פיצויי פיטורים בקופה מרכזית אינם ניתנים לעיקול

העובדות

קרן מרכזית לפיצויי פיטורים בע"מ (להלן: "הנתבעת"), המחזיקה בכספים, העבירה כספים לצד שלישי בניגוד לצו העיקול שהורה לה לעקל את הכספים בקופה, ועל כן הוגשה נגדה תביעה זו. השאלה שעמדה בפתח הדיון הייתה האם עומדת לנתבעת הגנת ה"צדק הסביר" לפי סעיף 48(א) לחוק ההוצאה לפועל.

פסק הדין

בית הדין קבע כי לנתבעת עומדת הגנת ה"צדק הסביר", ופסק כי מדובר בסכומים שעוקלו והם כספי פיצויי פיטורים, אשר לפי לשונו הפשוטה של הסעיף חסינים מפני עיקול. אף בית דין זה, בהתייחסו לבקשה לאישור העיקול, סבר כי עיקול הכספים היה מנוע.

נוכח לשונו של סעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים, ובהיעדר פסיקה אחרת של בית הדין הארצי לעבודה, רשאית הייתה הנתבעת לפעול לפי לשון הסעיף ולהימנע ממתן תוקף לצו העיקול.

בפסיקה נקבע, כי מדובר במקרים נדירים שבהם ניתן להטיל עיקול על הסכומים המשוריינים לפי סעיף 26, בעוד שבמצב העניינים הרגיל הזכות לכספים אלו נשמרת מחוץ להישג ידם של נושי העובד.

נקבע, כי "צדק סביר" הוא כל נימוק מתקבל על הדעת שיהווה בסיס להתנהגותו של המחזיק, למעשיו ולמחדליו. מקום שהמחזיק פעל לפי פירוש סביר העולה בקנה אחד עם לשון צו העיקול, גם אם ייתכנו פירושים אחרים, יש להימנע מלבוא עימו בטרוניה על שלא פעל לפי הצו.

לאור האמור קבע בית הדין, כי לנתבעת עומדת הגנת ה"צדק הסביר" מכוח סעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל, שכן מדובר בכספי פיצויי פיטורים החסינים מעיקול לפי סעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים.

הכללים בדבר הסכומים המוגנים מעיקול משכורת וחשבון בנק התעדכנו מאז.

(*) הכותבת - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS".