מעביד שעיכב כספי פיצויים חויב בפיצויי הלנה

פנחס, איש מחשבים בחברת היי טק, פוטר לאחר 10 שנות עבודה. פנחס בוטח על ידי מעסיקתו בפוליסת ביטוח מנהלים בחברת ביטוח ועם סיום עבודתו היה זכאי לקבל את פיצויי הפיטורים מחברת הביטוח. יחד עם זאת, לטענת פנחס, כספי הפיצויים הגיעו לידיו רק לאחר 4 חודשים כיוון שמעסיקתו לא הורתה לחברת הביטוח לשחרר את כספי הפיצויים בזמן, ועל כן, לטענתו, יש לחייבה בפיצויי הלנת פיצויי פיטורים. האם צודק פנחס בטענתו?
עו"ד לילך דניאל |

סעיף 20(ה) לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, קובע כי מי שזכאי לקבל מקופת גמל את פיצויי הפיטורים או חלק מהם מכוח תשלומים ששילם לה מעביד, לא יהיה זכאי לפיצוי הלנת פיצויי פיטורים על הסכום המגיע לו מקופת הגמל, על פי זכותו האמורה, אם המעביד הודיע לקופת הגמל בכתב, תוך 15 ימים מהמועד לתשלום פיצויי הפיטורים, כי הוא מסכים לתשלומם.

למעשה, מעביד שלא עמד בחובת ההודעה לקופת הגמל על שחרור כספי פיצויי הפיטורים לטובת העובד, תוך 15 יום מיום הפיטורים, תחול עליו חובת תשלום פיצויי הלנה בגין כל תקופת האיחור.

יתרה מזאת, גם מעביד שאינו מעביר לקופת הגמל טופס 161 של מס הכנסה, ועל ידי כך מונע מהקופה לשלם לעובד את פיצויי הפיטורים שהצטברו באותה קופה, פועל שלא בתום לב ועל כן יש לחייבו בפיצויי הלנת פיצויי פיטורים (דב"ע 234-3 מרדכי ברקן נ. טלדיין אינטרקונטיננטל בע"מ).

בע"ב 2746/02 מיימון יוסף נ. עירית באר שבע ואח' (ניתן ביום 22.2.2005 בבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע), נדון מקרה של מעסיקה שהוציאה את מכתב השחרור לחברת הביטוח כחודשיים לאחר פיטורי העובד ובנוסף, לא מילאה טופס 161 כנדרש. בית הדין חייב את המעסיקה בפיצויי הלנת פיצויי פיטורים וקבע כי עקב מחדליה ואי יעילותה לא הועברו כספי פיצויי הפיטורים לעובד (יחד עם זאת, בית הדין חייב את המעסיקה בפיצויי הלנה מופחתים מכיוון שלא צמחה לה תועלת מאי שחרור הכספים).

בית הדין ציין כי במקרה הנ"ל אין עילה כנגד סוכן הביטוח וחברת הביטוח וממילא לא ניתן לחייבם בפיצויי הלנה.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
שמואל קצביאן
צילום: עזרא לוי

"השוק המקומי כבר מתומחר גבוה; השקל יגיע ל-3-3.12 בסוף 2026"

דיסקונט ברוקראז' עם סקירה סלקטיבית ל-2026: רוב הסקטורים מקבלים "תשואת שוק" - אפסייד של 26% בנייס, אלביט עם מחיר יעד של 1850 שקל 

מנדי הניג |
נושאים בכתבה דיסקונט

בשוק האג"ח, בדיסקונט ברוקראז' מעריכים כי התנאים המאקרו-כלכליים תומכים בירידת תשואות, בעיקר בחלק הקצר של עקום התשואות, לפחות בחודשים הראשונים של 2026. המשך התמתנות האינפלציה, לצד צפי להפחתות ריבית והנחה ליציבות יחסית בפרמיית הסיכון, יוצרים סביבה נוחה יותר לאג"ח הממשלתי. עם זאת, הם מדגישים כי במבט של שנה קדימה חוסר הוודאות גובר, בעיקר בשל השאלה כיצד יתפתחו התשואות בארה"ב, ובתרחיש הבסיס הם מצפים לתשואת החזקה חיובית באג"ח הממשלתי בישראל לאורך העקום, אך ללא אחידות בין הטווחים.

אחרי שנת 2025 חריגה בכל קנה מידה, עם זינוק של כ-50% בת"א 125 וזרימה של כספי משקיעים זרים לבורסה המקומית, דיסקונט ברוקראז' מנסים לשרטט את השוק של 2026. מצד אחד, הכלכלה הריאלית בישראל הולכת להנות משנה של התאוששות משמעותית, אבל מצד שני, שוק המניות כבר לא זול, וקשה יהיה לשחזר (ועל זה יסכימו רבים) את מה שראינו בשנה האחרונה.

גם בשוק המט"ח בדיסקונט אופטימיים על המטבע. לפי התחזית, השקל צפוי להמשיך ולהתחזק במהלך 2026, עם יעד של 3 עד 3.12 שקל לדולר בסוף השנה, גבוה מהערכת הקונצנזוס. בדיסקונט מייחסים זאת לשילוב של ירידה בפרמיית הסיכון המקומית, חשבון שוטף חיובי, המשך יצוא בהיקף גבוה של שירותי הייטק ותחום הביטחון, והזרמת הון זר למשק.

נקודת המוצא זה שלא נכנס להחמרה ביטחונית משמעותית. אם נניח ככה, בדיסקונט מעריכים ש-2026 תהיה שנה שבה הכלכלה הישראלית תצמח בקצב גבוה מהעולם ואפילו מרוב מדינות המערב. תחזית הצמיחה של הכלכלה המקומית עומדת על 4.5% עד 5.5%, לעומת כ-3% בלבד בעולם (לפי קונצנזוס בלומברג). המנועים המרכזיים יהיו השקעות, בעיקר למגורים, חזרה של הצריכה הפרטית, וחלק מענפי היצוא.

שוק המניות מתומחר כבר גבוה - מה בכל זאת מעניין?

ניתוח רוחבי של מדד ת"א 125 מראה שכ-90% מהחברות במדד הציגו תשואה חיובית ב-2025, עם תשואה ממוצעת של כ-70% בקרב החברות שעלו. מנגד, כ-10% מהחברות הציגו ירידות, אך גם לאחר שקלול הירידות, התמונה הכוללת מצביעה על שוק שבו העליות היו רחבות מאוד. שינוי זה הוביל גם לשינוי בהרכב המדד. סקטור הביטוח הכפיל את משקלו במדד והגיע לכ-10%, בעוד סקטור הנדל"ן המניב ירד לכ-8%, לעומת כ-12% בעבר, תוצאה ישירה של פערי ביצועים בין הסקטורים.

מחאות בטהרן. קרדיט: רשתות חברתיותמחאות בטהרן. קרדיט: רשתות חברתיות

איראן בוערת: גל מחאות כלכלי שוטף את המדינה

הציבור האיראני יוצא לרחובות בשל יוקר המחייה ושחיקת המטבע המקומי; הנשיא, מאסעוד פזשקיאן, מנסה להפחית את המתח הציבורי והבטיח לשנות את התקציב כדי להקל על האזרחים, במיוחד על בעלי ההכנסות הנמוכות; המחאות משקפות את התסכול הכלכלי העמוק של האוכלוסייה ונחשבות לרחבות ביותר מאז 2019; האם המשטר לקראת נפילה?

רן קידר |
נושאים בכתבה איראן

המשבר הכלכלי באיראן הולך ומעמיק, אך בימים האחרונים הוא כבר חצה גבול ברור והפך ממשבר פיננסי וחברתי לאתגר שלטוני של ממש. קריסת המטבע, אינפלציה דוהרת ויוקר מחיה הציתו גל מחאות רחב, שמתפשט מטהראן לערים נוספות ולפריפריה, ומפעיל לחץ כבד על משטר שנמצא ממילא בנקודת חולשה חריגה. הציבור מבין אחרי המלחמה עם ישראל שהשקעות הענק בציוד צבאי, טילים ותוכנית גרעין לצד מימון ענק לחיזבאללה היה בזבוז של כספים על חשבונם. הציבור רוצה לאכול, רוצה חשמל, רוצה מים - בחלקים גדולים באיראן אין את הצרכים הבסיסיים האלו כי איראן רצתה להיות מדינה חזקה צבאית. זה על חשבון הציבור והוא התעורר.  

הריאל האיראני איבד מאז הקיץ כ־60% מערכו, ובמהלך הימים האחרונים נסחר בשפל חסר תקדים מול הדולר. היחלשות המטבע פגעה ישירות בחסכונות הציבור האיראני, ריסקה משכורות והובילה לזינוק חד במחירי מזון, אנרגיה ושירותים בסיסיים. עבור אזרחים רבים, גם מהמעמד הבינוני העירוני, השחיקה היא לא מציאות יומיומית של חישוב מתמיד האם הם יכולים להרשות לעצמם קפה, נסיעה או טיפול רפואי.המעמד הבינוני באיראן הפך בשנה האחרונה לעני. 

על הרקע הזה פרצו מחאות במספר מוקדים במקביל. בטהראן נראו מפגינים חוצים גשרים מרכזיים, מתעמתים עם כוחות ביטחון וקוראים סיסמאות נגד יוקר המחיה והשלטון. אזור הבזאר הגדול, שמשמש כליבה של הכלכלה העירונית בטהרן, הפך לזירה מרכזית, כאשר סוחרים סגרו חנויות במחאה על תנודתיות המטבע והפסדים כבדים. מוקדי מחאה נוספים נרשמו בשכונות מערביות של הבירה, באוניברסיטאות, ואף באי קשם שבמפרץ הפרסי, שם נשמעו קריאות חריפות נגד ההנהגה בשעות הלילה וגם בבוקר. מדובר על הפגנות ומחאות של מספר ימים כשמדי יום המחאות מתגברות. המחאות האלו עם לחץ צבאי-פוליטי עשויות להוביל להפלת השלטון הקיים. אך דווקא עליית המדרגה שלהן, עשויה להוביל את ישראל לחשוב פעמיים לפני שהיא יוצאת לקרב. 

פתיחת חזית מול איראן תוביל לאיחוד העם האיראני נגד - "הישות הציונית". לרוב, העם עומד מאחורי השליט גם אם הוא לא מעוניין בו כשיש אויב מבחוץ. עם זאת, ברור שיש לנצל את המצב הרגיש בתוך המדינה כדי לנסות להפיל את המשטר מפנים. עם זאת, ולמרות תמונות על הפגנות ומחאות גדולות, זה עוד לא מחאות עם דם או מעצרים, האלימות בהם היא ברמה יחסית נמוכה.   

היקף המחאות המדויק אינו ברור לחלוטין, אבל ידוע על לפחות מעל 10 מוקדים גדולים, רובם בערים מרכזיות. עצם התפשטותן למוקדים מגוונים ובעלי אופי חברתי שונה, סוחרים, סטודנטים, עובדים שכירים, מדאיגה את השלטון. זאת במיוחד על רקע העובדה שבשנה האחרונה נקט המשטר יד קשה במיוחד נגד מתנגדים, עם גל מעצרים נרחב ושיעור הוצאות להורג מהגבוהים זה עשרות שנים, במטרה למנוע מראש התלקחות עממית רחבת היקף.