מזה כחמש שנים, מאז פרוץ המשבר הפיננסי בסוף 2007, בתי ההשקעות בישראל נתונים תחת מתקפת ביקורת חריפה, אשר במרכזה הטלת ספק ביכולתם לספק אשראי חוץ בנקאי לחברות. לגל הביקורת, שרובו אך לא כולו פופוליסטי מדרגה ראשונה, חברו עיתונאים ופוליטיקאים שהאשימו את בתי ההשקעות במתן אשראי לא אחראי ובתמחור לקוי של סיכונים. הם אף הגדילו ועשו, כשהאשימו בשיאו של משבר הפיננסי העולמי את בתי ההשקעות בביצועים חלשים, בהשוואה לביצועי הבנקים טרום יישום המלצות וועדת בכר. לגבי הטענות על הביצועים די לעבור על התוצאות של השנים האחרונות, בכדי להבין שהטענה מופרכת מיסודה, מוטעית ומטעית.

פרשת מחיקת החובות של נוחי דנקנר על ידי בנק לאומי מראה כי גם המערכת הבנקאית נכשלת מעת לעת במתן אשראי, בדומה לספקי האשראי החוץ בנקאיים המוסדיים - קרנות פנסיה, קופות גמל, חברות ביטוח ואחרים. המחיקה, שבוטלה נכון לעכשיו, מצטרפת למחיקות עתק נוספות שביצעו הבנקים בישראל בשנים האחרונות לטייקונים כאלה ואחרים ולחברות שבשליטתם. האם משמעות הדבר שהבנקים אינם בקיאים ברזי תורת מתן האשראי? בוודאי שזו לא המסקנה, כפי שזו גם אינה המסקנה בנוגע לאשראי שמספקים המוסדיים.

אין בכוונתי להיכנס כאן לגופה של מחיקה או להסדר חוב כזה או אחר, אלא להתייחס לתופעה בכלליות. למרות כל המחיקות עד כה, לא נשמעה כל ביקורת על יכולתם של הבנקים לספק אשראי ולתמחר סיכונים, כפי שמואשמים הגופים המוסדיים בכל הזדמנות.

אנו חיים בתקופה בה שלטת הגישה הקפיטליסטית, במסגרתה מתבססת יכולת הצמיחה של חברות ומדינות במינוף ובמיחזור חובות. לצערנו בכל מחזור כלכלי, בשעת משבר, נקלעות חברות ומדינות למשברים פיננסיים, שלא מאפשרים להם למחזר או לגלגל חובות והן מגיעות לחלדות פרעון. ראינו בשנים האחרונות מדינות פושטות רגל כמו איסלנד, יוון, קפריסין ואחרות, וגם חברות רבות הגיעו לחדלות פרעון כגון אידיבי אחזקות, חבס, אמפל ורבות אחרות. המאפיין המשותף לכולם הוא רמת מינוף גבוהה מאוד. מדינות וחברות אלה ניצבות בפני מספר חלופות, שבמרכזן הכרזה על פשיטת רגל והעברת השליטה בחברה לנושים או הסדר חוב. בחלק ארי של המקרים החלופה של ההסדר טובה יותר לאורך זמן לחברה ולנושי החברה.

בלי נטילת סיכונים לא ניתן לייצר תשואה - זה כלל ידוע, לכן כל משקיע חייב לקחת רמה מסויימת של סיכון, בהתאם למאפיינים שלו - זאת במטרה להניב תשואה אופטימלית מבחינתו. כך גם פועלים הבנקים והגופים המוסדיים בעת מתן אשראי למדינה, חברה או אדם פרטי. בכל מתן אשראי נלקח בחשבון סיכוי מסויים של חדלות פרעון של נוטל ההלוואה או הגעה להסדר חוב.

הבעיה המרכזית של מרבית הבנקים והמוסדיים היא בתמחור נכון של סיכונים, הן בעת מתן האשראי והן בעת מחזור חובות - אז יש לעדכן את תנאי האשראי. לשם כך נדרשת מומחיות והיכרות עם שיטות מורכבות לתמחור סיכונים.

איני חולק על הביקורת הנוגעת לאקטיביזם המוסדי של ספקי האשראי. אני מאמין שהגופים המוסדיים חייבים לקחת חלק הרבה יותר פעיל בהסדרי חוב, אפילו במחיר של השתלטות על חברות באין ברירה טובה יותר. ברור גם שישנן בעיות הנובעות מהמבנה המבוזר של שוק האשראי החוץ בנקאי וריבוי ספקי אשראי כמו קרנות פנסיה, קופות גמל, קרנות השתלמות וחברות ביטוח, שמקשות על הובלת נציגות נושים מאוחדת.

עם זאת, אני סבור שהביקורת שסופגים הגופים המוסדיים אינה במקום ברובה. כך או כך, השוק המוסדי עובר תהליך מזורז של קונסולידציה בהובלת הרגולטורים, 'בעיית' ביזור האשראי תיפתר, אך לצידה יעלו ויצוצו בעיות מבניות אחרות.