הודה שרכש סמים שנתפסו ברכבו - ועדיין זוכה מאשמה
אדם שהודה כי רכש אקסטזי, קטאמין וחומר נוסף שנחשד כסם, זוכה מעבירת הסם שיוחסה לו בכתב התביעה מבלי להשיב לאשמה. סגן הנשיאה, השופט רועי פרי, מבית משפט השלום בתל אביב, נימק את הזיכוי שהרים הרבה גבות בין היתר בכך שהתביעה המשטרתית לא דאגה להגיש חוות דעת מקצועית כדי להוכיח כי אכן מדובר בסמים המוגדרים כמסוכנים. כמ כן, היא לא הציגה כרטיס ביקור של טלגראס שנמצא על המושב שליד הנהג ברכב שבו נהג האיש, ושממנו עלה מלכתחילה החשד של השוטרים שאמור היה להצדיק את עריכת החיפוש במכונית.
הנאשם נעצר על ידי המשטרה בדצמבר 2022, אחרי שלטענתה נהג בצורה פראית ברחבי תל אביב - ואף עבר צומת באור אדום. לטענת אחד השוטרים שנכח במקום, לאחר עצירת הרכב הוא הבחין על המושב שליד הנהג בכרטיס עם הכיתוב "גיא פינס בוטיק לסמים איכותיים", כשעליו כאמור הופיע הסמל של אפליקציית טלגרם. הדבר עורר את חשדו, ובעקבות כך נערך חיפוש ברכב, שבסופו נמצאו החומרים שנחשדו כסמים.
בחקירתו במשטרה סיפר הנהג כי מדובר בסמים מסוג "אקסטה", "קטאמין" ו"נוזל של ירוק", כך לדבריו, שנמצא בסיגריה אלקטרונית. לדבריו, הוא קנה את כולם בתל אביב ביום שבו הוא נתפס, תמורת 400 שקל. בעקבות כך הוגש נגדו כתב אישום המייחס לו אישום של החזקת סם שלא לצריכה עצמית.
ואולם לאחר הגשת התביעה נגדו - הגיש הנאשם בקשת "אין להשיב לאשמה". לדבריו, פגמים שונים שנפלו בהתנהלות התביעה המשטרתית – כמו למשל אי תפיסת הכרטיס שנטען כי עורר את החשד של השוטרים מלכתחילה, והצגתו כראיה בתיק – פוגעים בזכות שלו להליך הוגן. עוד לעטענתון, הפגמים האלה גם פוגעים ביכולת שלו להתגונן מפני הטענות שהועלו נגדו, ומצדיקים את הטיעון שלא לחייבו להשיב לאשמה.
- "המשמעות הכי חשובה של AI היא במודל התמחור של משרדי עורכי דין"
- חשבתם להוריש ישר לנכדים? הנה הסיכונים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
התביעה המשטרתית הודתה כי שגתה כשלא תיעדה את הכרטיס המפליל שנמצא ברכב. ואולם לדבריה, לא מדובר בפגם ראייתי כה מהותי שמצדיק את הזיכוי המוחלט של הנאשם - בייחוד לאור העובדה שהוא אישר כי הסמים שנתפסו ברכב אכן שייכים לו.
השופט פרי קבע כי שורת מחדלים מצד התביעה המשטרתית, ובראשם אי הצגת הכרטיס המפליל כראיה כאמור, מצדיקים את קבלת הבקשה של הנאשם. "אין מחלוקת כי הכרטיס לא נתפס, לא צולם והנאשם כלל לא נחקר אודותיו", כתב השופט בפסק הדין שפרסם, תוך שהוא שם דגש על כך שההתנהלות הזו מנוגדת לנוהל המשטרתי לגבי תפיסת חפצים הקשורים לעבירה והטיפול בהם. יתר על כן, האירוע עצמו לא תועד ואף לא הוצג תיעוד כשלהו שלו ממצלמות האבטחה המוצבות במקום.
כשל נוסף בהתנהלות של התביעה נעוץ, לדברי השופט, באי הגשת חוות דעת מומחה, שלפיה החומרים שנמצאו ברכבו של הנאשם הם אכן סמים האסורים על פי חוק. השופט הבהיר כי בהודאה של הנאשם בפני השוטרים הוא השתמש בסלנג הנהוג כשאמר "ירוק" ו"אקסטה", שאינם מופיעים בפקודת הסמים המסוכנים של מדינת ישראל. בפועל, ההגנה לא הודתה בשום שלב לאורך המקרה כולו כי אכן מדובר בסמים אסורים.
