דרשה להכיר בהורות על הבנות של האקסית - זה מה שקבע בית המשפט
שתי נשים ניהלו זוגיות במשך שנים רבות, שבמהלכה אחת מהן הביאה לעולם שלוש בנות באמצעות תרומת זרע. לאחר פרידתן עתרה האשה שאינה האם הביולוגית בדרישה להכיר בה כאם הילדות. זוגתה לשעבר התנגדה, בטענה כי ההחלטה ללדת את הבנות היתה שלה בלבד, ולראיה - התובעת לא הביאה לעולם אף אחת מהילדות בעצמה. השופטת קרן גיל קבעה כי מסכת הראיות מלמדת על כוונה מובהקת להורות משותפת - והעניקה לתובעת צו הורות פסיקתי.
התובעת והנתבעת ניהלו קשר זוגי שנמשך כעשור, שבמהלכו ילדה האחרונה תאומות, כיום בנות שמונה, ובת נוספת, בת חמש, באמצעות תרומת זרע אנונימית. חוץ מהלידות שינו השתיים את שם משפחתן לשם משותף שהן בחרו בעצמן, ושהוענק גם לבנות שנולדו. בנוסף, השתיים פנו לעורכת דין כדי להסדיר את ההורות של התובעת עליהן. אלא שמסיבה מסוימת התהליך של הוצאת צו ההורות לתובעת לא הושלם, ובהמשך בנות הזוג נפרדו.
בעקבות כך, בינואר 2022 הוגשה לבית המשפט התביעה, שבמסגרתה עתרה בת הזוג לשעבר של האם הביולוגית כדי להשלים למעשה את התהליך, ולהכיר בה כאמן של הילדות. לטענתה הילדות הובאו לעולם מתוך כוונת הורות משותפת שלה ושל הנתבעת, כשמאז לידתן היא - התובעת - שימשה להן אם מסורה, אוהבת, דואגת ומעורבת. לטענת התובעת, מתן צווי הורות פסיקתיים שיכירו באמהותה על הילדות, תוך קביעת אחריות הורית משותפת וזמני שהות שוויוניים, הם דבר הכרחי לצורך שימור טובת הקטינות, שרואות בה כאמן לכל דבר.
מנגד, טענה האם הביולוגית שלא הביאה את בנותיה לעולם מתוך כוונה שבת זוגה לשעבר תהיה אמן. העובדה שבניגוד אליה, התובעת לא נכנסה להיריון או תרמה את הביציות שלה למשימה, מוכיחה זאת לשיטתה.
- עיריית ת"א והרצליה לא הזדרזו לתקן את המונח "חד הוריות" וישלמו הוצאות
- רשות המסים לא תחויב לחלק את נקודות הזיכוי בין הורים במשמורת משותפת
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
ואולם השופטת גיל דחתה לחלוטין את העמדה שהציגה האם הביולוגית. היא קבעה שמכל הראיות שהוצגו בפניה עולה בבירור כי הילדות הובאו לעולם מתוך כוונה משותפת של הצדדים, ולא כאקט חד צדדי של הנתבעת.
כך, הלידות התקיימו במסגרת של זוגיות ארוכת שנים, שאף כללה שינוי שם משפחה של השתיים ומתן השם הזה לילדות. בנוסף, בזמן אמת האם הביולוגית פנתה מרצונה החופשי עם התובעת לעורכת דין כדי להסדיר את ההורות של בת הזוג שלה דאז על הבנות, והבקשה הזו מציגה את המצב האמתי.
עוד כתבה השופטת גיל בפסק דינה כי התובעת היתה מעורבת לכל אורך הדרך בהבאת הילדות לעולם. כך למשל, היא בחרה, ביחד עם האם הביולוגית, את תרומות הזרע שמהן נכנסה האחרונה להיריון, היא ליוותה אותה לבדיקות ההיריון השונות ואף הזריקה לה את ההורמונים בטיפולי הפוריות. גם אחרי שהבנות נולדו היתה התובעת מעורבת בחייהן, והיא הוצגה כאימן באישורי הלידה ובאינטראקציה מול מוסדות החינוך שלהן.
- ויתר על הירושה כדי לא לשלם לנושים - מה קבע בית המשפט?
- בוטל חלקו של הבן בצוואת אמו - אף שאיש לא התנגד
- תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
- תיק ההונאה של 44 מיליון שקל - כך הונו יזמים 250 משקיעים...
בתוך כך, השופטת ציינה גם כי עמדתם המובהקת של גורמי המקצוע היא להכיר בתובעת כאם הילדות. גורמים אלה סיפרו, בין היתר, כי הילדות מגדירות עצמן כשלוש אחיות לשתי אמהות, וכי מיום לידתן הן מכנות את התובעת (כמו גם את הנתבעת) "אמא".
לכן השופטת נתנה לתובעת צו הורות פסיקתי, ובכך למעשה הכירה בה כאם הילדות. בהתאם לכך, גם התביעות לאחריות הורית משותפת וזמני שהות שוויוניים עם הבנות התקבלו. בעקבות החלטת השופטת, חויבה האם הביולוגית לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 40,950 שקל.
הורות משותפת היא כינוי למערכת יחסים בין בני זוג שמחליטים להביא לעולם ילד, מבלי שהם בזוגיות זה עם זה, זה עם זו, או זו עם זו, ומבלי שהם מנהלים או מתכננים לנהל משק בית משותף. הצדדים יכולים להיות הטרוסקסואלים או חד מיניים, ולשני הצדדים יכולים להיות בני או בנות זוג לפני התהליך, במהלכו, או אחריו. תהליך ההתעברות מתבצע באמצעות הזרעה בבית חולים, במרפאת פוריות או באופן עצמי, הפריה חוץ גופית או יחסי מין.
ויתר על הירושה כדי לא לשלם לנושים - מה קבע בית המשפט?
חייב שנושא חוב לעורך דינו כבר מאז שנות התשעים ויתר על חלקו בעיזבון של אמו כבר לפני עשור, ביחד עם אחיו, כדי לאפשר לאביו להמשיך להתגורר בבית המשפחה. כעת, על אף מצבו הרפואי ונכותו, בית המשפט הורה לבטל את הסתלקותו מהירושה ולהעביר את חלקו לקופת הנשייה - צעד שהיה תנאי למתן הפטר מוחלט מחובותיו.
בבית משפט השלום בטבריה ניתן באחרונה פסק דין העוסק בסיטואציה כמעט נדירה: אדם שנושא חוב לעורך דינו, מצא לנכון לוותר על חלקו בירושת אמו לפני כעשור כדי לאפשר לאביו להישאר בבית המשפחה. השופטת נסרין אסכנדר־מוסא נדרשה לשאלה אם ראוי שבית המשפט יכבד את הסתלקותו מהירושה, או שמא יבטל אותה כדי לאפשר לנושה הוותיק לקבל את חלקו. ההכרעה שהתקבלה חושפת את האיזון העדין בין דאגה לחייב במצב אישי וכלכלי קשה, לבין הגנה על זכויות הנושים.
הרקע למקרה מתחיל עוד ב-1995, אז שכר החייב את שירותיו של עורך הדין חסאן בסתוני אך לא שילם את שכר הטרחה שלו. החוב, שנפסק כבר אז בפסק דין חלוט, תפח עם השנים והגיע לסכום של 116,861 שקל. החייב, סובל מנכות רפואית לצמיתות בשיעור של 55% ואובדן כושר עבודה מלא. הוא מתקיים מקצבת נכות של כ-4,800 שקל לחודש ומתגורר בשכירות, כשהוא נעזר בסיוע בשכר דירה בסכום של כ-700 שקל בלבד. כלומר מדובר באדם שמצבו הכלכלי רעוע ביותר ואין לו שום נכסים משמעותיים.
למרות נסיבות חייו הקשות, התברר כי ב-2015, זמן רב לאחר שנוצר החוב ולא שולם, בחר החייב להסתלק מהעזבון של אמו המנוחה, שכלל דירת מגורים. לטענתו, ההחלטה נבעה משיקולים משפחתיים בלבד, במטרה לאפשר לאביו להמשיך להתגורר בבית. אלא שבית המשפט לא קיבל את הטענה הזו ככזו שמבטלת את זכויות הנושה. השופטת קבעה בפסק הדין שפורסם כי, "היחיד היה חייב כספים לנושה... היה על היחיד להיות הוגן כלפי הנושה בטרם יהיה נדיב כלפי אביו, ועליו לדאוג לשלם את חובו לנושה בטרם ייתן מתנה לאביו".
הנאמנת: חוסר תום לב של החייב
ההליך הנוכחי נפתח לאחר שבקשת החייב לפתיחת הליכים לפי חוק חדלות פירעון התקבלה בנובמבר 2023, והנאמנת מונתה לפקח על ביצוע ההליך. בדו"חות שהוגשו על ידי הממונה צוין כי מצבו האישי והבריאותי של החייב מצדיק מתן הפטר מהחוב, אבל הנאמנת טענה אחרת. לדבריה, הסתלקותו של החייב מהעזבון בעת שהיה מצוי בחובות מצביעה על חוסר תום לב. היא דרשה מבית המשפט לבטל את ההסתלקות כדי להחזיר את הנכס לקופת הנשייה.
- רשם הוצל"פ הפחית את ריביות לחייבת אחרי 20 שנה
- החוב נפרע, אבל הליכי הכינוס יימשכו - למה?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בדיון שהתקיים בפברואר 2025 ניסה החייב להגיע להסדר והציע להוסיף לקופת הנשייה 60 אלף שקל - סכום ששווה לשווי חלקו בעיזבון כפי שהוערך בהליך קודם שהתנהל בעניינו. ואולם לאחר כמה חודשים הודיע החייב כי אינו מסוגל לעמוד בתשלום, והנאמנת הגישה בקשה רשמית לביטול ההסתלקות. השופטת קיבלה את עמדתה וקבעה כי הסתלקות מירושה מהווה פעולה הגורעת נכס מקופת הנשייה לפי סעיף 221 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי. "יש לראותה כפעולה הגורעת נכס מקופת הנשייה", היא כתבה בהכרעתה, והדגישה כי החוק נועד למנוע מיחיד לבצע פעולות בנכסיו באופן שפוגע בנושים.
