הכצעקתה?
כולנו עטים על כל ידיעה אודות פגיעה מעניינת במרכז מחשבים: חדירה לבסיסי הנתונים של חברה מסחרית, "תולעת" שמשתקת מנוע חיפוש ופירצה תורנית במערכת ההפעלה חלונות - כולן תמיד תעשנה כותרת טובה ותמשוכנה קוראים. כך, מתקבלת תמונה של איום אפוקליפטי המרחף תדיר מעל עולם המיחשוב. הדיווחים מגדילים את הדאגה וזו מצידה עושה רק טוב למכירות.
דווקא על רקע זה מעניין לקרוא את ממצאי הדו"ח השנתי המשותף של המכון לביטחון מחשב (CSI) ושלוחת סאן-פרנסיסקו של ארגון ה-FBI. המדובר באחד הפירסומים היותר משמעותיים שיוצא לאור בארה"ב בתחום פשיעת המחשב. חשיבותו העיקרית נעוצה בעובדה שהוא מונפק מזה 11 שנים ברציפות, תוך הקפדה על עקביות. בשל כך, ניתן ללמוד בראש ובראשונה על המגמות ההולכות ומסתמנות בזירת פשעי המחשב. ההתמקדות במגמות הברורות, מבלי לטבוע בפרטים, מאפשרת את עקיפת ההתפלמסות אודות שיטות המחקר, כמו גם שאלות צדדיות אחרות.
התמונה, מסתבר, אופטימית למדי - לפחות ברמת המגמה. בשורה התחתונה, הנזק הממוצע לארגון שהשתתף בסקר עומד על כ-166,000 דולרים בשנה, ירידה של 50% לפחות בהשוואה ל-2004. כשליש מהנזק מיוחס לוירוסים. מהדו"ח עולה, כי מזה ארבע שנים הנזק הממוצע יורד בצורה ברורה ומספר הפגיעות השנתי יורד אף הוא בהתמדה לאורך השנים. מאז שנת 2000 עולה חלקם של הארגונים המדווחים על 1-5 מקרים בשנה ויורד חלקם של הארגונים המדווחים על מספר גדול יותר של מקרים.
גם כאשר בוחנים בפרוטרוט את סוגי הפשיעה בשנים 1999-2006, מגלים מגמה דומה בנתיבה: אם בראשית התקופה דיווחו קרוב ל-100% מהארגונים על עבירות פנים ארגוניות של שימוש ברשת, הרי שכיום הרמה ירדה לשני שליש בערך. וירוסים שפגעו בתחילת התקופה ב-90% מהארגונים הלכו והצטמצמו גם הם לכדי שני שליש. התמונה דומה מאוד גם ביתר צורות הפשיעה: גניבות מחשבים ניידים וציוד מטלטל (צמצום מ-70% ל-50%), נבירות לא מורשות במידע (מ-55% ל-35%), מעילות כספיות (מ-30% לכדי 15%), חדירה למערכות (מרמה של 30% למחצית מזה בערך), חבלה (מ-15% לשליש מכך) וכן הלאה.
הסיבה העיקרית לבלימת הפשיעה נעוצה בהשקעות הגדולות שעשו הארגונים בארה"ב בתחום אבטחת מערכות המידע שלהם. הדבר בלט בדו"ח השנתי האחרון בעיקר בחברות הבינוניות (במימדים אמריקנים). חברות שהשתתפו בסקר ומחזורן עד 10 מיליון דולרים, הוציאו על כל עובד בממוצע שנתי כ-1,349 דולרים לנושא אבטחת המערכות הממוחשבות. בארגונים הגדולים הסכומים הממוצעים יורדים באופן טבעי, בין היתר בשל מספר העובדים הגדול. ארגונים שמחזורם היה מעל מיליארד דולרים הוציאו רק כ-200 דולרים על כל עובד בחברתם לצורך זה.
העובדה שהוצאות ההתגוננות גדלות והנזקים קטנים בוודאי מתפרשת אצל גופים אינטרסנטיים כהוכחה שההשקעה משתלמת. לדעתי, ראויה כאן גישה שונה בכיוון של ניהול סיכונים מתוחכם יותר. דוגמה בולטת בתחום זה קשורה לנושא הביטוח; כמו בכל תחום כלכלי, גם כאן אפשר תמורת סכומים ידועים מראש להעביר את הנשיאה בעול הנזקים מהארגון למבטחיו. עורכי המחקר מדגישים בכל השנים את העובדה שהשימוש בביטוח סיכוני מיחשוב מיוחדים, הנו מועט וכמעט זניח. אנשים ממהרים להשקיע הון רב בהתגוננות ישירה ולא ניתנת תשומת לב לגישות חלופיות.
