רשות המסים
צילום: רשות המסים

רשות המסים: הכופר הגבוה ביותר ששולם בשנת 2021 עמד על 250 אלף שקל: סך כל הכופר ששולם עמד על כ-6 מיליון שקל

רשות המסים פרסמה היום את החלטות ועדות הכופר לשנת 2021. בשנה זו הגיעו לסיום 98 תיקים בתשלום כופר, מתוכן 29 החלטות בתיקי מס הכנסה ומיסוי מקרקעין, 67 החלטות בתיקי מכס ומע"מ ו-2 החלטות משותפות. הכופר הגבוה ביותר הוטל על אניית "הופ" על שם יוהניס טאסו, בגין הברחת סיגריות 

נחמן שפירא | (1)

רשות המסים פרסמה היום את החלטות ועדות הכופר לשנת 2021 המכיל 98 החלטות, מתוכן 29 החלטות בתיקי מס הכנסה ומיסוי מקרקעין, 67 החלטות בתיקי מכס ומע"מ ו- 2 החלטות משותפות למכס ומע"מ ומס הכנסה (החלטות רשות המסים). סך כל הכופר ששולם בתיקים הללו עמד על כ-6 מיליון שקל.

לפי חוקי המס, אחת הדרכים לסיום תיקי חקירה בחשד לעבירות מס הוא הליך הכופר כחלופה להליך הפלילי. לצורך כך קיימות ברשות ועדות כופר הדנות בנושאי מס הכנסה ומיסוי מקרקעין וועדות כופר הדנות בנושאי מע"מ, מכס ומס קניה. נציין כי סכום הכופר המוטל הוא בנוסף לדרישת תשלום המס, המשולם במסגרת ההליך אזרחי.

 

על פי החוק לאחר שנה וחצי מסגירת ההליכים מפרסת רשות המסים את ההחלטות של הכופר. הכופר הגבוה ביותר עמד על 250 אלף שקל  והוטל על אניית "הופ" על שם יוהניס טאסו. הכופר הוטל בגין הברחת סיגריות מהאנייה בשנת 2021, וזאת על מנת להתחמק מתשלום מס בסך 164 אלף שקל. כופר גבוה נוסף, שעמד על 240 אלף שקל, הוטל על ג'מאל חרבאוי, בעל מאפיה מירושלים, שהעלים קניות בעסק בין השנים 2011- 2014  בגובה של  800 אלף שקל.

 

רשות המסים גם הטילה על ירון, תושב חו"ל. כופר בסכום של 240 אלף, שקל, בגין השמטת הכנסות מחברה להפקת זהב שבבעלותו בחו"ל, בין השנים 2012 – 2013 בגובה של כ-800 אלף שקל.

 

ברשות המסים מסבירים כי לשם גיבוש שיקול הדעת המנהלי בהטלת כופר נשקלים, בין השאר, חומרת העבירה, מידת מעורבותו של החשוד בביצוע העבירה, הרשעות קודמות, תשלומי כופר בעבר, מצב אישי, בני משפחה התלויים בחשוד, העניין הציבורי בהעמדה לדין, הסרת המחדל, האם מדובר בעבירה של מייצג במסגרת מילוי תפקידו, האם מדובר בתחום שיש בו חובת אמון או נאמנות, הצורך בהרתעה באותו ענף, קיום עבירות לפי חוקים אחרים מעבר לעבירות לפי דיני המס ועוד.

משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

בין ההחלטות הנוספות שהתקבלו בוועדות: דניס מאזור הדרום העוסק בתחום אספקת עובדים ונחשד בניכוי מס תשומות שלא כדין בשנת 2015 בסכום של 105,303 שקל וישלם כופר של 10 אלף שקל.

גם באשיר מאזור הצפון ישלם כופר. באשיר העוסק בשיפוצים חשוד בהעלמת עסקאות בין השנים 2015-2019 בסכום מס של 182,887 שקל ישלם כופר של 35 אלף שקל.

איתן ואיתן מאזור הצפון העוסקים בבנייה ונחשדו בניכוי מס תשומות שלא כדין בין השנים 2015-2018 בסכום של 275,449 שקל וישלמו כופר של 82 אלף שקל לשם סיום ההליכים כנגדם.

קיראו עוד ב"משפט"

עוד תיקים שהסתיימו בתשלום כופר: דקל מאזור הצפון העוסק בייעוץ עסקי חשוד בהעלמת עסקאות בין השנים 2016-2020 בסכום מס של 187,896 שקל וישלם כופר של 37 אלף שקל.

גם  פאדי מאזור הצפון העוסק בשיפוצים נחשד בהעלמת עסקאות ובניכוי מס תשומות שלא כדין בין השנים 2018-2020 בסכום של 231,591 שקל וישלם כופר של 60 אלף שקל לשם סגירת ההליכים כנגדם.

עוד תיק שהגיע לסיומו על ידי תשלום כופר היה כנגד מרעי מאזור הצפון העוסק בעבודות עפר ונחשד בהעלמת עסקאות בין השנים 2016-2020 בסכום מס של 272,688 שקל,  וישלם כופר של 81 אלף שקל.

פראג' העוסק בהפעלת מועדונים לילדים מאזור הצפון שנחשד בהעלמת עסקאות בין השנים 2015-2020 בסכום מס של 352,305 שקל ישלם כופר של 105 אלף שקל לשם סגירת ההליכים.

שי מאזור הצפון העוסק במכירת סולר ודלק חשוד בדרישת הישבון על סולר ובניכוי מס תשומות שלא כדין בין השנים 2016-2019 בסכום של 488,874 שקל, ישלם כופר של 146 אלף שקל.

הסעיפים בחוק מכוחם שואבים ברשות המסים את האפשרות להטיל כופר כחלופה להליך הפלילי הם סעיף 221 לפקודת מס הכנסה, סעיף 101 לחוק מיסוי מקרקעין, סעיף 121 לחוק מע"מ, סעיף 231 א' לפקודת המכס, סעיף 25 לפקודת מס קניה וסעיף 60 לחוק מס רכוש וקרן פיצויים.

הוועדות ברשות המסים בוחנות את התיקים ומחליטות אם לקבל או לדחות את בקשת העוסק לכופר. לשם גיבוש שיקול הדעת המנהלי נשקלים, בין השאר, חומרת העבירה, מידת מעורבותו של החשוד בביצוע העבירה, הרשעות קודמות, תשלומי כופר בעבר, מצב אישי, בני משפחה התלויים בחשוד, העניין הציבורי בהעמדה לדין, הסרת המחדל, האם מדובר בעבירה של מייצג במסגרת מילוי תפקידו, האם מדובר בתחום שיש בו חובת אמון או נאמנות, הצורך בהרתעה באותו ענף, קיום עבירות לפי חוקים אחרים מעבר לעבירות לפי דיני המס ועו"ד .

הפרסום כולל את פירוט התיקים בהם התקבלה החלטה, לרבות שמו של החשוד ומקצועו,

סעיף העבירה, סכום העבירה, שנות המס הרלוונטיות, החלטת הוועדה ותמצית נימוקיה.

בקובץ החלטות זה פורסמו רק בקשות להסדרי כופר שהתקבלו.

מאחר שקיימת שונות בחקיקה בתחומי המסים השונים, ישנם הבדלים בין התהליכים בדיוני

הכופר ביחס לעבירות על חוקי המס לדוגמא, בתיקי מס הכנסה מושם דגש בדיוני הכופר על סכום המחזור שלא דווח, ואילו בתיקי מע"מ ההתייחסות הינה לסכום המס ולא לסכום

תגובות לכתבה(1):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 1.
    ברוך מירושלים 10/07/2023 18:22
    הגב לתגובה זו
    אם ועדת הכופר הייתה מחליטה שאין כופר על עבירות המס - כל הנישומים מקבלים כתב אישום פלילי וכולם היו מקבלים מאסר או עבודות שירות - לשופט לא הייתה ברירה אלא להרשיע - אז בעצם ועדת הכופר שאנשיה הם פקידונים במס הכנסה ללא רקע משפטי - הם הריבון. מצד שני יש את כל אילו שלא זכו לקבל כופר - הם המסכנים שדנו אותם לתלייה - בושה בושה בושה
דיור מוגן קשישה מבוגר זקנה הליכון
צילום: Istock

צוואת הסבתא בת ה-97 נפסלה - וזו הסיבה לכך

שופטת בית המשפט לענייני משפחה קבעה כי צוואתה של האשה, עיוורת וחירשת, שנערכה לטובת נכדה ששימש כנהגה - פסולה. הפגמים הצורניים, הספקות בכשרותה, המעורבות המשמעותית של הנהנה, והיעדר יכולת ההוכחה שידעה על מה חתמה, הובילו למסקנה אחת. בפסק הדין נכתב: "נותר ספק ממשי שהצוואה משקפת את רצונה החופשי והאמיתי של המנוחה"

עוזי גרסטמן |

בוקר אחד בראשית פברואר 2017 הובאה אשה ירושלמית כבת 97 אל משרדו של עורך דין מוכר בעיר. השנים הארוכות והקשות שעברה - עלייה מעיראק בשנות החמישים, התאלמנות מוקדמת, גידול שתי בנות בעוני ובמאמץ מתמיד - כבר הותירו בה את חותמן. היא לא ידעה קרוא וכתוב, ראייתה לקתה עד שהוגדרה עיוורת, שמיעתה היתה ירודה והיא תלויה בעזרת הליכון כדי להתנייד. באותם ימים כבר כמעט שלא יצאה מביתה. הפגישה שנערכה באותו משרד תוליך אותה אל מסמך אחד - צוואה, שלימים תיהפך למוקד מאבק משפחתי ומשפטי עיקש, שבסופו הכרעה תקדימית.

הנכד, שהיה גם הנהג הקבוע שלה ומי שליווה אותה לכל מקום, ביקש לקיים את הצוואה. בתה של המנוחה, שהיא דודתו, התנגדה לקיומה. מאחורי ההתנגדות לא עמד רק כאב משפחתי, אלא שורה של טענות כבדות משקל: פגמים צורניים בצוואה, שאלות בדבר כושרה של האם לחתום עליה, מעורבות עמוקה של הנהנה בהכנתה, ותמונה רפואית ותפקודית שהציבה סימני שאלה קשים סביב יכולת גמירת הדעת של המנוחה.

בית המשפט לענייני משפחה בירושלים, מפי השופטת אורית בן דור ליבל, בחן במשך חודשים ארוכים את העדויות, המסמכים, חוות הדעת והקשרים המשפחתיים, ובסופו קבע בפסק דין מקיף כי הצוואה פסולה. בסיכומו של דבר הסבתא, שהיתה בת 97 בעת עריכתה לפי הרישום, לא הוכח שידעה מהו המסמך שעליו חתמה, לא נאמרה בפניה הצהרה כנדרש, העדים לא אישרו את שנדרש מהם, והנהנה - הנכד - היה בעל מעורבות עמוקה מדי בכל שלבי הכנת המסמך. הצוואה, כך נקבע, אינה יכולה לשקף את רצונה החופשי.

הפגמים בצוואה לא היו שוליים

הסיפור מתחיל בקביעה בסיסית שמנחה את דיני הירושה: כיבוד רצון המת. אלא שכפי שמזכירה השופטת בתחילת פסק הדין, הכלל הזה אינו מוחלט. לעתים אותות המציאות מצביעים על כך שהמסמך המוצג כמבטא את רצון המצווה אינו אלא צל של רצון, או תוצר של פגמים חמורים. "צוואה שיש בה פגם מבחינת הצורה אינה נהנית עוד מהחזקה שהיא משקפת את רצונו החופשי", ציינה השופטת. במקרה הזה הפגמים לא היו שוליים כלל - הם עמדו בלב ההכרעה.

בפסק הדין נכתב כי הצוואה לא כללה את אישור העדים לכך שהמצווה הצהירה בפניהם שזו צוואתה - פגם שהפסיקה רואה בו פגם צורני מובהק, שמעביר את נטל ההוכחה לכתפי מבקש הקיום. "על התובע מוטל הנטל להוכיח את היסוד העובדתי", קבעה השופטת בהחלטתה, "שהמנוחה הצהירה בפני העדים שזו צוואתה קודם לחתימה עליה". אלא שהתובע לא הצליח לשכנע בכך. לא העדים, לא המסמכים, ולא התצהירים תמכו בטענה שהמנוחה כלל אמרה את המלים האלה.

חוזה מכירת דירה CHATGPTחוזה מכירת דירה CHATGPT

ניצחון לרוכשי הדירות: המחוזי החיה חברה באופן זמני

עמדתם של רוכשי הדירות התקבלה על ידי המחוזי מרכז לוד, שאישר להחיות חברת נדל"ן שפורקה, במקביל למינוי עורך הדין שלהם לכונס נכסים לצורך רישום הזכויות בטאבו. בניגוד לעמדת משרד המשפטים, נקבע כי פיצול ההליך לשני הליכים נפרדים רק יכביד על הצדדים ויבזבז משאבים שיפוטיים, ללא כל הצדקה עניינית

