ישראל נכנסת לחמש שנים של השקעה ענקית באנרגיה. רשות החשמל מציגה תוכנית השקעות שמטרתה להדביק ביקוש חשמל שעולה במהירות מצד משקי בית, תעשייה, רכבים חשמליים ומרכזי נתונים. כ-90 מיליארד שקל יושקעו בתשתיות אנרגיה עד סוף העשור. מאחורי המספרים מסתתרת מהפכה תפעולית וטכנולוגית: רשת חזקה יותר, גז טבעי כמנוע בסיס, מתחדשות עם אגירה בהיקפים חסרי תקדים, ותחרות שמחלחלת מהמפעלים אל הלקוח הפרטי. 

במקביל לשינוי המבני, הביצוע יהיה המבחן האמיתי. הרגולטור מצהיר על תיעדוף רשת ועל מסלול חיבור מואץ לפרויקטים אסטרטגיים. נראה שהשאלה אינה אם זה יקרה, אלא כמה זמן ייקח לזה לקרות. 

הכסף יושקע ברשת ובייצור

בציר הראשון, חברת החשמל מתכננת להשקיע כ-42 מיליארד שקל בתשתיות הולכה וחלוקה. זה כולל קווי 161 קילו-וולט חדשים, תחנות השנאה באזורים עמוסים, החלפת כבלים עירוניים, מערכות שליטה ובקרה וחיבורי צרכנים גדולים. הקצב כבר עלה: ב-2022 הוציאה החברה כ-3.2 מיליארד שקל על רשת, ב-2023 כ-4.1 מיליארד, וב-2024 כ-5.4 מיליארד. זה לא פותר בבת אחת את מגבלות הקיבולת, אבל זאת תאוצה משמעותית. עדיין, במרכז הארץ ובקצוות הרשת יש אתרים שבהם החיבור מתעכב, ובמקומות הללו הפרויקטים הפרטיים ממתינים.

בציר השני, הון פרטי בהיקף כ-47 מיליארד שקל אמור לממן תחנות חדשות, שדות פוטו-וולטאיים, מתקני אגירה בסוללות ומיזמים היברידיים. הרשות משרטטת יעד מרשים: הכפלת הספק האגירה פי 16 עד 2030. בד בבד, היעד המשקי למתחדשות מתקרב ל-30% מהצריכה. כדי שהיעד יתכנס, חייבים אגירה זמינה - אחרת האנרגיה הסולארית תמשיך לזרום בעיקר בצהריים, בעוד שהשיאים בפועל מגיעים בערב.

• שנתיים של תשואת חסר: האם המדד הזה בדרך לסגור פערים?
• הפניקס תשקיע עד מיליארד שקל בפרויקטי אנרגיה של EDF ישראל
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

כיום, מתוך כ-80.4 טרה-ואט שעה, כ-72% הגיעו מגז טבעי, כ-14% מפחם והיתרה מייצור מתחדש. זאת נקודת מפנה: היצרנים הירוקים עברו את תחנות הפחם. עד 2030 תחנות הפחם אמורות לרדת לשימושי חירום בלבד. גז טבעי נשאר עוגן הייצור הבסיסי, בעיקר לשעות שאין שמש ורוח.

בצד הפרטי צפויה צמיחה חזקה בתחנות גז קיימות וחדשות. ארבע תחנות נמצאות אחרי אישורים רגולטוריים, וההספק הכולל של ייצור בגז צפוי לקפוץ בכ-60% עד סוף העשור. מפת הכוחות מתייצבת סביב כמה קבוצות גדולות. אדלטק, למשל, מרכזת פורטפוליו רחב - תחנת אורות יוסף בדרום, אורות פנינה בצפון, נתח בדוראד ועוד מתקנים תעשייתיים - בסך הכל כ-2,921 מגה-ואט. חברת החשמל מחזיקה כ-4,406 מגה-ואט בגז, ודליה, קיסטון ושיכון ובינוי מצטרפות עם אלפים נוספים. בינתיים, נכסים ותיקים עוברים לבעלות פרטית - העסקה לאשכול סביב 9 מיליארד שקל היא דוגמה בולטת - וזה מחזק את התחרות על קיבולת ואת פיזור הסיכונים.