הסיבה השנייה לבלימת הפשיעה הייתה רמת המודעות ההולכת וגוברת. הארגון האמריקני הממוצע משקיע סכומים גדלים והולכים בהדרכה של עובדיו במטרה להחדיר בהם מודעות למניעה ונטרול של פשיעת מחשבים. אצל העונים על הסקר נמצאה תמימות דעים בדבר חשיבות הנושא. כולם מאמינים, כי בעתיד ישקיעו בשיפור המודעות הרבה יותר מקורות.
בארץ התמונה איננה ברורה. אין גוף שבודק ועוקב לאורך השנים את הנעשה בתחום זה במשק. בהיעדרם של נתונים מוסמכים נותר רק להשתעשע בספורט הלאומי של ספקולציות. סביר להניח, כי הארגונים שלנו בממוצע מוציאים הרבה פחות כסף על אמצעי התגוננות ועוד פחות על הדרכה למודעות. אין זה אומר שדרך זו מובילה ליחס עלות/תועלת טוב יותר. כדי להגיע לאופטימום, גם אבטחה צריך לנהל ובצורה כלכלית. בתחום זה איננו מן המצטיינים דווקא.
שירות התעסוקה: יותר משכילים ובעלי מיומנויות הפכו לדורשי עבודה
ניתוח נתוני השנים האחרונות מראה כי דורשי העבודה לא מגיעים רק מהשכבות המוחלשות אלא ישנם יותר משכילים, בעלי משלחי יד אקדמאיים ומאשכולות גבוהים שמחפשים עבודה
הבוקר מפרסם שירות התעסוקה את דופק שוק העבודה המסכם את התנועות שנרשמו בשוק העבודה הישראלי במהלך חודש נובמבר, כאשר עולה מהם כי מספר דורשי העבודה שנרשמו, דומה למספר דורשי העבודה בשגרה שקדמה למתקפת ה-7 באוקטובר ופרוץ מלחמת חרבות ברזל. עם זאת, גם אם נדמה כי השוק התאושש לגמרי מהשפעות המלחמה, עיון בתמהיל דורשי העבודה מלמד על עקבותיה. כך, למשל, עלה שיעורם של היהודים שאינם חרדים בקרב דורשי העבודה בהשוואה לשיעורם קודם למלחמה. מגמות אלו ואחרות משקפות את השפעת המלחמה על הרכבה האנושי של מצבת דורשי העבודה. נתון בולט נוסף הוא עלייה בשיעור דורשי העבודה מאשכולות חברתיים-כלכליים גבוהים, 8 עד 10, לעומת ירידה בשיעור דורשי העבודה מהשכבות המוחלשות, אשכולות 1-3. הנתון עולה ממבט על התפלגות דורשי העבודה מחודש נובמבר 2022, המלמדת על הצטרפותם של עוד ועוד דורשי עבודה בעלי מיומנויות גבוהות.
מנהלים עסקיים לעומת פועלים בתעשייה
לפי נתוני לשכת התעסוקה נראה כי תמהיל דורשי העבודה השתנה באופן משמעותי, כאשר ישנם יותר אקדמאים ומנהלים ופחות עובדים בלתי מקצועיים. כך, שאף שבמספר הכולל ניכר דמיון בין חודשי נובמבר בזמני שגרה לנובמבר השנה, נראה כי השפעת המלחמה ובכלל השפעת השנים האחרונות ניכרת בתמהיל דורשי העבודה.
מספר דורשי העבודה שהם מפתחי תכנה ומנתחי יישומים הוכפל בכפי 2.5 ממספרם בנובמבר 2019, זה שקדם למשברי השנים האחרונות- מכ-3.3 אלף ב-2019 לכ-8,000 השנה, ושיעורם עלה מ-2.3% ב-2019 לכ-6.3% השנה. בדומה, נרשמה עלייה משמעותית בשיעור המנהלים מקרב דורשי העבודה ובמספרם- מ-17.3 אלף ב-2019 לכדי 22.8 אלף (מ-12.2% ל-18%) השנה. העלייה ניכרת יותר בקרב מנהלים בתחום השירותים העסקיים והמנהלים האדמינסטרטיביים, מ-6.2 אלף ב-2019 ל-9.6 אלף (מ-4.4% ל-7.6%) השנה. מגמה הפוכה נרשמה בקרב בעלי משלחי יד מרוויחי שכר נמוך.כך למשל, ירד מספר דורשי העבודה שהם עובדי ניקיון ועוזרים בבתים פרטיים, בתי מלון ומשרד מכ-9.8 אלף ב-2019 לכדי 6.1 אלף ( מ-6.9% ל-4.8% השנה). בדומה, ירד מספר דורשי העבודה שהם פועלים בלתי מקצועיים בתעשייה מ-5.7 אלף ל-3.8 אלף (מ-4% ל-3%) השנה.
- OECD: בישראל יש כישרון גדול והשכלה גבוהה שלא מיתרגמים לשכר גבוה
- מובטלים? כבר לא צריך להגיש גם טופס לביטוח לאומי וגם ללשכת התעסוקה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
יותר אבטלה בערים חרדיות וערביות
כבמרבית חודשי השנים האחרונות, גם בנובמבר 2025 הובילו את הרשימה אום אל פחם ורהט (6.1% ו-5.8%, בהתאמה), רהט ואום אל פחם (שיעור זהה של 5.7%), שאחריהן עכו (4.9%) ועפולה (4.6%), כערים הגדולות שבהן יש מספר הרבה דיותר של דורשי עבודה. עפולה היא העיר היהודית בעלת שיעור דורשי העבודה הגבוה ביותר. ככלל, גם החודש הערים עם שיעור דורשי העבודה הגבוהים ביותר הן פריפריאליות, חרדיות או ערביות, כשמנגד השיעורים הנמוכים ביותר נרשמו גם החודש בערים החזקות יותר כרעננה, כפר סבא ורמת השרון. בהשוואה לחודש שקדם, במרבית הערים נרשמה עלייה, אשר עמדה בממוצע על 2.9% - הבולטות ביותר נרשמו בראש פינה (17.8%), קריית גת (9.8%), ובאום אל פחם ורמלה (7.8%, כל אחת). מנגד, בחלק מהערים נרשמה ירידה, כאשר לרוב דובר בערים חזקות מהמרכז.
עובדים בתעשיית הביו מד קרדיט: גרוקהאבסורד של תקציב 2026: האחות תשלם יותר, המנהל יקבל הטבה - כך נראית מדיניות מיסוי עקומה
הציבור חיכה לבשורה כלכלית, אבל הממשלה הציעה "פלסטר קוסמטי" שפוגע בעובדים - הפחתת שכר כפויה למגזר הציבורי במקביל להעלאת שכר לבעלי משכורות גבוהות
בעוד הציבור הישראלי ממתין לבשורה כלכלית לקראת שנת התקציב הבאה, הממשלה הניחה על השולחן במסגרת חוק ההסדרים ל-2026 הצעת חוק ל"ריווח מדרגות המס". על פניו, כותרת מפתה - מי לא רוצה לשלם פחות מס? אבל הפרטים חושפים תמונה מטרידה: הצעד הזה אינו תרופה לחוליי המשק, אלא פלסטר קוסמטי שמסתיר שבר עמוק.
כשבוחנים את הדוחות של רשות המיסים וה-OECD שפורסמו בחודש החולף, ניתן לראות שמערכת המיסוי הישראלית סובלת מעיוות יסודי: היא מכבידה על האדם העובד, אך נוהגת בכפפות של משי בבעלי ההון.
הדוח האחרון של רשות המיסים הוא כתב אישום כלכלי נגד השיטה. הוא מראה כיצד עקרון הפרוגרסיביות – ההנחה שמי שיש לו יותר משלם יותר – קורס בקצה הפירמידה. בעוד שמעמד הביניים והשכירים הבכירים משלמים מס אפקטיבי של כ-30%, דווקא המאיון העליון נהנה משיעור מס מופחת של כ-26.5% בלבד.
הסיבה היא הארביטראז' בין עבודה להון. שכר עבודה ממוסה עד 50%, בעוד הכנסות פסיביות מהון – דיבידנדים, ריבית ושכירות – נהנות משיעורים מופחתים. כש-63% מהכנסות המאיון העליון מגיעות מהון, התוצאה היא מערכת שמענישה עבודה ומתגמלת צבירת נכסים. גם בהשוואה בינלאומית, ישראל חריגה: נטל המס הכללי נמוך (26.8% מהתוצר), אבל התמהיל שגוי – יותר מדי מיסים עקיפים שפוגעים בחלשים, ומעט מדי מיסוי על ההון.
- המנהלים שלכם כבר לא צריכים אתכם - "כולם ניתנים להחלפה": השינוי הגדול בשוק העבודה
- מספר המשרות הפנויות בארה״ב נותר גבוה - אך שוק העבודה מאותת על האטה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
על הרקע הזה, הצעת האוצר הנוכחית נראית מנותקת מהמציאות, במיוחד כשבוחנים את "המורשת" הכלכלית שאנו סוחבים מהגזירות שהונחתו בתקציב 2025. עוד לפני שהתחילה השנה החדשה, ציבור השכירים בישראל כבר סופג מכה משולשת כואבת מכוח החקיקה הקודמת:
