חגי גולן: "מודל רווח? רוב בעלי כלי התקשורת מתפללים שלא יצטרכו להביא כסף מהבית"

צבי זרחיה: סלקום לא מפרסמת ב"הארץ" בשל מאבקו של העיתון בעד הורדת דמי הקישוריות

האם יש מודל עסקי לחדשות בעולם של תוכן גולשים ואינטרנט? בכירים בעולם העיתונות והטלוויזיה ניסו הבוקר לענות על שאלה זו, בפאנל "איפה הכסף", בכנס אילת לעיתונות.

עורך גלובס, חגי גולן, אמר בכנות כי "במציאות היום, רוב בעלי כלי התקשורת מתפללים שלא יצטרכו להביא כסף מהבית. לדבריו, פעמים רבות הכוונה של בעלי כלי התקשורת היא לא רק לעשות כסף, אלא אחרת. "אף אחד בארץ לא ידע מי זה שלדון אדלסון לפני שהוא פתח את 'ישראל היום'", רמז גולן רמז עבה.

בפאנל עלתה גם סוגיית התוכן השיווקי, כאשר מנחה הפאנל, מתן חודורוב (ערוץ 10) וסמנכ"ל המדיה האינטראקטיבית של חדשות 2 לירן דן, טענו בתוקף כי במהדורות החדשות של הערוצים אין תוכן שיווקי - טענה שרוב המשתתפים בפאנל לא ממש קיבלו. אחרים בפאנל טענו כי התוכן השיווקי השתלט על כל חלקה טובה, גם בחדשות.

כך למשל, אמר צבי זרחיה, מעיתון "הארץ" כי חברת סלקום לא מפרסמת בעיתון "הארץ" בשל מאבקו של העיתון בעד הורדת דמי הקישוריות.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
עובדים צעירים נכנסים לשוק העבודה, קרדיט: גרוקעובדים צעירים נכנסים לשוק העבודה, קרדיט: גרוק
פרשנות

שכר המינימום מתעדכן, המציאות לא

שכר במינימום, יוקר במקסימום: הנוסחה הקיימת מעלה את השכר הנומינלי, אבל מתעלמת מהמחירים ומהכנסה פנויה וגם - בכמה יעלה יעלה שכר המינימום באפריל על פי המנגנון החדש?

אדם בלומנברג |
נושאים בכתבה שכר מינימום

היום, ה-4 בינואר 2026, שוק העבודה הישראלי חווה רגע נדיר של נחת. מנגנון העדכון האוטומטי של חוק שכר מינימום נכנס לתוקפו, ובהתאם לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה - השכר יזנק החל ממשכורת אפריל הקרוב בכ-3.3% לרמת שיא של 6,443.85 ש"ח. על הנייר, זוהי בשורה פנטסטית: בזמן שיוקר המחיה משתולל, העובדים ברמות השכר הנמוכות מקבלים תוספת של כ-196 ש"ח בחודש. במציאות שבה כ-23.3% מהשכירים בישראל משתכרים "שכר נמוך" (עד שני שלישים מהשכר החציוני), מדובר באוויר לנשימה.

הפרדוקס הישראלי: שכר גבוה, ארנק ריק

כדי להבין את ייחודיות המצב בישראל, כדאי להרים את הראש אל מעבר לים. האיחוד האירופי אימץ לאחרונה את דירקטיבת "שכר המינימום ההולם" (Adequate Minimum Wages), המהווה שינוי תפיסתי דרמטי: לא עוד מספר שרירותי, אלא יעד כפול - שכר מינימום שיהווה לפחות 60% מהשכר החציוני ו-50% מהשכר הממוצע.

כאן נחשף הפרדוקס: במונחים יחסיים, ישראל היא "מעצמת שוויון". שכר המינימום שלנו (כ-61% מהשכר החציוני) הוא מהגבוהים ב-OECD ביחס לשכר הכללי במשק. אולם, כשבודקים את יכולת ההשתכרות במונחי כוח קנייה (PPP), הבלון מתפוצץ. בגלל יוקר המחיה הקיצוני - מהדיור ועד מחירי המזון - השכר הישראלי קונה הרבה פחות משכר מקביל בגרמניה או בהולנד. בעוד אירופה מתמקדת ב"הלימות" ובקיום בכבוד, ישראל נצמדת לנוסחה מתמטית עיוורת (47.5% מהשכר הממוצע). נוסחה זו נגזרת מעליות השכר בענף ההייטק, אך מתעלמת לחלוטין ממחירי העגבנייה והשכירות. התוצאה? השכר הממוצע עולה נומינלית, אך ההכנסה הפנויה של משקי הבית נותרת מאחור.

זאת ועוד: העובד הישראלי נדרש לעבוד 42 שעות שבועיות כדי להגיע לשכר המינימום, לעומת ממוצע של 37 שעות ב-OECD. המשמעות היא שעלינו לעבוד 14% יותר ממקבילינו בעולם כדי להגיע לאותו רף בסיסי.

שני צדדים למטבע הכלכלי

מול הנימוקים המוסריים והחברתיים של תומכי ההעלאה, ניצבים המתנגדים - המגזר העסקי וחלק מהאקדמיה הכלכלית. לשיטתם, התערבות אגרסיבית במחיר העבודה בעת משבר עלולה לפגוע במרקם העסקי ובתעסוקה. גם החשש מ"סחרור אינפלציוני" עולה בכל פעם שהשכר מתעדכן, וזאת למרות שהוכח כי משקלה של עליית שכר המינימום באינפלציה של השנים האחרונות היה זניח.