11 שנים לאחר הפיגוע; פירמת רו"ח דלויט אנד טוש תוכל להגיש את עמדתה בתביעה של ה-511 מיליון כנגד החיזבאללה
בשנת 2012 נרצחו חמישה נופשים ישראלים בפיגוע טרור שהתרחש בשדה התעופה בעיר בורגוס שבבולגריה, בפיגוע נפצעו גם 39 נופשים. 72 בני המשפחה והיורשים של הנרצחים והפצועים בפיגוע הגישו תביעה בסכום של 511 מיליון שקל כנגד ארגון חיזבאללה, ג'וסיף אל-פצ'ל, פירמת רו"ח דלויט אנד טוש (מזרח התיכון), The Lebanese Canadian Bank SAL, Socite Generale de banque au liban SAL.
התביעה הוגשה בשנת 2019 ובמסגרתה נתבע מחמשת הנתבעים פיצוי כספי בסך 510,985,000 שקל. התובעים הם אזרחים ישראלים, בני משפחה ויורשיהם של חמישה נופשים ישראלים שנרצחו בפיגוע הטרור בבורגוס.
על-פי הנטען בכתב התביעה, ארגון חיזבאללה אחראי לפיגוע והוא זה שביצע אותו ואילו שאר הנתבעים אחראים מכוח פעילותם הבנקאית ששירתה את חיזבאללה סייעו ואפשרו את פעילות תשתית הטרור של הארגון, לרבות את ביצוע הפיגוע.
מאז הגשת התביעה התנהלו הליכים רבים וממושכים בין השאר, בכל הנוגע להמצאת כתב התביעה אל כל הנתבעים. בשנת 2022 ניתנה החלטה המאשרת את ההמצאה אל פירמת רו"ח דלויט אנד טוש (מזרח התיכון). החברה הגישה בסוף חודש מאי בשנת 2022 כתב הגנה וכן בקשה לסילוק התביעה נגדה על הסף משום שטעה כי התביעה הוגשה בפורום לא נאות; היעדר עילה; היעדר יריבות; התיישנות ושיהוי ניכר; אי צירוף מסמכים והיעדר פירוט טענות.
- הצעת חוק "בורגס" של ח"כ איציק שמולי תעלה מחר להכרעת וועדת השרים
- לחץ הולך וגובר: כיל צללה עוד 3.2%, הסיבה - דו"חות מוזאיק
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
היום במסגרת ערעור בבית המשפט המחוזי הפכה השופטת תמר בר אשר את החלטתה של השופטת פנינה נויבירט שלא לאפשר לפירמת רו"ח דלויט אנד טוש (מזרח התיכון) לנקוט עמדה בעניין הבקשה למתן פסק הדין בהיעדר הגנה כנגד הנתבעים האחרים. השופטת בר אשר קבעה כי פירמת רו"ח דלויט אנד טוש (מזרח התיכון) תוכל לנקוט עמדה בעניין הבקשה למתן פסק הדין.
ארבע שנים של הליכים
בחודש יולי האחרון כארבע שנים לאחר הגשת התביעה, הגישו התובעים בקשה למתן פסק-דין בהיעדר הגנה נגד ארגון החיזבאללה והבנקים שלא הגישו כתב הגנה.
בעקבות הגשת בקשה זו פירמת רו"ח דלויט אנד טוש (מזרח התיכון) בקשה להרשות לה להשיב לבקשה. החברה טענה כי יש לאפשר לה להשיב לבקשה מאחר שאם יינתן פסק-דין כאמור ובייחוד אם במסגרתו ייקבע סכום הפיצוי שעל הנתבעים האחרים לשלם, הדבר עשוי להשליך גם עליה וזאת עוד בטרם הוכרעו כלל טענותיה ובכלל זה, טענותיה המקדמיות בעניין התביעה.
השופטת פנינה נויבירט דחתה את בקשת פירמת רו"ח דלויט אנד טוש (מזרח התיכון) לאפשר לה לנקוט עמדה קודם למתן החלטה בעניין הבקשה למתן פסק הדין בהיעדר הגנה.
- האם ניתן לקבל מזונות רטרואקטיבית אחרי 14 שנה?
- הנושים נגד החברים: של מי הדירה?
- תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
- ויתר על הירושה כדי לא לשלם לנושים - מה קבע בית המשפט?
השופטת כתבה כי "אין לדלויט אנד טוש (מזרח התיכון) מעמד בבקשת התובעים למתן פסק דין בהיעדר הגנה כנגד צדדים אחרים מעצם היותה בעלת דין בתיק או מכוח חובתה כOfficer of the Court - להפניית תשומת ליבו של בית המשפט לעובדות הנוגעות בבקשה. ממילא אף אין לקבל את טענת הנתבעת 1 בדבר פגיעה בזכויותיה הפרוצדורליות והדיוניות. על כן תינתן ההחלטה בבקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה מבלי להידרש לטענותיה הנתבעת 1 בעניין".
הפסיקה תשפיע גם עליה
פירמת רו"ח דלויט אנד טוש (מזרח התיכון) ערערה לבית המשפט המחוזי בירושלים על החלטה זו וטענה כי "מתן פסק-דין בהיעדר הגנה, אשר במסגרתו ייקבע סכום הפיצויים שעל הנתבעים האחרים או מי מהם, לשלם לתובעים עשויה לפגוע ביכולתה להתגונן ובאפשרותה לחלוק על סכום הפיצוי שהתובעים זכאים לו; קביעת הפיצוי בשלב הנוכחי אף עשויה להוביל להחלטות סותרות; לנוכח טענת התובעים כי אחריותה של המערערת נגזרת מאחריותם של הנתבעים האחרים, כל קביעה לגביהם, לרבות בעניין סכום הפיצויים, תפגע בזכויותיה המהותיות והדיוניות; אם תתקבל בקשת המערערת להפניית התביעה לבירור לפני פורום מתאים אחר, שאינו ישראל, כי אז עצם פסק הדין נגד נתבעים אחרים יזכה את התובעים ביתרון דיוני".
התובעים מנגד טענו כי יש לדחות את הערעור הנדון. לטענתם, הם כבר הצהירו שהם מנועים מלהשתמש נגד פירמת רו"ח דלויט אנד טוש (מזרח התיכון) בקביעות אשר ייקבעו בפסק הדין שיינתן בעניין הנתבעים האחרים וכי הם חוזרים על התחייבות זו. מכאן לטענתם, אין לומר כי זכויותיה של המערערת ייפגעו מעצם מתן פסק הדין נגד הנתבעים האחרים.
עוד טענו התובעים, כי מתן פסק-דין בהיעדר הגנה נגד מקצת הנתבעים, בעוד התביעה נמשכת נגד נתבעים אחרים, נעשה כדבר שבשגרה וכי אין בכך כדי לפגוע בנתבע שהתגונן; מעת שהנתבעים האחרים בחרו שלא להתגונן, נשללה מהם האפשרות להתגונן ולכן אין לאפשר למערערת לנקוט פעולות שונות בשמם; מתן אפשרות למערערת להגיב לבקשה, תטריד את התובעים ותעכב את בירור התביעה.
השאלה טרם הוכרעה
השופטת תמר בר אשר מבית המשפט המחוזי בירושלים ציינה כי טרם הוכרעה השאלה אם ההמצאה אל הנתבעים האחרים בתיק הייתה כדין ואם התובעים זכאים לכך שיינתן פסק דין בהיעדר הגנה נגד נתבעים אלו. השופטת ציינה כי "אם אמנם תתקבל הבקשה למתן פסק-דין כאמור, אף טרם נדונה מידת ההוכחה שעל התובעים להציג כתנאי למתן פסק-דין זה וממילא טרם נקבע מה יהיה תוכנו".
השופטת קבעה כי "השאלה הטעונה הכרעה היא האם למערערת - פירמת רו"ח דלויט אנד טוש (מזרח התיכון), אשר התגוננה מפני התביעה ואף העלתה כלפיה טענות סף כבדות משקל, ישנה זכות לנקוט עמדה בעניין הבקשה למתן פסק-דין בהיעדר הגנה נגד הנתבעים האחרים.
השופטת בר-אשר ציינה כי כידוע לפי תקנה 130 בתקנות סדר הדין האזרחי, "נתבע שלא הגיש כתב הגנה בתוך המועד שנקבע לכך או שכתב ההגנה נמחק, רשאי בית המשפט לדרוש מהתובע הוכחה מספקת של התביעה, כולה או מקצתה, או לתת פסק דין על יסוד כתב התביעה בלבד".
השופטת ציינה כי על-פי תקנה זו, אם תובע מבקש שיינתן פסק-דין בהיעדר הגנה נגד נתבע, כי אז בית המשפט רשאי לדרוש ממנו "הוכחה מספקת של התביעה, כולה או מקצתה". מובן כי הוכחה זו אינה נוגעת רק להיקף הנזק, אלא לעצם התביעה ובכלל זה, לגבי עצם עילת התביעה, היריבות בין הצדדים וכל דבר אחר העשוי לבסס את ההצדקה למתן פסק הדין.
צריכים להוכיח
השופטת ציינה כי עולה השאלה אם לנוכח העובדה שכתנאי למתן פסק-דין בהיעדר הגנה נגד הנתבעים שלא התגוננו על התובעים להוכיח את תביעתם במדיה מספקת, אף המערערת רשאית לנקוט עמדה לעניין הוכחה זו ובכלל לגבי הבקשה למתן פסק הדין. שאלה נוספת נוגעת לעצם מתן פסק הדין נגד חלק מהנתבעים, בעוד התביעה נגד הנתבעת שהתגוננה (המערערת) עתידה להתברר.
בנוסף, שאלת מתן פסק-דין נגד חלק מהנתבעים שלא התגוננו, אשר במסגרתה נטען כי הנתבעים אחראים יחד ולחוד כלפי התובע, מעלה שאלות מורכבות בעניין פסק הדין שיינתן נגד הנתבעים שלא התגוננו ובעניין המועד שיינתן.
השופטת תמר בר-אשר ציינה כי לפי האפשרות השלישית בספרו של רוזן-צבי, שלפיה יינתן פסק-דין נגד הנתבעים שלא התגוננו (בכפוף לקביעה כי ההמצאה אליהם אמנם הייתה כדין), כי אז כלשונו, תידרש מידת הוכחה גבוהה כתנאי למתן פסק הדין, תוך שקילת חלקה של המערערת, שכן התגוננה.
4 נתבעים לא התגוננו
השופטת קבעה כי "תמצית טענת התובעים כלפי המערערת היא כי הסתרת הפעילות הבנקאית הנטענת של הנתבע 5 (חיזבאללה) באמצעות הנתבעים 3 ו-4 (התאגידים הבנקאיים), נעשתה באמצעות פעילותה של המערערת - פירמת רו"ח דלויט אנד טוש (מזרח התיכון) באמצעות הנתבע 2. השופטת ציינה כי מדובר בטענות מורכבות וסבוכות הטעונות הוכחה מסוימת בטרם מתן פסק דין נגד הנתבעים שלא התגוננו, אשר מידת הוכחתן תצריך בחינה תוך מתן משקל לחלקה היחסי של המערערת במכלול העובדות הנטענות.
השופטת בר-אשר קבעה כי לאור זאת, אפילו אין לומר כי בכל מקרה יש לאפשר לנתבע שהתגונן לנקוט עמדה לעניין מתן פסק דין בהיעדר הגנה נגד נתבעים שלא התגוננו, קשה לומר כי בנסיבות המורכבות הנדונות אין מקום לשמיעת טענותיה של המערערת, שהיא הנתבעת היחידה שהתגוננה, בטרם תוכרע הבקשה למתן פסק הדין נגד הנתבעים 5-2 שלא התגוננו.
כמו כן, בלי שיהיה בכך כדי לחייב בעת מתן ההחלטה בעניין הבקשה למתן פסק-דין בהיעדר הגנה נגד הנתבעים 5-2, לנוכח מורכבות העובדות הנטענות בכתב התביעה ולנוכח טענות הסף המהותיות שהעלתה המערערת, אשר טרם התבררו, לא מן הנמנע כי יש מקום לשקול שמא בנסיבות מורכבות כמו אלו הנדונות, מוטב כי ההכרעה בבקשה תפוצל. בהתאם לכך, בשלב הנוכחי תתברר רק עצם המצאת כתב התביעה אל הנתבעים אשר לא התגוננו ואם הייתה כדין וכפועל יוצא מכך, תיבחן שאלת האפשרות למתן פסק-דין בהיעדר הגנה. לעומת זאת, תוכנו של פסק הדין (עצם אחריותם של מי מהנתבעים והיקף הפיצוי), ייקבעו רק בשלב מאוחר יותר ולנוכח מידת הוכחת התביעה.

ויתר על הירושה כדי לא לשלם לנושים - מה קבע בית המשפט?
חייב שנושא חוב לעורך דינו כבר מאז שנות התשעים ויתר על חלקו בעיזבון של אמו כבר לפני עשור, ביחד עם אחיו, כדי לאפשר לאביו להמשיך להתגורר בבית המשפחה. כעת, על אף מצבו הרפואי ונכותו, בית המשפט הורה לבטל את הסתלקותו מהירושה ולהעביר את חלקו לקופת הנשייה - צעד שהיה תנאי למתן הפטר מוחלט מחובותיו.
בבית משפט השלום בטבריה ניתן באחרונה פסק דין העוסק בסיטואציה כמעט נדירה: אדם שנושא חוב לעורך דינו, מצא לנכון לוותר על חלקו בירושת אמו לפני כעשור כדי לאפשר לאביו להישאר בבית המשפחה. השופטת נסרין אסכנדר־מוסא נדרשה לשאלה אם ראוי שבית המשפט יכבד את הסתלקותו מהירושה, או שמא יבטל אותה כדי לאפשר לנושה הוותיק לקבל את חלקו. ההכרעה שהתקבלה חושפת את האיזון העדין בין דאגה לחייב במצב אישי וכלכלי קשה, לבין הגנה על זכויות הנושים.
הרקע למקרה מתחיל עוד ב-1995, אז שכר החייב את שירותיו של עורך הדין חסאן בסתוני אך לא שילם את שכר הטרחה שלו. החוב, שנפסק כבר אז בפסק דין חלוט, תפח עם השנים והגיע לסכום של 116,861 שקל. החייב, סובל מנכות רפואית לצמיתות בשיעור של 55% ואובדן כושר עבודה מלא. הוא מתקיים מקצבת נכות של כ-4,800 שקל לחודש ומתגורר בשכירות, כשהוא נעזר בסיוע בשכר דירה בסכום של כ-700 שקל בלבד. כלומר מדובר באדם שמצבו הכלכלי רעוע ביותר ואין לו שום נכסים משמעותיים.
למרות נסיבות חייו הקשות, התברר כי ב-2015, זמן רב לאחר שנוצר החוב ולא שולם, בחר החייב להסתלק מהעזבון של אמו המנוחה, שכלל דירת מגורים. לטענתו, ההחלטה נבעה משיקולים משפחתיים בלבד, במטרה לאפשר לאביו להמשיך להתגורר בבית. אלא שבית המשפט לא קיבל את הטענה הזו ככזו שמבטלת את זכויות הנושה. השופטת קבעה בפסק הדין שפורסם כי, "היחיד היה חייב כספים לנושה... היה על היחיד להיות הוגן כלפי הנושה בטרם יהיה נדיב כלפי אביו, ועליו לדאוג לשלם את חובו לנושה בטרם ייתן מתנה לאביו".
הנאמנת: חוסר תום לב של החייב
ההליך הנוכחי נפתח לאחר שבקשת החייב לפתיחת הליכים לפי חוק חדלות פירעון התקבלה בנובמבר 2023, והנאמנת מונתה לפקח על ביצוע ההליך. בדו"חות שהוגשו על ידי הממונה צוין כי מצבו האישי והבריאותי של החייב מצדיק מתן הפטר מהחוב, אבל הנאמנת טענה אחרת. לדבריה, הסתלקותו של החייב מהעזבון בעת שהיה מצוי בחובות מצביעה על חוסר תום לב. היא דרשה מבית המשפט לבטל את ההסתלקות כדי להחזיר את הנכס לקופת הנשייה.
- החייבת לא ביקשה - הרשם הפחית ריביות של 450 אלף ש'
- רשם הוצל"פ הפחית את ריביות לחייבת אחרי 20 שנה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בדיון שהתקיים בפברואר 2025 ניסה החייב להגיע להסדר והציע להוסיף לקופת הנשייה 60 אלף שקל - סכום ששווה לשווי חלקו בעיזבון כפי שהוערך בהליך קודם שהתנהל בעניינו. ואולם לאחר כמה חודשים הודיע החייב כי אינו מסוגל לעמוד בתשלום, והנאמנת הגישה בקשה רשמית לביטול ההסתלקות. השופטת קיבלה את עמדתה וקבעה כי הסתלקות מירושה מהווה פעולה הגורעת נכס מקופת הנשייה לפי סעיף 221 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי. "יש לראותה כפעולה הגורעת נכס מקופת הנשייה", היא כתבה בהכרעתה, והדגישה כי החוק נועד למנוע מיחיד לבצע פעולות בנכסיו באופן שפוגע בנושים.