עוזי גרסטמן |

בשולי המרשם היבש של רשם החברות, הרחק מהכותרות היומיומיות על עסקות ענק ויזמים גדולים, התנהלה במשך שנים מציאות מורכבת עבור רוכשי דירות שביקשו לעשות דבר בסיסי לכאורה: להשלים רישום זכויות במקרקעין על שמם. החברה המשכנת שהיתה אמורה לבצע את הפעולה כבר חדלה מלהתקיים, נמחקה ממרשם החברות, והשאירה אחריה נכס לא רשום, בעלי זכויות חסרי אונים, ומבוי סתום ביורוקרטי. השבוע קבע בית המשפט המחוזי מרכז לוד כי במצב שכזה, אין סיבה להוסיף עוד מכשולים בדרך, וקיבל את בקשת הרוכשים להחיות את החברה ולמנות כונס נכסים במסגרת הליך אחד.

ההחלטה ניתנה על ידי השופט הבכיר יעקב שפסר, בתיק שעסק בבקשה להחייאת בלו גולדמן חברה לבניין, חברת נדל"ן שחוסלה בעבר. המבקשים - קבוצת רוכשי דירות, כולם בעלי זכויות במקרקעין נשוא הבקשה - פנו לבית המשפט בבקשה חריגה יחסית בהיקפה אך לא במהותה: להחיות את החברה באופן זמני, אך ורק לצורך הסדרת רישום המקרקעין, ובמקביל למנות את בא כוחם ככונס נכסים כדי שיבצע את פעולות הרישום בטאבו. מול הבקשה הזו ניצבה עמדת משרד המשפטים, באמצעות רשמת החברות והשותפויות, שהתנגדה לכריכת הסעדים. לטענת המדינה, יש להיצמד לכלל הדיוני שלפיו תחילה יש לדון אך ורק בשאלת החייאת החברה, ורק לאחר שהחברה אכן הוחייתה, לפנות בהליך נוסף, נפרד, לקבלת סעדים משלימים, ובראשם מינוי כונס נכסים והסמכתו לבצע פעולות רישום.

אלא שבית המשפט בחר לסטות מהכלל, וקבע כי בנסיבות המקרה אין מדובר בסטייה בלתי מוצדקת, אלא בהכרעה מתבקשת, יעילה והוגנת כלפי המבקשים. בפסק הדין ציין השופט שפסר כי לאחר שעיין בבקשה ובנספחיה, ולאחר שבוצע יידוע לכל בעלי העניין בדבר הגשת הבקשה להחייאת החברה, וכשלא הוגשו התנגדויות, אין מניעה עקרונית לאשר את ההחייאה. עוד צוין בפסק הדין שפורסם כי מולאו כל התנאים שאליהם הפנתה המשיבה, ובכללם הסכמת המבקשים לכך שבתום הפעולה שלשמה התבקשה ההחייאה, יינתן צו להשבת החברה לסטטוס של חברה מחוסלת.


"החייאת החברה לצורך ביצוע פעולה נקודתית"


בהקשר הזה, הדגיש בית המשפט בהכרעת הדין כי מדובר בהחייאת חברה לצורך פעולה נקודתית ומוגדרת היטב. בפסק הדין נכתב כי מדובר ב"החייאת החברה לצורך ביצוע פעולה נקודתית של הסדרת רישום מקרקעין, באופן שבסופו של יום לא יווצר מצב בו תוותר במרשם חברה שאין בה פעילות תוך הטעיית הציבור". הדברים האלה שימשו בסיס להחלטה לאשר את החייאת החברה והשבתה לרישומי רשמת החברות.

אלא שעיקר המחלוקת לא נסב סביב עצם ההחייאה, אלא סביב השאלה האם ניתן וראוי לכרוך בהליך אחד גם את מינוי כונס הנכסים והסמכתו להשלים את פעולות הרישום. משרד המשפטים הפנה לפסיקה שלפיה הכלל הוא שיש להפריד את הסעדים, וציין כי תחילה יש לדון רק בהחייאת החברה, ורק לאחר מכן - ובהליך נוסף - לדון בסעדים נוספים. בית המשפט לא התעלם מן הכלל, ואף ציין במפורש בהחלטתו כי,  "אכן, הכלל הוא יש לדון מלכתחילה רק בשאלת החייאת החברה, וככל שהוחייתה, יש לעתור בהליך נוסף ונפרד, לקבלת סעדים נוספים". עם זאת, כאן בדיוק נכנס החריג לכלל. השופט שפסר הבהיר כי בנסיבות הספציפיות של המקרה, הכלל הדיוני אינו משרת את תכלית ההליך, אלא להפך.