גוגל וספייס X רוצות להוציא את חוות השרתים לחלל - למה זה כבר לא נשמע מופרך

המרוץ לבינה מלאכותית הוא מרוץ על חשמל, קרקעות, מים, קירור וחיבורי תקשורת. חוות השרתים שנדרשות להפעלת מודלים גדולים צורכות כמויות עצומות של אנרגיה, מעמיסות על רשתות חשמל, דורשות שטחים גדולים ומייצרות התנגדות ציבורית באזורים שבהם הן מוקמות.

לכן הרעיון של חוות שרתים בחלל, שנשמע עד לא מזמן כמו חומר לסרט מדע בדיוני, מתחיל להיכנס לשיח העסקי של החברות הגדולות בעולם. גוגל בוחנת במסגרת פרויקט Suncatcher אפשרות להציב במסלול סביב כדור הארץ מערך לוויינים סולאריים שיישאו שבבי TPU, שבבי הבינה המלאכותית שפיתחה בעצמה. המטרה היא לבדוק אם ניתן להריץ חלק מעומסי המחשוב של AI מחוץ לכדור הארץ, תוך שימוש באנרגיית שמש רציפה כמעט לגמרי.

ספייס X עשויה להיות השותפה הטבעית למהלך כזה. החברה כבר מפעילה את סטארלינק, אחת מרשתות הלוויינים הגדולות בעולם, ומחזיקה ביכולת שיגור שאף חברה פרטית אחרת לא מתקרבת אליה. אם סטארשיפ תעמוד בציפיות ותוריד משמעותית את עלות השיגור, הרעיון של הצבת תשתיות מחשוב במסלול יהפוך לפחות דמיוני מבחינה כלכלית.

העניין הגדול בחלל מגיע מסיבה פשוטה: שם אין שכנים שמתנגדים להקמת מבני ענק, אין צורך בקרקע יקרה ליד אזורי תעשייה, והאנרגיה מגיעה מהשמש באופן ישיר ורציף יותר מאשר על הקרקע. בחלל קר ואפשר לנתב את החללית הענקית- חוות השרתים הענקית באוויר שתקבל 24/7 שעות שמש ואנרגיה מהשמש.  

חוות שרתים רגילות נדרשות לא רק לחשמל להפעלת השבבים, אלא גם לקירור מסיבי. בחלל, אומנם יש אתגרים מורכבים, אבל אין את אותם מגבלות של מים, תכנון מקומי ותשתיות עירוניות.

הבעיה היא שהחלום הזה עדיין יקר מאוד. כל שרת שיישלח לחלל צריך להיות עמיד לקרינה, לטמפרטורות קיצוניות, לתקלות שאי אפשר לתקן בקלות ולסיכון של פגיעה מפסולת חלל. בנוסף, צריך להחזיר נתונים לכדור הארץ במהירות וביציבות, לבנות קישורי לייזר בין לוויינים, ולוודא שהמערכת מסוגלת לעבוד גם כשהביקוש למחשוב משתנה במהירות. זו לא עוד חוות שרתים שמקימים בפרברי עיר גדולה, אלא תשתית חדשה לגמרי.

הערכות, גם של ג'ף בזוס דיברו על שנתיים-שלוש להשקת הדטהסנטרס הראשון בחלל. ברגע שזה יהפוך לישים, זה יכול להוות איום על חוות השרתים על הקרקע. קצב ההתפשטות בחלל יכול להיות מאוד גבוה.   

גוגל מצאה את צוואר הבקבוק של מהפכת ה-AI: חשמל, קרקעות ודאטה סנטרים. ככל שחברות כמו גוגל, מיקרוסופט, אמזון, מטא ואנבידיה מגדילות השקעות בתשתיות AI, כך גובר החשש שההוצאה תגדל מהר יותר מההכנסות. שוק ההון אוהב את הסיפור של AI, אבל הוא פחות אוהב לגלות שהדרך לשם דורשת מאות מיליארדי דולרים בבטון, כבלים, שבבים וחשמל.

לכן גוגל מסתכלת על החלל כחיסכון בעלויות. מחינתה, אם חלק מהמחשוב הכבד יוכל לעבור למסלול, היא עשויה להפחית תלות בחוות קרקעיות ולהשיג יתרון מול ענקיות ענן אחרות. זה חשוב במיוחד משום שגוגל מנסה לקדם את שבבי ה-TPU שלה כחלופה לשבבי אנבידיה, ולחזק את מעמדה בענן הייעודי ל-AI. להרחבה: גוגל ובלקסטון מכריזות על מיזם חדש להקמת ענן ייעודי ל-AI.

• חוות השרתים נבנות באזורי סיכון - והמים הופכים לצוואר הבקבוק
• פריים אנרג'י נכנסת לתחום חוות השרתים - בארץ ובחו"ל

ועדיין, בטווח הקרוב רוב הכסף ימשיך לזרום לחוות שרתים על הקרקע. הן זמינות יותר, זולות יותר לתחזוקה, וניתן לחבר אותן במהירות לרשתות חשמל קיימות או לתחנות כוח חדשות. החלל מתאים בשלב ראשון לניסויים, לעומסי מחשוב מסוימים שאינם דורשים תגובה מיידית, ואולי בעתיד גם לאימון מודלים גדולים כאשר עלויות השיגור ירדו מספיק. אך הזמן עובר מהר וחוות שרתים גדולות בעוד עשרו בחלל, הן אפשרות עם סבירות לא קטנה. כשזה יקרה, תהיה עננה סביב המודל העסקי של חוות השרתים שקמות היום כמו פטריות אחרי הגשם בשל רווחים ותשואות גבוהות. 

עבור ספייס X, מדובר בהזדמנות להפוך מחברת שיגור ותקשורת לחברת תשתיות AI. אם החברה תצליח להוכיח שלוויינים יכולים להיות לא רק תחנות תקשורת אלא גם מרכזי מחשוב, היא תפתח לעצמה שוק חדש לגמרי. השווי שלה כבר מתבסס על הרבה יותר מטילים ולווייני אינטרנט. המשקיעים מתמחרים גם חלומות גדולים, והחלום של מחשוב בחלל הוא אחד הגדולים שבהם.