סיטי לא מוותר על כי"ל: "קנו בירידות; המניה תגיע ל-70 ש'"

האנליסטים נפגשו עם עקיבא מוזס, מנכ"ל החברה וחזרו אף יותר מעודדים. בסיטי מאמינים שנתוני האשלג וסלעי הפוספט יקפיצו את רווחי החברה
אריאל אטיאס |

שרוצים להבין את גורמים חשובים להצלחת החברה, אין דבר טוב יותר מאשר להיפגש עם מי שמנהל אותה, כך עשו כלכלני סיטיגרופ כשנפגשו עם עקיבא מוזס, מנכ"ל כימיקלים לישראל, פגישה שממנה חזרו עם מחיר יעד גבוהה יותר.

בסיטי ניסו להבין טוב יותר, 2 משתנים עיקריים לחברה, אחד לטווח הקצר והשני לטווח הארוך: הראשון, האומדן הכספי של מלאי האשלג. והשני, הגידול בתפוקת סלע הפוספט.

בסיכומה של הפגישה עם מוזס, מאמינים האנליסטים, כי החברה תטפל באופן טוב בדברים בהתחשב במחיריהם הנוכחיים.

תחילה למלאי האשלג. לכיל היה עודף של 700 קילו טון (700,000 טון) אשלג בסיומה של שנת 2007 ובסיטי מאמינים ש-400 קילו טון עשויים להימכר בשנת 2008 וה-300 הנותרים ימכרו בשנת 2009. בהתחשב במחירי היעד לחומר הגלם של 469 דולר לטון ו-562 דולר לטון בהתאמה לשנת 2008 ו-2009, דבר הצפוי להניב רווח של 0.2 דולר למנייה שיחולקו בין 2008 ל-2009.

לגבי סלע הפוספט מעריכים הכלכלנים, שכי"ל תמכור 600 קילו טון בשנת 2008 במחיר ממוצע של 197 דולר לטון (לעומת עלות של 40 דולר לטון). בסיכום השורה, צופי בסיטי, רווח נקי שווה ערך להיום של 1.1 מיליארד דולר בטווח הרחוק.

"תקנו בירידות"

"אנחנו מאמינים שכיל יכולה להרוויח עד 1.24 דולר למניה ו-1.77 דולר למניה בשנים 2008 ו-2009, בהתאמה. הרווח הנקי לטווח הרחוק מהוון להיום עשוי להגיע ל-1.4 מיליארד דולר, או 8% מנתח השוק. אנחנו רואים בכך אפשרות היכולה לשלוח את הערך האמיתי של מניית החברה ל-70 שקלים", אומרים בסיטיגרופ.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
מטרו (נת"ע)מטרו (נת"ע)

אג"ח למטרו: נת"ע בוחנת גיוס חוב לפרויקט בגוש דן

מי המוסדי שישקיע בפרויקט הכי גדול במדינה אבל גם הכי מסוכן? החברה הממשלתית מקדמת הנפקת אג"ח כדי לגשר על פערי עיתוי בין הוצאות העתק להכנסות עתידיות ממסים ואגרות, אך מתווה המימון עדיין לא הוכרע, והשאלות על סיכונים, לוחות זמנים והרלוונטיות התחבורתית של הפרויקט מתרבות

אדיר בן עמי |
נושאים בכתבה מטרו גוש דן

פרויקט המטרו יהיה ארוך מהצפוי ויעלה יותר מהצפוי. פרויקט המטרו עלול להגיע לקו הסיום בעוד 20-23 שנים ולהיות לא רלוונטי כי יהיו פתרונות לתחבורה אחרים מהירים ויעילים יותר כי יהיה רובטקסי , אוטובוסים אוטונומיים וכמות הרכבים על הכביש תהיה נמוכה יותר משמעתית כי זה החזון העתידי של עולם הרכבים האוטונומיים. אז למה שמישהו ישקיע באג"ח של המטרו? הסיכון מטורף. הסיבה היחידה היא בגיבוי של המדינה - המדינה הולכת על הפרויקט שעשוי להגיע גם ל-250 מיליארד שקל ויותר  והיא צפויה לגבות אותו כלכלית. 

