בבוקר חם של יולי 2000, כשבני הזוג עמדו רגע לפני החתונה, לקח הגבר את בת זוגו אל משרדו של נוטריון. הם ישבו שם יחד, עם מסמך שכבר הודפס מראש. לדבריה, היא לא קיבלה זמן לקרוא אותו באמת, ורק חתמה, כי בן הזוג אמר שזה "עניין פורמלי" שקשור רק לרכוש של אביו. שנים אחר כך, אחרי גירושים מתוחים וארבעה ילדים משותפים, אותה אשה חזרה למסמך ההוא – וגילתה, לטענתה, דבר שונה לגמרי. היא הגישה תביעה לביטול ההסכם – אך יצאה ממנה עם חיוב בתשלום של 60 אלף שקל.

בני הזוג הכירו ב-1998 ולאחר כשנתיים התחתנו. עוד לפני החתונה, הם ערכו הסכם ממון. ההסכם נוסח, לדבריהם, בידי עורך דין מטעם הבעל לעתיד, ואושר על ידי נוטריון. התובעת חתמה עליו – אך לדבריה, היא לא עשתה זאת מתוך הבנה מלאה של תוכנו. רק לאחר שהיחסים עלו על שרטון והגיעו לפרידה וגירושים, היא בחנה את ההסכם מחדש.

בתביעה שהגישה לבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה, טענה האשה כי חתמה על ההסכם מבלי להבין אותו באמת, וכי הוצג בפניה כהסכם שעיקרו החרגת רכושו של אביו של הנתבע, ולא כאמצעי נרחב להפרדה רכושית כוללת ביניהם. "מעולם לא ידעתי על מה חתמתי באמת", היא אמרה. "הוא אמר שזה רק כדי להגן על הירושה מאביו. לא היה לי עורך דין משלי. לא קיבלתי הסבר. לא העתק. לא כלום. הוא פשוט ביקש שאחתום".

מנגד, הנתבע טען כי ההסכם נוסח כדין, הוסבר לה, והיא חתמה עליו מרצונה החופשי. "היא ידעה בדיוק על מה היא חותמת", הוא הדגיש. לדבריו, במשך שנים רבות לא העלתה אשתו לשעבר שום טענה נגד התוקף של ההסכם – מה שמוכיח את הסכמתה לו.

• יזם מנוסה: הסכמי הממון והגירושים - למראית עין
• העליון: ניתן לחלק גם נכסים מלפני הנישואים
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

התובעת, שהיא אשה משכילה, ניסתה לשכנע את בית המשפט כי הופעלה עליה השפעה בלתי הוגנת בעת החתימה. היא חזרה והדגישה שלא היתה מיוצגת, ולא ניתנה לה שהות לשקול את משמעות ההסכם. ואולם הנתבע הציג אותה כאשה דעתנית, עצמאית, מעורה בעולם – שיכלה, לו רצתה, להבין בדיוק על מה היא חותמת. בית המשפט נדרש להכריע בשאלה האם התקיימו נסיבות המצדיקות את ביטול ההסכם, ובמיוחד – האם היה כאן פגם ברצון או קיפוח חמור של האשה, שמצדיק את ביטול ההסכמה שניתנה אז, לפני יותר מ-20 שנה.

אחת הנקודות המרכזיות שעליהן הצביעה השופטת היא בכך שהתובעת לא זימנה לעדות את הנוטריון שאישר את ההסכם. הנוטריון, כמי שערך את האישור הרשמי, יכול היה לשפוך אור מהותי על האופן שבו הוצג לה ההסכם, על ההסברים שניתנו - או שלא ניתנו - לאשה בזמן החתימה, ועל התרשמותו לגבי השאלה האם היא הבינה על מה היא חותמת. השופטת אליה נוס הדגישה בפסק הדין שפורסם כי, "משלא הובאה לעדות ראיה כה חשובה, וברי כי ניתן היה להביאה, פועל הדבר לחובת התובעת". במלים אחרות – אם האשה היתה בטוחה שההסכם הוצג לה באופן לא שקוף, היה עליה להביא את הנוטריון שיעיד על כך. הימנעותה מלעשות זאת פגעה באמינות גרסתה.

השופטת נוס דחתה את הטענה כי ההסכם הוצג כאילו עוסק רק ברכושו של אב הנתבע. היא קבעה כי, "מלשונו של ההסכם ברור כי הוא מתייחס לכל רכושו של הנתבע – ואין בו כל אזכור לכך שמדובר רק בירושה צפויה". עוד הוסיפה השופטת בהכרעת כי מדובר בניסוח ברור: "הצדדים מצהירים כי כל אחד מהם מביא עמו לנישואין רכוש, וכי רכוש זה – וכל שיצמח ממנו – יוותר רכוש נפרד". היא קבעה כי לא הייתה כפיה, לא עושק, ולא חוסר תום לב. לדבריה, עצם העובדה שהתובעת לא ביקשה עותק של ההסכם ולא פנתה לייעוץ משפטי, לא יכולה לשמש בסיס לביטול הסכם שנערך כדין.

• הפשרה בפרשת אי.די.בי: שטרום סיים - נוחי נותר לבד
• הבת דרשה לשמש אפוטרופוסית - מה קבע ביהמ"ש?
• תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
• תבעו את סוכנות הנסיעות וזכו - "הסוכנות טעתה בתכנון הטיול"

נקודה נוספת שאליה התייחסה השופטת בפסק הדין שלה היתה הזמן הרב שחלף מאז החתימה על ההסכם ועד לראשונה שהתובעת טענה נגדו. "שתיקתה הממושכת, של כמעט שני עשורים, פועלת לחובתה", נכתב. אף שבין הצדדים התנהלו הליכים משפטיים בעבר – כולל גישור וסכסוכי רכוש – התובעת לא ביקשה לבטל את ההסכם עד לשלב מאוחר מאוד, וגם אז – היא לא נימקה מדוע לא עשתה זאת קודם לכן.

בסופו של דבר, דחתה השופטת נוס את התביעה. היא קבעה כי ההסכם תקף, נחתם מרצון, תוך הבנה של הצדדים, וללא פגם מהותי. בנוסף, היא מתחה ביקורת לגבי ההתנהלות של התובעת, בעיקר בכל הקשור להימנעות מהבאת ראיות חשובות - כמו עדות הנוטריון. בעקבות זאת, חויבה האשה לשלם לנתבע שכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 60 אלף שקל.

המקרה הזה חושף עד כמה הסכמי ממון - שאמורים למנוע סכסוכים עתידיים - עלולים דווקא להצית אותם, בייחוש כשאחד הצדדים טוען שלא הבין על מה חתם. ואולם יותר מכך, הוא מדגיש את חשיבותן של ראיות, של עדים, ושל זיכרון - שאחרי שני עשורים עלול להיות חלקי למדי. האם היא אכן לא הבינה? האם הוא לא הסביר? אולי שניהם פשוט זכרו את אותו הרגע בדרך שונה - כמו שקורה לא פעם כשהאהבה נהפכת לחשבון.

למה בעצם חשוב לזמן את הנוטריון לעדות במקרה כזה?

הנוטריון הוא האדם שהסמיך את ההסכם וחתם על כך שהתובעת חתמה "מרצונה החופשי ולאחר שהבינה את משמעות ההסכם". אם התובעת טוענת שההפך הוא הנכון - שהוא לא הסביר, שהיא לא ידעה - אז הנוטריון הוא העד הישיר היחיד למה שקרה בזמן החתימה. העדות שלו יכלה לתמוך או לסתור את גרסתה. הימנעות מזימונו נחשבת בחוק "שתיקה רועמת", ופועלת לחובת מי שטוען טענה - ולא מביא לה ראיה פשוטה.

האם התובעת יכלה לבקש לבטל רק חלק מההסכם או להתחשב בשינוי נסיבות?

לכאורה כן. יש מקרים שבהם אפשר לבקש ביטול חלקי או שינוי הסדרים אם הוכח כי התקיימה פגיעה חמורה בזכויות, או שהיו נסיבות חריגות בעת כריתת ההסכם או במהלך השנים. אבל במקרה הזה, לא נטען ולא הוכח שינוי נסיבות קיצוני או קיפוח שמצדיק התערבות שיפוטית, וגם הדרישה היתה לבטל את ההסכם כולו.

האם חתימה על הסכם ממון ללא עורך דין נחשבת תקפה?