- מי ישלם? החתימה שעלתה לאח הקטן ביוקר
- הבן טיפל ונשאר קרוב וקיבל את כל הירושה - האחים תבעו; מה קרה בסוף?
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- צוואה ביקשה לנשל אם לשמונה - בית המשפט התנגד
ממצא נוסף שזקף השופט לחובת התביעה היה העובדה כי השוטר הנוסף שנכח בחיפוש שנערך ברכב לא כתב אפילו מלה אחת בדו"ח הפעולה שלו על אודות צורת הנהיגה "הפרועה" כביכול של הנאשם שקדמה לעצירת הרכב. הוא גם לא כתב כלום על עניינים מהותיים אחרים כמו היסוד לחשד השוטרים שהצדיק לכאורה את החיפוש ברכב.
לאור כל הגורמים הנ"ל ולנוכח כשלים נוספים של התביעה שפורטו בפסק הדין, קבע השופט כי הנאשם יזוכה מבלי שיצטרך להשיב לאשמה, לנוכח הפגיעה המשמעותית בזכותו להליך הוגן.
טענת אין להשיב לאשמה (ובאנגלית: No case to answer) היא טענה שיכול הנאשם במשפט פלילי להעלות לאחר הבאת ראיות התביעה. בית המשפט רשאי להעלות את הטענה מיוזמתו. הטענה היא כי גם אם היו כל ראיות התביעה נכונות ואמינות, הרי שעדיין לא היה בכך כדי להוכיח את יסודות העבירה. קבלת טענת אין להשיב לאשמה היא החלטת ביניים, שמזכה את הנאשם מאותם אישומים שלגביהם היא התקבלה, והיא כפופה לערעור בסופו של ההליך. אם ההחלטה מתייחסת לכל האישומים שבכתב האישום, הרי שזהו סופו של ההליך.
- 1.הפגמים שנפלו בתיק, כאין וכ0 בתיקי נתניהו (ל"ת)שופט מחוזי 21/06/2024 11:46הגב לתגובה זו

הבן טיפל ונשאר קרוב וקיבל את כל הירושה - האחים תבעו; מה קרה בסוף?
האב הוריש את המשק ונכסים נוספים לבן שטען כי היה הקרוב והמסור מבין כל ששת ילדיו, מה קבע השופט?
במושב שקט במרכז הארץ, בין חלקות חקלאיות ושבילים מוכרים היטב למי שחי בהם עשרות שנים, נחתמה לפני יותר מעשור צוואה שנראתה אז טבעית למדי. אב בן 86, אלמן, חתם בפני נוטריון על צוואה קצרה וברורה: כל רכושו - משק חקלאי וכספים - יועבר לאחר מותו לבן אחד בלבד, מתוך שישה. אותו בן התגורר בסמוך אליו, טיפל בו בשנותיו האחרונות, שמר שבת כמוהו, והיה בעיניו האדם היחיד שניתן לסמוך עליו שימשיך לשמור על המשק ולא ימכור אותו. אלא שכעבור שנים, לאחר פטירת האב, נהפכה אותה צוואה למוקד של מאבק משפטי ממושך, שבסופו קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב, ברוב דעות, כי הצוואה בטלה, משום שהאב לא היה כשיר להבין את טיבה במועד החתימה.
פסק הדין, שניתן באחרונה על ידי הרכב השופטים גרשון גונטובניק, עינת רביד ונפתלי שילה, עוסק בשאלה אחת מרכזית אך טעונה במיוחד: האם רצונו של אדם, כפי שהוא נתפש בעיני בני משפחתו וביטויו לאורך השנים, יכול לגבור על דרישת החוק לכשירות מלאה וברורה במועד החתימה על צוואה. במקרה הזה, התשובה שניתנה היתה שלילית.
האב, תושב מושב ותיק, נפטר ב-2019. עוד ב-2014, חמש שנים לפני מותו, הוא חתם על צוואה נוטריונית שבה נישל את כל ילדיו האחרים והוריש את מלוא עיזבונו לבן אחד בלבד. העיזבון כלל משק חקלאי במושב וכספים. לאחר מותו, ביקש אותו בן לקיים את הצוואה, ואילו אחיו ואחיותיו הגישו התנגדות. הם טענו כי כבר במועד עריכת הצוואה האב סבל מירידה קוגניטיבית משמעותית, עד כדי חוסר כשירות להבין את משמעות הציווי. עוד נטען להשפעה בלתי הוגנת ולמעורבות של הבן בעריכת הצוואה, אך הטענות האלה נדחו לבסוף ולא היוו את הבסיס להכרעה.
בית המשפט לענייני משפחה, שדן בתיק בתחילה, דחה את ההתנגדות וקבע כי הצוואה תקפה. השופטת סיגלית אופק קיבלה את עמדת הבן, תוך שהיא סוטה מחוות דעת של מומחה רפואי שמונה על ידי בית המשפט עצמו. אלא שהאחים לא השלימו עם ההכרעה, והגישו ערעור לבית המשפט המחוזי, שכאמור התקבל בסופו של דבר ברוב דעות. במרכז הדיון עמדה שאלת הכשירות. סעיף 26 לחוק הירושה קובע כי צוואה שנעשתה בזמן שהמצווה "לא ידע להבחין בטיבה של צוואה", בטלה. הפסיקה פירשה זאת כדרישה לכך שהמצווה יהיה מודע לכך שהוא עורך צוואה, יבין את היקף רכושו, יכיר את יורשיו, ויהיה מודע להשלכות של החלטותיו על מי שהוא מדיר ומי שהוא מיטיב עמו.
- הבת הממשיכה ניצחה - אבל האחות תישאר בבית
- צוואה ביקשה לנשל אם לשמונה - בית המשפט התנגד
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הבדיקה הגריאטרית העלתה תמונה קשה
במקרה הנדון, מינה בית המשפט לענייני משפחה מומחה מטעמו, פרופ' שמואל פניג, פסיכיאטר, כדי שיחווה דעתו בדיעבד על מצבו הקוגניטיבי של האב במועד עריכת הצוואה. המומחה בחן מסמכים רפואיים שנערכו חודשים ספורים לאחר החתימה, ובהם בדיקה גריאטרית והערכת תלות של המוסד לביטוח לאומי. מסקנתו היתה זהירה אך ברורה: "יש סבירות רבה יותר שהמנוח היה בלתי כשיר לעריכת הצוואה". בהמשך הבהיר כי מדובר בסבירות של 55%-65% - מדרג נמוך יחסית, אך כזה שעולה על מאזן ההסתברויות הנדרש בהליך אזרחי. הבדיקה הגריאטרית, שנערכה בפברואר 2015, תיארה תמונה קשה: ירידה ניכרת בזיכרון, פגיעה בשיפוט, חוסר תובנה למצב, בעיות התמצאות ואף אבחנה של אלצהיימר. בהערכת התלות שנערכה חודש לאחר מכן צוין כי האב "לא מתמצא בבית", "לא תמיד מזהה את בנו", "יוזם יציאה מהבית" ואף הלך לאיבוד במושב. הבודקת ציינה כי הוא "סובל מאלצהיימר עם שטיון, חוסר שיפוט ותובנה" ונזקק להשגחה מתמדת.

הבן טיפל ונשאר קרוב וקיבל את כל הירושה - האחים תבעו; מה קרה בסוף?
האב הוריש את המשק ונכסים נוספים לבן שטען כי היה הקרוב והמסור מבין כל ששת ילדיו, מה קבע השופט?
במושב שקט במרכז הארץ, בין חלקות חקלאיות ושבילים מוכרים היטב למי שחי בהם עשרות שנים, נחתמה לפני יותר מעשור צוואה שנראתה אז טבעית למדי. אב בן 86, אלמן, חתם בפני נוטריון על צוואה קצרה וברורה: כל רכושו - משק חקלאי וכספים - יועבר לאחר מותו לבן אחד בלבד, מתוך שישה. אותו בן התגורר בסמוך אליו, טיפל בו בשנותיו האחרונות, שמר שבת כמוהו, והיה בעיניו האדם היחיד שניתן לסמוך עליו שימשיך לשמור על המשק ולא ימכור אותו. אלא שכעבור שנים, לאחר פטירת האב, נהפכה אותה צוואה למוקד של מאבק משפטי ממושך, שבסופו קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב, ברוב דעות, כי הצוואה בטלה, משום שהאב לא היה כשיר להבין את טיבה במועד החתימה.