נת"ע, החברה הממשלתית שאמורה לבצע את פרויקט המטרו בגוש דן, מקדמת בחודשים האחרונים אפשרות להנפיק אג"ח בבורסת תל אביב. המטרה: לגשר על פער העיתוי בין ההוצאות האדירות הנדרשות להקמת הפרויקט לבין ההכנסות ממסים ואגרות, שחלקן אמורות להגיע רק בעוד שנים רבות - אם בכלל. המהלך ממתין להכרעה של מיכל עבאדי-בויאנג'ו, המועמדת לתפקיד החשבת הכללית, שעדיין לא אושרה בממשלה. השאלה שנשאלת היא מי בדיוק ירצה להשקיע באג"ח של פרויקט שיכול להימשך שנים, בעולם שבו הטכנולוגיה משתנה כל רגע ובקצב שדברים מתקדמים, אנחנו עשויים להיות במרחק שנים מרובוטקסי ברחובות.


מדובר בפרויקט תשתית בקנה מידה חריג, אולי הגדול שידעה ישראל, עם תג מחיר שמתקרב ל־180 מיליארד שקל לאחר הצמדות. אלא שבניגוד לכביש או מחלף, כאן מדובר במיזם רב־שנתי, רב־שלבי ורב־סיכונים, שמעטים יכולים לומר בביטחון מתי יושלם, כמה יעלה בפועל, והאם יעמוד בתחזיות הביקוש המקוריות. הוצאות על תכנון, חפירה וביצוע צפויות להתחיל הרבה לפני שמסים, אגרות גודש והשבחת קרקע יתחילו לזרום. חלק מההכנסות, אם יגיעו, תלויות בהחלטות של יזמים, תזמון מימוש נכסים ומצב שוק הנדל"ן, משתנים שקשה מאוד לבנות עליהם תזרים יציב.


במילים אחרות, מישהו צריך לממן את הפער. האפשרות שמונחת כעת על השולחן היא לגייס את הכסף מהציבור, דרך אג"ח. מדובר בחוב שמגובה בפרויקט שטרם התחיל בפועל, שמועד סיומו אינו ברור, ושכבר כיום מלווה באזהרות חוזרות ונשנות של מבקר המדינה ובנק ישראל. גם אם תינתן ערבות מדינה, כמעט הכרחית במקרה כזה, קשה להתעלם מהעובדה שמדובר בחוב שמגלם סיכון תפעולי, רגולטורי ופוליטי גבוה. כל שינוי במדיניות, כל עיכוב תכנוני, כל משבר תקציבי, עלולים לדחות עוד יותר את היום שבו המטרו יהפוך מרעיון למציאות.


הפתרון התחבורתי של העתיד?

עולה גם שאלה לגבי עצם ההיגיון התחבורתי של הפרויקט: האם המטרו, כפי שהוא מתוכנן כיום, אכן מייצג את פתרון הניידות המתאים לעשורים הבאים. שוק התחבורה העולמי מצוי בתקופה של שינוי מואץ, עם התפתחות של טכנולוגיות אוטונומיות, מודלים של תחבורה כשירות, ושירותי שיתוף שמערערים על ההבחנה המסורתית בין תחבורה ציבורית לפרטית. במקביל, רעיונות כמו הפעלה מסחרית של כלי רכב אוטונומיים, כולל שירותי רובוטקסי שנמצאים כיום בשלבי ניסוי והטמעה ראשוניים, מעלים שאלות לגבי גמישות, קיבולת ועלויות. בניגוד לתשתית מסילתית קבועה, פתרונות מבוססי תוכנה ורכב אוטונומי עשויים להתאים את עצמם מהר יותר לשינויים בדפוסי הביקוש, בצפיפות ובטכנולוגיה, ולהציב סימן שאלה סביב השקעות עתק בתשתיות קשיחות שמועד מימושן רחוק והיכולת להתאימן מוגבלת.