כן. לפי החוק בישראל, הסכם ממון ניתן לאשר בפני נוטריון (אם הוא נחתם לפני הנישואים) או בפני בית המשפט (לאחר הנישואים). אין חובה של ממש להיות מיוצג על ידי עורך דין. עם זאת, כשצד אחד טוען לחוסר הבנה או לחץ - העובדה שלא היה לו ייעוץ משפטי אישי יכולה להוות שיקול - אך היא לא מספיקה לבדה כדי לבטל הסכם.

מדוע השופטת קיבלה את גרסת הנתבע ולא את גרסת התובעת, אף שלא הוכיח באופן חיובי את הבנתה את ההסכם?

מבחינה משפטית, הנטל להוכיח טענה כלשהי, למשל טענה של טעות או הטעיה, מוטל על מי שמעלה אותה. כלומר התובעת היתה צריכה להוכיח שההסכם לא הוסבר לה, שהיא לא הבינה אותו, שהיא הוטעתה. מכיוון שהיא לא עשתה זאת, ומכיוון שההסכם מנוסח באופן ברור וכולל הצהרות חד משמעיות, בית המשפט לא השתכנע שיש סיבה לבטלו.

מהי המשמעות של החיוב ב-60 אלף שקל הוצאות משפט?

מדובר בסכום גבוה יחסית שנפסק לטובת הנתבע - מעבר לסכומים שנפסקים לעתים קרובות (10,000–20,000 שקל). זה מעיד על כך שבית המשפט ראה בתביעה ניסיון כושל לתקוף הסכם תקף, אולי מתוך מניעים טקטיים או כספיים, ולא מתוך עילה משפטית אמיתית. מדובר במסר ברור של בית המשפט: אל תשתמשו בהליך השיפוטי כדרך לנסות "לשכתב את ההיסטוריה" אחרי גירושים.

האם העובדה שחלפו למעלה מ-20 שנה מאז החתימה השפיעה על ההכרעה?

מאוד. חלוף זמן כה משמעותי מחליש כל טענה של חוסר הבנה או הטעיה, בייחוד כשהצד שטוען לכך לא העלה את הנושא בזמן אמת ולא ביקש שום תיקון במשך כל השנים. ככל שחולף זמן רב יותר מאז פעולה מסוימת - כמו חתימה על הסכם - כך קשה יותר לשכנע שהיה בה פגם, בייחוד כששני הצדדים פעלו לפי אותו הסכם במשך שנים רבות.

במקרה דומה, הכריע בית המשפט לענייני משפחה באשדוד במקרה שבו אשה ביקשה לבטל הסכם ממון שנחתם עם בעלה לשעבר, בטענה כי ההסכם מקפח אותה וכי חתמה עליו מבלי לקרוא אותו לעומק. בני הזוג התחתנו ב-1996, ונולדו להם ארבעה ילדים – שתי תאומות שנולדו ב-1998 ותאומים נוספים שנולדו ב-2007. לאורך שנות נישואיהם, בני הזוג חוו עליות ומורדות ביחסיהם, ובשלב מסוים החליטו להסדיר את ענייניהם הכלכליים באמצעות הסכם ממון. ההסכם נחתם ב-2017, אושר בבית המשפט וקיבל תוקף של פסק דין. במסגרת ההסכם, הוסדרו נושאים הנוגעים לרכוש המשותף של בני הזוג, אחריותם ההורית וכן נושאים כספיים אחרים, לרבות הסדרי המזונות וחלוקת הנכסים במקרה של פרידה.  בפברואר 2019 התגרשו הצדדים באופן רשמי בבית הדין הרבני. זמן קצר לאחר מכן, טענה האשה כי ההסכם שהוסכם עליו למעשה מותיר אותה ללא רכוש, וכי היא חתמה עליו מבלי להבין את משמעותו. לדבריה, היא היתה נתונה תחת לחץ נפשי, לא קיבלה ייעוץ משפטי הולם ולא קראה את ההסכם עד תומו לפני החתימה. בעקבות זאת, הגישה האשה תביעה לבית המשפט לענייני משפחה, בדרישה להכריז על ביטול ההסכם בטענה כי מדובר בהסכם מקפח ולא הוגן כלפיה.