פוטנציאל עליות של 50%-100%: לא מה שאתם חושבים!

מיכה צ'רניאק, מנכ"ל בית ההשקעות להבה, חושב שצריך להתחיל להסתכל על האפיק המנייתי
מיכה צ'רניאק |

מזה מספר חודשים, במסגרת הטור השבועי, אני מטיף באדיקות על רכישת אג"ח קונצרניות בפיזור גדול של חברות אשר להערכתי האג"ח שלהן הינן קצרות ואיכותיות וזאת מכיוון שלאחר בדיקה של הנתונים הגעתי למסקנה כי לא צפויה לחברות הנ"ל בעיה בפירעון אגרות החוב שלהן.

אני מקווה שרבים מכם ניצלו את הכתבות בכדי להפיק רווח נאה בשוק האג"ח ולבנות תיק אג"ח שיאפשר לכם לשרוד את השנה הקרובה בשוק ההון ועדין לקבל תשואה נאה.

ההמלצה להתמקד בשוק האג"ח הקונצרני, ניתנה מתוך הנחה כי זהו האפיק אשר נותן את הפיצוי הטוב ביותר לרמת סיכון הניתנת למדידה בשוק זה.

כשהתחלתי לכתוב כתבות אלו התשואה בשוק זה נעה בין 15%-20% צמוד תשואה אשר העניקה פיצוי מעל לנורמלי לסיכון. גם היום, לאחר עליה ממוצעת של כ -20% באפיק זה, ניתן לבנות תיק אג"ח שהתשואה העתידית שלו תנוע בין 6%-12% בהתאם לרמת הסיכון.

פעמים רבות, כשדנים על שוק ההון, יש כאלה החושבים שמי שפעיל בשוק זה מעוניין להתעשר מפעילותו, אך לא כך פני הדברים. תיק השקעות לטווחים ארוכים בשוק ההון, אשר מנוהל ע"י מנהלי השקעות מקצועיים, מניב לאורך זמן כ 6%-8% בשנה. מנהלי השקעות מעולים, מניבים בתיק השקעות כ 10% בשנה בפרקי זמן ארוכים (כל אחד מכם יכול לבדוק את קופת הגמל שלכם בעשור האחרון ולאמת את הנתונים הנ"ל).

מסיבות אלו, כל ההתמקדות שלנו בלהבה היו באפיק האג"ח הקונצרני בו ניתן לקבל תשואות סביב 10% ברמת סיכון מבוקרת, אבל אני חש כי מתקרב רגע האמת באפיק שעד עכשיו נמנענו מלהשקיע בו. אני מתכוון כמובן לאפיק המניות.

אקדים ואומר שלאורך שנות פעילותי בשוק ההון למדתי דבר אחד על עצמי והוא שאני פועל לפני הזמן, גם בהמלצות קניה וגם בהמלצות מכירה, ומי שעוקב אחרי לאורך השנים בשוק בוודאי מנענע עכשיו בראשו. אבל אני מכיר בעובדה זו ומשתף אתכם בה כדי שאחרי שתקראו, אלו מבינכם אשר יחליטו להשקיע במניות לא ירכוש מניות אלו מיד, אלא ברצוני כרגע רק לעורר עניין באפיק זה.

להערכתי, במהלך החודש הקרוב, עם פרסום הדוחות הכספיים השנתיים ל 2008 של החברות הנסחרות בבורסת ת"א, נוכל לראות ולהבין טוב יותר את עוצמת המשבר הכלכלי המתרחש. חברות יבצעו מחיקות והפחתות של נכסים בדוחות הכספיים שלהן. במהלך החודש הקרוב גם תכונן ממשלה חדשה שעל פי הסימנים תתנהל בחוסר יציבות. התקציב ל 2009 צפוי להגיע במהלך אפריל ועימו הגזרות, לאחר מכן יגיעו כבר הדוחות של הרבעון הראשון 2009 ויצביעו על הרעה נוספת בחברות.

העיתונים יעסקו בתחרות הרגילה של הכותרת המפחידה ביותר, כולם יסבירו לכם שזה המשבר הגדול בהיסטוריה מאז הכחדת הדינוזאורים, הבורסות יקרסו, האנליסטים יצבעו את הדוחות בצבע האהוב והיחיד שלהם להיום - שחור, ואתם משקיעים יקרים, תחפשו את הסלע להתחבא תחתיו.

ואני אומר - הגיע הזמן לבחון את ההשקעה באפיק המניות! ואתם בוודאי שואלים מדוע? מפני שאני חושב שמחירי המניות מתחילים לגלם חלק גדול מהקטסטרופה.

הנטייה הטבעית שלנו כבני אדם להעצים מגמות, לטוב או לרע. כשטוב אנו בטוחים שיהיה טוב לנצח וכשרע אנו בטוחים שהשמים יצבעו בשחור לעולמים. הסיכון ברור, אבל הפיצוי להערכתי מתחיל להצדיק אותו. ברור לי כי רבים מכם יגיבו בספקנות על המאמר, אין לי שום בעיה עם כך. זו בדיוק הסיבה שאני כותב את הטור הזה. כאנלוגיה למצב אני מדמיין את גלילאו אשר עבר עינויים קשים ע"י האינקוויזיציה כיוון שהעז להגות את הרעיון כי כדור הארץ מסתובב סביב השמש ולא ההפך, כפי שהיה מקובל לחשוב בתקופתו. כאמור, הוא עונה כמעט עד מותו ולבסוף הוא הסכים לומר בפני כל הנאספים כי הוא טעה. אבל מבין שפתיו הוא סינן את המשפט האלמותי: "ואף על פי כן נוע תנוע". כך מרגיש אותו משקיע אשר חש כמוני כי זה הזמן להתחיל ולשקול השקעה באפיק המניות - זו תחושה מאוד בודדה בסביבה הנוכחית.

אבל זו האמונה שלנו בלהבה, ואין זה אומר שהיא אינה נכונה.

איך אני מתכוון לפעול בנוגע להערכתי כפי שהצגתי לכם?

בראש ובראשונה - קבלת החלטה, מהו רכיב המניות הסופי אליו אני מעוניין להגיע. לאחר מכן, בצורה מדודה ואיטית, רכישה שתתפרס לאורך מספר חודשים ותתבצע במספר שלבים של אותם סקטורים שאני מעוניין להשקיע בהם בשוק המניות ולגביהם אני מתכוון להרחיב בחלק מהטורים הבאים שלי בפרוטרוט.

אני מודע לביטוי כי לא תופסים "סכין נופלת", אבל להערכתי הסיכון הוא לירידה נוספת של 10%-20% לעומת פוטנציאל עליות של 50%-100% על ממוצע הרכישות אשר נבצע בחודשים הקרובים. אני מוכן להשקעה בפרמטרים של סיכוי/סיכון כאלו.

שוב, אני חוזר ומזהיר, כפי שכבר חזרתי והזהרתי בכל הטורים שלי בעבר, גישתי מתאימה למשקיעים לטווח ארוך ולא לסוחרים.

להתראות בטורים הבאים...

מאת: מיכה צ'רניאק, מנכ"ל בית ההשקעות להבה

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
חדוה בר
צילום: גלית סברו
ניתוח

תן וקח - שחיתות מובנית בקשר בין בנק ישראל לבנקים

בצלאל סמוטריץ דורש מס יתר של 15% על רווחי הבנקים העודפים. זה לא פתרון טוב, אבל קודם צריך להבין את הבעיה - הבנקים עושקים אותנו כי הבכירים בבנק ישראל חברים של מנהלי הבנקים ומוצאים אצלם עבודה בהמשך - תראו את חדוה בר שמרוויחה היום מיליונים בבנק מזרחי טפחות ואיטורו והיתה המפקחת על הבנקים

מנדי הניג |

לפני כחודש דיברנו עם פרופ' אמיר ירון, נגיד בנק ישראל. שאלנו אותו על רווחי הבנקים הגבוהים. הוא הסביר שהוא והבנק המרכזי פועלים כדי לייצר תחרות. אמרנו שאם 7 שנים זה לא צלח, אז אולי סמוטריץ' צודק וצריך להעלות את המס. הוא אמר שבשום פנים ואופן כי זו התערבות פוליטית בבנקים וזה יפגע באמון המשקיעים והציבור. אז אמרנו לו שהוא יכול בקלות לדאוג ובצורה יעילה יותר לשינוי צודק ונכון דרך הקטנת הרווחים המופרזים של הבנקים ושיפור הרווחה של הציבור. מספיק להעלות במעט את הריבית בעו"ש. שהבנקים ישלמו ריבית על העו"ש בדיוק כפי שהם גובים על חובה בעו"ש. 

 "לא, זה לא קיים במדינות מערביות, זה גם התערבות בבנקים". אגב, זה קיים לתקופות מסוימות במקומות שונים בעולם, אם כי זה נדיר, אבל גם מערכת כל כך ריכוזית ומוגנת כמו הבנקים המקומיים לא קיימת בשום מקום. היא מוגנת על יד בנק ישראל, לוביסטים, משקיעים, מומחים מטעם, אנשים שחושבים שרווחים של בנק חוזרים לציבור כי הציבור מחזיק בבנקים (ממתי הבנקים הפכו למדינה שמקבל מסים מהעם ודואגת לרווחתו, בריאותו, ביטחונו, ומה הקשר בין גב כהן מחדשרה שעושקים אותה בעו"ש ואין לה פנסיה שמחזיקה במניות בנקים). וחייבים להוסיף - גם התקשורת מגנה על הבנקים, מסיבות כלכליות, מסיבות של פחד מהוראות מלמעלה ומסיבות של קשרים עסקיים וקשרי בעלות.

וכך יצא שגופים שחייבים את כל הרווחים שלהם למודל העסקי הפשוט של עולם הבנקאות - קבל כסף, תן ריבית נמוכה למלווים ותגבה ריבית גבוהה מהלווים, והאם עושים את זה במינוף של 1 ל-10 כי המדינה מאפשרת ומגבה - מרוויחים תשואה של 17% על ההון ו-15% על ההון. אף אחד לא מרוויח ככה, וכל זה כשהציבור מקבל אפס על העו"ש. 

פרופ' ירון אמר בסוף השיחה שהנה מגיעה תחרות עם הרפורמה של המיני בנקים. אחרי שניתקנו הבנו שאולי הוא באמת מאמין בזה, או שהוא מערבב אותנו או שהוא תמים. אבל תמים ככל שיהיה הוא יודע טוב מאוד שלו עצמו ובעיקר לכפופים לו יש סיכוי טוב מאוד להיכנס למערכת הבנקאית. זה לא סתם להיכנס למערכת הבנקאית, זה להרוויח מיליונים. חדוה בר היתה מפקחת 5 שנים עד 2020. לפני שבוע היא נכנסה להיות דירקטורית בבנק מזרחי טפחות. היא מרוויחה מיליון שקל, יש לה סיכוי טוב להיות גם היו"רית בהמשך. לפני זה ובעצם במקביל היא גם יועצת, משנה למנכ"ל איטורו ועוד תפקידים. מיליונים זרמו לחשבון הבנק שלה, וזה בסדר, אבל אם היא היתה סליחה על הביטוי - "ביצ'ית" שעושה את העבודה למען הציבור ונכנסת בבנקים לטובת הציבור, האם היא היתה מוצאת עבודה?

אם בר היתה דואגת לתחרות, מסתכסכת עם הנהלות הבנקים, אבל מייצרת תחרות, מספקת ריבית טובה לציבור ועדיין שומרת על יציבות הבנקים (בנקים יכולים להיות יציבים גם ב-9% תשואה, לא רק ב-15%), האם היא היתה הופכת לחלק מהמערכת הבנקאית? יציבות הבנקים אבל זה לא אומר שהם צריכים להרוויח רווחים עודפים וזה לא אומר שזה צריך לבוא על חשבון הציבור, אבל בפיקוח על הבנקים נמצאים אנשים שרוצים להרוויח בהמשך. במקום לקבל 2 מיליון שקל בשנה בעבודה מפנקת, היא היתה מרצה בשני קורסים במכללה או באוניברסיטה (בלי לזלזל כמובן). 

חדוה בר
צילום: גלית סברו
ניתוח

תן וקח - שחיתות מובנית בקשר בין בנק ישראל לבנקים

בצלאל סמוטריץ דורש מס יתר של 15% על רווחי הבנקים העודפים. זה לא פתרון טוב, אבל קודם צריך להבין את הבעיה - הבנקים עושקים אותנו כי הבכירים בבנק ישראל חברים של מנהלי הבנקים ומוצאים אצלם עבודה בהמשך - תראו את חדוה בר שמרוויחה היום מיליונים בבנק מזרחי טפחות ואיטורו והיתה המפקחת על הבנקים

