אורי אלדובי
צילום: יח"צ

נקודת המבחן של ישראל: פתיחת הים לתחרות היא הזדמנות גז שלא תחזור

יו"ר איגוד תעשיות חיפושי הנפט והגז בישראל, אורי אלדובי, חושב שתעשיית הגז הישראלית נמצאת בנקודת זינוק מצוינת, אך ההשקעה כאן עדיין לא אטרקטיבית
אורי אלדובי | (5)

תעשיית הגז הישראלית נמצאת בתנופת פיתוח מרשימה. לצד ההכנות הנמרצות לפיתוח לווייתן, פרויקט התשתיות מהגדולים שידעה ישראל אי פעם, מאגרי 'כריש' ו'תנין' נמכרו לחברת אנרג'יאן היוונית, ובנובמבר הקרוב עתידה להגיע ישראל אסדת קידוח לצורך פיתוח נוסף של מאגר תמר. עושה רושם שלאחר שנים ארוכות של קיפאון במשק האנרגיה הישראלי והתעסקות בלתי פוסקת ברגולציה, דברים מתחילים לזוז והתעשייה עולה על פסי צמיחה ופיתוח.

במקביל למהלכי הפיתוח, משרד האנרגיה מקדם את 'פתיחת הים לתחרות' – חלוקה של 24 רישיונות חיפוש חדשים במטרה למשוך לישראל חברות אנרגיה בינ"ל שיעזרו לנו לממש את מלוא פוטנציאל הנפט והגז האדיר של ישראל, תוך קידום התחרות הנחוצה במשק הגז. בנוסף, מתקיימים כל העת מגעים לשיתופי פעולה אזוריים, שיוכלו לבסס את אזור 'אגן הלבנט' כשחקן אנרגיה בולט ומשמעותי בזירה הבינ"ל.

כלל המהלכים מעידים על עדנה מחודשת של משק הגז, והתעניינות גוברת מצד משקיעים וחברות אנרגיה בינ"ל בפוטנציאל הגלום בישראל. עם זאת, נקודת הזמן הנוכחית היא שעת המבחן הגדולה של משק האנרגיה הישראלי: האם נצליח הפעם למשוך לכאן משקיעים חדשים? האם נצליח לשכנע שעברנו את כל המהמורות הרגולטוריות ושישראל פתוחה לעסקים? 

השיח הציבורי על עתיד תעשיית הגז הישראלית נוטה להתכנס לתוך דיונים פנימיים, שאינם לוקחים בחשבון את התדמית הבינ"ל שנוצרה לישראל במהלך השנים האחרונות. מאז תגליות הגז הגדולות של תמר ולווייתן, כללי המשחק של משק הגז שונו באופן דרמטי וחסר תקדים: החל במסגרת ועדת ששינסקי שקבעה כי חלקה של המדינה מתגליות הגז יעמוד על כ-60%, עבור בוועדת צמח שהטילה מגבלות על ייצוא הגז, וכלה במתווה הגז, שקבע כי קבוצת דלק ונובל אנרג'י יידרשו למכור או לדלל את החזקותיהם במאגרי הגז, כדי לעודד תחרות.

חוסר ההחלטיות הרגולטורי והעיכובים הנמשכים בפיתוח משק הגז הישראלי לא נעלמו מעניהם של המשקיעים הזרים וחברות האנרגיה הבינ"ל, שמעניקים לישראל 'פרמיית סיכון' גבוהה במיוחד לאור התנאים הגיאו-פוליטיים הייחודיים לישראל והשינויים הרגולטוריים התכופים. כעת, הם דורשים לדעת בוודאות, לפני כל השקעה, כי המשטר הרגולטורי הישראלי לא עתיד להשתנות בעתיד הקרוב ושאין סכנה רגולטורית להשקעות של מיליארדי דולרים במשק הישראלי.

היום, חובת ההוכחה על מדינת ישראל. משרד האנרגיה עתיד לצאת בחודשים הקרובים ל'רוד-שואו' גלובאלי, בסינגפור, לונדון וניו-יורק, מתוך מטרה לשכנע שחקנים נוספים להיכנס לשוק הישראלי. לאור אירועי העבר, לא יהיה די בהצבעה על פוטנציאל הנפט והגז המרשים של ישראל, ושר האנרגיה יובל שטייניץ ובכירי משרדו ייאלצו לעסוק לא מעט בשכנוע הגופים הבינ"ל, הן בסקטור האנרגיה והן בסקטור הפיננסי, שישראל נחושה לשמור על יציבות רגולטורית ועל עמידה בנורמות הרגולטוריות שנהוגות בעולם המערבי.

במקביל, על משרד האנרגיה להציג תכנית אסטרטגית לעידוד פיתוח של מאגרים קטנים ובינוניים שיימצאו על ידי השחקנים החדשים. 'מדיניות השדות הקטנים' נהוגה במדינות רבות, ובמסגרתה המדינה מתחייבת מראש על הקלות רגולטוריות לשחקנים שעתידים לפעול לפיתוח שדות חדשים ולעידוד התחרות. כך למשל, המדינה יכולה להציג הקלות על ייצוא ממאגרים קטנים, שימוש בתשתית קיימת וגם הקלות במיסוי.

קיראו עוד ב"ניתוחים ודעות"

תגובות לכתבה(5):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 5.
    רוני 18/11/2016 13:56
    הגב לתגובה זו
    כל מי שינסה להתחרות במונופול יקבל קנס שהוצאות הקידוח שלו לא יהיו מוכרות למס שישינסקי. רק למונופול כל ההוצאות מוכרות למס שישינסקי. לפיכך המס האפקטיבי למי שלא מונופול יכול בקלות לעבור את ה100%. הממשלה הבטיחה שאף אחד לא ירצה להתחרות במונופול. ״פתיחת הים״ היא רק כדי לזרות חול בעינים.
  • 4.
    גילוי נאות זה חובה 10/09/2016 11:16
    הגב לתגובה זו
    תחשבו ברצינות על גילוי נאות. שבטעות הרשות לניירות ערך לא תכנס לתמונה.
  • 3.
    מומחה פיננסי 06/09/2016 12:07
    הגב לתגובה זו
    החבר הנכבד שכח לציין כי הוא בעל אינטרס בהיותו בעל שליטה בשותף הכלכלי של "הזדמנות ישראלית" ולכן נהנה מדמי ניהול קבועים וחסרי סיכון כמו גם דמי מפעיל - יודגש כי אלו מהגבוהים בתעשייה וגורמים נזק אדיר למחזיקי יחידות ההשתתפות
  • 2.
    יאיר 05/09/2016 17:11
    הגב לתגובה זו
    ושיתנו למישהו להרויח כאן.אני כבר רואה את מקהלת הצדקנים מתחילה ביללות ובכיות על "הטייקונים" אם וכאשר ימצאו כאן נפט,ואת המיסוי עולה ל - 95%.
  • 1.
    ערן 05/09/2016 14:01
    הגב לתגובה זו
    הגז יכול להעיף את הכלכלה שלנו לשיאים חדשים, אבל חייבים לייצר את התנאים להשקעה גם בשדות קטנים ולעודד עוד ועוד חיפושים
שמואל וענת חרלפ (עיבוד גרוק)שמואל וענת חרלפ (עיבוד גרוק)

מדוע התרומה הפילנטרופית הגדולה ביותר הגיעה מיבואן מכוניות?

יבואני הרכב גרפו רווחים עודפים על חשבון הציבור - קבע מבקר המדינה, אז עכשיו הם "קצת" חוזרים לציבור בדרך של תרומה

יעקב צלאל |

בשבועות האחרונים התפתח מעל "דפי ביזפורטל", וויכוח על רמת הרווחיות של יבוא כלי רכב, אז הנה אזרוק מעט משלי לדיון.

לפני מספר שבועות, כך דווח באמצעי תקשורת שונים, נרשמה התרומה הגדולה ביותר בתולדות הפילנטרופיה המקומית: ד״ר שמואל חרל״פ ואשתו, ענת חרל״פ, תרמו 180 מיליון דולר (כ-600 מיליון שקל) להשלמת הקמת מרכז רפואי במרכז הארץ. בעקבות התרומה רואיין הזוג במספר אמצעי תקשורת. אולם ככל שעקבתי, אף אחד מהם לא שאל מהיכן הגיע ממונם הרב. אחדים אמנם ציינו שד״ר חרל״פ עשה הון רב במימוש מניות מובילאיי, וכלכליסט דיווח שהתרומה ניתנה במניות אנבידיה, אותם קיבל חרל״פ בעסקת מלאנקוס, בעת שוויין היה נמוך בעשרות אחוזים, מערכן הנוכחי. אולם שאלת הבסיס לא נשאלה: מהיכן ההון הגדול של משפחת חרל״פ.

לא נשאלה, אולי, כי כולם יודעים את התשובה: הזוג חרל״פ הינם מבעלי המניות הגדולים בכלמוביל, יבואנית הרכב והמשאיות הגדולה במדינה. ואלה עסקים שבישראל אי אפשר להפסיד בהם כספים. אלו עסקים שמרוויחים באופן עודף על חשבון הציבור. 

היסטוריה

היסטורית קשה להתווכח עם עובדות: יבואניות הרכב הוותיקות, מעל ל-10 חברות, הפועלות בשוק הישראלי במשך עשרות שנים, הפכו להיות חברות עם פעילויות נוספות. מרביתן חברות פרטיות שאינן חושפות דו״חות כספיים, ומרביתן גם אינן נזקקות לשוק ההון הציבורי, הפכו במהלך השנים לקבוצות עסקים, לעיתים מורכבות, שיכולתן להתרחב בעסקים במיליארדי שקלים, בישראל ומחוצה לה. זה נבע קודם כל מפעילותן ביבוא כלי רכב קלים ומשאיות, פעילות שהיתה בה רווחיות גבוהה ביותר, יצרה תזרים מזומנים חופשי ניכר, ופתחה בפני העוסקים בה צינורות אשראי מסוגים שונים. עובדה זו, של התרחבות ניכרת ללא הזדקקות להון ציבורי, מעידה על עוצמתן של יבואניות הרכב ועל הכסף הגדול בתחום. אולם בחינה של רווחיות יבוא רכב אפשר לבחון גם דרך קבוצות הנסחרות בבורסה.

דלק מערכות רכב

דוגמא בולטת היא דלק מערכות רכב, שבשליטת איש העסקים גיל אגמון, הבעלים של דלק מוטורס, יבואנית מאזדה, ב.מ.וו, פורד, ניאו ודונגפנג. ב-2015 הכנסות מגזר הרכב של הקבוצה עמדו על 2.9 מיליארד ש׳ (כל הנתונים הפיננסיים הינם מתוך הדו״חות, כלומר ללא מע״מ) והרווח המגזרי הסתכם ב-439 מ׳ ש׳ מרווח בשיעור 15%. ממרווח זה יש להוריד את הריבית ששילמה החברה, שהיתה בסכום מזערי בסך 22 מ׳ ש׳, כלומר עלות הריבית בתוצאות קבוצת הרכב היא שולית ואין הרבה מה להפחית.

ב-2022 דלק מערכות רכב כבר היתה קבוצה עסקים מגוונת, שרכשה את פעילות וורידיס, מהלך שמינף את הקבוצה וגרם להוצאות ריבית גבוהות. 2022 היתה שנה חריגה ברווחיות ענף הרכב, כתוצאה ממשבר הקורונה ובעקבותיו משבר הצ׳יפים בתעשיית הרכב ומחסור בכלי רכב ועליות מחירים: הכנסות מגזר הרכב של דלק מערכות רכב הסתכמו ב-3.9 מיליארד ש׳ והרווח המגזרי עמד על 992 מ׳ ש׳ מרווח בשיעור 25.6% ורווח ממוצע לכלי רכב כ-40,000 ש׳. באותה שנה דלק מערכות רכב שילמה ריבית בסך 253 מ׳ ש׳, רובה כתוצאה מפעילות שאינה אוטומוטיבית.

שמואל וענת חרלפ (עיבוד גרוק)שמואל וענת חרלפ (עיבוד גרוק)

מדוע התרומה הפילנטרופית הגדולה ביותר הגיעה מיבואן מכוניות?

יבואני הרכב גרפו רווחים עודפים על חשבון הציבור - קבע מבקר המדינה, אז עכשיו הם "קצת" חוזרים לציבור בדרך של תרומה

יעקב צלאל |

בשבועות האחרונים התפתח מעל "דפי ביזפורטל", וויכוח על רמת הרווחיות של יבוא כלי רכב, אז הנה אזרוק מעט משלי לדיון.

לפני מספר שבועות, כך דווח באמצעי תקשורת שונים, נרשמה התרומה הגדולה ביותר בתולדות הפילנטרופיה המקומית: ד״ר שמואל חרל״פ ואשתו, ענת חרל״פ, תרמו 180 מיליון דולר (כ-600 מיליון שקל) להשלמת הקמת מרכז רפואי במרכז הארץ. בעקבות התרומה רואיין הזוג במספר אמצעי תקשורת. אולם ככל שעקבתי, אף אחד מהם לא שאל מהיכן הגיע ממונם הרב. אחדים אמנם ציינו שד״ר חרל״פ עשה הון רב במימוש מניות מובילאיי, וכלכליסט דיווח שהתרומה ניתנה במניות אנבידיה, אותם קיבל חרל״פ בעסקת מלאנקוס, בעת שוויין היה נמוך בעשרות אחוזים, מערכן הנוכחי. אולם שאלת הבסיס לא נשאלה: מהיכן ההון הגדול של משפחת חרל״פ.

לא נשאלה, אולי, כי כולם יודעים את התשובה: הזוג חרל״פ הינם מבעלי המניות הגדולים בכלמוביל, יבואנית הרכב והמשאיות הגדולה במדינה. ואלה עסקים שבישראל אי אפשר להפסיד בהם כספים. אלו עסקים שמרוויחים באופן עודף על חשבון הציבור. 

היסטוריה

היסטורית קשה להתווכח עם עובדות: יבואניות הרכב הוותיקות, מעל ל-10 חברות, הפועלות בשוק הישראלי במשך עשרות שנים, הפכו להיות חברות עם פעילויות נוספות. מרביתן חברות פרטיות שאינן חושפות דו״חות כספיים, ומרביתן גם אינן נזקקות לשוק ההון הציבורי, הפכו במהלך השנים לקבוצות עסקים, לעיתים מורכבות, שיכולתן להתרחב בעסקים במיליארדי שקלים, בישראל ומחוצה לה. זה נבע קודם כל מפעילותן ביבוא כלי רכב קלים ומשאיות, פעילות שהיתה בה רווחיות גבוהה ביותר, יצרה תזרים מזומנים חופשי ניכר, ופתחה בפני העוסקים בה צינורות אשראי מסוגים שונים. עובדה זו, של התרחבות ניכרת ללא הזדקקות להון ציבורי, מעידה על עוצמתן של יבואניות הרכב ועל הכסף הגדול בתחום. אולם בחינה של רווחיות יבוא רכב אפשר לבחון גם דרך קבוצות הנסחרות בבורסה.

דלק מערכות רכב

דוגמא בולטת היא דלק מערכות רכב, שבשליטת איש העסקים גיל אגמון, הבעלים של דלק מוטורס, יבואנית מאזדה, ב.מ.וו, פורד, ניאו ודונגפנג. ב-2015 הכנסות מגזר הרכב של הקבוצה עמדו על 2.9 מיליארד ש׳ (כל הנתונים הפיננסיים הינם מתוך הדו״חות, כלומר ללא מע״מ) והרווח המגזרי הסתכם ב-439 מ׳ ש׳ מרווח בשיעור 15%. ממרווח זה יש להוריד את הריבית ששילמה החברה, שהיתה בסכום מזערי בסך 22 מ׳ ש׳, כלומר עלות הריבית בתוצאות קבוצת הרכב היא שולית ואין הרבה מה להפחית.

ב-2022 דלק מערכות רכב כבר היתה קבוצה עסקים מגוונת, שרכשה את פעילות וורידיס, מהלך שמינף את הקבוצה וגרם להוצאות ריבית גבוהות. 2022 היתה שנה חריגה ברווחיות ענף הרכב, כתוצאה ממשבר הקורונה ובעקבותיו משבר הצ׳יפים בתעשיית הרכב ומחסור בכלי רכב ועליות מחירים: הכנסות מגזר הרכב של דלק מערכות רכב הסתכמו ב-3.9 מיליארד ש׳ והרווח המגזרי עמד על 992 מ׳ ש׳ מרווח בשיעור 25.6% ורווח ממוצע לכלי רכב כ-40,000 ש׳. באותה שנה דלק מערכות רכב שילמה ריבית בסך 253 מ׳ ש׳, רובה כתוצאה מפעילות שאינה אוטומוטיבית.