11 שנים לאחר הפיגוע; פירמת רו"ח דלויט אנד טוש תוכל להגיש את עמדתה בתביעה של ה-511 מיליון כנגד החיזבאללה
בשנת 2012 נרצחו חמישה נופשים ישראלים בפיגוע טרור שהתרחש בשדה התעופה בעיר בורגוס שבבולגריה, בפיגוע נפצעו גם 39 נופשים. 72 בני המשפחה והיורשים של הנרצחים והפצועים בפיגוע הגישו תביעה בסכום של 511 מיליון שקל כנגד ארגון חיזבאללה, ג'וסיף אל-פצ'ל, פירמת רו"ח דלויט אנד טוש (מזרח התיכון), The Lebanese Canadian Bank SAL, Socite Generale de banque au liban SAL.
התביעה הוגשה בשנת 2019 ובמסגרתה נתבע מחמשת הנתבעים פיצוי כספי בסך 510,985,000 שקל. התובעים הם אזרחים ישראלים, בני משפחה ויורשיהם של חמישה נופשים ישראלים שנרצחו בפיגוע הטרור בבורגוס.
על-פי הנטען בכתב התביעה, ארגון חיזבאללה אחראי לפיגוע והוא זה שביצע אותו ואילו שאר הנתבעים אחראים מכוח פעילותם הבנקאית ששירתה את חיזבאללה סייעו ואפשרו את פעילות תשתית הטרור של הארגון, לרבות את ביצוע הפיגוע.
מאז הגשת התביעה התנהלו הליכים רבים וממושכים בין השאר, בכל הנוגע להמצאת כתב התביעה אל כל הנתבעים. בשנת 2022 ניתנה החלטה המאשרת את ההמצאה אל פירמת רו"ח דלויט אנד טוש (מזרח התיכון). החברה הגישה בסוף חודש מאי בשנת 2022 כתב הגנה וכן בקשה לסילוק התביעה נגדה על הסף משום שטעה כי התביעה הוגשה בפורום לא נאות; היעדר עילה; היעדר יריבות; התיישנות ושיהוי ניכר; אי צירוף מסמכים והיעדר פירוט טענות.
- הצעת חוק "בורגס" של ח"כ איציק שמולי תעלה מחר להכרעת וועדת השרים
- לחץ הולך וגובר: כיל צללה עוד 3.2%, הסיבה - דו"חות מוזאיק
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
היום במסגרת ערעור בבית המשפט המחוזי הפכה השופטת תמר בר אשר את החלטתה של השופטת פנינה נויבירט שלא לאפשר לפירמת רו"ח דלויט אנד טוש (מזרח התיכון) לנקוט עמדה בעניין הבקשה למתן פסק הדין בהיעדר הגנה כנגד הנתבעים האחרים. השופטת בר אשר קבעה כי פירמת רו"ח דלויט אנד טוש (מזרח התיכון) תוכל לנקוט עמדה בעניין הבקשה למתן פסק הדין.
ארבע שנים של הליכים
בחודש יולי האחרון כארבע שנים לאחר הגשת התביעה, הגישו התובעים בקשה למתן פסק-דין בהיעדר הגנה נגד ארגון החיזבאללה והבנקים שלא הגישו כתב הגנה.
בעקבות הגשת בקשה זו פירמת רו"ח דלויט אנד טוש (מזרח התיכון) בקשה להרשות לה להשיב לבקשה. החברה טענה כי יש לאפשר לה להשיב לבקשה מאחר שאם יינתן פסק-דין כאמור ובייחוד אם במסגרתו ייקבע סכום הפיצוי שעל הנתבעים האחרים לשלם, הדבר עשוי להשליך גם עליה וזאת עוד בטרם הוכרעו כלל טענותיה ובכלל זה, טענותיה המקדמיות בעניין התביעה.
השופטת פנינה נויבירט דחתה את בקשת פירמת רו"ח דלויט אנד טוש (מזרח התיכון) לאפשר לה לנקוט עמדה קודם למתן החלטה בעניין הבקשה למתן פסק הדין בהיעדר הגנה.
- חברת הארנק באילת: הערעור שהתקבל והזיכוי שנשלל
- המתנה של ארבע שעות הובילה לפיצוי של מיליונים
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- צוואה ביקשה לנשל אם לשמונה - בית המשפט התנגד
השופטת כתבה כי "אין לדלויט אנד טוש (מזרח התיכון) מעמד בבקשת התובעים למתן פסק דין בהיעדר הגנה כנגד צדדים אחרים מעצם היותה בעלת דין בתיק או מכוח חובתה כOfficer of the Court - להפניית תשומת ליבו של בית המשפט לעובדות הנוגעות בבקשה. ממילא אף אין לקבל את טענת הנתבעת 1 בדבר פגיעה בזכויותיה הפרוצדורליות והדיוניות. על כן תינתן ההחלטה בבקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה מבלי להידרש לטענותיה הנתבעת 1 בעניין".
הפסיקה תשפיע גם עליה
פירמת רו"ח דלויט אנד טוש (מזרח התיכון) ערערה לבית המשפט המחוזי בירושלים על החלטה זו וטענה כי "מתן פסק-דין בהיעדר הגנה, אשר במסגרתו ייקבע סכום הפיצויים שעל הנתבעים האחרים או מי מהם, לשלם לתובעים עשויה לפגוע ביכולתה להתגונן ובאפשרותה לחלוק על סכום הפיצוי שהתובעים זכאים לו; קביעת הפיצוי בשלב הנוכחי אף עשויה להוביל להחלטות סותרות; לנוכח טענת התובעים כי אחריותה של המערערת נגזרת מאחריותם של הנתבעים האחרים, כל קביעה לגביהם, לרבות בעניין סכום הפיצויים, תפגע בזכויותיה המהותיות והדיוניות; אם תתקבל בקשת המערערת להפניית התביעה לבירור לפני פורום מתאים אחר, שאינו ישראל, כי אז עצם פסק הדין נגד נתבעים אחרים יזכה את התובעים ביתרון דיוני".
התובעים מנגד טענו כי יש לדחות את הערעור הנדון. לטענתם, הם כבר הצהירו שהם מנועים מלהשתמש נגד פירמת רו"ח דלויט אנד טוש (מזרח התיכון) בקביעות אשר ייקבעו בפסק הדין שיינתן בעניין הנתבעים האחרים וכי הם חוזרים על התחייבות זו. מכאן לטענתם, אין לומר כי זכויותיה של המערערת ייפגעו מעצם מתן פסק הדין נגד הנתבעים האחרים.
עוד טענו התובעים, כי מתן פסק-דין בהיעדר הגנה נגד מקצת הנתבעים, בעוד התביעה נמשכת נגד נתבעים אחרים, נעשה כדבר שבשגרה וכי אין בכך כדי לפגוע בנתבע שהתגונן; מעת שהנתבעים האחרים בחרו שלא להתגונן, נשללה מהם האפשרות להתגונן ולכן אין לאפשר למערערת לנקוט פעולות שונות בשמם; מתן אפשרות למערערת להגיב לבקשה, תטריד את התובעים ותעכב את בירור התביעה.
השאלה טרם הוכרעה
השופטת תמר בר אשר מבית המשפט המחוזי בירושלים ציינה כי טרם הוכרעה השאלה אם ההמצאה אל הנתבעים האחרים בתיק הייתה כדין ואם התובעים זכאים לכך שיינתן פסק דין בהיעדר הגנה נגד נתבעים אלו. השופטת ציינה כי "אם אמנם תתקבל הבקשה למתן פסק-דין כאמור, אף טרם נדונה מידת ההוכחה שעל התובעים להציג כתנאי למתן פסק-דין זה וממילא טרם נקבע מה יהיה תוכנו".
השופטת קבעה כי "השאלה הטעונה הכרעה היא האם למערערת - פירמת רו"ח דלויט אנד טוש (מזרח התיכון), אשר התגוננה מפני התביעה ואף העלתה כלפיה טענות סף כבדות משקל, ישנה זכות לנקוט עמדה בעניין הבקשה למתן פסק-דין בהיעדר הגנה נגד הנתבעים האחרים.
השופטת בר-אשר ציינה כי כידוע לפי תקנה 130 בתקנות סדר הדין האזרחי, "נתבע שלא הגיש כתב הגנה בתוך המועד שנקבע לכך או שכתב ההגנה נמחק, רשאי בית המשפט לדרוש מהתובע הוכחה מספקת של התביעה, כולה או מקצתה, או לתת פסק דין על יסוד כתב התביעה בלבד".
השופטת ציינה כי על-פי תקנה זו, אם תובע מבקש שיינתן פסק-דין בהיעדר הגנה נגד נתבע, כי אז בית המשפט רשאי לדרוש ממנו "הוכחה מספקת של התביעה, כולה או מקצתה". מובן כי הוכחה זו אינה נוגעת רק להיקף הנזק, אלא לעצם התביעה ובכלל זה, לגבי עצם עילת התביעה, היריבות בין הצדדים וכל דבר אחר העשוי לבסס את ההצדקה למתן פסק הדין.
צריכים להוכיח
השופטת ציינה כי עולה השאלה אם לנוכח העובדה שכתנאי למתן פסק-דין בהיעדר הגנה נגד הנתבעים שלא התגוננו על התובעים להוכיח את תביעתם במדיה מספקת, אף המערערת רשאית לנקוט עמדה לעניין הוכחה זו ובכלל לגבי הבקשה למתן פסק הדין. שאלה נוספת נוגעת לעצם מתן פסק הדין נגד חלק מהנתבעים, בעוד התביעה נגד הנתבעת שהתגוננה (המערערת) עתידה להתברר.
בנוסף, שאלת מתן פסק-דין נגד חלק מהנתבעים שלא התגוננו, אשר במסגרתה נטען כי הנתבעים אחראים יחד ולחוד כלפי התובע, מעלה שאלות מורכבות בעניין פסק הדין שיינתן נגד הנתבעים שלא התגוננו ובעניין המועד שיינתן.
השופטת תמר בר-אשר ציינה כי לפי האפשרות השלישית בספרו של רוזן-צבי, שלפיה יינתן פסק-דין נגד הנתבעים שלא התגוננו (בכפוף לקביעה כי ההמצאה אליהם אמנם הייתה כדין), כי אז כלשונו, תידרש מידת הוכחה גבוהה כתנאי למתן פסק הדין, תוך שקילת חלקה של המערערת, שכן התגוננה.
4 נתבעים לא התגוננו
השופטת קבעה כי "תמצית טענת התובעים כלפי המערערת היא כי הסתרת הפעילות הבנקאית הנטענת של הנתבע 5 (חיזבאללה) באמצעות הנתבעים 3 ו-4 (התאגידים הבנקאיים), נעשתה באמצעות פעילותה של המערערת - פירמת רו"ח דלויט אנד טוש (מזרח התיכון) באמצעות הנתבע 2. השופטת ציינה כי מדובר בטענות מורכבות וסבוכות הטעונות הוכחה מסוימת בטרם מתן פסק דין נגד הנתבעים שלא התגוננו, אשר מידת הוכחתן תצריך בחינה תוך מתן משקל לחלקה היחסי של המערערת במכלול העובדות הנטענות.
השופטת בר-אשר קבעה כי לאור זאת, אפילו אין לומר כי בכל מקרה יש לאפשר לנתבע שהתגונן לנקוט עמדה לעניין מתן פסק דין בהיעדר הגנה נגד נתבעים שלא התגוננו, קשה לומר כי בנסיבות המורכבות הנדונות אין מקום לשמיעת טענותיה של המערערת, שהיא הנתבעת היחידה שהתגוננה, בטרם תוכרע הבקשה למתן פסק הדין נגד הנתבעים 5-2 שלא התגוננו.
כמו כן, בלי שיהיה בכך כדי לחייב בעת מתן ההחלטה בעניין הבקשה למתן פסק-דין בהיעדר הגנה נגד הנתבעים 5-2, לנוכח מורכבות העובדות הנטענות בכתב התביעה ולנוכח טענות הסף המהותיות שהעלתה המערערת, אשר טרם התבררו, לא מן הנמנע כי יש מקום לשקול שמא בנסיבות מורכבות כמו אלו הנדונות, מוטב כי ההכרעה בבקשה תפוצל. בהתאם לכך, בשלב הנוכחי תתברר רק עצם המצאת כתב התביעה אל הנתבעים אשר לא התגוננו ואם הייתה כדין וכפועל יוצא מכך, תיבחן שאלת האפשרות למתן פסק-דין בהיעדר הגנה. לעומת זאת, תוכנו של פסק הדין (עצם אחריותם של מי מהנתבעים והיקף הפיצוי), ייקבעו רק בשלב מאוחר יותר ולנוכח מידת הוכחת התביעה.
בית משפט (גרוק)המתנה של ארבע שעות הובילה לפיצוי של מיליונים
בית משפט השלום בתל אביב אישר הסדר פשרה בתובענה ייצוגית נגד רשפים דלתות: הלקוחות שהמתינו לביקורי התקנה ותיקון של טכנאי החברה יקבלו הארכת אחריות בשווי מצטבר של כ-3 מיליון שקל, לאחר שנקבע כי תיאום חלונות זמן ארוכים פגע בזכויות הצרכנים ובזמנם
הדלת כבר היתה מותקנת, הבית סגור, סדר היום השתנה, וההמתנה הלכה והתארכה. עבור לקוחות רבים של רשפים דלתות, זה היה תסריט מוכר: ביקור של מתקין או טכנאי שתואם לטווח של ארבע שעות, שבמהלכן נדרש הלקוח להישאר בבית, להמתין, לדחות פגישות ולעתים גם להפסיד יום עבודה. מה שנתפש במשך שנים כגזירת גורל צרכנית, נהפך לבסיס של תובענה ייצוגית, שהסתיימה כעת בפסק דין מפורט ובאישור הסדר פשרה רחב היקף, שבמרכזו פיצוי לציבור הלקוחות והתחייבות לשינוי התנהלות עתידי.
פסק הדין ניתן בבית משפט השלום בתל אביב על ידי השופט ליאור גלברד, במסגרת תובענה ייצוגית שהגישה זוהר יעקבסון נגד רשפים דלתות. ההליך עסק בפרקטיקה של תיאום ביקורי הובלה, התקנה ותיקון של דלתות ומוצרי החברה, בטווחי זמן של ארבע שעות, שלטענת המבקשת חרגו מהוראות חוק הגנת הצרכן ופגעו בזכויות הלקוחות. על פי המתואר בפסק הדין, המקרה הפרטי שממנו צמחה התובענה אינו חריג. יעקבסון רכשה דלת כניסה מתוצרת רשפים, ולאחר שהתגלתה תקלה ביקשה לתאם ביקור טכנאי. הביקור נקבע ליום מסוים, בטווח שבין 10:00 ל-14:00. ארבע שעות של המתנה, ללא אפשרות לדעת מתי בדיוק יגיע הנציג. לטענתה, לא מדובר במקרה נקודתי אלא במדיניות שיטתית, שננקטה כלפי לקוחות רבים. במסגרת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית צורפו גם ראיות נוספות, לרבות הליך משפטי אחר שבו הודתה החברה כי זהו חלון הזמן המקובל אצלה.
בבסיס התביעה עמדה פרשנות של סעיף 18א לחוק הגנת הצרכן, העוסק בזמני המתנה לביקור נותן שירות בבית הצרכן. הסעיף קובע כי כשנדרש ביקור של שליח, מתקין או מתקן, על העוסק לתאם מועד כך שזמן ההמתנה לא יעלה על שעתיים מעבר לשעה שנקבעה. לטענת המבקשת, תיקון לחוק שנכנס לתוקף ב-2018 הרחיב את תחולת ההסדר, כך שהוא חל על כלל נותני השירות ולא רק על טכנאים של מוצרי חשמל, כפי שהיה בעבר. תכלית התיקון, כך נטען, היא פשוטה וברורה: לכבד את זמנו של הצרכן ולמנוע פגיעה בשגרת יומו.
רשפים דלתות מצדה, דחתה את הטענות. בתשובתה לבקשה לאישור היא טענה כי החוק אינו חל עליה במלואו, וכי פרשנות המבקשת מרחיבה יתר על המידה את הוראות הדין. החברה הסתמכה בין היתר על חוות דעת של ארגון אמון הציבור, שלפיה החובה הנוגעת לזמני המתנה קשורה למוצרים מסוימים בלבד, ובראשם מוצרי חשמל, ואינה חלה בהכרח על דלתות. עוד נטען כי גם כשתואם חלון זמן של ארבע שעות, בפועל ברוב המקרים הגיעו נציגי החברה מוקדם יותר, כך שהלקוחות לא נדרשו להמתין את מלוא הזמן.
- נדחתה בקשת אמזון: ייצוגית של צרכנים תתברר בישראל
- האם פייסבוק פוגעת בפרטיות של מי שאינם משתמשים?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הפרה של החוק, ללא קשר למועד ההגעה בפועל
המבקשת לא קיבלה את הדברים. בתגובתה היא טענה כי עצם קביעת חלון זמן של ארבע שעות מהווה הפרה של החוק, ללא קשר למועד ההגעה בפועל. לדבריה, מדובר בפרקטיקה שמנצלת את העובדה שהחוק קובע פיצוי סטטוטורי רק לאחר חלוף פרק זמן מסוים, ומאפשרת לעוסקים להתיישר פורמלית עם הדין, אך לפגוע בפועל בצרכנים. עוד הודגש כי המונח "טובין" בחוק הגנת הצרכן אינו מוגבל למוצרי חשמל, אלא כולל כל נכס מוחשי שאינו מקרקעין, ובהגדרה זו נכללות גם דלתות.

חברת הארנק באילת: הערעור שהתקבל והזיכוי שנשלל
בית המשפט המחוזי בבאר שבע קבע כי רואה חשבון שפעל במסגרת שותפות אמיתית אינו חייב במס אישי לפי סעיף 62א לפקודה, אך דחה את טענתו שלפיה מרכז חייו נמצא באילת. פסק הדין המקיף משרטט את הגבולות הברורים בין תכנון מס פסול לשימוש לגיטימי בהתאגדות
בשלהי העשור הקודם, כשאילת המשיכה להיאבק על מקומה הכלכלי והמקצועי הרחק ממרכז הארץ, מצא את עצמו רואה חשבון יליד העיר בלב מחלוקת מס מורכבת, כזו שנעה על קו התפר הדק שבין תכנון מס אסור לבין התנהלות עסקית לגיטימית. מצד אחד עמדה רשות המסים, שביקשה לראות בהכנסות שהופקו באמצעות חברה בשליטתו הכנסה אישית שחייבת במס שולי, ומצד שני עמד הנישום, שטען לשותפות עסקית אמיתית ולזיקה מתמשכת לעיר שבה נולד. פסק דינה של השופטת יעל ייטב מבית המשפט המחוזי בבאר שבע עושה סדר בשתי הסוגיות גם יחד, אך לא מעניק למערער ניצחון מלא.
הערעור נסב על שומות שהוציא פקיד שומה אילת לשנות המס 2017 ו-2018, לאחר שדחה את טענת המערער. בלב המחלוקת עמדו שתי שאלות נפרדות אך שלובות זו בזו: האחת, האם יש לחייב את המערער במס אישי מכוח סעיף 62א(א) לפקודת מס הכנסה, סעיף שנועד להתמודד עם תופעת חברות הארנק; והשנייה, האם המערער זכאי להטבת המס המוענקת לתושב אילת לפי חוק אזור סחר חופשי באילת. כבר בפתח פסק הדין מבהירה השופטת כי התשובה לשתי השאלות אינה אחידה. “מצאתי שיש לקבל את הערעור בחלקו, ככל שהוא נוגע לחבות המס על פי הוראות סעיף 62א בפקודת מס הכנסה. יחד עם זאת מצאתי שיש לדחות את הערעור לעניין הזכאות להטבת המס מכוח חוק אזור סחר חופשי באילת”, היא כתבה.
הרקע העובדתי אינו שנוי במחלוקת מהותית. המערער, רואה חשבון במקצועו, נולד וגדל באילת, הקים בה משרד עצמאי, ובהמשך העביר את פעילותו לחברה שבבעלותו - נוריאל יועצים. בשלב מסוים נוצר קשר עסקי בינו לבין משרד רואי החשבון ברנע, שפעל גם הוא בעיר, והפעילות בסניף אילת התהדקה והלכה. במקביל, ב-2009 עבר המערער עם משפחתו להתגורר בתל אביב, שם הוא עבד כשכיר בתפקידים בכירים, תוך שהוא ממשיך להגיע לאילת לצורכי פעילות מקצועית. לאחר פטירת מייסד משרד ברנע, העמיק הקשר בין הצדדים, והמערער חזר לפעילות מלאה בסניף אילת, תוך חלוקת רווחים שווה.
יותר מ-70% מהכנסות החברה נבעו מלקוח אחד
פקיד השומה ראה בתמונה הזו דוגמה קלאסית להפעלת סעיף 62א לפקודה. לטענתו, השירותים ניתנו בפועל על ידי המערער, היו מסוג הפעולות הנעשות על ידי עובד עבור מעסיקו, וב-2017 אף התקיימה הקביעה שלפיה יותר מ-70% מהכנסות החברה נבעו מלקוח אחד. מכאן הסיק פקיד השומה כי יש לייחס למערער את הכנסות החברה כהכנסת עבודה לפי סעיף 2(2) לפקודה, תוך התעלמות מהאישיות המשפטית הנפרדת של החברה.
- מיסוי חברות ארנק ב-2025: הכסף על השולחן
- החשד: רואה החשבון השמיט הכנסות ושיקר - מה עשתה רשות המסים?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אלא שבית המשפט לא קיבל את הגישה הזו. פסק הדין מקדיש עמודים רבים לניתוח התכלית החקיקתית של סעיף 62א, שנוסף לפקודה במסגרת תיקון 235, בעקבות המלצות ועדת טרכטנברג. השופטת הזכירה בהכרעת הדין כי מדובר בחריג מצומצם למודל המיסוי הדו-שלבי, שנועד “להעמיד לרשות פקיד השומה כלי עזר לטיפול בתכנוני מס”, ולא לבטל את השימוש הלגיטימי בהתאגדות. “הפרשנות המתבקשת נוכח התכלית האמורה היא פרשנות דווקנית, המחילה את הוראות הסעיף על גדר המקרים הנדונים בו, בהתאם לתנאיו ומגבלותיו”, נקבע.