בוטל חלקו של הבן בצוואת אמו - אף שאיש לא התנגד
פסק דין דרמטי של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים קובע כי מעורבות הבן בעריכת צוואת אמו שוללת ממנו את הזכייה בעיזבון לפי הצוואה. השופטת ריבי לב אוחיון הדגישה כי הוראת סעיף 35 לחוק הירושה היא "חזקה חלוטה" שלא ניתנת לערעור - גם כשכל היורשים מסכימים לקיום הצוואה. עם זאת, היא הציעה פתרון שיאפשר ליורשים להסדיר את החלוקה ביניהם ולהותיר לבן חלק כלשהו בעיזבון אם יחפצו בכך.
באולם הקטן של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים התכנסו רק המסמכים והטיעונים, לא אנשים. אף אחד מהצדדים לא טרח להגיע לדיון, אולי מתוך ביטחון שהכל כבר סגור. אחרי הכל, איש לא התנגד לצוואה. אבל השופטת ריבי לב אוחיון לא קיבלה את הבקשה כפשוטה. היא פתחה את ההחלטה במשפט חד־משמעי: "סעיף 35 לחוק הירושה קובע חזקה חלוטה להשפעה בלתי הוגנת", והמשמעות - אין מנוס מלבטל את חלקו של הבן בצוואת אמו, משום שהוא עצמו הודה שהיה מעורב בעריכתה.
המקרה נסב סביב צוואת אם שנכתבה ב-2005, עם עדכונים ב-2008 וב-2010. לאחר פטירתה, פנה בנה לבית המשפט בבקשה למתן צו קיום צוואה. בית המשפט בחן את הבקשה והעלה קושי מהותי: הבן, שהוא גם המבקש, היה מעורב בעריכת הצוואה - עובדה שעולה כדי פסלות לפי סעיף 35 לחוק הירושה. בהחלטה קודמת מ-26 במאי השנה, נקבע כי "עולה ממנה באופן מובהק כי היה מעורב בעריכת הצוואה".
למרות הקביעה הקשה, בית המשפט אפשר ליורשים להגיב. ואכן, כל היורשים - הן אלה שמופיעים בצוואה והן יורשים על פי דין - הגישו תצהירים שבהם הבהירו שאין להם התנגדות לקיום הצוואה כפי שהיא. אפילו בא כוחה של היועצת המשפטית לממשלה הודיע כי אין לו התנגדות, לאחר שקיבל את הסכמת אמו של אחד היורשים הקטינים.
אחת ההוראות המחמירות בחוק הירושה
הנקודה המשפטית שעמדה במרכז ההכרעה היתה סעיף 35 לחוק הירושה, שקובע כי הוראת צוואה המזכה את מי שערך אותה, היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה - בטלה. מדובר באחת ההוראות המחמירות בחוק הירושה, שכן היא יוצרת "חזקה חלוטה" להשפעה בלתי הוגנת, גם אם בפועל לא היתה כל השפעה כזו. השופטת ציטטה פסקי דין רבים, בהם הררי, זיידה ובוסקילה, והדגישה כי מדובר בהנחה שאי אפשר לסתור. גם אם יוכח שהמצווה פעלה מרצונה החופשי, עצם מעורבות הנהנה בצוואה מבטלת את חלקו. "אפילו נניח שלא היתה כל השפעה בלתי הוגנת על המנוחה... הוראות צוואה המזכות את המבקש ובת זוגו בטלות", כתבה השופטת.
במקרה הזה לא היתה מחלוקת עובדתית: המבקש עצמו הודה בתצהיר שהגיש כי הוא זה ש"העלה את רצונותיה של המנוחה על הכתב" - הן בעת עריכת הצוואה לראשונה והן בעדכונים שנעשו בה. ההודאה הזו הפכה את ההכרעה לפשוטה במידה רבה, משום שלפי הפסיקה "עורך הצוואה הוא מי שנוטל חלק בניסוחו או בכתיבתו של המסמך", ומכאן שקיימת במקרה הזה אחת מעילות הבטלות שבחוק.