בנושא זה, בתוך שיטפון הביקוש לכל סוגי המקצועות בענף.

בכדי להקטין את מספר הכישלונות הצורבים בעתיד, יש להחזיר עטרה ליושנה. יחידות המיחשוב צריכות להצטייד באחוז גבוה בהרבה של מנתחי מערכות. בפרויקטים המבוצעים על ידי גורמי חוץ, יש להדגיש תמחירית ומקצועית את שלבי הניתוח והתכנון. נציגי המשתמשים חייבים לקחת חלק פעיל בשלב הקריטי האמור במחזור החיים של המערכת. מנהלים בכירים צריכים לקנות מיומנויות בתחום זה בכדי שיוכלו להכתיב או לפחות להיות שותפים בעלי משקל כאשר נקבע עתידה של המערכת. בפקולטות לניהול חייבים להפנות משאבי הוראה מלימודי חומרה, תכנות ונושאים שנאה לשלוט בהם לעבר העקרונות החיוניים ממש של מערכות מידע וניתוח מערכות. ראוי להתחיל בהקדם במאמץ בכל ארגון בפני עצמו. מדובר הרי בתהליכים ארוכים של רכישת יכולות ושינוי דפוסי התנהגות מקצועית.

התופעה של הזמנת גורם בדיקה וההתנערות ממסקנותיו, ראויה אף היא לתגובה, אולם החשש כי הדבר עלול להתפרש במקומותינו כרמיזה פוליטית, גרמה לי לעמוד בפיתוי.