גורג חורש
צילום: תמר מצפי

יוניון של ג'ורג' חורש תרכוש 20% מתחנת כוח אשכול

רק בחודש שעבר זכתה דליה במכרז לרכישת תחנת הכוח בסכום של 9 מיליארד שקל; יוניון של ג'ורג' חורש כבר מחזיקה בדליה אבל כעת תרכוש ממנה ישירות חלק בתחנת הכוח
רוי שיינמן |

חברת דליה אנרגיה מדווחת היום כי, קבוצת יוניון של ג'ורג' חורש מגדילה את אחזקותיה בתחנת אשכול ותרכוש את אחזקותיה של קבוצת תעבורה. כחלק מכך, תרכוש החברה את מניותיה של תעבורה תמורת ערכן הנקוב ותחזיק ב-20% בתחנת אשכול. יתרת אחזקות קבוצת תעבורה (5%) בחברת אשכול יועברו לדליה או לבעלי מניות בדליה. 

כזכור, רק בחודש שעבר זכתה דליה במכרז לרכישת תחנת הכוח בסכום של 9 מיליארד שקל כאשר היא הייתה המשתתפת היחידה במכרז. המתחרות במכרז הקודם שבוטל - OPC אנרגיה וקרן נוי לא ניגשו למכרז. תוצאות המכרז הקודם היו זכייה של דליה שהציעה מעל 12 מיליארד שקל - 5 מיליארד שקל מעל ההצעה של קרן נוי ו-OPC. דליה טענה שהיא לא יכול להעמיד את המימון לסכום זה, גם בשל מקלות בגלגלים ששים לה מנהלי קרן נוי. היא הציעה לשלם 9 מיליארד שקל, אך בסופו של דבר, בשל עתירות של נוי ו-OPC המכרז בוטל וחברת החשמל פרסמה מכרז חדש. 

נציגי קרן נוי ו-OPC דרשו לבטל את הזכייה של דליה ולרוכש אותה ב-7 מיליארד דולר - הצעתם. השופט שדן בעתירה קובי ורדי ביטל את טענתם תוך ביקורת קשה כלפי התנהלות מנהליה.

עובד דבי, מנכ"ל דליה חברות אנרגיה: "הגדלת אחזקותיה של קבוצת יוניון בתחנת אשכול הינה הבעת אמון גדולה בקבוצת דליה ובסינרגיות הקיימות בקבוצה בכלל ובעסקה לרכישת תחנת אשכול בפרט. הבעת אמון זו מקבלת משנה תוקף בתקופה מורכבת זו של המשק הישראלי ומעידה על האמון ושיתוף הפעולה הפורה ביותר בין דליה לקבוצת יוניון ובהתאם אנו שמחים על הגדלת חלקה של יוניון בקבוצת דליה בכלל ובתחנת אשכול בפרט. כושר ייצור זה בסך 2,472 מגה מורכב מתחנת הכוח באתר צפית בהספק 912 מגה וואט, ומתחנת הכוח אשכול בעלת כושר ייצור של 1,560 מגה וואט, כלומר כ- 13% מההספק הקיים במשק".

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
הנחת צינור גז של נתגז
צילום: נתגז

שברון נערכת להגדלת ייצוא הגז מישראל למצרים

חברת שברון וחברת נתיבי הגז הטבעי לישראל (נתג"ז) חתמו על הסכם הולכת גז (GTA), שיממן את חלקם של המיזם המשותף (לוויתן) בפרויקט ניצנה; במסגרת הפרויקט, יחתמו שברון ונתג"ז על חוזה להקמת תחנת מדחסים חדשה ברמת חובב ונתג"ז תניח צינור הולכה של גז טבעי באורך 65 ק"מ שיחבר בין רמת חובב למעבר ניצנה בגבול ישראל-מצרים

רן קידר |
נושאים בכתבה לוויתן שברון

חברת שברון כמייצגת את בעלי הזכויות במאגר הגז הטבעי לוויתן, וחברת נתיבי הגז הטבעי לישראל (נתג"ז)  חתמו על הסכם הולכת גז (GTA), שיממן את חלקם של המיזם המשותף (לוויתן) בפרויקט ניצנה.

במסגרת הפרויקט, יחתמו שברון ונתג"ז על חוזה להקמת תחנת מדחסים חדשה ברמת חובב על ידי שברון עבור נתג"ז כחלק מפרויקט  ניצנה. כמו כן, במסגרת הפרויקט, נתג"ז תניח צינור הולכה של גז טבעי באורך 65 ק"מ שיחבר בין רמת חובב למעבר ניצנה בגבול ישראל-מצרים.

שני ההסכמים יחדיו יאפשרו לבנות את קו הייצוא של ניצנה ויאפשרו להגדיל את כמות ייצוא הגז מישראל למצרים.

קו הייצוא החדש מתוכנן לאפשר הולכה של מעל ל- 600 מיליון רגל מעוקב של גז טבעי ביום. בשילוב עם קווי הולכה נוספים, לקו ניצנה פוטנציאל להגדיל את קיבולת הייצוא הכוללת של ישראל למצרים ליותר מ-2.2 מיליארד רגל מעוקב ביום. הרחבת קיבולת הייצוא מחזקת את החזון של מדינת ישראל להפוך למרכז אנרגיה אזורי, שיספק אנרגיה אמינה ונקייה יותר למדינות השכנות.

"אבן הדרך הזאת משקפת את מחויבותה של שברון לחיזוק הביטחון האנרגטי של ישראל והאזור," אמר ג'ק בייקר, מנהל שברון מזרח הים התיכון. "קו הייצוא החדש מניצנה צפוי להניב תועלות כלכליות משמעותיות לישראל. העמקת השותפויות האזוריות תסייע לספק את האנרגיה שהאזור זקוק לה כדי לשגשג."

אייל פודהורצר מנכל אקונרגי
צילום: ליאורה רויטמן

"המשבר באירופה הפך את האנרגיות המתחדשות לאסטרטגיה, ואנחנו שם"

אייל פודהורצר, מייסד משותף ומנכ"ל אקונרג'י, מציב יעדים שאפתניים לחברה לקראת 2026, ומסביר מדוע גרמניה היא יעד אסטרטגי

אתי אפללו |
נושאים בכתבה אנרגיה ירוקה

יתרונה הגדול של אקונרג'י הוא הפוזיציה שלה כ"שחקן מקומי" בכל שוק שבו היא פועלת, כך לדברי אייל פודהורצר מייסד שותף ומנכ"ל אקונרג'י, בכנס אנרגיה ותשתיות של ביזפורטל. "בניגוד לשחקנים רבים שמגיעים עם הון בלבד, אנחנו למעשה יזמים מקומיים. נכנסנו מלמטה, מעולמות הפיתוח, וכיום אנחנו יצרני חשמל. בכל מדינה אנחנו בונים תשתית מקומית עם צוותי הנדסה, תכנון ותפעול, שמאפשרת לנו לנצל ידע, להוזיל עלויות ולהגדיל רווחיות".

בבואם לבחון מדינה חדשה, הסביר פודהורצר, החברה בודקת מספר פרמטרים: גודל השוק, יעדיה האנרגטיים של המדינה, חיבור לרשת החשמל, ורווחיות הפרויקטים. "המלחמה בין רוסיה לאוקראינה האיצה את התוכניות – מדינות קבעו יעדים שאפתניים מאוד. גרמניה, למשל, שואפת להגיע ל־80% אנרגיות מתחדשות עד 2030 ול־100% עד 2035", ציין.



"צוואר הבקבוק הוא לא הכסף – אלא החיבור לרשת"

על אף עודפי ההון המחפשים השקעות באירופה, פודהורצר מבהיר: "הבעיה אינה מימון, אלא זמינות פרויקטים וחיבור לרשת. אנחנו מפתחים היום פרויקטים שכבר אושרו אך יתחברו לחשמל רק ב־2029 או 2030. לכן אנחנו בונים מלאי פרויקטים ארוך טווח".

לדבריו, המלחמה באוקראינה סימנה נקודת מפנה: "אירופה הציבה לעצמה יעד ברור שהוא עצמאות אנרגטית. ראינו רגולציה חדשה, מכסות גבוהות יותר, מענקים ותמריצים. כיום אין היגיון כלכלי בהקמת אנרגיה שאינה מתחדשת. השוק מתרחב גם בזכות המעבר לרכב חשמלי".