הפתעה - הייצוא לא מושפע משער הדולר; הפתעה נוספת - כך עולה ממחקר של בנק ישראל
מחקר בבנק ישראל תחת הכותרת - ההשפעה ההטרוגנית של שער החליפין על החברות בענפי התעשייה בישראל, מצא כי ההשפעה של תנודות בשער החליפין הריאלי (דגש על שער הדולר) על סך היצוא התעשייתי קטנה ואינה שונה מאפס באופן מובהק, לפחות בטווח הקצר. הסיבה לכך נובעת מההשפעה הנמוכה של תנודות שער החליפין על היצוא של חברות גדולות המתאפיינות בפריון גבוה, וכן משום שהיצוא התעשייתי בישראל מרוכז ברובו בקבוצה מצומצמת של חברות אלו. רגע לפני שנצלול לתוצאות המחקר ועם כל הכבוד לחוקרים מבנק ישראל, האם בנק ישראל יכול וצריך להוציא עמדה-חוות דעת-מחקר בעניין שעליו הוא נבדק-נבחן ושיש לו בו אינטרס גדול? בנק ישראל הוציא מעל 120 מיליארד דולר ברכישות מט"ח כדי להחזיק את שער הדולר, האינטרס של הבנק הוא ידוע וברור, הוא רוצה להגדיר את הרכישות האלו כהצלחה, למרות שעד לאחרונה, הוא היה מופסד על הרכישות האלו מעל 100 מיליארד שקל ולמרות שהם לא עזרו לשנות את המגמה בשער הדולר. התמונה השתנתה בגלל המשבר בשווקים ועליית הדולר ביחס לשקל צמצמה את ההפסדים דרמטית, אבל זה מזל, זה מקרי ובטח שלא לחבל הצלה בזכות "משבר בשווקים" ציפו בבנק ישראל.
אז עצם המחקר מעלה סימני שאלה ולמחקר עצמו - מצד אחד אין השפעה על סך הייצוא. אבל מצד שני, על חברות קטנות ההשפעה השלילית היא גדולה שע"ח משפיע באופן משמעותי על חברות קטנות המתאפיינות בפריון נמוך. עבור חברות אלו ייסוף ריאלי של אחוז צפוי להוביל לירידה ממוצעת של 1.6-2 אחוזים ביצוא.
שער החליפין הריאלי משפיע גם על היקף המכירות המקומיות של חברות תעשייה החשופות ליבוא מתחרה מחו"ל.
ייסוף בשער החליפין מפחית את היקף ההשקעות של חברות הנוטות להשקעה במוצרים מקומיים, כגון מו"פ, אך מעודד את ההשקעות של חברות הנוטות להשקעות במוצרים מיובאים. השפעות אלו משמעותיות פחות עבור חברות המתאפיינות בפריון גבוה.
כתוצאה מהשפעות אלו, המחקר מוצא כי ייסוף ריאלי של אחוז בא לידי ביטוי כעבור שנתיים בירידה ממוצעת של כ-0.3% במספר המשרות בתעשייה. עיקר ההשפעה על התעסוקה ממוקד בחברות בעצימות טכנולוגית נמוכה החשופות ליבוא מתחרה מחו"ל.
- חובות של 800 מיליון אירו והפסדי ענק: האם אינטר בדרך לפשיטת רגל?
- אינטר מזנקת ב-24% אחרי שהודיעה שתגייס 38 מיליון שקל
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
לאופן ההשפעה של שער החליפין על הפעילות הריאלית יש משמעות רבה עבור קובעי המדיניות. התערבות בשוק מטבע החוץ היא אחד מכלי המדיניות של בנקים מרכזיים, וגם צעדים פיסקליים שונים עשויים להשפיע על שער החליפין, ולכן חשוב לזהות את השפעתו של שער החליפין על חברות שונות במשק, ולאפיינו. מחקר שערכו גלעד ברנד וארנון ברק מחטיבת המחקר בבנק ישראל בשיתוף עם אגף הכלכלנית הראשית במשרד האוצר, אומד את השפעת שער החליפין על פעילות חברות בישראל באמצעות שימוש בנתונים פרטניים ברמת החברה לשנים 2000—2016. נתונים אלו מקלים על האפשרות לזהות את השפעת השער על הפעילות, ולהפריד אותה מההשפעה ההפוכה – מהפעילות אל השער, וכן מאפשרים לזהות השפעות הטרוגניות שונות.
המחקר אומנם הראה שעבור חברה תעשייתית ממוצעת, ייסוף בשער החליפין מביא לירידה של 0.8% ביצוא כעבור שנתיים. אולם תוצאות המחקר מלמדות גם שעוצמת ההשפעה של שער החליפין על היצוא פוחתת ככל שגודל החברה, העצימות הטכנולוגית והפריון בה רבים יותר. מכיוון שהיצוא התעשייתי בישראל מרוכז ברובו בקבוצה מצומצמת של חברות גדולות המתאפיינות בפריון גבוה, נמצא כי ההשפעה של שער החליפין על סך היצוא התעשייתי קטנה ואינה שונה מאפס באופן מובהק, לפחות בטווח הקצר (עד שנתיים).
לצד זאת, שע"ח משפיע באופן משמעותי על חברות קטנות המתאפיינות בפריון נמוך. עבור חברות אלו ייסוף ריאלי של אחוז צפוי להוביל לירידה של 1.6-2 אחוזים ביצוא. כמו כן, ייסוף של אחוז מעלה ב-0.8 נק' אחוז את ההסתברות של חברה קטנה להפסיק לייצא.
- "כיבוש עזה אינו רק אתגר ביטחוני אלא איום כלכלי חמור על ישראל"
- רפאל מציגה את "מגן אור" מערכת הלייזר החדשה
- תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
- בנק ישראל: בנק מזרחי טפחות הוא הכי יקר בהלוואות ומשכנתאות
השפעת שער החליפין אינה מתמצה רק בתחום סחר החוץ. במחקר נמצא שייסוף של אחוז מפחית כעבור שנה את סך מכירות המקומיות של התעשייה בכ-0.3%, ככל הנראה מכיוון שהוא שוחק את כושר התחרות של היצרנים המקומיים אל מול היבוא המתחרה. השפעה זו נמצאה חזקה יותר עבור חברות גדולות בעלות פריון גבוה, שעבורן החשיפה ליבוא מתחרה היא משמעותית יותר. עם זאת, נראה כי השפעה זו מתפוגגת כעבור זמן, לפחות עבור החברות הגדולות.
כתוצאה מהשפעות אלו, ייסוף של אחוז בא לידי ביטוי כעבור שנתיים בירידה של כ-0.3% במספר המשרות בתעשייה. נראה כי עיקר ההשפעה על התעסוקה ממוקדת בחברות בעצימות טכנולוגית נמוכה החשופות ליבוא מתחרה מחו"ל.
חשוב להדגיש כי כל ההשפעות מתייחסות לטווח הקצר, עד שנתיים. בטווח הארוך תיתכנה השפעות נוספות שאינן ניתנות למדידה בשיטת חקירה זו. עם זאת, החוקרים קיבלו אינדיקציות לגבי השפעות ממושכות יותר באמצעות בחינת ההשפעה של שער החליפין על היקף ההשקעות של החברות. התוצאות מראות כי ייסוף מפחית את ההשקעות של חברות שבהן ההשקעה היא בעיקר ממקורות מקומיים (מו"פ), בשל שחיקה של כושר התחרות מול חברות בחו"ל. לעומת זאת, חברות שבהן ההשקעות מתרכזות ברכיבים עתירי יבוא בדרך כלל (מכונות וציוד, כלי רכב, מחשבים ורהיטים), נוטות להגדיל את ההשקעה כתוצאה מהוזלת מחיר ההשקעה (בשקלים). השפעות אלו פוחתות ככל שהפריון של החברה גבוה יותר. בתקציר זה אנו מתייחסים לתרחיש של ייסוף בשקל, אך כלל השפעות אלו הפוכות במקרה של פיחות.
בנוסף, חשוב להדגיש שהמחקר הנוכחי אומד רק את התרומה הישירה של שע"ח לפעילות הייצור המקומית, אך לשינויים בשע"ח צפויות גם השפעות עקיפות, למשל דרך הצריכה הפרטית וההכנסות של משקי הבית. לכן, לא ניתן ללמוד מהתוצאות הנ"ל לגבי ההשפעה הכוללת של שע"ח על התעסוקה והפעילות הכלכלית במשק.
