בפרשת וישב אנו עוברים דור, ומסיפורי האבות אנו עוברים לסיפורי יוסף ואחיו, שיתמשכו לאורך 4 פרשות עד סוף ספר בראשית. במהלך הפרשות הללו אנו מתוודעים לדמותו הייחודית של יוסף, שזוכה בפרשת השבוע לכינוי מיוחד: "איש מצליח". יוסף הפך לסמל להצלחה מטאורית, אדם שבזכות כישוריו, אופיו וחסדי שמיים מגיע מהמקומות השפלים ביותר אל ההצלחה הכבירה יותר, כשבשיאו הוא הופך למנהיג בפועל ולמנהל של האימפריה הגדולה והחזקה בתקופתו. אז מה הסוד של יוסף ואיך הוא מצליח להתגבר על כל המכשולים העומדים בדרכו בדרך להיותו "איש מצליח"?

>>> לפרשות השבוע של ביזפורטל

בחינה של סיפור חייו של יוסף כפי שהוא מתואר בפרשתנו מעלה כמה נקודות עקרוניות וחשובות בדרכו של יוסף אל ההצלחה. אין זה אומר שרק הההיבטים האלו מביאים להצלחה או שכולם נדרשים, אך הם בהחלט מנבאים לא רעים הצלחה. אז מה מלמד אותנו סיפור חייו של יוסף על הדרך להצלחה?  

 

שאיפות, חלומות - ויישומם: יוסף ידוע בכינוי יוסף בעל החלומות, ונושא החלום מלווה אותנו לאורך כל סיפור חייו, אין כחולם ואין כמפרש. הפרשה פותחת בתיאור חלומותיו של יוסף, שאמנם עוררו עליו את זעמם של אחיו, אך מגלים יותר מטפח על שאיפותיו וחלומותיו. יוסף חולם להנהיג, להתבלט ולהוביל. החלומות האלו אמנם יכולים להיות היתפס כנבואה המגיעה לו מה' ולא דווקא כשאיפות כמוסות, אך בהמשך חייו של יוסף ניתן לראות על פי הישגיו מהם שאיפותיו. יוסף חולם בגדול ומנסה להגיע לרמה הגבוהה ביותר. יחד עם זאת יוסף הוא גם פותר חלומות. הוא מבין איך להתאים אותם למציאות ואיך ליישם אותם בפועל. היכולת לחלום חשובה, היכולת להוציא לפועל חשובה יותר. 

 

נחישות וחוסן. ליוסף היו את כל הסיבות לוותר ולהרים ידיים. נזכיר מקצת ממה שעבר עליו בימי חייו: עוד כילד הוא סובל משנאה והתנכלויות מצד אחיו, ששיאם מכירתו לעבד לאחר שכמעט רצחו אותו נפש. אדם שחווה חוויה כזו, באופן טבעי, מתכנס אל עצמו, שוקע בדיכאון ומתמלא ברחמים עצמיים. גם החיים הקשים של עבד באותה תקופה היו מתכון בטוח לשבירת הגוף והרוח. אבל יוסף בוחר לא להישבר. הוא מתמודד, נאבק, מנצח ויוצר לעצמו מעמד וחשיבות במו ידיו בתנאים הקשים ביותר:

מתוך החושך והמשבר, מנער עברי שנמכר לעבד, תחתית המדרגות החברתיות במצרים, יוסף מצליח להתקדם ולהתבלט. הוא רב המשרתים בביתו של אחד מהאנשים החשובים במצרים, בית שללא ספק מצליח להגיע להישגים כלכליים חשובים, כשברור לכולם שזה בזכות יוסף.

אבל דווקא כשנדמה שהוא מגיע לרווחה ולרוגע אחרי הטראומה של הריב המשפחתי האיום מגיעה תלונת השווא הנוראית על הטרדה מינית שמובילה אותו מאיגרא רמא לבירא עמיקתא, מניהול בית עשיר ומבוסס לבור הכלא. שוב, יש ליוסף את כל הסיבות שבעולם להישבר ולוותר, אולי עכשיו אפילו יותר, שלאחר שהצליח לצאת משפל המדרגה הוא נזרק אליה שוב. אבל גם לאחר הנפילה הזו, יוסף מראה ממה הוא עשוי, ומצליח גם שם להראות את יכולותיו ולשפר את מעמדו לאין שיעור:

 

כלומר, תוך זמן קצר מאסיר נקלה ונבזה הופך יוסף למנהל הכללי בבית הסוהר. קל לראות שהתורה מייחסת את ההצלחה של יוסף לעזרה אלוקית, אולם העזרה האלוקית מגיעה רק במידה ויש מישהו שמנצל אותה, שפועל, שמנסה, שלא מוריד את הראש, שלא נשבר.

הרבי האחרון מלובביץ, הרבי מנחם מנדל שניאורסון זצ"ל מבדיל בין הצלחתו של יוסף בבית פוטיפר להצלחתו בבית הסוהר. בעוד בבית פוטיפר נאמר "וכל אשר הוא עושה ה' מצליח בידו" בבית הסוהר נאמר: "ואשר הוא עושה ה' מצליח" – ונשמטה המילה "בידו". מה ההבדל בין מצליח בידו למצליח סתם? אומר הרבי שישנה הצלחה שמגיע בעזרתו של ה', אך כולם רואים שהיא מיוחסת לפועלו של האדם: ה' מצליח – בידו, במה שפעל ועשה. לעומת זאת ישנה הצלחה במדרגה עליונה יותר, שהיא כל כך בולטת ומופלאה שלא ניתן לייחס כלל לפעולתו של האדם והכל רואה שה' הוא זה שמצליח ועושה. הצלחתו של יוסף בבית הסוהר הייתה מן הסוג השני, כך לפי הרבי של חב"ד.

אולם נראה שגם לפי ההסבר הזה, אילו יוסף היה שוכב מדוכא בתאו ובוכה על מר גורלו הוא לא היה מוצא חן בעיני שר בית הסוהר, לא היה מופקד על כל ענייני בית הסוהר וה' לא היה מצליח בידו. כך גם מדגיש המלבי"ם את הצלחתו הטבעית של יוסף כאשר הוא מפרש את הפסוק המדבר על הצלתו של יוסף בבית פוטיפר:

יוסף אם כן עשוי מחומר שאינו נשבר, הוא נחוש להמשיך הלאה בכל מצב, ולכן הוא מצליח לצאת מהמצבים החשוכים וחסרי התקווה ביותר, ולפלס את דרכו כלפי מעלה. 

 

הוגנות ויושר. בחור צעיר נמצא לבדו בארץ זרה כעבד חסר מעמד, ומצליח להגיע למעמד רם. הוא יפה, חכם ומוצלח. בעיצומה של ההצלחה מעוררת הקנאה, בעלת הבית שמה את עינה עליו ומנסה לפתות אותו:

 

מדובר באשה בעלת עוצמה, ואם יוסף נמצא בבית כבר תקופה הוא כבר וודאי מכיר את אופיה, ויודע שהיא לא אחת שאומרים לה לא: "ויהי כדברה אל יוסף יום יום...".

דילמה. מצד אחד רווחה, חיי נוחות, וגם קצת הנאות צדדיות עם בעלת הבית. מצד שני כלא, השפלה ונפילה אל תחתית הסולם החברתי. נראה ברור מה יבחרו רוב הצעירים, אבל יוסף לא מהסס לשניה. הטיעון שלו איננו הסכנה או החשש שיתפס, אלא מוסרי ערכי:

האם אפשר להצליח  מבלי להיות הוגן? וודאי שכן, ואין סוף נוכלים מוצלחים בהיסטוריה יוכיחו זאת, אולם הדרך אל ההצלחה לא צריכה להיות מלווה ברמאות וחוסר מוסריות. האמת, שלעיתים קרובות רמאות ושחיתות מתגלות לבסוף, וממיטות על עושיהם קלון עולם ועונשים כבדים. הדרך הנכונה במעלה ההר הוא לדבוק בעקרונות מוסריים וערכיים.

