עם התפתחות תקנות זיהום אוויר, וההתקדמות הטכנולוגית בכלי הרכב השונים יצרני הרכב עושים כל שביכולתם על מנת להציג נתוני צריכת דלק או חשמל נמוכים, ובהתאם גם נתוני פליטת מזהמים נמוכים.

חלק לא מבוטל מהמרדף אחרי חסכון מגיע לנושא משקל הרכב. ברור לכל כי ככל שהרכב קל יותר, כך צריכת האנרגיה שלו נמוכה יותר. חלקי מרכב שאינם נושאים בנטל הבטיחות הפאסיבית מיוצרים מחומרים קלים, בכל רכיב ורכיב ברכב נעשה נסיון להפחית במשקל, ואחד הרכיבים שמשלם את המחיר הוא הגלגל הרזרבי.

בלי להרחיב יותר מדי, תקר ברכב הוא אבדן אוויר מלא או כמעט מלא, באחד מהצמיגים, עד לרמה שלא ניתן להמשיך ולנסוע ברכב. תקר יכול להיות הכל החל מחור קטן בגלל מסמר או בורג, או קרע מוחלט של הצמיג עד לרמה של התפוררות. כך או כך, אין אוויר בצמיג ולא ניתן להמשיך לנסוע.

בתנאים 'נורמליים' אנחנו עוצרים בצד במקום בטוח, שמים ווסט זוהר ומשולש אזהרה, שולפים ג'ק, מפתח גלגלים ואת הגלגל הרזרבי. כבר הפסקתי לספור את כמות הפעמים שעצרתי בצד לסייע לנהגים מבוגרים ובעיקר נהגות, להחליף גלגל רזרבי. אין תחושה טובה יותר להביא אדם ממצב של ייאוש מוחלט מחוסר האונים, למצב של 'אל תדאגי, תוך עשר דקות את ממשיכה בנסיעה'.

הגלגל הרזרבי עבר גם הוא שני שלבים באבולוציה. השלב הראשון היה גלגל רזרבי רגיל לחלוטין, זהה לארבעת הגלגלים המורכבים על הרכב, והוא היה מאפשר המשך נסיעה רגיל לחלוטין. הנסיון לחסוך הביא את יצרני הרכב להתקין ברכב גלגל רזרבי קטן (בייגלה בלשון העם), שהיה מאפשר נסיעה במהירות מוגבלת מאוד, לאורך כמה עשרות ק"מ. לשני הגלגלים היה מכנה משותף אחד חשוב, הם היו מאפשרים לנו להמשיך בנסיעה. אבל האבולוציה של הגלגל הרזרבי המשיכה כך שיצרני הרכב ויצרו לחלוטין על הגלגל הרזרבי, ובמקומו סיפקו לנו דבר שנקרא "ערכת ניפוח". ערכת הניפוח מורכבת מקומפרסור קטן לניפוח הגלגל (אותו מחברים לשקע המצית או ישירות למצבר הרכב) יחד עם מיכל ובו חומר אוטם תקרים. פועלים לפי ההוראות, ואם הפנצ'ר קטן יחסית חומר האטימה סוגר את דליפת האוויר, והקומפרסור ממלא אוויר כך שנוכל להמשיך בנסיעה. לכאורה פתרון מושלם, רק שהוא לא עונה על כל תרחישי אבדן האוויר בצמיג, ולפעמים נהגים נורמטיביים, כמוכם כמוני, לא מסתדרים עם הוראות ההפעלה.

הפתרון של ערכות ניפוח הוא אמנם יעיל לחלק מהתרחישים, אבל הוא חלקי מאוד, ולדעתי לא מספק. הפתרון הנכון הוא גלגל רזרבי, גם אם הרכב שלכם הגיע ללא גלגל רזרבי.

יש בישראל כיום עשרות ספקים העוסקים בתחום, שבהינתן הרכב הספציפי שלכם, יספקו לכם גלגל רזרבי קטן (או גדול) עם ג'ק ומפתח גלגלים, כך שלא תהיו תלויים יותר בערכת הניפוח. אין כאן המלצה לספק כזה או אחר, כולם טובים, ועליכם לעשות סקר שוק מי מספק את הפתרון המתאים לכם, לרבות משלוח עד הבית.

את הגלגל הרזרבי שרכשתם אתם יכולים להחזיק ברכב או בבית. אם אתם מחזיקים אותו ברכב, חובה עליכם לוודא שהוא מעוגן היטב, ולא יעוף בתא הנוסעים במקרה של עצירת חירום או חלילה התהפכות הרכב. אין דבר יותר מסוכן מגלגל רזרבי שמתעופף בתא הנוסעים ויכול ממש להרוג. אחרי שעיגנתם את הגלגל לרכב, תוודאו שגם הג'ק וגם מפתח הגלגלים מעוגנים היטב.

שימו לב שלא מייצרים מכוניות ספציפית לשוק הישראלי, ויש שווקים בהם החוק מחייב התקנת גלגל רזרבי. זה אומר שיש לרוב מתחת לרצפת תא המטען מקום ייעודי לגלגל רזרבי, כך שהעיגון שלו קל ופשוט.

הזכרתי שניתן להשאיר את הגלגל הרזרבי בבית, זה נכון למקרה שאם חלילה יש לכם פנצ'ר, מישהו יכול להקפיץ אליכם את הגלגל הרזרבי, וכן את הג'ק ומפתח הגלגלים.

לא מעט פעמים אני נשאל מה אני עושה ואיך אני נוהג. התשובה היא בדיוק מה שרשמתי לכם כאן. ברכב הפרטי, רכב חשמלי מודרני שהגיע ללא רזרבי, רכשתי גלגל רזרבי קטן והוא מעוגן בתא המטען. ברכב השטח שברשותי התקנתי גלגל רזרבי נוסף קבוע ברכב, כלומר אני נוסע עם שני גלגלים רזרביים בגודל מלא. לרכב של האישה לא רכשתי רזרבי נוסף, בכל מקרה היא תקפיץ אותי לסיוע, ואטפל נקודתית כשאני עם שתי מכוניות.  ברכב של הבת הסטודנטית, רכב מלפני כעשור, טרם כניסת האופנה המטופשת של ערכות ניפוח, יש רזרבי בגודל מלא.

אגב מסמר או בורג בצמיג – אם מצאתם כזה באחד מצמיגי הרכב, והצמיג לא איבד את כל האוויר – לא לגעת ולא לנסות להוציא. באופן פרדוקסלי, המסמר או הבורג כרגע מונעים מהאוויר לצאת, ואתם צריכים לנסוע ישירות לפנצ'ריה ולתת לאיש מקצוע לתקן.

לסיכום – תבדקו מה יש לכם ברכב. אם אין גלגל רזרבי (מלא או קטן) אני בהחלט ממליץ לרכוש אחד כזה. זה יפגוש אתכם בדיוק בזמן הכי לא מתאים, אתם תודו לנו אח"כ.