מנכ"ל יפאורה נחקר במשרדי רשות התחרות
מנכ"ל חברת המשקאות יפאורה, דורון גלזר, נחקר היום במשרדי רשות התחרות בהמשך לחקירת הרשות בפרשת תיאום המחירים נגד ענקיות המזון. הרשות כבר חקרה לפני שבעה חודשים את רוני גת, יו"ר יפאורה - שכיהן כמנכ"ל החברה טרם מינויו של גלזר.
בשבוע שעבר נחקרו גם יושב הראש של חברת ויליפוד צביקה וליגר, בגין עבירת ניסיון להסדר כובל, כאשר החברה קיבלה גם זימון לשימוע לפני הגשת כתב אישום. עד כה נחקרו בפרשה ראשי שטראוס, שסטוביץ, דיפלומט, ויליפוד, יוניליוור וכן מנכ"לי רשתות שופרסל, רמי לוי, יוחננוף, ויקטורי ואושר עד. החקירה הניבה בינתיים שני כתבי חשדות נגד ויליפוד ושטראוס. שטראוס עברה בחודש שעבר שימוע לפני הגשת כתב האישום.
כבר בחודש אוגוסט של שנה שעברה רשות התחרות הודיעה לשטראוס על כוונתה להגיש כתב אישום נגד החברה, וכי עומדת בפניהם האפשרות להעלות את טיעוניהם במסגרת הליך שימוע בטרם הגשת כתב אישום. ההודעה בדבר השימוע באה בעקבות חקירה שניהלה מחלקת החקירות ברשות התחרות ביחס לחשדות לעבירות של ביצוע הסדרים כובלים בניגוד לחוק התחרות באמצעות התבטאויות פומביות.
כתב החשדות מתייחס לכך שתחום אספקת, שיווק והפצת מוצרי המזון בישראל מאופיין בריכוזיות גבוהה, ומספר מצומצם של ספקים בעלי נתח שוק גדול שולטים בחלקו הניכר, וכן למעמדה של שטראוס כאחת מספקיות המזון הגדולות בישראל וכבעלת מונופולים בענפים שונים בתחום המזון.
- חקירה פדרלית נגד UnitedHealth בחשד לניפוח חיובים ב־Medicare
- צרות בצרורות: יונייטדהלת' תחת חקירה פלילית, צונחת ב8% נוספים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
על פי כתב החשדות, שטראוס, שהינה חברה ציבורית, פרסמה במאי 2021 את הדו"ח הרבעוני הראשון לשנה זו, במסגרתו הודיעה כי לאור העליות במחירי חלק מחומרי הגלם ובמחירי התובלה הימית, היא נערכת לאפשרויות שונות, ובמקרים מסוימים תבחן עדכון מחירי מכירה. במקביל לפרסום הדו"ח שטראוס פרסמה גם הודעה לעיתונות, במסגרתה הודיעה כי היא עוקבת אחר השפעות עליית מחירי התשומות ובוחנת תכניות ודרכי פעולה, לרבות מדיניות המחרה. לכך נלוו מסרים פומביים נוספים במסגרתם הודיעה שטראוס כי היא בוחנת לעומק העלאת מחירים וטרם קיבלה החלטה. מסרים פומביים אלו הועברו על אף שלא התקיים בחברה דיון של ממש בצעד של העלאת מחירים, ועל אף שלשיטת שטראוס היה מדובר באפשרות זניחה ושולית מבחינת השפעתה על שטראוס בישראל לעומת תכניות עסקיות אחרות.
רשות התחרות פתחה בחקירה נגד חברות רבות ובכירים במשק כבר לפני כשנתיים, בחשד לתיאום מחירים ולהסדרים כובלים. החקירה ברשות הופרדה לשתי חקירות - אחת נערכה בחשד לתיאום בין ספקיות מזון שהתבטאו על העלאות מחירים, והחקירה השנייה נערכה נגד רשתות השיווק בחשד לתיאום העלאות מחירים. בנובמבר 2021 פשטו חוקרי הרשות על משרדי שופרסל ושטראוס וחקרו בכירים בשתי החברות. ביוני 2023 סיימה הרשות את החקירה בפרשה הגדולה של תיאום המחירים נגד ענקיות המזון, בהן ספקיות מזון ורשתות השיווק, אולם עדיין מבוצעות השלמות חקירות. כחודשיים לפני כן, הסתיימה גם החקירה נגד רשתות השיווק שנחקרו בפרשה, והתיק הועבר לקבלת החלטה.
- 1.חני ש 21/02/2024 05:01הגב לתגובה זושחילקה את השוק לסוכנים שלה ןמסרבת למכור לאחרים
פתק אחד הפך נכס של 15 מיליון שקל למוקד מחלוקת עזה
בני זוג שחתמו לפני שנים על הסכם ממון שהבטיח חלוקה שוויונית בבית המגורים גילו, עם פרוץ המשבר ביניהם, כי פתק בכתב ידם עומד כעת במרכז סכסוך רכוש מהותי. למרות ההסכמה המקורית על בעלות שווה בנכס, ולמרות טענות האשה כי המסמך נחתם בלחץ וללא הבנה, בית המשפט העניק
תוקף מלא לאותו פתק. המשמעות: הנכס, ששווה 15 מיליון שקל, יישאר רשום ויחולק ביחס של שליש לאשה ושני שלישים לגבר
כמעט שלוש שנים לאחר שהחלו ההליכים המשפטיים בין בני זוג לשעבר, שבית אחד עמד במרכזם, הגיע לסיומו באחרונה שלב נוסף בסאגה המשפטית שמסעירה את הצדדים ומציפה מחדש שאלות על יחסי אמון, הסכמות משפחתיות והמשקל של מסמך אחד פשוט הכתוב בכתב יד. מדובר בבית מגורים ששוויו, לפי חוות דעת שמאית שהוגשה לתיק, מגיע לכ-15 מיליון שקל - נכס שנהפך לסלע מחלוקת בין בני זוג לשעבר, לאחר שחתמו ב-2006 על פתק קצר שהסדיר מחדש את חלוקת הבעלות בו, בניגוד להסכם הממון המקורי שערכו שש שנים קודם לכן.
לפי הסכם הממון משנת 2000, נקבע באופן מפורש כי בית המגורים של הצדדים יהיה משותף לשניהם "בחלקים שווים אף אם הכספים לבנייתו לא באו באופן שווה משני הצדדים". אלא שבחודשים שלפני רכישת הבית, כך לפי גרסת האיש, התברר כי הוריה של האשה, שהיו צפויים להשתתף במימון של רכישתו, אינם מתכוונים לקחת חלק כלל ברכישה. באותו שלב, כך טען, הציב אביו תנאי לתרומתו הכספית - הבית יירשם לא בשוויון, אלא בחלוקה של שלושה רבעים על שם הבן ורבע אחד בלבד על שם האשה. לבסוף הוסכם על חלוקה של שני שלישים לאיש ושליש אחד לאשה.
כאן נכנס לתמונה המסמך הקצר, שעליו חתמו הצדדים ב-3 ביוני 2006. מדובר בפתק שנכתב בכתב יד, שנחשב אז בעיניהם להסכמה פנימית פשוטה, אך קיבל מעמד דרמטי שנים לאחר מכן, כשהקשר עלה על שרטון וההליך הרכושי הגיע לפתחו של בית המשפט. האשה טענה שהמסמך נחתם תחת לחץ, בזמן שהיא אינה מבינה את השלכותיו, ושהוא עומד בסתירה מוחלטת להסכם הממון. מנגד, האיש טען שמדובר בהסכמה טבעית שנועדה ליישב שינוי נסיבות, וששני הצדדים הבינו היטב את משמעותו.
פסק הדין הנוכחי, שהוא השלישי במספר בעניינם של הצדדים, מתמקד בדיוק בשאלה זו: האם למסמך שנחתם ללא ליווי משפטי וללא אישור מבית המשפט, יש תוקף מחייב, והאם הוא גובר על הסכם הממון המקורי? בית המשפט קבע כי התשובה לכך היא חיובית.
- נדחו טענות אשה לקבלת 800 אלף שקל ממכירת דירה משותפת
- בזמן שפדתה פנסיה לצמצום המשכנתה, הוא היה עם אחרת
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
רק הוריו של הבעל נשאו בעלות הרכישה והבנייה
כבר בפתח נימוקיה, הדגישה השופטת אליה נוס כי המסמך נבחן תחילה מההיבט הראייתי: כיצד נחתם, מה היתה כוונת הצדדים בעת חתימתו, ומה עלה מהעדויות ומהמסמכים שסבבו את רכישת הבית. האיש העיד כי ההבנה המקורית ביניהם היתה שהמימון יתחלק בין משפחות הצדדים, ולכן ירשמו בעתיד את הבית בחלקים שווים. ואולם כשהדבר לא התממש, וכשהתברר שהוריו בלבד נושאים בעלות הרכישה והבנייה, נוצר צורך בעדכון ההסכמות. לדבריו, "העלינו את זה על הכתב, לא בניסוח של עו"ד", והוא הדגיש כי הדברים נכתבו "באווירה טובה... והכרת הטוב שאנחנו הולכים לקבל במתנה בית מהניילונים".
צוואת הסבתא בת ה-97 נפסלה - וזו הסיבה לכך
שופטת בית המשפט לענייני משפחה קבעה כי צוואתה של האשה, עיוורת וחירשת, שנערכה לטובת נכדה ששימש כנהגה - פסולה. הפגמים הצורניים, הספקות בכשרותה, המעורבות המשמעותית של הנהנה, והיעדר יכולת ההוכחה שידעה על מה חתמה, הובילו למסקנה אחת. בפסק הדין נכתב: "נותר
ספק ממשי שהצוואה משקפת את רצונה החופשי והאמיתי של המנוחה"
בוקר אחד בראשית פברואר 2017 הובאה אשה ירושלמית כבת 97 אל משרדו של עורך דין מוכר בעיר. השנים הארוכות והקשות שעברה - עלייה מעיראק בשנות החמישים, התאלמנות מוקדמת, גידול שתי בנות בעוני ובמאמץ מתמיד - כבר הותירו בה את חותמן. היא לא ידעה קרוא וכתוב, ראייתה לקתה עד שהוגדרה עיוורת, שמיעתה היתה ירודה והיא תלויה בעזרת הליכון כדי להתנייד. באותם ימים כבר כמעט שלא יצאה מביתה. הפגישה שנערכה באותו משרד תוליך אותה אל מסמך אחד - צוואה, שלימים תיהפך למוקד מאבק משפחתי ומשפטי עיקש, שבסופו הכרעה תקדימית.
הנכד, שהיה גם הנהג הקבוע שלה ומי שליווה אותה לכל מקום, ביקש לקיים את הצוואה. בתה של המנוחה, שהיא דודתו, התנגדה לקיומה. מאחורי ההתנגדות לא עמד רק כאב משפחתי, אלא שורה של טענות כבדות משקל: פגמים צורניים בצוואה, שאלות בדבר כושרה של האם לחתום עליה, מעורבות עמוקה של הנהנה בהכנתה, ותמונה רפואית ותפקודית שהציבה סימני שאלה קשים סביב יכולת גמירת הדעת של המנוחה.
בית המשפט לענייני משפחה בירושלים, מפי השופטת אורית בן דור ליבל, בחן במשך חודשים ארוכים את העדויות, המסמכים, חוות הדעת והקשרים המשפחתיים, ובסופו קבע בפסק דין מקיף כי הצוואה פסולה. בסיכומו של דבר הסבתא, שהיתה בת 97 בעת עריכתה לפי הרישום, לא הוכח שידעה מהו המסמך שעליו חתמה, לא נאמרה בפניה הצהרה כנדרש, העדים לא אישרו את שנדרש מהם, והנהנה - הנכד - היה בעל מעורבות עמוקה מדי בכל שלבי הכנת המסמך. הצוואה, כך נקבע, אינה יכולה לשקף את רצונה החופשי.
הפגמים בצוואה לא היו שוליים
הסיפור מתחיל בקביעה בסיסית שמנחה את דיני הירושה: כיבוד רצון המת. אלא שכפי שמזכירה השופטת בתחילת פסק הדין, הכלל הזה אינו מוחלט. לעתים אותות המציאות מצביעים על כך שהמסמך המוצג כמבטא את רצון המצווה אינו אלא צל של רצון, או תוצר של פגמים חמורים. "צוואה שיש בה פגם מבחינת הצורה אינה נהנית עוד מהחזקה שהיא משקפת את רצונו החופשי", ציינה השופטת. במקרה הזה הפגמים לא היו שוליים כלל - הם עמדו בלב ההכרעה.
- הבת התערבה בעריכת הצוואה - מה קבע ביהמ"ש?
- ביקש לפסול את צוואה שלטענתו נוגדת מסורת תימנית
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בפסק הדין נכתב כי הצוואה לא כללה את אישור העדים לכך שהמצווה הצהירה בפניהם שזו צוואתה - פגם שהפסיקה רואה בו פגם צורני מובהק, שמעביר את נטל ההוכחה לכתפי מבקש הקיום. "על התובע מוטל הנטל להוכיח את היסוד העובדתי", קבעה השופטת בהחלטתה, "שהמנוחה הצהירה בפני העדים שזו צוואתה קודם לחתימה עליה". אלא שהתובע לא הצליח לשכנע בכך. לא העדים, לא המסמכים, ולא התצהירים תמכו בטענה שהמנוחה כלל אמרה את המלים האלה.
