הודה שרכש סמים שנתפסו ברכבו - ועדיין זוכה מאשמה
אדם שהודה כי רכש אקסטזי, קטאמין וחומר נוסף שנחשד כסם, זוכה מעבירת הסם שיוחסה לו בכתב התביעה מבלי להשיב לאשמה. סגן הנשיאה, השופט רועי פרי, מבית משפט השלום בתל אביב, נימק את הזיכוי שהרים הרבה גבות בין היתר בכך שהתביעה המשטרתית לא דאגה להגיש חוות דעת מקצועית כדי להוכיח כי אכן מדובר בסמים המוגדרים כמסוכנים. כמ כן, היא לא הציגה כרטיס ביקור של טלגראס שנמצא על המושב שליד הנהג ברכב שבו נהג האיש, ושממנו עלה מלכתחילה החשד של השוטרים שאמור היה להצדיק את עריכת החיפוש במכונית.
הנאשם נעצר על ידי המשטרה בדצמבר 2022, אחרי שלטענתה נהג בצורה פראית ברחבי תל אביב - ואף עבר צומת באור אדום. לטענת אחד השוטרים שנכח במקום, לאחר עצירת הרכב הוא הבחין על המושב שליד הנהג בכרטיס עם הכיתוב "גיא פינס בוטיק לסמים איכותיים", כשעליו כאמור הופיע הסמל של אפליקציית טלגרם. הדבר עורר את חשדו, ובעקבות כך נערך חיפוש ברכב, שבסופו נמצאו החומרים שנחשדו כסמים.
בחקירתו במשטרה סיפר הנהג כי מדובר בסמים מסוג "אקסטה", "קטאמין" ו"נוזל של ירוק", כך לדבריו, שנמצא בסיגריה אלקטרונית. לדבריו, הוא קנה את כולם בתל אביב ביום שבו הוא נתפס, תמורת 400 שקל. בעקבות כך הוגש נגדו כתב אישום המייחס לו אישום של החזקת סם שלא לצריכה עצמית.
ואולם לאחר הגשת התביעה נגדו - הגיש הנאשם בקשת "אין להשיב לאשמה". לדבריו, פגמים שונים שנפלו בהתנהלות התביעה המשטרתית – כמו למשל אי תפיסת הכרטיס שנטען כי עורר את החשד של השוטרים מלכתחילה, והצגתו כראיה בתיק – פוגעים בזכות שלו להליך הוגן. עוד לעטענתון, הפגמים האלה גם פוגעים ביכולת שלו להתגונן מפני הטענות שהועלו נגדו, ומצדיקים את הטיעון שלא לחייבו להשיב לאשמה.
- גייס 25 מיליון שקל על טיטולים ובמפרים ויסיים בכלא
- האיש שישפיע על עתיד ה-AI, והמשמעות של משפט גוגל
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
התביעה המשטרתית הודתה כי שגתה כשלא תיעדה את הכרטיס המפליל שנמצא ברכב. ואולם לדבריה, לא מדובר בפגם ראייתי כה מהותי שמצדיק את הזיכוי המוחלט של הנאשם - בייחוד לאור העובדה שהוא אישר כי הסמים שנתפסו ברכב אכן שייכים לו.
השופט פרי קבע כי שורת מחדלים מצד התביעה המשטרתית, ובראשם אי הצגת הכרטיס המפליל כראיה כאמור, מצדיקים את קבלת הבקשה של הנאשם. "אין מחלוקת כי הכרטיס לא נתפס, לא צולם והנאשם כלל לא נחקר אודותיו", כתב השופט בפסק הדין שפרסם, תוך שהוא שם דגש על כך שההתנהלות הזו מנוגדת לנוהל המשטרתי לגבי תפיסת חפצים הקשורים לעבירה והטיפול בהם. יתר על כן, האירוע עצמו לא תועד ואף לא הוצג תיעוד כשלהו שלו ממצלמות האבטחה המוצבות במקום.
כשל נוסף בהתנהלות של התביעה נעוץ, לדברי השופט, באי הגשת חוות דעת מומחה, שלפיה החומרים שנמצאו ברכבו של הנאשם הם אכן סמים האסורים על פי חוק. השופט הבהיר כי בהודאה של הנאשם בפני השוטרים הוא השתמש בסלנג הנהוג כשאמר "ירוק" ו"אקסטה", שאינם מופיעים בפקודת הסמים המסוכנים של מדינת ישראל. בפועל, ההגנה לא הודתה בשום שלב לאורך המקרה כולו כי אכן מדובר בסמים אסורים.
- האם ניתן לקבל מזונות רטרואקטיבית אחרי 14 שנה?
- הנושים נגד החברים: של מי הדירה?
- תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
- ויתר על הירושה כדי לא לשלם לנושים - מה קבע בית המשפט?
ממצא נוסף שזקף השופט לחובת התביעה היה העובדה כי השוטר הנוסף שנכח בחיפוש שנערך ברכב לא כתב אפילו מלה אחת בדו"ח הפעולה שלו על אודות צורת הנהיגה "הפרועה" כביכול של הנאשם שקדמה לעצירת הרכב. הוא גם לא כתב כלום על עניינים מהותיים אחרים כמו היסוד לחשד השוטרים שהצדיק לכאורה את החיפוש ברכב.
לאור כל הגורמים הנ"ל ולנוכח כשלים נוספים של התביעה שפורטו בפסק הדין, קבע השופט כי הנאשם יזוכה מבלי שיצטרך להשיב לאשמה, לנוכח הפגיעה המשמעותית בזכותו להליך הוגן.
טענת אין להשיב לאשמה (ובאנגלית: No case to answer) היא טענה שיכול הנאשם במשפט פלילי להעלות לאחר הבאת ראיות התביעה. בית המשפט רשאי להעלות את הטענה מיוזמתו. הטענה היא כי גם אם היו כל ראיות התביעה נכונות ואמינות, הרי שעדיין לא היה בכך כדי להוכיח את יסודות העבירה. קבלת טענת אין להשיב לאשמה היא החלטת ביניים, שמזכה את הנאשם מאותם אישומים שלגביהם היא התקבלה, והיא כפופה לערעור בסופו של ההליך. אם ההחלטה מתייחסת לכל האישומים שבכתב האישום, הרי שזהו סופו של ההליך.
- 1.הפגמים שנפלו בתיק, כאין וכ0 בתיקי נתניהו (ל"ת)שופט מחוזי 21/06/2024 11:46הגב לתגובה זו

ויתר על הירושה כדי לא לשלם לנושים - מה קבע בית המשפט?
חייב שנושא חוב לעורך דינו כבר מאז שנות התשעים ויתר על חלקו בעיזבון של אמו כבר לפני עשור, ביחד עם אחיו, כדי לאפשר לאביו להמשיך להתגורר בבית המשפחה. כעת, על אף מצבו הרפואי ונכותו, בית המשפט הורה לבטל את הסתלקותו מהירושה ולהעביר את חלקו לקופת הנשייה - צעד שהיה תנאי למתן הפטר מוחלט מחובותיו.
בבית משפט השלום בטבריה ניתן באחרונה פסק דין העוסק בסיטואציה כמעט נדירה: אדם שנושא חוב לעורך דינו, מצא לנכון לוותר על חלקו בירושת אמו לפני כעשור כדי לאפשר לאביו להישאר בבית המשפחה. השופטת נסרין אסכנדר־מוסא נדרשה לשאלה אם ראוי שבית המשפט יכבד את הסתלקותו מהירושה, או שמא יבטל אותה כדי לאפשר לנושה הוותיק לקבל את חלקו. ההכרעה שהתקבלה חושפת את האיזון העדין בין דאגה לחייב במצב אישי וכלכלי קשה, לבין הגנה על זכויות הנושים.
הרקע למקרה מתחיל עוד ב-1995, אז שכר החייב את שירותיו של עורך הדין חסאן בסתוני אך לא שילם את שכר הטרחה שלו. החוב, שנפסק כבר אז בפסק דין חלוט, תפח עם השנים והגיע לסכום של 116,861 שקל. החייב, סובל מנכות רפואית לצמיתות בשיעור של 55% ואובדן כושר עבודה מלא. הוא מתקיים מקצבת נכות של כ-4,800 שקל לחודש ומתגורר בשכירות, כשהוא נעזר בסיוע בשכר דירה בסכום של כ-700 שקל בלבד. כלומר מדובר באדם שמצבו הכלכלי רעוע ביותר ואין לו שום נכסים משמעותיים.
למרות נסיבות חייו הקשות, התברר כי ב-2015, זמן רב לאחר שנוצר החוב ולא שולם, בחר החייב להסתלק מהעזבון של אמו המנוחה, שכלל דירת מגורים. לטענתו, ההחלטה נבעה משיקולים משפחתיים בלבד, במטרה לאפשר לאביו להמשיך להתגורר בבית. אלא שבית המשפט לא קיבל את הטענה הזו ככזו שמבטלת את זכויות הנושה. השופטת קבעה בפסק הדין שפורסם כי, "היחיד היה חייב כספים לנושה... היה על היחיד להיות הוגן כלפי הנושה בטרם יהיה נדיב כלפי אביו, ועליו לדאוג לשלם את חובו לנושה בטרם ייתן מתנה לאביו".
הנאמנת: חוסר תום לב של החייב
ההליך הנוכחי נפתח לאחר שבקשת החייב לפתיחת הליכים לפי חוק חדלות פירעון התקבלה בנובמבר 2023, והנאמנת מונתה לפקח על ביצוע ההליך. בדו"חות שהוגשו על ידי הממונה צוין כי מצבו האישי והבריאותי של החייב מצדיק מתן הפטר מהחוב, אבל הנאמנת טענה אחרת. לדבריה, הסתלקותו של החייב מהעזבון בעת שהיה מצוי בחובות מצביעה על חוסר תום לב. היא דרשה מבית המשפט לבטל את ההסתלקות כדי להחזיר את הנכס לקופת הנשייה.
- החייבת לא ביקשה - הרשם הפחית ריביות של 450 אלף ש'
- רשם הוצל"פ הפחית את ריביות לחייבת אחרי 20 שנה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בדיון שהתקיים בפברואר 2025 ניסה החייב להגיע להסדר והציע להוסיף לקופת הנשייה 60 אלף שקל - סכום ששווה לשווי חלקו בעיזבון כפי שהוערך בהליך קודם שהתנהל בעניינו. ואולם לאחר כמה חודשים הודיע החייב כי אינו מסוגל לעמוד בתשלום, והנאמנת הגישה בקשה רשמית לביטול ההסתלקות. השופטת קיבלה את עמדתה וקבעה כי הסתלקות מירושה מהווה פעולה הגורעת נכס מקופת הנשייה לפי סעיף 221 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי. "יש לראותה כפעולה הגורעת נכס מקופת הנשייה", היא כתבה בהכרעתה, והדגישה כי החוק נועד למנוע מיחיד לבצע פעולות בנכסיו באופן שפוגע בנושים.

בוטל חלקו של הבן בצוואת אמו - אף שאיש לא התנגד
פסק דין דרמטי של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים קובע כי מעורבות הבן בעריכת צוואת אמו שוללת ממנו את הזכייה בעיזבון לפי הצוואה. השופטת ריבי לב אוחיון הדגישה כי הוראת סעיף 35 לחוק הירושה היא "חזקה חלוטה" שלא ניתנת לערעור - גם כשכל היורשים מסכימים לקיום הצוואה. עם זאת, היא הציעה פתרון שיאפשר ליורשים להסדיר את החלוקה ביניהם ולהותיר לבן חלק כלשהו בעיזבון אם יחפצו בכך.
באולם הקטן של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים התכנסו רק המסמכים והטיעונים, לא אנשים. אף אחד מהצדדים לא טרח להגיע לדיון, אולי מתוך ביטחון שהכל כבר סגור. אחרי הכל, איש לא התנגד לצוואה. אבל השופטת ריבי לב אוחיון לא קיבלה את הבקשה כפשוטה. היא פתחה את ההחלטה במשפט חד־משמעי: "סעיף 35 לחוק הירושה קובע חזקה חלוטה להשפעה בלתי הוגנת", והמשמעות - אין מנוס מלבטל את חלקו של הבן בצוואת אמו, משום שהוא עצמו הודה שהיה מעורב בעריכתה.
המקרה נסב סביב צוואת אם שנכתבה ב-2005, עם עדכונים ב-2008 וב-2010. לאחר פטירתה, פנה בנה לבית המשפט בבקשה למתן צו קיום צוואה. בית המשפט בחן את הבקשה והעלה קושי מהותי: הבן, שהוא גם המבקש, היה מעורב בעריכת הצוואה - עובדה שעולה כדי פסלות לפי סעיף 35 לחוק הירושה. בהחלטה קודמת מ-26 במאי השנה, נקבע כי "עולה ממנה באופן מובהק כי היה מעורב בעריכת הצוואה".
למרות הקביעה הקשה, בית המשפט אפשר ליורשים להגיב. ואכן, כל היורשים - הן אלה שמופיעים בצוואה והן יורשים על פי דין - הגישו תצהירים שבהם הבהירו שאין להם התנגדות לקיום הצוואה כפי שהיא. אפילו בא כוחה של היועצת המשפטית לממשלה הודיע כי אין לו התנגדות, לאחר שקיבל את הסכמת אמו של אחד היורשים הקטינים.
אחת ההוראות המחמירות בחוק הירושה
הנקודה המשפטית שעמדה במרכז ההכרעה היתה סעיף 35 לחוק הירושה, שקובע כי הוראת צוואה המזכה את מי שערך אותה, היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה - בטלה. מדובר באחת ההוראות המחמירות בחוק הירושה, שכן היא יוצרת "חזקה חלוטה" להשפעה בלתי הוגנת, גם אם בפועל לא היתה כל השפעה כזו. השופטת ציטטה פסקי דין רבים, בהם הררי, זיידה ובוסקילה, והדגישה כי מדובר בהנחה שאי אפשר לסתור. גם אם יוכח שהמצווה פעלה מרצונה החופשי, עצם מעורבות הנהנה בצוואה מבטלת את חלקו. "אפילו נניח שלא היתה כל השפעה בלתי הוגנת על המנוחה... הוראות צוואה המזכות את המבקש ובת זוגו בטלות", כתבה השופטת.
במקרה הזה לא היתה מחלוקת עובדתית: המבקש עצמו הודה בתצהיר שהגיש כי הוא זה ש"העלה את רצונותיה של המנוחה על הכתב" - הן בעת עריכת הצוואה לראשונה והן בעדכונים שנעשו בה. ההודאה הזו הפכה את ההכרעה לפשוטה במידה רבה, משום שלפי הפסיקה "עורך הצוואה הוא מי שנוטל חלק בניסוחו או בכתיבתו של המסמך", ומכאן שקיימת במקרה הזה אחת מעילות הבטלות שבחוק.