מנדי הניג |

לפני כחודש דיברנו עם פרופ' אמיר ירון, נגיד בנק ישראל. שאלנו אותו על רווחי הבנקים הגבוהים. הוא הסביר שהוא והבנק המרכזי פועלים כדי לייצר תחרות. אמרנו שאם 7 שנים זה לא צלח, אז אולי סמוטריץ' צודק וצריך להעלות את המס. הוא אמר שבשום פנים ואופן כי זו התערבות פוליטית בבנקים וזה יפגע באמון המשקיעים והציבור. אז אמרנו לו שהוא יכול בקלות לדאוג ובצורה יעילה יותר לשינוי צודק ונכון דרך הקטנת הרווחים המופרזים של הבנקים ושיפור הרווחה של הציבור. מספיק להעלות במעט את הריבית בעו"ש. שהבנקים ישלמו ריבית על העו"ש בדיוק כפי שהם גובים על חובה בעו"ש. 

 "לא, זה לא קיים במדינות מערביות, זה גם התערבות בבנקים". אגב, זה קיים לתקופות מסוימות במקומות שונים בעולם, אם כי זה נדיר, אבל גם מערכת כל כך ריכוזית ומוגנת כמו הבנקים המקומיים לא קיימת בשום מקום. היא מוגנת על יד בנק ישראל, לוביסטים, משקיעים, מומחים מטעם, אנשים שחושבים שרווחים של בנק חוזרים לציבור כי הציבור מחזיק בבנקים (ממתי הבנקים הפכו למדינה שמקבל מסים מהעם ודואגת לרווחתו, בריאותו, ביטחונו, ומה הקשר בין גב כהן מחדשרה שעושקים אותה בעו"ש ואין לה פנסיה שמחזיקה במניות בנקים). וחייבים להוסיף - גם התקשורת מגנה על הבנקים, מסיבות כלכליות, מסיבות של פחד מהוראות מלמעלה ומסיבות של קשרים עסקיים וקשרי בעלות.

וכך יצא שגופים שחייבים את כל הרווחים שלהם למודל העסקי הפשוט של עולם הבנקאות - קבל כסף, תן ריבית נמוכה למלווים ותגבה ריבית גבוהה מהלווים, והאם עושים את זה במינוף של 1 ל-10 כי המדינה מאפשרת ומגבה - מרוויחים תשואה של 17% על ההון ו-15% על ההון. אף אחד לא מרוויח ככה, וכל זה כשהציבור מקבל אפס על העו"ש. 

פרופ' ירון אמר בסוף השיחה שהנה מגיעה תחרות עם הרפורמה של המיני בנקים. אחרי שניתקנו הבנו שאולי הוא באמת מאמין בזה, או שהוא מערבב אותנו או שהוא תמים. אבל תמים ככל שיהיה הוא יודע טוב מאוד שלו עצמו ובעיקר לכפופים לו יש סיכוי טוב מאוד להיכנס למערכת הבנקאית. זה לא סתם להיכנס למערכת הבנקאית, זה להרוויח מיליונים. חדוה בר היתה מפקחת 5 שנים עד 2020. לפני שבוע היא נכנסה להיות דירקטורית בבנק מזרחי טפחות. היא מרוויחה מיליון שקל, יש לה סיכוי טוב להיות גם היו"רית בהמשך. לפני זה ובעצם במקביל היא גם יועצת, משנה למנכ"ל איטורו ועוד תפקידים. מיליונים זרמו לחשבון הבנק שלה, וזה בסדר, אבל אם היא היתה סליחה על הביטוי - "ביצ'ית" שעושה את העבודה למען הציבור ונכנסת בבנקים לטובת הציבור, האם היא היתה מוצאת עבודה?

אם בר היתה דואגת לתחרות, מסתכסכת עם הנהלות הבנקים, אבל מייצרת תחרות, מספקת ריבית טובה לציבור ועדיין שומרת על יציבות הבנקים (בנקים יכולים להיות יציבים גם ב-9% תשואה, לא רק ב-15%), האם היא היתה הופכת לחלק מהמערכת הבנקאית? יציבות הבנקים אבל זה לא אומר שהם צריכים להרוויח רווחים עודפים וזה לא אומר שזה צריך לבוא על חשבון הציבור, אבל בפיקוח על הבנקים נמצאים אנשים שרוצים להרוויח בהמשך. במקום לקבל 2 מיליון שקל בשנה בעבודה מפנקת, היא היתה מרצה בשני קורסים במכללה או באוניברסיטה (בלי לזלזל כמובן).