בלי יציאה לשטח, אבל גם בלי פייסבוק: אז איך העיתונאים משיגים את המידע?

מחקר חדש במחלקה לתקשורת באוניברסיטת בן-גוריון מגלה כי המהפכה הטכנולוגית טרם הגיעה לכאורה לעיתונות הישראלית, ולמעשה רוב המידע - 60% - מגיע בפורמט הוותיק, דרך הטלפון, בדיוק כמו לפני כעשור. עורך המחקר, ד"ר צבי רייך, טוען בעקבות תוצאות המחקר כי שיטות העבודה של העיתונאים בישראל הן שמרניות באופן מפתיע אפילו בתחום טכנולוגיות התקשורת המשמשות להשגת המידע המתפרסם, בניגוד לדעת מירב החוקרים בעולם הסבורים כי תחום זה עבר מהפיכה טכנולוגית. המחקר בחן את 3 עיתונים יומיים על פני עשור: ידיעות אחרונות, מעריב והארץ. על פי המחקר, חלק זניח מהחדשות - כ-5% מחילופי המידע - מגיע אל העיתונאים מהאינטרנט ומהרשתות החברתיות. המחקר מבוסס על 3 גלי ראיונות פנים אל פנים עם מדגם כתבי חדשות ב-3 העיתונים, שנערכו על פני כ-10 שנים ובמהלכם התבקשו העיתונאים לשחזר כיצד ובאמצעות אלו טכנולוגיות השיגו מדגם אקראי של כמעט 1,000 ידיעות עיתונאיות, שהם עצמם פרסמו זמן קצר לפני הראיון. המאמר הוא חלק מפרויקט מחקר רחב היקף המתנהל על ידי ד"ר רייך במחלקה לתקשורת, העוסק בעשיית חדשות בישראל במימון הקרן הלאומית למדע. ממצאי מחקרו של ד"ר רייך סותרים את האמונה המקובלת במחקר ולפיה טכנולוגיות חדשות הביאו מהפיכה בשיטת העבודה של העיתונאים. הם מבוססים על 3 מחקרים שנעשו על פני עשור, בשנים 2001, 2007 ו-2012, ומתפרסמים בימים אלה בכתב העת הבינ"ל Journalism and Mass Communication Quarterly. המחקר מצא עוד כי מה שנקרא בעגה העיתונאית "השטח", כלומר נוכחות בזירות אירוע ובראיונות פנים אל פנים עם מקורות מידע, הוא בעלת תרומה מזערית לחדשות המתפרסמות - כ-13% מחילופי המידע, אבל בזכות הפרספקטיבה ארוכת הטווח מתברר, כי בניגוד לתחושות הנוסטלגיה ולרגשי האשם של חלק מהעיתונאים, גם כ-10 שנים לפני כן ביקורים של עיתונאים בזירות אירועים התקיימו בתדירות לא יותר גבוהה. לדעת רייך, חוקר עיתונות ועיתונאי לשעבר, ממצאים אלה משמעותיים לא רק לחוקרים ועיתונאים אלא גם לציבור צרכני התקשורת, שמתעניינים בשאלה כיצד נולדות החדשות המתפרסמות, במיוחד בתקופות של קריאה להגדלת השקיפות העיתונאית. יש יתרונות, אבל גם חסרונות לדבריו, להישענות על הטלפון כערוץ חילופי המידע המרכזי עם מקורות מידע, יש יתרונות עיתונאיים. הטלפון מאפשר לעיתונאים משא ומתן על גרסאות המקור, הפעלת טכניקות ראיון, בקשת הבהרות והסברים, והבחנה באינפורמציה לא מילולית, כמו שתיקות או גמגומים של המקור. השימוש בטלפון גם מצמצם את האפשרות למקורות מתחזים, ומונע, ככל שהעיתונאי מתעקש על כך, העברה של יוזמת הניסוח מידי המרואיינים לידי דוברים ויחצנים. יחד עם זאת, בידיים פחות זהירות ומנוסות, ההישענות על מידע גולמי בעל פה היא בסיס לטעויות, אי הבנות, אי דיוקים והוצאת דברים מהקשרם. ד"ר צבי רייך (צילום: דני מכליס, אוניברסיטת בן-גוריון) הבשורה הטובה, מסביר ד"ר רייך, שלפחות בהיבט הזה של שיטת העבודה העיתונאיות והפעלת טכנולוגיות תקשורת, לא מצאנו סימנים ברורים להידרדרות בסטנדרטים העיתונאיים. הבשורה הרעה היא שתוצאות המחקר מצביעות על "שמרנות מסוכנת ומדאיגה במיוחד בתקופה שבה הסתגלות לתנאים המשתנים של הסביבה העיתונאית נעשתה לעניין קיומי עבור ארגוני חדשות ועיתונאים". אבל אל דאגה, לא מדובר בתופעה ישראלית. לדברי ד"ר רייך, למרות שבארה"ב יש יותר הישענות על טוויטר ובלוגים, הרי שישנם שם מחקרים המצביעים על שמרנות בדפוסי העבודה העיתונאים כמו גם באירופה. העניין הוא שמחקרים אלה הולכים לאיבוד בהמולת ההתלהבות של חוקרים, המתעקשים כי המהפכה הטכנולוגית בחדשות כבר התרחשה.