סעיף 18א לפקודת סדרי השלטון והמשפט (להלן: "הפקודה") מחיל את הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה לגבי מנוחה שבועית, גם על מועדי ישראל, כפי שנקבעו בפקודה. כלומר, גם לגבי העסקת עובד במועדי ישראל נדרש היתר משר התעשייה, המסחר והתעסוקה, וכן עבודה במועדים אלה תזכה את העובד בתשלום של 150% לפחות מהשכר.

עם זאת, מועדי ישראל, כפי שנקבעו בפקודה, הינם: שני ימי ראש השנה, יום הכיפורים, ראשון ושמיני עצרת של סוכות, ראשון ושביעי של פסח וחג השבועות. דהיינו, יום העצמאות אינו נמנה על רשימת מועדי ישראל. יום העצמאות, נחשב כחג המדינה מכוח חוק יום העצמאות, התש"ט-1949, ולא מכוח הפקודה. בחוק זה נקבע, כי יום העצמאות יהיה יום שבתון.

מלשון החוק והפקודה, עולה, לכאורה, כי הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה לגבי מנוחה שבועית לא יחולו על יום העצמאות, הן לעניין חיוב במתן היתר להעסקה והן לגבי גובה התשלום על העסקה ביום זה. עם זאת, הפרשנות המקובלת הינה, כי יש לראות ביום העצמאות חג ככל מועדי ישראל, ועל כן להחיל עליו את הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, החלות על המנוחה השבועית, קרי, תשלום של 150% לפחות מהשכר לגבי עובד המועסק ביום העצמאות, וכן חובת קבלת היתר על העסקה ביום זה.

מן הראוי לציין, כי בע"ע 300360/98 נחום צמח נ' ש.א.ש. קרל זינגר צפון (1986) בע"מ נקבע, שאם העובד עובד בחג, שלא מתוך בחירה אלא מתוך כורח, זכאי הוא לתשלום בעבור אותו יום כיום עבודה, בצירוף הגמול בעבור עבודה בחגים, דהיינו, יהיה זכאי לתוספת של 150% לשכרו.

(*) המידע באדיבות "כל עובד" - מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS"