גל של פניות לביה"ד לעבודה בדרישה להפסיק השביתה

עדכון: ההתאחדות התעשיינים צופה שהנזק מהשביתה היום יגיע ל-350 מ' ש' בשל אובדן תוצר: "מדובר בסכסוך ישן המבייש את מדינת ישראל"
אסף מליחי |

כצפוי - השביתה במשק היום מושכת הרבה מאוד אש של המגזר העסקי כבר מתחילתה. התאחדות התעשיינים היתה ראשונה, והגישה הבוקר לבית הדין הארצי לעבודה עתירה לפיה מתבקש בית הדין להוציא צו המורה להסתדרות להפסיק באופן מיידי את השביתה במגזר הציבורי. לצידה ישנה פניה לבית הדין של איגוד לשכות המסחר ובצהריים דיווחה חברת פינציה אמריקה ישראל של עודד טירה (מי שלחם בעבר לא מעט בהיסתדרות כשהנהיג אץ התאחדות התעשיינים), כי תפנה גם היא לבית הדין לעבודה בעניין.

התאחדות התעשיינים דרשה בעתירה, כי בית הדין יתן צו המורה למרכז השלטון המקומי, משרד האוצר ומשרד הפנים להגיע לפתרון מלא בסיכום עם ההסתדרות, בכל הקשור לסוגיית אי תשלום השכר וההפרשות של העובדים בשלטון המקומי, בתוך פרק זמן שלא יעלה על 7 ימים. כל זאת בכפוף לפיקוחו ואישורו של בית הדין הארצי לעבודה.

עוד מבקשת התאחדות התעשיינים בעתירתה, כי בית הדין יקבע דיון דחוף עוד היום (29/11) במעמד כל הצדדים, אליו יוזמנו גם שר האוצר, שר הפנים, יו"ר ההסתדרות ונשיא התאחדות התעשיינים. במסגרת הדיון, נאמר בעתירה, ינסו כל הגורמים המוסמכים והבכירים ביותר במשק להביא לפתרון מלא, כולל וסופי של הסכסוך בעניין השכר וההפרשות של העובדים בשלטון המקומי.

להערכת כלכלני התאחדות התעשיינים הנזק למשק בשל השביתה היום הינה כ-350 מליון שקל, בגין אובדן תוצר.

בעתירתה טוענת התאחדות התעשיינים, כי אינה חולקת כלל ועיקר על זכותם הבסיסית של עובדי הרשויות, עובדי המועצות הדתיות ועובדי שירותי הכבאות לקבל שכר ממעסיקיהם הישירים במועד בגין עבודתם ולמצוא את הניכויים וההפרשות משכרם בקופות ובקרנות שלהם, ועל זכותם הבסיסית לנקוט באמצעים חוקיים על מנת לאכוף זכות זו על מעסיקיהם. עם זאת, סבורה התאחדות התעשיינים, כי הפעלת אמצעים ארגונים ו/או משפטיים על ידי ההסתדרות חייבים להיעשות כנגד המעסיקים המלינים שכר וכי אין להשבית את כלל העבודה במגזר הציבורי בשל כך.

כן טוענת התאחדות התעשיינים, כי מדובר בסכסוך ישן המבייש את מדינת ישראל - עובדים ומעבידים כאחד. סכסוך אשר חייב לבוא אחת ולתמיד לידי פתרון כולל ויסודי, תוך מעורבות מלאה ופעילה של כל הצדדים ובהם השלטון המרכזי – משרד הפנים ומשרד האוצר – אשר להם הכלים השלטוניים והסמכות להביא לפתרון המשבר ביחד עם

השלטון המקומי, למיגור התופעה הקשה והמבישה של אי תשלום שכר ואי ביצוע ההפרשות. והכל – ללא נקיטת צעדים ארגוניים, אשר עלולים לגרום לנזקים לחברי התאחדות התעשיינים,למגזר העסקי ולציבור הרחב במדינת ישראל. זאת, כאשר חברי התאחדות התעשיינים אשר עלולים להיפגע מהשביתה, לא רק שאינם מעסיקיהם של העובדים ואינם יכולים לסייע בפתרון המשבר, אלא הם דווקא תומכים בעמדה לפיה, אין להלין שכר או להימנע מהעברת הפרשות לקופות ולקרנות לעובדים - תופעה פסולה שאין לה יד ורגל אצל חברי התאחדות התעשיינים.

התאחדות התעשיינים מציינת בעתירתה, כי זכות השביתה גורמת נזקים כבדים וסבל לציבור רחב של עובדים ומעסיקים, שכלל אינם צד לסכסוך הקיים והם בבחינת בני ערובה בידי המשיבות. זכות השביתה אינה זכות בלתי מוגבלת והיא חייבת להיות מאוזנת מול זכויות אחרות וחשובות של הציבור ובכלל זה של חברי התאחדות התעשיינים, ובכלל זה חופש התנועה, חופש העיסוק וזכות הקניין.

כן הודגש בעתירה, כי נשיא התאחדות התעשיינים, שרגא ברוש, המכהן גם כיו"ר לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים, היה מעורב בעבר באופן אישי בניסיונות למצוא מתווה מוסכם לפתרון המשבר בשלטון המקומי, כשהוא השתתף בפגישות עם בכירי משרד האוצר ויו"ר ההסתדרות.

נשיא התאחדות התעשיינים, מוכן להמשיך ולסייע באופן אישי, במטרה להביא, כאמור, לפתרון מלא ומוסכם של התופעה החמורה של אי תשלום שכר בשלטון המקומי ואי העברת הפרשות וניכויים לקופות ולקרנות.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
נשיא צרפת מקרון
צילום: איי.פי

צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?

מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים

משה כסיף |

שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.

הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי,  בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.

מדינה על הנייר, כיבוש במציאות

הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.

הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.

ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.