ויתר על הירושה כדי לא לשלם לנושים - מה קבע בית המשפט?
חייב שנושא חוב לעורך דינו כבר מאז שנות התשעים ויתר על חלקו בעיזבון של אמו כבר לפני עשור, ביחד עם אחיו, כדי לאפשר לאביו להמשיך להתגורר בבית המשפחה. כעת, על אף מצבו הרפואי ונכותו, בית המשפט הורה לבטל את הסתלקותו מהירושה ולהעביר את חלקו לקופת הנשייה - צעד שהיה תנאי למתן הפטר מוחלט מחובותיו.
בבית משפט השלום בטבריה ניתן באחרונה פסק דין העוסק בסיטואציה כמעט נדירה: אדם שנושא חוב לעורך דינו, מצא לנכון לוותר על חלקו בירושת אמו לפני כעשור כדי לאפשר לאביו להישאר בבית המשפחה. השופטת נסרין אסכנדר־מוסא נדרשה לשאלה אם ראוי שבית המשפט יכבד את הסתלקותו מהירושה, או שמא יבטל אותה כדי לאפשר לנושה הוותיק לקבל את חלקו. ההכרעה שהתקבלה חושפת את האיזון העדין בין דאגה לחייב במצב אישי וכלכלי קשה, לבין הגנה על זכויות הנושים.
הרקע למקרה מתחיל עוד ב-1995, אז שכר החייב את שירותיו של עורך הדין חסאן בסתוני אך לא שילם את שכר הטרחה שלו. החוב, שנפסק כבר אז בפסק דין חלוט, תפח עם השנים והגיע לסכום של 116,861 שקל. החייב, סובל מנכות רפואית לצמיתות בשיעור של 55% ואובדן כושר עבודה מלא. הוא מתקיים מקצבת נכות של כ-4,800 שקל לחודש ומתגורר בשכירות, כשהוא נעזר בסיוע בשכר דירה בסכום של כ-700 שקל בלבד. כלומר מדובר באדם שמצבו הכלכלי רעוע ביותר ואין לו שום נכסים משמעותיים.
למרות נסיבות חייו הקשות, התברר כי ב-2015, זמן רב לאחר שנוצר החוב ולא שולם, בחר החייב להסתלק מהעזבון של אמו המנוחה, שכלל דירת מגורים. לטענתו, ההחלטה נבעה משיקולים משפחתיים בלבד, במטרה לאפשר לאביו להמשיך להתגורר בבית. אלא שבית המשפט לא קיבל את הטענה הזו ככזו שמבטלת את זכויות הנושה. השופטת קבעה בפסק הדין שפורסם כי, "היחיד היה חייב כספים לנושה... היה על היחיד להיות הוגן כלפי הנושה בטרם יהיה נדיב כלפי אביו, ועליו לדאוג לשלם את חובו לנושה בטרם ייתן מתנה לאביו".
הנאמנת: חוסר תום לב של החייב
ההליך הנוכחי נפתח לאחר שבקשת החייב לפתיחת הליכים לפי חוק חדלות פירעון התקבלה בנובמבר 2023, והנאמנת מונתה לפקח על ביצוע ההליך. בדו"חות שהוגשו על ידי הממונה צוין כי מצבו האישי והבריאותי של החייב מצדיק מתן הפטר מהחוב, אבל הנאמנת טענה אחרת. לדבריה, הסתלקותו של החייב מהעזבון בעת שהיה מצוי בחובות מצביעה על חוסר תום לב. היא דרשה מבית המשפט לבטל את ההסתלקות כדי להחזיר את הנכס לקופת הנשייה.
- רשם הוצל"פ הפחית את ריביות לחייבת אחרי 20 שנה
- החוב נפרע, אבל הליכי הכינוס יימשכו - למה?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בדיון שהתקיים בפברואר 2025 ניסה החייב להגיע להסדר והציע להוסיף לקופת הנשייה 60 אלף שקל - סכום ששווה לשווי חלקו בעיזבון כפי שהוערך בהליך קודם שהתנהל בעניינו. ואולם לאחר כמה חודשים הודיע החייב כי אינו מסוגל לעמוד בתשלום, והנאמנת הגישה בקשה רשמית לביטול ההסתלקות. השופטת קיבלה את עמדתה וקבעה כי הסתלקות מירושה מהווה פעולה הגורעת נכס מקופת הנשייה לפי סעיף 221 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי. "יש לראותה כפעולה הגורעת נכס מקופת הנשייה", היא כתבה בהכרעתה, והדגישה כי החוק נועד למנוע מיחיד לבצע פעולות בנכסיו באופן שפוגע בנושים.