מה ההבדל בין דולר יציג לדולר רציף
- 1.לרון 15/06/2022 15:49הגב לתגובה זועל הניסיון להדריך את ה"סומים בארובה",אך האם המאמץ משתלם? ....אני בספק .....במיוחד בקוראי חדשות לבקרים את רמת הטוקבקיסטים שגיאות הכתיב והלשון......ועוד ידם רי נטויה.בכל אופן תודה מר עובדיה

בנק ישראל: בנק מזרחי טפחות הוא הכי יקר בהלוואות ומשכנתאות
ההלוואות הכי יקרות בבנק מזרחי טפחות; מי הזול במערכת, ועל ההבדל בין ממוצע לחציון ומה הריבית הסבירה על ההלוואות?
השוואה פשוטה בין הריביות שגובים חמשת הבנקים הגדולים בישראל מראה פערים עצומים בין הבנקים, ומתבלט לרעה בנק מזרחי טפחות. כך עולה מהנתונים האחרונים של בנק ישראל וכך גם עלה לאורך כל התקופה האחרונה. בנק מזרחי טפחות הוא הכי גרוע ללווים, הכי גרוע ללוקחי המשכנתאות (ריבית המשכנתא ירדה, עוד לפני החלטת הנגיד)ומסתבר שהוא גם לא בולט במיוחד לחוסכים (ריבית על הפיקדונות נמוכה).
מנתוני בנק ישראל עולה כי הריבית החציונית ללקוחות הבנק היא 11.3%. כלומר, מחצית ממהלווים מקבלים הלוואה בריבית גבוהה יותר ומחצית מתחת לריבית הזו. זו ריבית גבוהה במיוחד, כשבנק הפועלים השני במערכת ביוקר הריביות מספק ללקוחות שלו הלוואה חציונית ב-10.36%. שלושת הבנקים האחרים (לאומי, דיסקונט, הבינלאומי) בריבית חציונית של 8% פלוס.
ההפרש בריביות יכול לנבוע מרמת סיכון שונה של הלקוחות. ככל שהלקוחות "מסוכנים" יותר, כלומר יכולת החזר החוב שלהם מוטלת יותר בספק, אז הבנק ייקח פרמיית סיכון, כלומר ריבית גבוהה יותר. אבל, במספרים גדולים, צפוי (לא בטוח) שהמדגם של האוכלוסייה בין הבנקים די קרוב אחד לשני. כלומר שהסיכון של הלקוחות במזרחי טפחות, פועלים, לאומי, דיסקונט והבינלאומי די קרוב. יש גופים שפועלים במגזרים מסוימים, נראה שמרכנתיל של דיסקונט למשל פועל יותר במגזר הערבי והחרדי. גם מזרחי טפחות פועל במגר החרדי ודתי יותר מאשר אחרים, ועדיין, הסיכון הכולל, גם בשל גודל המדגם, צריך להיות דומה.
אם מסתכלים על הממוצע, ולא על החציון, התמונה נשארת דומה, וגם בחיתוך הזה מזרחי מוביל לרעה עם ריבית של 9.41%. מדובר על אחוז מעל דיסקונט הנמוך במערכת, שממוצע הריבית על ההלוואות שלו עומד על 8.41%. גם בממוצעים, הריבית של בנק הפועלים גבוהה ביחס לשער, עם 9.23% ממוצע. ההפרשים בין בנק לאומי, הבינלאומי ודיסקונט הם נמוכים יחסית, ועומדים על כ-0.4%.
- פועלים עם תשואה להון של 16.7% ורווח נקי של 2.5 מיליארד שקל
- בנק לאומי הרוויח 2.6 מיליארד שקל ברבעון, התשואה 16.2% על ההון
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הריבית הממוצעת שונה מהחציון בכך שהיא סוכמת את הממוצע הפשוט של ההלוואות. לוקחים את כל הריביות לפי המשקל של ההלוואות שנקבע על פי סכומי ההלוואות ומקבלים ריבית ממוצעת. במזרחי טפחות היו כנראה לווים גדולים שקיבלו (מן הסתם) הלוואה בריביות נמוכות ולכן הממוצע ירד, אם כי הוא כאמור גבוה מיתר הבנקים.
למעשה,

"כיבוש עזה אינו רק אתגר ביטחוני אלא איום כלכלי חמור על ישראל"
פרופ' צבי אקשטיין, ראש מכון אהרון למדיניות כלכלית: "הסדרה בשילוב רפורמות כלכליות יכולה להחזיר את המשק למסלול של יציבות וצמיחה"
מכון אהרן למדיניות כלכלית באוניברסיטת רייכמן מפרסם ניתוח הבוחן את ההשלכות הכלכליות של שלושה תרחישים ביטחוניים־מדיניים אפשריים הנוגעים לחזית עם עזה: סיום הלחימה והסדרה בינלאומית לניהול אזרחי של רצועת עזה; סיום הלחימה בעזה, ללא הסדרה. כיבוש מלא של רצועת עזה הכולל ניהול אזרחי מתמשך בידי ישראל
הניתוח שנבנה בשיתוף מומחי ביטחון מצביע כי כיבוש עזה כרוך בהוצאות ביטחוניות גבוהות, צפוי לגרור סנקציות כלכליות, ימנע יישום רפורמות תומכות צמיחה ויוביל לפגיעה ברמת החיים של האזרחים וביציבות הפיננסית של המשק. תרחיש כזה יוביל ל"עשור אבוד" – שנים רבות של צמיחה איטית - כפי שקרה לאחר מלחמת יום כיפור. לעומת זאת, בתרחיש הסדרה והעברת הניהול האזרחי של רצועת עזה החל מ-2026 לאחריות בינלאומית תתאפשר חזרת המשק למסלול של צמיחה כלכלית כפי שקרה לאחר האינתיפאדה השנייה.
מכון אהרן מפריד בניתוח הכלכלי בין הטווח הקצר (2027-2025) לטווח הארוך (2035-2028). בכל אחד מהתרחישים הוערכו היקפי המילואים הנדרשים, היקף העובדים שיעדר ממקום העבודה, העלויות הביטחוניות והשפעותיהם על הגרעון, הצמיחה ויחס החוב לתוצר.
כיבוש מלא של רצועת עזה
בתרחיש זה צה"ל נוקט בפעילות צבאית עצימה מאוד ברבעון האחרון של 2025 וכן ב-2026, לרבות גיוס מילואים רחב של כ-100 אלף אנשי מילואים. ישראל, מתוקף החוק הבינלאומי, מחויבת בחלוקת מזון ובשירותים אזרחיים בסיסיים לתושבי עזה. הפעילות הצבאית, יחד עם ההוצאות בגין ניהולה האזרחי של עזה, לרבות חלוקת המזון, מגדילות את ההוצאות הצבאיות ב-2025 וב-2026 אל מעל ל-9% תוצר בשנה, ואת הגרעון בשנים אלו ל-7.6% ו-7.9% בהתאמה. החוקרים מדגישים שבכל התרחישים שנבחנו מתקיימת התאמה תקציבית של 2% תוצר (הפחתת הוצאות או העלאות מיסים) בשנים 2027-2026. צמיחת התוצר בתרחיש זה תיפגע באופן משמעותית: 0.7% ב-2025 ו-1.1% ב-2026. ותוביל לצמיחה שלילית של התוצר לנפש (ירידה של 1.1% ב-2025, ושל 0.7% ב-2026). תוצאות אלו הן סכנה של ממש ליציבות הפיננסית של ישראל – יחס החוב לתוצר צפוי לעלות ל-75.9% בסוף 2026 ול-78.8% ב-2027. רמות אלו של יחס חוב לתוצר צפויות להוביל להפחתה משמעותית של דירוג החוב של ישראל, לזינוק בפרמיית הסיכון ולעלייה בעלויות מימון ומחזור החוב של הממשלה. החוקרים מניחים כי תחת תרחיש כיבוש עזה לא יהיה ניתן ליישם רפורמות תומכות צמיחה כלכלית כגון השקעה בהון האנושי, בתעסוקה, בתשתיות ובעיקר תשתיות תחבורה ותשתיות דיגיטציה של המשק.
- כולם מדברים על עלייה לארץ - הוא מדבר על הגירה מהארץ; הכלכלן שמספק תחזית פסימית לשנה הבאה
- מאות כלכלנים במכתב: "עדיין לא מאוחר לעצור את הרכבת לפני התהום"
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
תרחיש זה טומן בחובו סיכונים גדולים לכלכלה הישראלים וליציבות המשק: ראשית, תנאים אלו לא יאפשרו מימון מלא של דרישות מערכת הביטחון צפויה פגיעה משמעותית בשירותי האזרחיים, בעיקר בריאות, חינוך והשקעות בתחבורה. בנוסף, תרחיש כזה יחריף את מצבה המתדרדר של ישראל בזירה הבינלאומית הצפויה להטיל סנקציות כלכליות שיפגעו בחברות יצוא, בעיקר יצוא הייטק, ובייצור מקומי בשל קושי ביבוא מוצרי גלם וביניים.