פסק הדין, שניתן באחרונה על ידי הרכב השופטים גרשון גונטובניק, עינת רביד ונפתלי שילה, עוסק בשאלה אחת מרכזית אך טעונה במיוחד: האם רצונו של אדם, כפי שהוא נתפש בעיני בני משפחתו וביטויו לאורך השנים, יכול לגבור על דרישת החוק לכשירות מלאה וברורה במועד החתימה על צוואה. במקרה הזה, התשובה שניתנה היתה שלילית.
האב, תושב מושב ותיק, נפטר ב-2019. עוד ב-2014, חמש שנים לפני מותו, הוא חתם על צוואה נוטריונית שבה נישל את כל ילדיו האחרים והוריש את מלוא עיזבונו לבן אחד בלבד. העיזבון כלל משק חקלאי במושב וכספים. לאחר מותו, ביקש אותו בן לקיים את הצוואה, ואילו אחיו ואחיותיו הגישו התנגדות. הם טענו כי כבר במועד עריכת הצוואה האב סבל מירידה קוגניטיבית משמעותית, עד כדי חוסר כשירות להבין את משמעות הציווי. עוד נטען להשפעה בלתי הוגנת ולמעורבות של הבן בעריכת הצוואה, אך הטענות האלה נדחו לבסוף ולא היוו את הבסיס להכרעה.
בית המשפט לענייני משפחה, שדן בתיק בתחילה, דחה את ההתנגדות וקבע כי הצוואה תקפה. השופטת סיגלית אופק קיבלה את עמדת הבן, תוך שהיא סוטה מחוות דעת של מומחה רפואי שמונה על ידי בית המשפט עצמו. אלא שהאחים לא השלימו עם ההכרעה, והגישו ערעור לבית המשפט המחוזי, שכאמור התקבל בסופו של דבר ברוב דעות. במרכז הדיון עמדה שאלת הכשירות. סעיף 26 לחוק הירושה קובע כי צוואה שנעשתה בזמן שהמצווה "לא ידע להבחין בטיבה של צוואה", בטלה. הפסיקה פירשה זאת כדרישה לכך שהמצווה יהיה מודע לכך שהוא עורך צוואה, יבין את היקף רכושו, יכיר את יורשיו, ויהיה מודע להשלכות של החלטותיו על מי שהוא מדיר ומי שהוא מיטיב עמו.
- הבת הממשיכה ניצחה - אבל האחות תישאר בבית
- צוואה ביקשה לנשל אם לשמונה - בית המשפט התנגד
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הבדיקה הגריאטרית העלתה תמונה קשה
במקרה הנדון, מינה בית המשפט לענייני משפחה מומחה מטעמו, פרופ' שמואל פניג, פסיכיאטר, כדי שיחווה דעתו בדיעבד על מצבו הקוגניטיבי של האב במועד עריכת הצוואה. המומחה בחן מסמכים רפואיים שנערכו חודשים ספורים לאחר החתימה, ובהם בדיקה גריאטרית והערכת תלות של המוסד לביטוח לאומי. מסקנתו היתה זהירה אך ברורה: "יש סבירות רבה יותר שהמנוח היה בלתי כשיר לעריכת הצוואה". בהמשך הבהיר כי מדובר בסבירות של 55%-65% - מדרג נמוך יחסית, אך כזה שעולה על מאזן ההסתברויות הנדרש בהליך אזרחי. הבדיקה הגריאטרית, שנערכה בפברואר 2015, תיארה תמונה קשה: ירידה ניכרת בזיכרון, פגיעה בשיפוט, חוסר תובנה למצב, בעיות התמצאות ואף אבחנה של אלצהיימר. בהערכת התלות שנערכה חודש לאחר מכן צוין כי האב "לא מתמצא בבית", "לא תמיד מזהה את בנו", "יוזם יציאה מהבית" ואף הלך לאיבוד במושב. הבודקת ציינה כי הוא "סובל מאלצהיימר עם שטיון, חוסר שיפוט ותובנה" ונזקק להשגחה מתמדת.