ביקוש שמטפס - רכבים, דאטה סנטרים ותעשייה

צריכת החשמל הכוללת עמדה ב-2024 על כ-71.7 טרה-ואט שעה, ולפי התחזית תגיע לכ-87.5 טרה-ואט שעה ב-2030 - עלייה של כ-22% . באוגוסט 2025 נקבע שיא עומס חדש של כ-17.3 גיגה-ואט - כ-10%  מעל השיא מלפני שנתיים. זה לא רק גידול טבעי באוכלוסייה ובהכנסה. רכבים חשמליים מוסיפים עומסים חדשים - מהטענה ביתית בשעות ערב ועד מתקני DC מהירים במרכזי קניות. התחבורה החשמלית מוערכת בכאחוז מהצריכה המשקית ב-2024, ועשויה להגיע לכ-6% עד 8% עד סוף העשור.

• אקסון מצטרפת לאנרגי'אן בקידוח ראשון לחיפוש גז ביוון מ-1981
• לאור מהלכי אופק+ מורגן סטנלי מעלה תחזית למחיר הנפט
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• עימות בין ישראל וארה"ב על הגז: עסקת היצוא למצרים תקועה

במקביל, חוות שרתים עולות מדרגה. כיום הן סביב חצי אחוז מהצריכה, אבל ההערכות מדברות על קפיצה ל-5% עד 7% ב-2030. אין מדובר בטרנד רגעי. בינה מלאכותית, מחשוב ענן ושירותי סטרימינג דורשים כוח רציף, קירור, יתירות ואבטחה. המשמעות: עומס אחיד יותר לאורך היממה, פחות עונתיות, ודרישה לגמישות רשתית ואנרגטית גבוהה. עם זאת, יש גם הזדמנות - אגירה עירונית בשילוב ניהול עומסים יכולה לרכך פיקים ולחסוך גנרטורים מזהמים.

כדי להכניס עוד ועוד ייצור סולארי בלי לסכן יציבות, צריך לא רק סוללות, אלא גם שוק שמתגמל זמינות בשעת אמת. לכן הרשות מקדמת מודלים שבהם תעריף נפרד קובע תגמול עבור פריקה בשעות יקרות. זה נשמע טכני, אבל זה לב העניין: בלי תמריץ נכון, הספקי אגירה יישבו ריקים או יפעלו בזמנים שלא מועילים למערכת. בד בבד, ניהול ביקושים - תעריפים משתנים, כיבוי ציוד לא קריטי בשיא, והסטת צריכה לשעות זולות - יקבל מקום מרכזי. כאן הציפייה היא שגם משקי בית ייכנסו למשחק, לא רק מפעלים.

אגירה בהיקף של אלפי מגה-ואט דורשת אספקת ציוד, מקום להקמה, חיבור מהיר וחוזים בנקאיים יציבים. אם כי עיכוב באחד השלבים - היתרי בנייה או זמני אספקה של סוללות - עלול לגלח אחוזים מהיעד. עם זאת, העניין של משקיעים מוסדיים גבוה. זה נתפס כתשתית בסיסית עם תזרים מובנה, אם כי החשיפה לרשת נשארת סיכון מרכזי.

הצרכן מרוויח מתחרות - אבל רק כאשר יש עודף ייצור וקיבולת

בצד המסחר, התמונה משתנה במהירות. יותר ממיליון וחצי לקוחות כבר לא קונים חשמל ישירות מהחברה הממשלתית, אלא מספקים פרטיים. ההנחות נעות עד סדרי גודל של כ-20% בחשבון, תלוי בפרופיל הצריכה ובחבילה. פתיחת השוק למונים רגילים - לא רק חכמים - דחפה את חדירת התחרות גם לבתים. אצל עסקים המהלך ותיק בהרבה: כ-55 עד 60% מהצריכה הלא-ביתית עוברת דרך ספקים פרטיים, ובמתח עליון הנתון מגיע לכ-63%. זה לא רק שינוי כתובת לחשבונית. זה שוק שבו תמחור שעתי, חוזים דו-צדדיים וניהול עומסים הופכים למוצר שמייצר ערך.