 

אכפתיות ויחסי אנוש. אפשר להיות אנטיפתיים ואגואיסטים ולהצליח. יותר קל להצליח כששמים לב למי שמסביבנו, מסייעים למי שזקוק לעזרה ומגלים נדיבות גם כלפי מי שנראה שלעולם לא יהיה ביכולתו להחזיר טובה:

כך יוסף, מנהל בית הסוהר, פוגש יום אחד את שני סריסי המלך שנשפטו למאסר ואיבדו את מעמדם, כוחם ותפקידם. הם נמצאים בשפל המדרגה, כפי שיוסף היה אך לפני זמן קצר, ולכאורה האחרונים שיכולים להביא לו תועלת. והנה יום אחד:

יוסף, שהגיע לדרגת מנהל הכלא וביצר את מעמדו ואת חייו בצורה נוחה יחסית, יכול פשוט להתעלם מעוד שני אסירים שלא חייכו בבוקר. אבל הוא חש שמשהו לא בסדר איתם, ואכפת לו. מספיק אכפת לו כדי להתעניין בשלומם ולנסות לעזור להם:

 

 

ניצול הזדמנויות. מלבד הנחישות, המאמץ, החלומות והכשרון שכנראה היה ליוסף בשפע, צריך גם לזהות את הרגע הנכון לפעול ולעשות את המהלך כדי להתקדם לשלב הבא. רבים חוששים לפעול ולעשות כשהם ניצבים בפני הזדמנות לשנות את מצבם, ומעדיפים לדבוק בקיים. יוסף מזהה הזדמנויות ומזנק עליהן בשתי ידיים. כך לאחר שפתר את החלום לשר האופים, ולפי הפתרון עתיד זה לחזור לתפקידו, הוא לא מהסס לבקש ממנו עזרה:

שר האופים כפוי הטובה אמנם שוכח אותו בכוונה או שלא בכוונה ולא מזכיר אותו בפני פרעה, אך בפרשה הבאה פרעה חולם חלום וזועם, ושר האופים כבר יודע מניסיונו המר שלא כדאי שפרעה יזעף, אז הפרט הזה עולה בזכרונו והוא ממליץ על יוסף כפותר חלומות. אלמלא היה יוסף זורע את הזרע הזה שנתיים קודם לכן, הוא לא היה יוצא מבית האסורים.

כך גם בפרשה הבאה, לאחר שיוסף פותר את חלומו של פרעה, ומודיע לו על שנות הרעב הצפויות לבוא, הוא לא מסתפק בלפרש מה שנתבקש לפרש אלא "קופץ בראש" להציע פתרון – הצעה שבסופו של דבר מוציאה אותו מבית האסורים והופכת אותו למשנה למלך. יוסף זיהה הזדמנות להתבלט, לשפר את מצבו ותוך כדי כך לסייע גם לכלל, והוא לא מהסס לזנק על הפתרון בשתי ידיים.

 

ברכת ה' (מזל?). אמנם כדי לנצל הזדמנויות צריך שיהיו כאלו. אלמלא הייתה אשתו של פוטיפר מעלילה על יוסף הוא לא היה מגיע לבית הסוהר, ואלמלא היו שרי המלך נשפטים למאסר הוא לא היה פוגש בהם, ופותר את חלומותיהם, ואלמלא זאת הוא לא היה נקרא לפתור את חלומותיו של פרעה כשההזדמנות צצה. מזל? צירוף מקרים? ברכת ה'? כל אחד יענה כהשקפתו, אך לא תמיד הכל תלוי בנו, ולא כל הצלחה היא רק פירותיו של מאמץ אנושי. ישנם גורמים אחרים שמשחקים תפקיד, שייתכן שבלעדיהם לא ניתן להגיע להישגים.

 

התורה חוזרת ומדגישה לכל אורך הדרך על המעורבות האלוקית בהצלחתו של יוסף:

 

גם כשאדם עובד קשה, משקיע את כל מרצו, מחבל תחבולות ומתכנן תוכניות, צריך את התבלין הנוסף הזה, שיש שיקראו לו מזל והתורה מכנה אותו ברכת ה', שבסופו של דבר, בתוספת המרכיבים הנוספים, יכול להפוך עבד, משרת או אסיר בבית האסירים – למשנה למלך מצריים.