בוקר ירושלמי שגרתי בבית הדין הרבני האזורי נהפך לזירה דרמטית של מאבק בין גרושה לבין בעלה לשעבר, מאבק שלא סבב עוד סביב שאלות של רכוש או משמורת, אלא סביב שאלה אחת מהותית: האם בעת שחתמה על הסכם הגירושים היתה האשה כשירה להבין על מה היא חותמת. התיק, שהחל כהליך רגיל לביטול הסכם, נהפך למסע משפטי ארוך שבו נבחן גבול שבין מצוקה אישית לבין ניסיון מאוחר לשנות החלטות שנחתמו בהסכמה.

האשה, שקיבלה קצבת נכות מביטוח לאומי ופנסיית נכות ממנורה מבטחים, טענה כי בעת שנחתם ההסכם סבלה ממחלת מוח נדירה - דלקת מוח מסוג NMDA אנצפליטיס - שפגעה, לדבריה, בכושרה הקוגניטיבי, בשיפוטה וביכולתה לקבל החלטות מושכלות. לטענתה, היא חתמה על ההסכם במצב של חולשה גופנית ונפשית, לאחר ניתוח שעברה להסרת גידול בשחלות, ומבלי שהיתה מודעת למשמעות ההסכמות שעליהן היא חתמה.

האשה, שיוצגה בידי עורכות הדין מרים זקין וסברינה בן חיים, הדגישה כי עורך הדין שייצג אותה בזמן אמת, עו"ד ישראל קדמי, הזהיר אותה שלא לחתום על ההסכם משום שהוא מקפח. ואולם לדבריה, "במצוקתי הרבה חתמתי בכל זאת". היא הוסיפה כי רק לאחר שהחלימה חלקית, הבינה עד כמה ההסכם אינו לטובתה. במסגרת טענותיה, היא ציינה כי, "לא יעלה על הדעת שהליך הגירושין יותיר צד אחד עם נכסים וזכויות, ואת האחר חסר כל".

הבעל טען שמדובר בתביעת סרק

מנגד, הבעל לשעבר, שיוצג בידי עו"ד מורן שבתי, טען כי מדובר בתביעת סרק שמטרתה אחת, לנסות ולשנות את תוצאות ההסכם עליו הצדדים חתמו מרצון חופשי לפני כשנתיים. לדבריו, "האשה היתה בדעתה, ניהלה משא ומתן ממושך שכלל שבע טיוטות הסכם, והיתה מיוצגת לכל אורך הדרך". עוד הוא ציין כי מאז הגירושים, האשה ניהלה חיים עצמאיים לחלוטין - טסה כמה פעמים לחו"ל, למדה עיצוב גרפי, ואף ניהלה מערכות יחסים חדשות, וכל אלה אינם מתיישבים עם טענותיה לאי כשירות.

• דרשה לבטל הסכם גירושים עקב כפייה - מה פסק ביהמ"ש?
• מי יקבל את הדירה - הגרושה או הנושים? זה מה שקבע בית המשפט
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

בית הדין, בהרכב הדיינים הרב יצחק אושינסקי (אב בית הדין), הרב מאיר קאהן והרב יעקב שטיינהויז, בחן את השתלשלות העניינים בפירוט רב. בפסק הדין צוין כי האשה והבעל נישאו ב-2006 והתגרשו ביוני 2022, כשההסכם אושר בבית הדין ב-9 ביוני אותה שנה. בהסכם נקבעו המזונות לשלושת ילדיהם בסכום של 1,400 שקל לכל ילד, והאשה ויתרה על כתובתה ועל חלקה בעסק המשותף תמורת תשלום מוסכם. "הצדדים הופיעו בפני בית הדין, השיבו לשאלות הדיינים בצורה ממוקדת והביעו הסכמה מלאה", נכתב בפרוטוקול.

במהלך הדיון לאישור ההסכם, כך תועד בפרוטוקול, נשאלה האשה במפורש אם היא מבינה את תוכן ההסכם, ואם הסכום שנקבע יספיק לה למחייתה עם הילדים. תשובתה היתה קצרה וברורה: "זה הסכום ואני אסתדר". בית הדין ציין כי האשה היתה דומיננטית בדיון, ענתה לשאלות באופן ממוקד, והשאירה רושם של אשה מבינה ומודעת לכל פרט. שנתיים מאוחר יותר, ביוני 2024, היא פתחה מחדש את הסוגיה וביקשה לבטל חלקים מן ההסכם. אלא שבית הדין ציין כי השיהוי בהגשת התביעה עומד כנגדה. "אם אכן לא הייתה כשירה בעת החתימה, כיצד המתינה שנתיים כדי להעלות את הטענה?", שאלו הדיינים וציינו כי החוק מחייב הגשת הודעת ביטול 'תוך זמן סביר' לאחר שנודעה העילה.

בית הדין לא הסתמך על חוות הדעת של מומחית

בית הדין התייחס גם לחוות דעת ממומחית שהגישה התובעת, שנערכה בידי הנוירולוגית פרופ' לוין, וקבע כי אין מקום להסתמך עליה. "מדובר ברופאה שהכירה את התובעת ממחלקתה, והוזמנה על ידה ישירות. חוות דעת כזו, הניתנת שנים לאחר האירוע, אינה יכולה להוכיח בדיעבד את מצבה המדויק של האשה בעת החתימה", נכתב. הדיינים הוסיפו כי גם אם היה ממנה מומחה מטעם בית הדין, לא ניתן היה לקבוע כיום האם היתה כשירה במדויק באותו יום חתימה.

• ביהמ"ש: הדירה שרשומה על שם האשה - שייכת לבעלה
• העובד טען שהוא חולה, נתפס בתערוכת נחשים - ובכל זאת יפוצה
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• ציטט את ChatGPT כהוכחה רפואית - מה פסק השופט?

בין היתר, קבעו הדיינים כי מעשיה של האשה באותה תקופה מלמדים דווקא על כשירותה: היא עזבה את הבית, שכרה דירה עצמאית, טיפלה בילדים, ניהלה מגעים משפטיים באמצעות עורך דין ואף יזמה את האישור של ההסכם בבית הדין. "אין זה מתקבל על הדעת", כתבו הדיינים בהכרעתם, "שאשה שאינה בדעתה תעשה צעדים כה משמעותיים, לרבות חתימת חוזה שכירות, ניהול משא ומתן עסקי וחתימה על הסכם בליווי עורך דין מטעמה".

בהמשך פסק הדין מתואר כיצד, לדבריה של האשה עצמה בדיון, עיקר הסיבה לפנייתה המחודשת לבית הדין נבעה מהרצון להגדיל את סכום המזונות. "לקראת סוף 2023, לאחר פרוץ המלחמה, מצבי התדרדר", היא העידה. "פניתי לייעוץ משפטי לברר איך אני יכולה להגדיל מזונות, ואז הבנתי שאני לא יכולה". בית הדין ציין כי הדברים מלמדים בבירור שהמניע לתביעה אינו טענה אמיתית לאי כשירות, אלא רצון לשפר תנאים כלכליים. "נראה שהתובעת 'ירתה את החץ ורק אחר כך סימנה את העיגול'", כתבו הדיינים, והסבירו כי תחילה ביקשה להעלות את המזונות ורק לאחר מכן חיפשה טענה משפטית שתצדיק זאת.

"ויתור על כתובה בהסכם גירושין הוא דבר מקובל"

עוד קבעו הדיינים בהכרעת הדין כי גם הטענה שלפיה ההסכם מקפח נדחתה. לאחר שבחנו את תנאי ההסכם, הם מצאו כי הוא "הוגן ומאוזן". לדבריהם, "ויתור על כתובה בהסכם גירושין הוא דבר מקובל, סכום המזונות הוא בתחום הסביר, וחלקה של האשה בעסק נרכש בתשלום הוגן. גם אם יש מי שסבור כי ההסכם לא מיטיב עמה, אין בכך כדי להוכיח עושק או כפייה". בית הדין ציטט בהקשר זה פסיקה אזרחית ידועה, שלפיה "אפשר שצד זה מודע לכך כי ההישגים הם בעיקר לזולתו, ובכל זאת, מטעמים הרצויים לו, הוא מתקשר באותו הסכם; אל לו לבית המשפט להתערב בכך".

בהחלטה שנהפכה בהמשך לפסק דין מנומק, נכתב כי "תביעת התובעת נצפית כתביעת סרק, שבמסגרתה מנסה התובעת לנסות את מזלה בביטול הסכם שנכרת כדין, רק כדי לשפר את תנאי ההסכם מבחינתה". הדיינים הדגישו כי על פי התרשמותם הישירה מהדיונים ומהמסמכים, האשה היתה צלולה ומודעת למעשיה בעת החתימה. הם הוסיפו כי גם העובדה שהתביעה הוגשה רק לאחר שהאשה פתחה בהליך נפרד בבית המשפט להגדלת מזונות מחזקת את המסקנה שמדובר בתביעה טקטית. "אין צורך בראיה ספציפית לכך שהתובעת היתה בדעתה בדקה המדויקת של החתימה", כתבו. "די בכך שהוכח שבמשך כל התקופה הרלוונטית הייתה בדעתה כדי להסיק שאין בסיס לתביעה זו".

בסיום קבע בית הדין כי אין הצדקה למנות מומחה רפואי נוסף או להמשיך בבירור. ההליך, שנמשך כמעט שנה, הסתיים בקביעה נחרצת שלפיה, "התובעת היתה כשירה במועד כריתת ההסכם ואישורו, תביעתה נדחית". ואולם בכך לא הסתיים העניין. בית הדין מצא לנכון להטיל על האשה הוצאות משמעותיות. בהחלטתו נכתב כי, "התובעת ידעה מראש את הנתונים וניסתה את מזלה, תוך שהיא מטריחה לחינם את המערכת ואת הצד השני. אין הצדקה שהתובעת תגרום הוצאות מרובות בגין הליך חסר בסיס". בסיכומו של דבר, חויבה האשה לשלם 20 אלף שקל לבעלה לשעבר ועוד 5,000 שקל לקופת אוצר המדינה, סכומים שאמורים להיות נגבים באופן מיידי על ידי המרכז לגביית קנסות. תחת שמות שלושת הדיינים צוין המשפט המסכם את עמדתם: "משהוכח למעלה מכל ספק כי התובעת היתה בדעתה בעת כריתת ההסכם, וכל רצונה היום הוא לשנות תנאים שנחתמו כדין - דין תביעתה להידחות".

למה בעצם האשה ביקשה לבטל את ההסכם שנתיים אחרי שחתמה עליו?

לפי דבריה, רק אחרי שהחלימה חלקית מהמחלה התחילה להבין מה באמת קרה בהליך הגירושים. היא טענה שהבינה מאוחר מדי שההסכם לא היה לטובתה, בייחוד בכל הקשור למזונות ולחלק שלה בעסק המשותף.

איך הגיב בית הדין לטענה שהיא לא היתה כשירה מבחינה קוגניטיבית כשחתמה?

הדיינים התרשמו בדיוק הפוך. הם כתבו שהיא היתה "בדעתה" בעת החתימה, כלומר הבינה היטב מה היא עושה. הם גם הזכירו שהיא שכרה דירה, טיפלה בילדים וטסה לחו"ל - פעולות שמראות לדעתם על תפקוד מלא ושיפוט תקין.

מה בעצם אמרו על חוות הדעת של הרופאה פרופ’ לוין?

בית הדין לא קיבל אותה. הוא הסביר שאין טעם להסתמך על חוות דעת שניתנה שנתיים אחרי, בייחוד כשהרופאה הכירה את התובעת עוד מתקופת האשפוז שלה. הדיינים שאלו בצדק: איך אפשר לבדוק היום אם מישהי היתה כשירה בדיוק באותו שבוע לפני שנתיים?

האם בית הדין שקל למנות מומחה רפואי חדש מטעמו?

כן, בהתחלה זה עלה כאפשרות. אבל בסוף נקבע שאין טעם, כי שום מומחה לא יוכל לקבוע בדיעבד מה היה מצבה הנפשי של האשה בדיוק בזמן החתימה על ההסכם.

אילו דברים חיזקו בעיני הדיינים את ההתרשמות שהיא דווקא כן היתה כשירה?

הם ציינו שהיא היתה מיוצגת על ידי עורך דין, שההסכם עבר כמה טיוטות, שהיא בעצמה יזמה את האישור בבית הדין, שהיא ניהלה את חייה באופן עצמאי, ושלא עלה שום סימן לכך שהיא היתה מבולבלת או לא מבינה. בפרוטוקול נרשם שהיא ענתה בבירור על שאלות הדיינים, ואמרה: "זה הסכום ואני אסתדר".

מה היתה עמדת בית הדין לגבי עצם ההסכם, האם הוא באמת מקפח?

הדיינים בדקו ומצאו שלא. לדבריהם, הסכום שנקבע למזונות היה סביר, הוויתור על הכתובה הוא דבר מקובל, וההסדר לגבי העסק נראה מאוזן. גם אם יש מי שסבור שההסכם לא מיטיב איתה, זה לא אומר שהוא לא חוקי או לא הוגן.

למה בעצם הדיינים קראו לזה "תביעת סרק"?

משום שהם סברו שהתביעה הוגשה בלי בסיס אמיתי. לדעתם, האשה הגישה אותה רק אחרי שהבינה שלא תוכל להגדיל את המזונות בבית המשפט, ולכן ניסתה "לפתוח" את ההסכם כדי לשנות את התנאים.

מה המשמעות של זה שהיא חויבה בהוצאות כל כך גבוהות?

זו הדרך של בית הדין להבהיר שאין מקום להטריח את המערכת ואת הצד השני בתביעות שאין להן בסיס. הם גם רצו לשדר מסר מרתיע: אי אפשר לחזור מהסכמים רק מפני שהם לא נוחים בדיעבד.

האם בית הדין התחשב במצבה הרפואי כיום?

כן, הם הזכירו את מחלתה ואת הקושי שהיא עברה, אבל ציינו שהמחלה המשמעותית היתה כבר ב-2013, כמעט עשור לפני ההסכם, ושב-2022 מצבה היה יציב הרבה יותר. לכן, מבחינתם, לא היה קשר אמיתי בין המחלה להסכם.

האם היו מקרים דומים שבית הדין הזכיר?

כן. הדיינים הפנו לפסקי דין קודמים של בתי דין אחרים ושל בית הדין הגדול, שם הודגש שוב ושוב כי ביטול הסכם מחייב הוכחות חזקות מאוד לכפייה או עושק. בית הדין ציטט בין היתר כי, "אין די בהוכחה קלושה לשם מימוש תביעה זו לביטול הסכם".

במקרה אחר, בני זוג שהכירו ב-1996 ונישאו ב-2002, הביאו לעולם שלושה ילדים. לאחר כשני עשורים יחד, נישואיהם עלו על שרטון ובספטמבר 2021 חתמו השניים על הסכם גירושים כולל, שאושר בבית המשפט לענייני משפחה ואחר כך גם בבית הדין הרבני. ההסכם כלל הסדרים בנוגע למשמורת, זמני שהות, מזונות, חלוקת רכוש וזכויות סוציאליות. כמעט שנתיים לאחר מכן, פנתה האשה לבית המשפט בבקשה לבטל את ההסכם, בטענה כי נחתם תחת כפייה ועושק מצד בעלה לשעבר, והמקרה הגיע להכרעה באוגוסט האחרון. האשה טענה כי בתקופת המשבר הופעל עליה לחץ נפשי כבד, מלווה באלימות מילולית, השחרת שמה בפני הילדים וניתוקה ממשפחתה. לדבריה, בעלה לשעבר לא אפשר לה להיוועץ בעורך דין לפני החתימה והכתיב לה תנאים מקפחים, בהם ויתור על חלקה בדירת המגורים, על הרכב ועל זכויות סוציאליות. היא תיארה תחושת בדידות וחוסר אונים, שהובילו אותה להסכים להסדר שפגע בזכויותיה באופן חמור. הבעל מצדו, הכחיש את הטענות מכל וכל, וטען כי ההסכם הוא פרי משא ומתן ממושך שבו האשה נטלה חלק פעיל. לדבריו, דווקא הוא היה במצב בריאותי קשה לאחר אירועים לבביים, ושני הצדדים החליפו ביניהם טיוטות של ההסכם במשך כחמישה שבועות. הוא ציין כי ההסכם אושר לאחר שהשופטת עברה עם הצדדים סעיף־סעיף ווידאה את הבנתם והסכמתם, ולאחר מכן אושר בשנית בבית הדין הרבני - מה שהיווה הזדמנות נוספת לחזור מההסכמות.