אבל תחרות עובדת באמת רק כשיש מרחב תמרון. אם הרשת עמוסה או שהייצור מוגבל, ספקים מתקשים להציע מחיר אטרקטיבי לאורך זמן. לכן השקעות הרשת הן לא פרק נפרד אלא תנאי קיום לתחרות. כאן נכנסת גם רגולציה של ספקים וירטואליים שמחזקת את ההיצע, יחד עם הפרטות של תחנות ותהליכי רישוי מקוצרים.

מפת הייצור הפרטי ממשיכה להתעצב. לצד אדלטק והחברות הגדולות בגז, חברות סולאר גדולות מתמקדות בהקמה מהירה של שדות וקוטפות מכסות אגירה. שחקני תעשייה מצמידים מתקני גיבוי ומתקשרים בחוזים שעתיים. רשויות מקומיות בוחנות יוזמות גגות וקר קירור עם PV ואגירה בנכסים עירוניים. לצרכן הביתי זה מתבטא, לכאורה, בהנחה ובאפליקציה שמראה כמה שילם בשעת עומס. זה אולי נשמע שולי, אבל כשמיליוני חשבונות זזים באחוזים בודדים - מדובר במיליארדים בשנה.

בד בבד, קיימת ירידה מצטברת בעלויות לצרכנים מאז 2019. לפי חישובי הרשות, הרפורמות והתחרות הובילו לחיסכון מצטבר של כ-9.8 מיליארד שקל. זה נתון שמצביע על מגמה - אם כי אין ערובה לכך שכל השנים הבאות יראו את אותה ירידה. שערי מטבע, עלויות מימון, זמינות ציוד ולוחות זמנים של פרויקטים יכולים לשנות את התמונה. עם זאת, התחרות והפיזור מפחיתים תלות בשחקן יחיד וממתנים תנודות.

איפה המוקשים?

שר האנרגיה מצהיר על שיפור משמעותי ביכולת הרשת עד 2028. התוכנית כוללת קווי מתח חדשים, חיזוק תחנות קיימות והטמעת מערכות בקרה שיכולות לקצר זמני חיבור. אם יעדים אלו יעמדו בזמן, אפשר יהיה לקלוט עוד אלפי מגה-ואט של PV ואגירה בלי לפגוע ביציבות. אם לא - פחות מתחדשות ייכנסו בזמן, וגיבוי הגז יצטרך לסגור את הפער. זה לא בהכרח רע בטווח הקצר, אבל זה מרחיק את היעד של כ-30% מתחדשות בצריכה.

יזמים ובנקים כבר מתמחרים את הסיכון הזה. פרויקטים עם נקודת חיבור חתומה מקבלים מימון בקלות יחסית; פרויקטים שמחכים לדיון בוועדה נתקלים בדרישות הון עצמי גבוהות יותר. לכאורה זה פרט טכני, אבל כך נראה שוק שמבין שהצוואר אינו הפנלים או הסוללות - אלא הכבל שמחבר אותם למערכת.

למה זה חשוב לכלכלה

אנרגיה אמינה וזולה יחסית היא אבן יסוד לצמיחה. ככל שהמשק נוטש דלקים מזהמים, מתחבר לחשמל ומאמץ אוטומציה ובינה מלאכותית, העלות והזמינות של קילו-ואט שעה הופכות לשורה אסטרטגית לא פחות ממס חברות או רגולציה פיננסית. אם ההשקעות אכן יתורגמו לחיבורים, ישראל תשפר אמינות, תגביר עצמאות אנרגטית ותמשיך לשמור על מחיר חשמל תחרותי. אם יהיו דחיות מתמשכות, נראה יותר גז ופחות מתחדשות, תחרות חלשה יותר וחשבון חשמל שפחות נהנה מהוזלות.